yed300250
הכי מטוקבקות
    "קארין איי" בנמל אילת וחלק מהנשק שנתפס עליה. 83 מכלי ציפה ובתוכם 54 טונות של אמצעי לחימה
    המוסף לשבת • 28.09.2017
    "אנחנו שומעים את מפקד הכוח אומר בקשר: 'יש ממתקים'. מתחילים חיבוקים ונשיקות. ואז קלטתי: עשינו את זה!"
    הידיעה הדרמטית שפיענחה סגן ענת והבהירה: ה"בית" עליו דיבר בכיר פלסטיני עם איש חיזבאללה הוא בעצם שם קוד לספינה להברחת נשק | לווייני הריגול האמריקאיים שאיתרו את כלי השיט בתום חודשים של חיפושים | זר הפרחים שהביא ראש מספן מודיעין לנספחת של הצי | מבצע "פונדק הג'חנון" של חיל האוויר מול חופי תימן | והרגע שבו גילו לוחמי השייטת מה מסתתר מתחת לערימות הצעצועים | 15 שנים אחרי שהאונייה "קארין איי" נתפסה בדרכה מאיראן לעזה, נחשפות היכולות המודיעיניות שהביאו ללכידתה
    אלכס פישמן

    בקיץ 2001, חודשיים אחרי שסיימה את קורס קציני המודיעין, עמדה סגן ענת בראש חוליה החוקרת את הכוחות הימיים של חיזבאללה ושל הפלסטינים. זהו חלק ממדור קטן, מאוד אינטימי, במודיעין חיל הים. כולם מדברים עם כולם, כולם שותפים למידע, כל דעה נחשבת. את ההתמחות שלה בתחום עשתה ענת כששירתה שם במשך כשנתיים כמש"קית מודיעין. התפקיד שלה, כחיילת וכקצינה, היה לחפור בחומרים הזורמים מכל סוכנויות המידע שישראל מפעילה או מסוגלת להניח עליהם את ידה בעולם, ולנסות לבנות פאזל שמאפשר להיכנס לתוך ראשו של האויב. כך הביאה הקצינה הצעירה את "ידיעת הזהב" שהובילה לפני 15 שנה ללכידתה של ספינת הנשק "קארין איי" בדרכה מאיראן לעזה, כשעל סיפונה 54 טונות של אמצעי לחימה.

     

    "מאחר שיש לי בעיה של זיכרון", משחזרת ענת, "ניהלתי באותו זמן רישומים, מעין ציר זמנים. בכל פעם שהורדתי ידיעה שמתחברת לפאזל העליתי אותה על הנייר, ציירתי חץ וצבעתי אותו בצבע על פי החשיבות שלה. כולם צחקו עליי. כך שבשבילי 'קארין איי' היא בעצם ספר ידיעות שכתבתי במשך כמה חודשים, מבלי לדעת שאני עוסקת בכלל באונייה. עד ה־15 באוגוסט. רק אז, בפעם הראשונה, אני מבינה שפיצחתי תעלומה. רק אז אפשר היה להוכיח שלא רק שהפלסטינים מתכננים הברחת נשק גדולה, אלא שההברחה הזו תתבצע מן הים.

     

    "באותו בוקר מצאתי במחשב ידיעה, שעל פניה נראתה סתמית: ציטוט של שיחה בין קצין המבצעים של זרוע ההברחות של הפת"ח, עאדל מע'רבי, שישב באותה עת במצרים וניסה לרכוש כלי שיט, לבין איש חיזבאללה שהיה בעבר בקשר עם הרשות הפלסטינית. מדובר באנשים מוכרים שעקבנו אחר תנועותיהם, ומן התנועות ניסינו להבין את הכוונות. במשך חודשים אנחנו שומעים אותם מדברים על מטענים שהם משנעים ממקום למקום, ואנחנו מנסים לשבץ את הידיעות לתוך הערכות המצב. באותו שלב, החיפושים אחר אפשרות של הברחה ימית מתמקדים רק בענף שלנו, במודיעין של חיל הים, המפעיל מדור אחד שעוסק בטרור מהים ומדור שני שעוסק בספנות הבינלאומית ועוקב אחר תנועות של ספינות חשודות הקשורות לגורמי טרור, עסקאות רכש וביטוח ספינות וכו'".

