לא כל יום אתה פותח אפליקציית היכרויות כמו טינדר ורואה שם כוכב פופ. כזה שאמור להשיג כל אדם שהוא רוצה, בחיים עצמם, בלי לומר מילה. שלא לומר, בעזרת הריסים בלבד. "למה זו פדיחה?" שואל־עונה עברי לידר כשאני מספר לו שמישהו שאני מכיר ראה אותו שם והופתע. "כי בעצם אנחנו מודים שאנחנו צריכים? שאנחנו מעוניינים? ברור שאנחנו רוצים, אז אני שוב שואל, מה פדיחה בזה?"
אולי כי אתה מפורסם.
"רגע, אם אני אדם מוכר אני לא אמור לרצות מה שכולם רוצים? כולנו מפחדים הרבה פעמים להודות ברצונות שלנו כי זה אולי שם אותך בעמדה חלשה. אבל להגיד שאנחנו רוצים עושה אותנו חזקים יותר, היכולת לומר, 'כן, בטח שאני רוצה'. אז יש לי טינדר, כן".
כמה מא'צים יש לך?
"אין לי הרבה מאץ'. אולי זה בגללי. תראה, בסך הכל אני מתייחס אל עצמי כאל סתם עוד בחור שרוצה להכיר אנשים".
יצאת עם אנשים משם?
"הכרתי בכל העולם אנשים מאוד נחמדים מטינדר. זה לא נהיה עניין רומנטי אבל הפך לעניין חברי שזה גם מגניב מאוד. זו פלפטורמה שבגלל שהיא הרבה פחות מיידית ואגרסיבית ועובדת יותר על תחומי עניין אז אתה יכול להכיר אנשים מעניינים בלי קשר ליחסים רומנטיים".
ובארץ?
"זה לא הביא אותי לאיפה שרציתי כנראה אבל אולי בעתיד".
מה קורה עם דייטים בכללי?
"זה לא קורה. אין לי הרבה דייטים. אני קצת ביישן".
מאמין עדיין במונוגמיה?
"אגיד לך מה, כשאני חושב על זוגיות או אהבה, המושג לכל החיים הוא כזה שלא צריך להתעסק בו - הוא מלחיץ את המערכת ואני לא בטוח שצריך לחשוב ככה. צריך להתעסק ברגע. אני לא אומר לעצמי, 'אני חייב למצוא משהו לכל החיים', זה רק בסדרות טלוויזיה. אני רק רוצה שיהיה לי מישהו לעבור איתו דברים כיפיים ולהיות מושפע וללמוד ממנו, לאכול יחד ארוחות ערב. דברים בסיסיים".
נשמע שאתה מתגעגע לזוגיות.
"כן, לדברים הקטנים יותר. לראות את הסדרה שאתה הכי אוהב בלילה כדבר האחרון שאתה עושה ביום. יש משהו מרתק בלמצוא בן אדם שאתה יכול להיות הכי לא שמור לידו והכי חסר הגנות ולא מוקפד".
אתה מרגיש בודד היום?
"ברור שיש יותר בדידות בחיים, מצד שני אני עסוק בטירוף. אין לי רגעים ארוכים של 'יו, מה אני אעשה'. להפך, הלוואי שהיו עוד כמה שעות ביום. אם כי אתה יכול להרגיש בודד גם כשאתה נמצא עם הרבה אנשים וזה קורה לי לפעמים.
"בכלל, יש משהו קשוח בלעשות קיסריה, להיות בסיטואציה של 4,000 איש ושיא האהבה והחיבוקים, ואז אחרי ההופעה אתה נכנס לאוטו שלך לבד ונוסע הביתה. נכנסת הביתה, מזגת יין אדום ועכשיו אתה לא יכול להיכנס למיטה וללכת לישון. לפעמים זה רגע קשה אבל אני לא נלחם בזה".
כתבת ב'מישהו פעם' על חרטה בעקבות זוגיות שלא התממשה.
