שבת 21 באוקטובר 2017
ידיעות אחרונות
צילום : ידיעות אחרונות
חדשות • 09.10.2017
פינת ליטוף
ראש הממשלה נתניהו מתראיין ב"אובג'קטיפייד", פוקס ניוז
אסף שניידר

אלה ימים טובים לישראלים שמפלרטטים עם אמריקה. גל גדות קיבלה את החיבוק שלה מהשמאלנים של סאטרדיי נייט לייב? אז הנה, וונדר־ביבי מקבל את החיבוק שלו מהימנים של פוקס ניוז.

 

ואיזה חיבוק זה היה. בעודנו קמים אך בקושי, מדשדשים אל הכיור, משתנקים מקפה דלוח ויוצאים אל הבוקר באווירה טרופית קסומה של מחנק, מבול ומפלי בוץ שסוחפים עימם את התשתיות המתפוררות שלנו, מתברר שבלילה, ממרחק, מבעד לעיניים אמריקאיות מצועפות, הכל היה חלום: פייק סיוט. לא מחנק, לא בוץ ולא תשתיות קורסות: אימפריה, אימפריה שמונהגת על ידי ענק.

 

פוקס ניוז

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

הסיפור של הראיון הזה הוא מקומו בין שני הקשרים שונים. בקונטקסט האחד, רה"מ נתניהו התארח בתוכנית "אובג'קטיפייד" (בתרגום מילולי: "מחופצן", לא השם הכי מוצלח). זו תוכנית שבה, בהגדרה, נערכים ראיונות בז'אנר המתקתק "בנעלי בית", כשהמרואיין מציג חפצים שבחר, שמייצגים תחנות בחייו.

 

בהגדרה, הארווי לוין, המראיין, לא נמצא שם כדי ללחוץ את נתניהו לפינה, לסחוט ממנו כותרות ראשיות על מדינה פלסטינית או פיצוץ עם איראן. לוין בא ללטף.

 

בקונטקסט השני, נתניהו בא להתלטף בהתרסה: כצעד לעומתי מול שתיקתו הרועמת כלפי התקשורת הישראלית שעם רובה המכריע הוא פשוט לא מדבר. הנה, הוא אומר לנו — צופים, וגם צופים שהם עיתונאים — תסתכלו, זו עיתונות, זה תענוג.

 

אז היו לנו שם רגעים ארוכים ארוכים של כינור ופסנתר נוגים ברקע, כשמולנו נפרסת המיתולוגיה של הילד הירושלמי החזק, בנו של הפרופסור הגאון, שחלם להיות כדורגלן, התגלגל לארה"ב, ספג שם את סגולותיה, וחזר רק כדי להימשח למלוכה בעקבות מות אחיו הגיבור בקרב.

 

הסיפור, שמוכר לכל ישראלי, נמכר לצופה האמריקאי השמרן בעטיפה של חנות מזכרות לתיירים. פה ושם עיגולי פינה, פה ושם מעקפים קטנטנים של קטעים שעדיף לא לספר — כל מיני חקירות זניחות, למשל — והרבה פתיתים נוצצים של "רעייתי שרה" שנבזקו מלמעלה.

 

אבל גם כך, עמוק בתוך שעה של ליטופים, הצליח לוין, לא ברור אם בכוונה, לקלף מנתניהו שכבת הגנה משמעותית.

 

בטבורו של ראיון גדוש מחוות גוף פומפוזיות, גלגולי עיניים תיאטרליים ותנודות ראש רבות רושם, נשאל נתניהו אם זה נכון שבהיותו בן בכור, אחיו המנוח יוני הוא זה שיועד על ידי אביו לקריירה צבאית ופוליטית. זו הייתה, כנראה, נגיעה בכמה עצבים חשופים. ברגע אנושי מאוד, בתשובה כמעט מהוססת, אמר נתניהו כך: לא היה ביוני שום דבר פומפוזי, והוא לא היה צריך לשחק שום משחקים — כי יוני היה הדבר האמיתי. זה היה רגע של "וואו", שנגע בדיוק בסיפור הפסיכולוגי, הגדול מהחיים, שהוא תעלומת נתניהו. פינות ליטוף, מתברר, עלולות להתגלות כחביבות פחות ממה שנדמה.

 

בקטנה

אם אתם לא אוהדים שרופים של קבוצה מסוימת האלבום המשפחתי כמזכרת ולכן אינכם מסתכלים על הכדורסל הישראלי דרך עדשות של אהבה או תיעוב פנאטיים, יש משהו כיפי מאוד בערבי הסיקור של ערוץ 5 (שאתמול היה יומם השני, בליגה שזה עתה נפתחה). זה לא בדיוק אן־בי־אי, אבל ניב רסקין ועמיתיו מעבירים את ההתלהבות מהישראלים הוותיקים לצד הצעירים, ההיכרות מדי שנה עם הזרים, היריבויות ההיסטוריות וכמובן — הדרמה של מכבי תל־אביב המנסה להשתקם. זה שלנו, זה די צנוע, וזה לגמרי נחמד.

 


פרסום ראשון: 09.10.17 , 23:55