     

    "ידיעת הזהב" ציטטה את איש החיזבאללה אומר בפשטות לבן שיחו הפלסטיני: קנינו ספינה. עד אז ניסו הגורמים שהיו מעורבים בפרשייה להסוות את הכוונה. דיברו על רכש בית ומכוניות. בדיעבד התברר ש"בית" היה שם קוד לאונייה וה"מכוניות" הן אותן סירות הדיג שהיו אמורות לקלוט באזור אלכסנדריה את המטען האיראני מן הספינה "קארין איי" ולשנע אותו אל חופי עזה. בכלל, רבות מן הידיעות שנאספו עד אז היו ניסיונות הונאה שנועדו להטעות את המודיעין הישראלי, כולל רכש פיקטיבי של ספינות במקומות שונים, שנועדו לבניית סיפורי כיסוי. "ידיעת הזהב" שינתה את הערכת המצב, קבעה בוודאות שמדובר באירוע ימי, והעבירה את כל המערכת המודיעינית והמבצעית ממצב של גישושים ומחשבות למיקוד שיוביל בסופו של דבר למבצע צבאי.

     

    ראש הממשלה שרון, שר הביטחון בן־אליעזר והרמטכ"ל מופז בוחנים טילי נ"ט שנמצאו על האונייה
    ראש הממשלה שרון, שר הביטחון בן־אליעזר והרמטכ"ל מופז בוחנים טילי נ"ט שנמצאו על האונייה

     

     

    ענת כבר הייתה אז נשואה לשלומי, גם הוא קצין מודיעין צעיר בחיל הים. "אנחנו נוסעים הביתה יחד וממשיכים לנתח את האירועים גם בבית. כך שאתה מגלגל את הדברים האלה בראש כמעט בכל שעות היממה. צריך להבין שבאותה תקופה – אני מניחה שמאז זה השתנה – נתפס מודיעין חיל הים על ידי מקביליו באמ"ן כקרוב־רחוק, שנגרר בפרשיות שכבר טופלו ע"י אמ"ן מחקר, ולא כדאי לסמוך עליו יותר מדי. לכן האתגר שלנו בסיפור הזה היה פי כמה יותר גדול: לנו אסור לטעות. אם אנחנו נכשלים, יש שמחה לאיד. אתה חייב להיות מאוד עקבי בהבנת התמונה ולשדר זאת הלאה. במהלך המעקב היו רגעים של נפילה. הספינה נעלמה, היו פערי מידע שהטילו ספק בהערכת המצב. או־אז יכולת לשמוע בטלפון צליל של שמחה לאיד מהקולגות הירוקים".

     

    "ידיעת הזהב" הייתה פריצת הדרך, אבל נדרשו עוד כמה חודשים, מאותו יום באוגוסט 2001 ועד 5 בדצמבר, כדי לגלות באיזו אונייה מדובר, מאיפה היא יוצאת ולאן היא מפליגה, לאתר את מיקומה המדויק ולהבין שמדובר במבצע הברחה רחב היקף שלא נראה כמותו עד אז.

     

    המזימה האיראנית־פלסטינית הייתה לחמש את הכוחות הפלסטיניים ברצועה כדי שיפתחו בחזית שנייה מול ישראל, בין השאר באמצעות רקטות שינחתו על ערי הדרום. זה היה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, בשיאו של גל המחבלים המתאבדים והאוטובוסים המתפוצצים, והחזית החדשה אמורה הייתה לחולל תפנית בלחימה של הרשות הפלסטינית מול צה"ל, להכניס לתוכה אלמנטים של נשק כבד, וליצור תלות בין ערפאת לאיראן.

     

    בספר שיצא בימים אלה – "דרמה בים האדום" – משרטט המחבר תת־אלוף בדימוס עמוס גלבוע, מוותיקי מערך המודיעין של צה"ל וראש חטיבת המחקר לשעבר, את עבודת המודיעין והמבצעים מאחורי הקלעים של מבצע ההשתלטות על הספינה "קארין איי" ב־3 בינואר 2002 – החל מרצפת הייצור של קצינת המחקר הזוטרה, סגן ענת, ועד לרמטכ"ל דאז, שאול מופז. זהו סיפורו של מבצע צבאי מוצלח שנבנה נכון, תחת הנהגה צבאית נבונה, בוצע על ידי כוחות מיומנים שהוכנו כהלכה, והצליח לשנות את התפיסה האסטרטגית של ארה"ב ושל אירופה בנוגע לחלקו של ערפאת באינתיפאדה השנייה. השינוי הזה הוא שהביא לישראל את התמיכה המדינית במבצע "חומת מגן" וההשתלטות על ערי הגדה, בדרך לבלימת טרור המתאבדים.

     

    סגן ענת. "ניקר בי חשש נוראי שבגללנו סיכנו חיי אדם והשקיעו כל כך הרבה משאבים"
    סגן ענת. "ניקר בי חשש נוראי שבגללנו סיכנו חיי אדם והשקיעו כל כך הרבה משאבים"

     

     

    איך לא העירו אותי?