"זה שיר שנכתב אחרי שאמא שלי סיפרה לי על רומן שהיה לאמא שלה אחרי המלחמה, כשהם נסעו לשוודיה אחרי שברחו מפולין. הם חיו בשוודיה שנה וחצי ואמא שלה ניהלה רומן עם גבר מדרום־אמריקה. אני, שיש לי ניסיון גדול ולא פשוט ביחסים עם אנשים ממקומות רחוקים, יודע כמה זה קשה אפילו בתקופתנו ולהם לא היה ווטסאפ, אימייל או פייס־טיים. האישה הזו, סבתא שלי, כתבה מכתב ושלחה אותו באונייה וזה לקח לפחות שלושה שבועות עד שהגיע. מצד שני יש בזה משהו מדהים, כי במשך שלושת השבועות האלה יש המון רגשות שקיימים. היום הרגשות מגיעים בשנייה לצד השני ואולי בגלל זה הכל גם עובר יותר מהר".
אתה כותב שם גם: "אבל אני הטיפשה לא ידעתי לקחת".
"זו תחושה שהרגשתי הרבה פעמים. שמישהו רוצה לתת לך משהו ואתה לא לוקח אותו. זה משהו שקשה בדיעבד לא להרגיש. אני תמיד נשאר חבר בסוף. אני אוהב לסיים מערכות יחסים במקום טוב כי בסופו של דבר אלה אנשים שאהבת. זה לא חסר משמעות".
לא תמיד זה כל כך אידיאלי.
"תראה, בשנתיים האחרונות אכלתי כמה פיצוצים מאנשים שפתחתי בפניהם את עולמי והם בחרו להשתמש בו עד שזה לא התאים להם יותר".
מתעשיית המוזיקה או מהמעגל האישי?
"גם וגם, בסוף הדברים מתערבבים. באופי שלי אני נורא נותן ואפילו נאיבי. אני אף פעם לא חושב שאנשים נמצאים איתי בקשר כאינטרס ואת מה שיש לי אני מעניק. לא אוהב להרגיש מעל או חשוב יותר. אבל אתה לומד שיש אנשים שמשתמשים בזה".
אתה בטיפול?
"ארבע שנים אצל פסיכולוג. חשוב מאוד לדעתי. זה כמו ספורט. אנחנו נורא עסוקים בלאמן את הגוף ולדאוג לבריאותו. אומרים לך שהאימון מונע התקף לב כשתהיה אדם מבוגר. זו אנלוגיה דומה. תאמן את המיינד שלך, תכיר את הבפנים שלך יותר טוב, תהיה בקשר עם המודע והתת־מודע, ותמנע מעצמך המון צרות".
* * *
לידר כבר בן 43, נראה כמעט אותו דבר מתחילת הדרך, לפני עשרים שנה בדיוק, כשהוציא את 'מלטף ומשקר' (ב־8 בנובמבר יתחיל את סיבוב ההופעות של 20 שנה לאלבום הבכורה בפסטיבל הפסנתר). לא מעט אמנים שפרחו בניינטיז גם קמלו במהירות, אבל לידר הספיק להוציא מאז עשרות להיטים, להפוך לאחד האמנים המובילים בישראל, ליקיר גלגלצ, לפתח במקביל קריירה בינלאומית וגם להתקבע כאחד הסמלים של הקהילה הגאה. סערת חוק האימוץ מצאה אותו בדיוק בזמן שבו הוא שואל את עצמו שאלות רציניות בתחום.
"יש כמה דרכים שבהן בחור כמוני יכול להיות אבא", הוא אומר. "לאמץ בחו"ל, למשל, הורות משותפת או פונדקאות או לחכות לזוגיות שלא קורית כרגע, אז זה לא רלוונטי. זה דיון שאני מנהל עם עצמי ועם חברים שלי לא מעט. אני לא חושב שיש איזושהי דרך לא נכונה. אימוץ זה נפלא ונהדר לאנשים בין אם הומואים או סטרייטים, זה אקט אנושי יפה של נתינה שאני מקווה להיות בו בלי שום קשר לאם אעשה ילד שהוא גנטית שלי. אני רוצה לחשוב שאעשה את זה, שיהיה לי את הכוח והרצון לעשות את זה".
