yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    24 שעות • 30.09.2017
    אהבה ישנה
    גם אחרי עשרות שנים, פורטיס גורם לקהל שלו להתאהב בו מחדש
    אמיר שוורץ

    בזמן שיוצרים אחרים בני גילו מורידים הילוך, ממעטים להקליט חומרים חדשים ומעדיפים להתמקד בשלל פרויקטי צד, רמי פורטיס לא עוצר. בעוד ארבעה חודשים ימלאו 40 שנה ל"פלונטר", אלבום הבכורה הפרוע שלו, והמעיין של האיש ממשיך לנבוע. אחרי "תולדות הכותרת" הרוקי והמצוין, פורטיס נפרד מהרוק בחדש שלו "מדור פיות" וממציא את עצמו מחדש כנביא מודרני שמערבב קבלה, מיתולוגיה בדמות הנסיכה סופיה וסיפורי פיות.

     

    ברי סחרוף אמנם קופץ לבקר כאן ומקפיד, שוב, לא לגנוב את ההצגה, אך ההרכב המוזיקלי שתומך בחזון הפורטיסי חדש לגמרי. עומר ג'ו נווה (שגם הפיק) חתום על הנגיעות האלקטרוניות העדינות ודני עבר־הדני ונעה איילי מנגנות ומתפקדות כמקהלת מלאכיות.

     

    למרות המצע הרך והמפתיע, לא תתקשו לזהות בלחנים את פורטיס הקלאסי. זהו סוד קסמו של האלבום שנשמע רענן ומוכר בו זמנית. הוא נפתח כמעט בלחישה עם "בעולם הפותח" המינימליסטי שנהנה בהמשך ממשיכות צ'לו עדינות המהדהדות יפה לימי "סיפורים מהקופסא". בשיר הנושא הנהדר שמגיע מיד לאחר מכן, הקצב מעט מתבגר והקול החרוך של פורטיס לוחץ קצת יותר. ב"סופיה" הוא צולל בשתי אוקטבות נוספות, והתופים והאלקטרוניקה מעלים הילוך ומזכירים את תקופת "1900". "הישות" מתכתב יפה עם עידן הפינגווין וימי מינימל קומפקט, "עד כאן" נשען על דארק אייטיז ומדגים שגם מצ'לו ניתן להפיק מהלכים דינמיים לא פחות מגיטרה בס, ו"סאניאסי" החותם הוא פזמון קליט שיעבוד מצוין גם בהופעות.

     

    לפורטיס היו אלבומים סוערים יותר בקריירה, ולמרות שלפרקים יש תחושה שההפקה האלקטרונית פועלת במעין לופ ארוך מדי, ההישג הגדול של "מדור פיות" הוא ביכולת של פורטיס להמשיך ולאתגר את הקהל שלו. מההאזנה השנייה והלאה הם כבר יתאהבו.

     


    פרסום ראשון: 30.09.17 , 22:12
    yed660100