     

    שרשרת האירועים שהובילה ללכידת ה"קארין איי" החלה למעשה כבר בחודש מאי 2001. חיל הים עצר אז את ספינת הדיג "סנטוריני", שהפליגה מלבנון ועליה ציוד צבאי שאמור היה לתדלק את האינתיפאדה. חקירת האירוע סיפקה למודיעין מידע על תשתית ההברחות, ומיקדה את תשומת הלב בקבוצת האנשים שהרכיבה את הרשת הזו. היו שם פלסטינים, ובראשם פואד שובאכי, מנהל הכספים של הביטחון הכללי הפלסטיני, יד ימינו והאיש הסוגר עסקאות בשמו של ערפאת. תחתיו היו קולונל פתחי ראזם, סגן ראש המשטרה הימית הפלסטינית, ועדאל מע'רבי, קצין המבצעים של רשת ההברחה של הפת"ח. לצידם פעל חאג' באסם הלבנוני, איש חיזבאללה, וסעיד עיזדי – איש המפתח מטעם איראן.

     

    בקיץ 2001 עלה המודיעין הישראלי על מפגש בין רשת ההברחה הפלסטינית לבין גורמים במשמרות המהפכה האיראניים ונציגי חיזבאללה. המודיעין לא הצליח לפענח מה נאמר במפגש, אבל היה ברור שהנפשות הפועלות עוסקות בהברחות אמצעי לחימה. "כשאני מגיעה למדור אחרי קורס הקצינים", מספרת ענת, "כבר יש פעילות לאיתור הברחת נשק ענקית, על בסיס הערכה שהתגבשה במטכ"ל".

     

    בדיון שקיים הרמטכ"ל מופז ביולי 2001 הוצגה הערכת מצב שקבעה כי אחרי כישלון ה"סנטוריני" מרכזים הפלסטינים, בסיוע חיזבאללה, מאמץ להברחת נשק, והפעם ככל הנראה באונייה גדולה ולא בספינת דיג. הרמטכ"ל הגדיר כצי"ח מרכזי (ציון ידיעות חיוניות) את איתור ההברחות בדגש על הים האדום, תוך התמקדות בסודאן ובתימן. במקביל הגיעו ידיעות מודיעיניות שהצביעו על מאמץ טכנולוגי איראני לפתח כלי ימי קטן, שנתפס אז על ידי המודיעין כניסיון לייצר מיני־צוללות עבור חיזבאללה. רק מאוחר יותר התברר שאותן "מיני צוללות" היו בעצם מכלי ציפה שתוכננו במיוחד לצורך הברחת הנשק ב"קארין איי". בתוך המכלים נארזו אמצעי הלחימה שאמורים היו להימשות מהים על ידי צוללנים או ספינות דיג. אבל עד שהגיעה "ידיעת הזהב" לידיה של סגן ענת, לא היה שום מידע שיאושש את הערכת המצב לפיה מתוכננת הברחה ימית.

     

    מפקד חיל הים בזמן המבצע, אלוף ידידיה יערי, יורד מסיפון ה"קארין איי"
    מפקד חיל הים בזמן המבצע, אלוף ידידיה יערי, יורד מסיפון ה"קארין איי"

     

     

    מרגע שמופז נתן את ההנחיה, הלכה המעטפת המודיעינית והתהדקה. התברר כי אנשי המשטרה הימית של הפת"ח, שהיו תחת מעקב של גופי המודיעין הישראליים, גויסו לצורך ההברחה. סוכנויות המודיעין, בעיקר אנשי יחידת האיסוף 8200, הציפו את מודיעין חיל הים במידע. אנשי המחקר ניסו לשלות מתוך אלפי הדגים העולים ברשת את הדגים הנכונים, כדי להעביר אותם לממונים עליהם ומשם לאנשי המבצעים. לא במקרה נבחרים אנשי המחקר של המודיעין הצבאי בפינצטה. החיילים והקצינים האלה, גם הזוטרים ביותר בשירות חובה, מופיעים בכל הדיונים הרלוונטיים. הם אלה שמציגים את נתוני המודיעין ורק אחריהם מדברים המפקדים. האחריות המוטלת על הכתפיים הצעירות הללו – לא לאבד שום פיסת מידע, דבר שעלול להוביל לאסון – היא עצומה. הכל מתחיל תמיד, לטוב ולרע, באיזושהי סגן ענת.