יש משהו בפועל?
"לא כרגע".
מפחד להחמיץ את הרכבת? תחושה שהייתה למשל לחבר שלך, גל אוחובסקי.
"לא, למה צריך להילחץ מזה. אני יודע שגל אומר את זה ואני מכבד אותו על זה ומבין את נקודת המבט שלו. אני לא יודע אם אני לגמרי מסתכל על עצמי ומסתכל על הרכבת. אני מכיר אנשים מדהימים שעשו ילדים בגיל מאוחר והם הורים נפלאים לילדים נפלאים. אני לא חושב שיש בזה חוקים אלא שזה בנוי על הרגשה אישית של כל אחד ועל איך הוא מרגיש את החיים שלו ואת היכולת הפיזית והפסיכולוגית שלו. יש לי בחיים את המקום לילד, ולא יודע אם הייתי יכול לומר את זה לפני חמש שנים. היום אני חושב שיש לי מקום לילד".
חוק האימוץ עורר סערה. שמענו את הראל סקעת מתבטא בחריפות. אותך פחות.
"זה היה רגע מאוד לא נעים. אישית, נעלבתי. יש משהו מאוד מעליב ומקומם בזה. ההסבר של החבר'ה המלומדים בשביל להסביר שלא מדובר בהומופוביה היה שילד מאומץ הוא גם ככה ילד שיהיה לו מטען שצריך להתמודד איתו ואם יהיה מאומץ על ידי הורים חד־מיניים זה כאילו מטען נוסף. באמת, 2017, זה מטען נוסף? אתם רציניים? מבחינתי זה נורא מעליב ולא שוויוני וגורם לך להרגיש כמו אזרח סוג ב'. אני מכיר הרבה ילדים להורים חד־מיניים ואלה משפחות פנטסטיות. כנראה שלהם זה לא ברור".
מי אשם?
"אני אפילו לא יודע מי באמת עומד מאחורי זה. רק שאני מסתובב בעולם ומסביר בראיונות עד כמה ישראל היא מדינה סופר־ליברלית ומתקדמת, כי זו התחושה וכי אני מאמין בזה. לכן כשקורה דבר כזה ומישהו בא עם הסבר פסאודו־מדעי זה נראה לי סופר־מעליב".
סקעת קרא ללהט"בים לא להתגייס.
"אני מבין את הראל ואת הכעס הנקודתי שלו. אני לא בטוח שהיה אומר את אותו דבר אחרי שבע נשימות. אני חשתי את אותו כעס. אבל עניין הגיוס לא רלוונטי לזה. הצורך שלנו בהתגייסות ברור והייתי נזהר מלשים את זה מול זה".
השתחררת מהצבא לפני הזמן והייתה על זה מלחמה.
"הגעתי להסדר עם הצבא ואני עושה מילואים".
דיברת על ישראל כעל מקום סופר־ליברלי, אבל כולנו יודעים שזה לא ממש מדויק.
"שמעתי לא מזמן בחדשות על גורו בהודו שנשלח למאסר של 20 שנה על אונס. יש משהו באיש הזה שנורא מייצג את התקופה הזו, שהיא נורא מקושקשת, של מלחמה נורא גדולה בין קדמה לבין בהלה מהקדמה שלוקחת אנשים אחורה מתוך הפחד הזה. העולם שלנו מתקדם רעיונית, טכנולוגית, ואני מרגיש שיש בשנתיים־שלוש האחרונות התקוממות נגד הקדמה הזו, פיגועים קשים על רקע דתי. הגורו מייצג מצד אחד רוחניות, והוא אדם צבעוני שעושה קונצרטים ומצד שני מואשם באינוס ומנצל את הבלבול האנושי לטובתו החומרית. החברה שלנו נמצאת בדיוק במקום הזה. יש מלחמה בין שני כוחות. צד אחד שמאמין בקדמה, באהבה, ניאו־ליברליזציה וחופש רעיוני, וצד שני שהערכים האלה מגבילים אותו ומחפש לחזור אחורה למקום שבו החוקים היו מוגדרים, קשוחים וקבועים. המלחמה בין שני הכוחות מייצרת התנגשויות בהרבה מאוד מקומות בעולם. החל מפיגועי דת ועד מה שקורה אצלנו בחוק האימוץ, שהוא מלחמה של אנשים שרוצים להחזיק את הדברים נוקשים ושלא קוראים תיגר על הדרך שבה הם רגילים לתפוס את העולם".
הופעת לא מזמן בהתנחלות אלקנה בפני אנשים שחלקם הגדול לא שותף לחשיבה הליברלית שלך.
"חייב לומר שזה היה אחד מהערבים היותר מרגשים שהיו לי. התקשר אליי ראש מועצת אלקנה והסביר לי כמה שזה לא הווייב שלהם וכמה שהם רוצים שאבוא וכמה שהם שמחים. אחר כך קיבלתי סמס מעוד ראש מועצה שביקש שאופיע גם אצלם, והרבה מאוד אנשים ברשתות ביקשו. קיבלתי תחושה שזה מאוד חשוב לאנשים מהאזור הזה שאמרו, 'אנחנו אוהבים את המוזיקה והשירים שלך'. וכן, היה גם את הזוג שכתב שאני סוטה מוצהר ומה פתאום מביאים אותו. אז באתי והם היו הכי מקסימים. כשיצאתי מחדר ההלבשה והתקרבתי לבמה היו 3,000 איש מדהימים ואנרגיה כזו שאמרתי לעצמי שלפני כל הופעה צריך לקרות דבר כזה. היו דתיים, חילונים ואנשים שבאו מתל־אביב. זה היה מעין ניצחון. בסופו של דבר כל אחד מאיתנו יכול לחיות את חייו כפי שהוא רוצה ולהאמין במה שהוא רוצה".
הרבה מחבריך בשמאל לא מסכימים להופיע בהתנחלויות.
"אני לא שם. הופעתי גם באריאל ובעוד מקומות. הם חלק ממדינת ישראל. מבחינתי, כל זמן שהם חלק מהמדינה, אני שם. אני בא להופיע בפני מי שרוצה לשמוע את המוזיקה שלי ואנחנו נפגשים בדיוק מתוך המקום הזה שאומר, 'גם אם אנחנו לא אותו הדבר ולא מסכימים, אנחנו נדבר על זה'".
* * *
בשנים האחרונות לידר, אדם ביישן במהותו, החל להוריד מגננות. בהתחלה עם הקהל שלו בהופעות, ואחר כך גם בחיים. "הרבה פעמים אנשים חושבים שאני מתנשא, כשאני בעצם רק מתבייש. בתיכון הייתה לי חברה והיינו בכיתות מקבילות. כשהיינו חברים היא אמרה לי שהיא הרבה זמן רצתה לדבר איתי אבל היא לא דיברה כי היא פחדה שהיא לא תבין מה שאני אומר, שהיא לא תדע לתקשר איתי".
איך היה בהתחלה עם בנות?
"אני זוכר מאוד את הנשיקה הראשונה בגיל 16 עם החברה, אני זוכר את עצמי נורא נרגש ברגע הזה, אצלה בבית. חשבתי שזה שלב מדהים ולא ידעתי אם זה באמת טוב או לא. בתקופה ההיה זה היה אצלי הרבה יותר מעורפל וגם היום אני חושב שאני יכול ליהנות מנשיקות עם בחורות".
נשיקה זכורה עם גבר?
"אחת עם בחור שכמעט לא הכרתי ונורא הפתיע אותי באוסטרליה, לפני שמונה שנים. פתאום הוא בא ונישק אותי. אולי זה בגלל אלמנט ההפתעה. נשיקה זה דבר נורא משמעותי, אמנות בעיניי. אנשים שטובים בזה, יש להם כישרון חשוב. זה מאוד משמעותי בכימיה עם אנשים. אם זה לא עובד מאיזושהי סיבה, זה דאונר רציני".
מה נשים לא מבינות לגבי גברים?
"שאנחנו לא יכולים אחת. אי־אפשר אחת. אנחנו ציידים".