     

    "הגילוי של ידיעת הזהב על הספינה היה שמחה גדולה", נזכרת ענת. "הידיעה הגיעה בלילה לחמ"ל והדבר הראשון שחשבתי לעצמי היה: 'איך לא העירו אותי בלילה?' אבל התברר שמי שישב במשמרת בחמ"ל חיל הים לא בא ממדור טרור במודיעין אלא ממדור אחר, וחשב שאפשר לחכות עד הבוקר".

     

    הערכת המצב, שדיברה על הברחה ימית גדולה במיוחד, הלכה והתבהרה. המודיעין איתר את הימאים הפלסטינים, ובראשם רב החובל עומר עקווי. התברר שבנוסף לאותם ימאים, שהיו בעצם אנשי המשטרה הימית הפלסטינית, שכר עקווי גם שמונה מלחים מצרים שאמורים לתפעל את האונייה מבלי שהיה להם מושג לאן הם נופלים. המודיעין איתר את תנועותיהם של האנשים האלה לכיוון תימן.

     

    המעקב אחרי "הזמרת"

     

    תא"ל (מיל') חזי משיטה, שהיה ראש מספן מודיעין
    תא"ל (מיל') חזי משיטה, שהיה ראש מספן מודיעין

     

     

    בשלב זה ניסה מדור הספנות הבינלאומית במודיעין חיל הים לאתר את הספינה המדוברת. אלפי עסקאות לרכש ספינות מתבצעות על פני הגלובוס. חלקן על ידי חברות קש, חלקן מבוטחות וחלקן לא. לך תדלה מתוך ים המידע הזה את הספינה הנכונה. בשלב מסוים הבינו שרשת ההברחות רוכשת ספינה ב־800 אלף דולר. במודיעין חיל הים החלו לחפש ספינה בסדר גודל שעונה פחות או יותר למחיר הזה, והצליחו לאתר את שמה של הספינה באמצעות מידע מסחרי. אלא שאז התברר שהאונייה החליפה בעלים, זכתה לשם חדש שלא ידוע מהו, וגם לא היה ברור איך היא נראית. רק אחרי כשלושה חודשים אותרה ה"קארין איי". מרגע זה יש לה צורה ואפשר להתחיל לעקוב אחריה. הספינה זכתה לשם קוד "הזמרת".

     

    אלפי פרטים הלכו ונאספו, והם הרכיבו את הפאזל שאיפשר לדרג המבצעי להתחיל להיערך למבצע "תיבת נח" – לכידתה של ספינת הנשק הגדולה הראשונה שחיל הים עצר בטווחים ארוכים כל כך. מפקד המבצע היה מפקד חיל הים דאז, ומפקד שייטת 13 לשעבר, האלוף ידידיה יערי. המפקד בים היה תא"ל אליעזר (צ'ייני) מרום, לימים מפקד חיל הים. המפקד הישיר על ההשתלטות היה מפקד שייטת 13, אלוף־משנה רם רוטברג (שגם הוא הפך בהמשך למפקד חיל הים). מפקד הכוח הפושט שעלה לספינה מה"מורנות" (סירות הפשיטה) היה סא"ל דרור פרידמן (כיום תא"ל, ראש מטה חיל הים). מפקד כוח הפשיטה מן האוויר היה סא"ל שלומי דהן (לימים מפקד החטיבה הדרומית של אוגדת עזה, שנפצע קשה בתאונה מבצעית זמן קצר לפני שאמור היה להתמנות למפקד השייטת). לא במקרה התקדמו מפקדי המבצע אל צמרת החיל. מבצע "תיבת נח" היה צה"ל במיטבו.

     

    עם זאת, הפשיטה על "קארין איי" לא יכולה הייתה להתבצע אלמלא שיתוף הפעולה ההדוק בין חיל הים הישראלי לבין המודיעין הימי האמריקאי, שהפעיל יכולות מעצמתיות במקומות ובטווחים שבהם ישראל לא פעלה באותה עת. ישראל רצתה שהאמריקאים לא רק יספקו מידע, אלא גם יפעלו לעצירת ה"קארין איי" באוקיינוס ההודי או בכניסה לים האדום. האמריקאים בחרו שלא לבצע את הפעילות הזו, אבל בתחום המידע המודיעיני הם תרמו להצלחה מעל ומעבר לכל ההסכמים הקיימים בין שתי המדינות.