יש גם נשים כאלה.
"הייתי רוצה להיות סמנתה מ'סקס והעיר הגדולה'. היא נורא יפה וחזקה, אישה שלא דופקת חשבון, ויש לה אישיות כובשת וסקסית. תמיד מלא חוויות ואנשים סביבה, והיא גדולה מהחיים".
אם לא סמנתה אז לפחות סאבלימינל. את הסינגל החדש שלו כתב עם סאב, החבר שלו בשולחן של 'אקס פקטור' (שתעלה ברשת ב־ 18/10 ובהמשך בערוץ 13). וגם מי שפעם, בואו לא נשכח, הוציא עם הצל שיר בשם 'ריספקט' שכללה את השורה - "עוד כתב הומו, התעסקת עם לוקו, חמש שנים משכורת שלך, שקית שוקו". שורה שעיצבנה מאוד את הקהילה בזמן אמת.
"אין דבר יפה יותר מאדם שבשלב מסוים בחייו כתב או אמר משהו כזה, התבגר, הכיר, למד והיום כותב איתי שיר ומופיע איתי ואנחנו חברים ממש טובים", אומר לידר. "יש בינינו ויכוחים על הרבה דברים ואנחנו לא באים מאותו בית ספר, מה שנקרא. אז מתווכחים ואחר כך מרימים צ'ייסר. לא הייתי מודע לשורה הזו. אולי לתוכנית הבאה אבוא עם שקית שוקו".
בשנה האחרונה הוציא לידר אלבום משותף עם המפיק עופר מאירי שממנו נכנסו לפלייליסט של גלגלצ שני שירים. אבל אף אחד מהם לא נכנס לרשימת עשרת המושמעים של השנה בתחנה. כשאני מדבר איתו על זה לידר עובר לטון דיפלומטי, רחוק מהביקורת הקשה של אמנים כמו אייל גולן או ארקדי דוכין.
תמיד נתפסת כמוזיקאי הכי מעודכן שהרדיו הכי שמח לפרגן לו והנה פתאום הגיע דור של צעירים שהחליף אותך ואת בני דורך בפלייליסט. זה נראה לי הפחד הכי גדול של מוזיקאי.
"אני לא יודע אם הדור החדש יותר מעודכן אבל הוא גם מעודכן. אני נורא אוהב לשמוע הפקות של חבר'ה צעירים כמו ג'ורדי או גם יוצרים בני 20 שמגיעים אליי. זה לא מפחיד. אני אוהב ללמוד מהם. זה לא שאני נכנס לאולפן עם בחור כמו ג'ורדי ואני מרגיש שהוא יודע משהו שאני לא. זה מזכיר לי שיר מפורסם של אל־סי־די סאונדסיסטם, Losing My Edge. אני לא בא ממקום מתגונן אלא ממקום של הנה מישהו צעיר, פרש, בוא נבין מה הוא שומע ונדבר איתו על זה. מצאתי את עצמי בחודשים האחרונים מלמד את החבר'ה הצעירים הרבה דברים שהם לא מכירים של מפיקים מקוריאה ועד אנגליה".
מוזיקאים ים־תיכוניים טוענים שגלגלצ לא משמיעה מספיק מזרחית.
"אני כתבתי שיר לשרית חדד, אחד השירים הכי מצליחים שלה. אז איזה סוג מוזיקה זו? יותר מעניין לדבר על אם אנחנו מייצרים תרבות שהיא עמוקה, פחות מאיפה הגיעו ההורים של הזמר".
מתוקים זה סוג של נחמה?
"ברור. מי מאיתנו לא מכיר את זה. כשאני חוזר מהופעות אני נורא אוהב לשבת לראות סדרה או סרט עם גלידה. צ'נקי מנקי של בן אנד ג'ריז זה תענוג גדול. גם צ'אבי האבי".
אתה לא ממש נראה כמו מי שדופק גלידות כל היום.
"היום בבוקר קמתי ואכלתי ארבעה טוסטים גדולים עם נוטלה. מיסטר תזונה נכונה".