     

    בראשית דצמבר 2001 הגיעה "קארין איי" למפרץ הפרסי אחרי עגינת ביניים בסודאן. במודיעין הישראלי העריכו בטעות שהיא נמצאת בנמל דובאי ומטעינה שם את הציוד הצבאי האיראני. בפועל עגנה הספינה באי קיש, קרוב לחוף האיראני. מרגע שהושלמה הטענת הציוד והספינה החלה בתנועה לכיוון תעלת סואץ והים התיכון, לא הייתה לישראל של אותם ימים היכולת לאתר אותה ולעקוב אחריה באופן רציף באוקיינוס ההודי, כדי שאפשר יהיה להיערך למפגש יזום בחלק הצפוני של הים האדום. לישראל גם הייתה אז בעיה בתחום המודיעין החוזי. היו מגבלות בהפעלת לוויין הביון "אופק" והמעקב בטווחים הללו התבצע – וגם זה לא באופן רציף – באמצעות שני לוויינים אזרחיים: לוויין תצפית אזרחי של התעשייה האווירית מסדרת "ארוס", לצד שירותים שנרכשו מהלוויין האזרחי האמריקאי "איקונוס". האמריקאים, לעומת זאת, הפעילו מערכת לוויינים ומטוסי צילום שאיפשרו מעקב שוטף אחר ספינות.

     

    אלוף רם רוטברג, מפקד השייטת במבצע
    אלוף רם רוטברג, מפקד השייטת במבצע

     

     

    מפקד חיל הים קיבל החלטה אסטרטגית: לממש את הסכם שיתוף הפעולה הצבאי והמודיעיני בין שתי המדינות ולשתף את הצי האמריקאי במבצע. ואכן, יום אחרי קבלת ההחלטה הזו הגיעו ללשכתו של ראש מספן המודיעין בחיל הים, תת־אלוף חזי משיטה, נציג המודיעין של הפנטגון, נציג הסי־איי־אי ונספחת הצי האמריקאי, קומודור (סגן־אלוף) סטפני. כאן בא לביטוי הקשר האישי הטוב שנרקם בין תא"ל משיטה, שהיה בעבר הנספח הימי של צה"ל בוושינגטון, לבין מקבילו, אדמירל ריצ'רד פורטרפילד, ראש המודיעין של הצי האמריקאי. משיטה שוחח איתו טלפונית, והאדמירל נתן אור ירוק לאנשיו. "מרגע זה ואילך", מספר משיטה, "הם הקדישו למבצע שלנו את האמצעים הנדרשים והוציאו לכוחות שלהם בשטח צי"חים לטובת המבצע".

     

    תא"ל משיטה היה למעשה המנצח על תזמורת המודיעין של המבצע. הוא זה שקבע את סדרי העדיפויות לאיסוף מידע, הפעיל את אמצעי האיסוף וניהל את הקשרים עם סוכנויות הביון השונות – הישראליות והזרות – שהיו שותפות למבצע. הוא גם זה שהמליץ לרמטכ"ל מופז לבצע את ההשתלטות בים האדום, זאת על סמך המידע שהיה בידיו והערכתו שאם הספינה תגיע לים התיכון, אנחנו עלולים לאבד אותה. "האדמירל פורטפילד", מספר משיטה, "היה לעיתים המקור הראשון למידע על הספינה 'קארין איי', עוד לפני שהגיע אלינו החומר באופן רשמי מהנספחות הימית בתל־אביב. כשהיו פיסות מידע אינטימיות, האדמירל היה מתקשר אליי ישירות לנייד".

     

    הקשר עם הצי האמריקאי איפשר לישראל לחבור ליכולות המודיעיניות של ארה"ב. "ישראל לחצה על האמריקאים לכוון את הלוויינים שלהם בשטח לאזורים שעניינו אותנו לצורכי המבצע", אומר משיטה. באותה עת, חודשים ספורים אחרי מתקפת הטרור של 11 בספטמבר, ריכזה ארצות־הברית מאמץ גדול במצוד אחר אוסמה בן־לאדן, והתנועה באוקיינוס ההודי הייתה נתונה למעקב צמוד של כל יחידות איסוף המודיעין האמריקאיות. ואכן, האמריקאים היו אלה שאיתרו את הספינה עבור ישראל ועידכנו אותה, פעמיים ואפילו שלוש פעמים ביום, על מיקומה המדויק. הדבר איפשר לחשב את קצב ההתקדמות כדי לתכנן את המפגש.

     

    כשהספינה "אבדה" למשך ארבעה ימים סמוך לחוף תימן, והאמריקאים לא הצליחו לאתר אותה, הרשה לעצמו תא"ל משיטה לנזוף בקומודור סטפני. "היו לי יחסים מספיק טובים איתה כדי לדרוש ממנה דברים מסוימים. באותה עת דרשנו לכוון לוויינים לכיוון מסוים כדי לקבל מידע מסוים – והייתה לנו תחושה שהם לא עושים זאת. בסופו של דבר הנספחת הימית הביאה לנו את הנתון שדרשנו". זה עלה לו בזר פרחים ובהתנצלות. "לקחתי אישית את הפרחים, נסעתי לשגרירות והתנצלתי בפניה במשרד שלה", מספר משיטה. "חודשים ספורים אחרי הפשיטה סטפני ילדה, ואני הייתי הסנדק של הבן שלה. ללמדך על טיב היחסים הטובים שהיו בינינו.

     

    עטיפת הספר
    עטיפת הספר

     

     

    "אגב, לא כל מה שביקשנו – קיבלנו. הייתה לנו תחושה שהאמריקאים, עם כל עומק שיתוף הפעולה, לא נותנים לנו את כל החומרים. למשל, בהתחלה הם לא נתנו לנו את צילומי הספינה. עם זאת, הם נתנו לנו תצלום של ספינה תאומה שיוצרה באותה מספנה בוויגו שבספרד".

     

    ארבעה ימים אחרי ש"נעלמה" איתרו האמריקאים את הספינה בנמל חודידה שבתימן, שאליו הובאה לצורך תיקונים. היא כבר הייתה אז בדרכה לתעלת סואץ כשמשלוח הנשק מוסתר מתחת לסחורה אזרחית. ב־17 בדצמבר עלתה המחויבות האמריקאית שלב נוסף: קומדור סטפני הביאה למשיטה מסמך בחתימת הממונים עליה שבו נאמר במפורש כי החיפוש אחר ה"קארין איי" הוא בעדיפות עליונה של הצי האמריקאי.

     

    האמריקאים לא עשו לישראל טובה. הם מימשו הסכם לשיתוף פעולה מודיעיני, אבל נתנו מעל ומעבר לכל מה שנאמר במסמכים היבשים. קומדור סטפני הייתה זו שהביאה לחיל הים את תרשימי הספינה מן המספנה בספרד, שם נבנתה ב־1988. זה היה מידע קריטי לתכנון המבצע. למרבה המזל, קצין המודיעין של השייטת דאז, איתמר, קרא ספרדית. התרשימים תורגמו על ידו במהירות והפכו למודל מוקטן שבאמצעותו למדו לוחמי שייטת 13 להכיר את הספינה לפרטי־פרטים, כך שכאשר עלו על סיפונה הם ידעו לאיזה צד מסתובבת כל דלת. את האימונים עצמם עשו הלוחמים על ספינה שנשכרה על ידי חיל הים, והועברה לים הפתוח לצורכי אימונים.

     

    לתדלק ולהסתלק

     

    רב־החובל עומר עקווי
    רב־החובל עומר עקווי

     

     

    אחרי שהספינה "אבדה" למשך כמה ימים החליט הרמטכ"ל מופז שישראל תשוב להיות חלק אינטגרלי מן המעקב אחריה, כך שאפשר יהיה לבנות תוכנית מבצעית המבוססת על לוח זמנים מאוד צפוף ומאוד מדויק. בסופו של מעקב לאורך מאות קילומטרים בים סוער אמורים סירות הפשיטה והמסוקים מהם ישתלשלו אנשי הקומנדו להגיע לספינה באותה נקודת זמן, ולבצע בתוך דקות ספורות את ההשתלטות. כאן נחשף בספרו של גלבוע מבצע חסר תקדים של חיל האוויר שזכה לשם הקוד "פונדק הג'חנון" (סוג של הומור מקומי, שכן מדובר היה בגיחה לתימן). כדי לאמת את המידע האמריקאי על הימצאות הספינה באיזור חודידה יצא מטס צילום של חיל האוויר שכלל מטוסי אף־15, מטוסי ליווי ומטוסי תדלוק לעבר הכניסה אל הים האדום.

     

    גם במבצע ההשתלטות עצמו הפגין חיל האוויר תעוזה יוצאת דופן. המבצע כלל הטסה של אנשי הקומנדו הימי במסוקים, אלא שטווח מסוקי ה"בלאק הוק" – מהם השתלשלו הלוחמים לספינה – הוא מוגבל, ואין להם יכולת תדלוק אווירי. לצורך כך קיימו אנשי המבצעים של חיל האוויר, באישור הרמטכ"ל, תדלוק של המסוקים אי שם בים האדום. זה היה מבצע נועז בתוך מבצע נועז: להביא את הדלק עד לשם ולאבטח את הדלק ואת המסוקים כדי שיוכלו לתדלק ולהסתלק.

     

    "ב־3 בינואר 2002, בשעות הלילה, הייתי עם כל שאר אנשי המדור במוצב המבצעים של החיל", משחזרת ענת את יום ההשתלטות על הספינה. "זה חדר צפוף, מלא מחשבים. האנשים סביבנו האמינו בנו, נתנו לנו להוביל, ואנחנו נמצאים בנקודת מבחן עליונה. מילה אחת מפרידה בין הצלחה ענקית לכישלון נורא: שם הקוד 'ממתקים', שניתן לאמצעי הלחימה שאמורים להימצא על הספינה.

     

    "מן החדר הסמוך, המופרד על ידי חלון, אנחנו שומעים את השיחה ברשת בין המפקד בשטח, תא"ל צ'ייני, לבין מוצב הפיקוד שנמצא במטוס המרחף באזור, ובתוכו הרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר ומפקד חיל הים. אני לא זוכרת כמה זמן לקח מרגע ההשתלטות עד לרגע שבו נשמעה מילת הקוד 'ממתקים', אבל זה נדמה לי כמו נצח. ניקר בי חשש נוראי שבגללנו סיכנו חיי אדם והשקיעו כל כך הרבה משאבים. הובלנו לשם בכל כך הרבה ביטחון – ואולי טעינו? אנחנו מביטים זה בזה, מדי פעם מישהו זורק הערה צינית: 'נו, אז ימצאו אורז וצעצועים על האונייה'. ואז שומעים את צ'ייני אומר בקשר: 'יש ממתקים!' כאן מתחילים החיבוקים והנשיקות. בעלי, שלומי, עומד על ידי ואני זוכרת את הנשימה שלי נעתקת לרגע: עשינו את זה".

     

    רגעי המתח בחדר המבצעים היו כאין וכאפס לעומת רגעי המתח והתסכול שעברו על אנשי שייטת 13 שהשתלטו על הספינה. הם הגיעו למחסן הראשון ומצאו אותו ריק. מחסן שני – ריק. מחסן שלישי – ריק. מחסן רביעי – הר של צעצועים, רהיטים, שקי אורז. לא רואים כלום. חוקרי השבויים – אנשי שב"כ שעלו לספינה מיד אחרי הכוח הפושט – עוד לא התחילו להפיק מידע מאנשי הצוות, ואז נכנס לתמונה קצין שגם במושגים של אנשי השייטת נחשב לגדול, חזק ומפחיד במיוחד. שמו היה דני, מפקד צמד מורנות בכוח הפשיטה. הוא תפס את רב־החובל של הספינה לשיחה אישית, ותוך זמן קצר החל עקווי לשתף פעולה. הוא ירד למחסן הרביעי, הצביע על ארגזי עץ הנמצאים מתחת לערימות, והסביר לאיש היחידה לסילוק פצצות של חיל ההנדסה איך לפרק את מכלי הציפה הנמצאים בתוך ארגזי העץ. ואז התגלו 83 מכלי ציפה ובתוכם 54 טונות של אמצעי לחימה: חומרי חבלה, נשק קל, רקטות, מרגמות, טילי נ"ט, פצצות אר־פי־ג'י ואפילו ציוד צלילה. כל אלה אמורים היו להגיע לידי הכוח הצבאי של הפת"ח בעזה.

     

    "באותם רגעים ישבתי ליד סגן הרמטכ"ל דאז, משה יעלון, בבור בקרייה", נזכר משיטה. "כולנו חיכינו לשמוע את מילת הקוד 'ממתקים'. אני חייב להודות שלרגע אחד לא הייתי במתח. עשינו עבודה כל כך יסודית, במשך חודשים, שלא היה לי ספק שיש על הספינה נשק. גם על ספינת הדיג סנטוריני, שנעצרה תשעה חודשים קודם לכן, לא מצאו בהתחלה סימני נשק והצוות הכחיש. כשהתחילו חוקרי השבויים לעבוד, הקפטן הסגיר את הנשק מהר מאוד".

     

    הפקודה של מופז

     

    יש לקח חשוב שאפשר להפיק מן המבצע ההוא, ורלוונטי גם היום. כשהוצגה לרמטכ"ל שאול מופז התוכנית המבצעית להשתלטות על ספינת הנשק בים האדום, הוצגו גם המגבלות: מגבלות אקלים, מגבלות של יכולות וסיבוכים שעלולים להיווצר בדרך. בתום התדרוך רכן מופז לעבר צ'ייני ואמר לו: "אני לא מוכן לקחת סיכון שפעולה כזו נכשלת. אם אתה רואה שיש פה סיכון, שמצב הים הוא כזה שאין פה סיכוי לעצור אותה, לא ב־fast rope ׁ(גלישה מהירה ממסוק באמצעות חבלים), ולא לטפס עליה עם סולמות, אתה אומר: 'עצור, עכשיו עושים חושבים'. או שמעכבים אותה לפרק זמן נוסף, מחכים נגיד יממה, או שנותנים לה להמשיך ללכת בדרכה". במילים אחרות: אם נתקלת בשינויי מזג אוויר שלא מאפשרים פעולה חלקה, אם אין תיאום מושלם בין הכוחות בים ובאוויר, אם יש איזשהו שינוי בתנאים על האונייה שמגביל את הפשיטה – חכה. יש זמן. נעשה את הפעולה אחר כך. במקרה הכי גרוע, נחכה לה בים התיכון.

     

    הרמטכ"ל מופז, שהיה הגורם המדרבן למבצע, שהבין את החשיבות המדינית העליונה של הצלחת המבצע, שהיה מוכן ליטול סיכונים גדולים כדי לצאת אליו – לא היה מוכן שהמבצע ייצא לפועל עם סיכויי כישלון גבוהים ועם נפגעים מיותרים. הניסיון המבצעי שהביא איתו קבע: אל תלך לפעולה עם סיכויי הצלחה נמוכים, אם יש לך אפשרות לפעול במועד נוח יותר. אל תלך שבי אחרי ההכנות שעשית עד עכשיו, ואל תדחף לסיום בכל מחיר. קוראים לזה בגרות מבצעית. פזיזות ופיקוד על לוחמים לא הולכים יחד.

     

    במאי 2010, כשמפקד חיל הים צ'ייני פיקד אישית על ההשתלטות על האונייה "מאווי מרמרה", הוא לא זכר כנראה את הפקודה החכמה שנתן לו מופז שמונה שנים קודם לכן.

     

    מ"קארין איי" למפעל 4,000

     

    היום, 15 שנה אחרי ההשתלטות על הספינה "קארין איי", ההברחות משוכללות יותר, הציוד המוברח קטלני יותר, המאבק עם האיראנים חריף יותר, ורצף הפעולות נגד ההברחות – מאיראן ללבנון דרך סוריה – הוא הרבה יותר צפוף ודרמטי. מנגד, שיתוף הפעולה עם ארה"ב התהדק עוד יותר במהלך השנים, וגם יכולות איסוף המודיעין והיכולות המבצעית של צה"ל השתפרו. אבל העקרונות של בניית מבצע טקטי עם השלכות אסטרטגיות נותרו בעינן, וגם היום מבצע בסדר גודל כזה לא יכול לצאת לדרך בלי תיאום עם האמריקאים.

     

    בליל 7 בספטמבר השנה הושמד מפעל 4,000 – מפעל הטילים הגדול ביותר שהקימו האיראנים במזרח התיכון. הוא הוקם על אדמת סוריה, בסמוך לעיר חמה, כחלק מתאגיד החימוש והפיתוח הסורי "סירס", אבל היווה מתקן איראני לכל דבר ועניין. השמדתו הייתה מסר אסטרטגי מובהק שנועד, ככל הנראה, לבלום את המגמה של הקמת מפעלים דומים על אדמת סוריה ולבנון.

     

    אזור הגולן גועש ורוחש. ב־19 בספטמבר הפילה ישראל מל"ט מתוצרת איראן שהופעל ככל הנראה על ידי חיזבאללה באזורי הקרבות בגולן הסורי. בחודשים האחרונים נהרגו באגן הירמוך יותר מ־10 אנשי דאעש. מי חיסל אותם? המורדים? הירדנים? הסורים? מישהו אחר?

     

    כל האירועים שהוזכרו הם רק מבזקים מתוך מערכה אינטנסיבית שהחלה לפני חודשים ספורים. מי שעומד מאחורי המערכה הזאת שם לו למטרה לבלום את החדירה האיראנית לאזור. מדובר במלחמת מודיעין אגרסיבית הכוללת מבצעים חשאיים, שיתופי פעולה עם מעצמות, חיסולים, בניית מודלים למבצעים, פעילות – חשאית וגלויה – מן האוויר, תוך נטילת סיכונים מדיניים, כשמעל מרחפת כל העת האפשרות של הידרדרות למלחמה כוללת. אותה תעוזה, אותה לקיחת סיכונים, וגם אותה עבודת מודיעין, שבאו לביטוי גם במבצע ההשתלטות על "קארין איי".

     

     

     


    פרסום ראשון: 28.09.17 , 17:25
    yed660100