הרגע ההוא שבו גבר עשיר ומצליח תקף אותי מינית

גם אני. גם אני הוטרדתי מינית. באופן מפתיע, זה קרה לי בפעם הראשונה רק לפני שנה בערך. עד אז התעלמתי מהערות שוביניסטיות חסרות טעם של גברים לא מפותחים מוחית. אבל לפני שנה זה היה שונה. מפחיד. הייתי בניו־יורק, לילה אחרון לפני שאני חוזרת. ישבתי לארוחה עם חברים, ואחד מהם, ישראלי שפגשתי שם לראשונה, הציע לי דרינק. הייתי עייפה, לא התחשק לי, אבל החברים שיכנעו שכדאי. הוא היה (ועדיין) איש עסקים מבוגר, חובב אמנות, משכיל, שנחשב אצל חבריו לאחלה גבר. הסכמתי. לקחנו מונית שנעצרה מתחת לבניין מפואר. בניו־יורק יש קטע כזה של ברים שנמצאים על גגות, אז חשבתי שזה הקטע. כששאלתי לאן נוסעים הוא אמר: "מה, את לא סומכת עליי?". סמכתי. כי החברים המשותפים הם כאלה שאני סומכת עליהם.

המעלית נעצרה בקומה האחרונה. זה לא היה בר. זאת הייתה הדירה שלו. בגלל שחינכו אותי להיות מנומסת ובגלל שלא האמנתי שהוא מניאק, נכנסתי. התיישבתי על הכורסה הכי רחוקה וכשהוא שאל מה אני רוצה אמרתי אספרסו קצר ואני חייבת לזוז. אני אקצר למרות שעכשיו בא החלק "המעניין". הוא לא נתן לי ללכת. הבנתי שאם לא אשתף איתו פעולה זה עלול להיגמר באונס. התנשקתי איתו ליד הדלת, ובלי שהרגיש פתחתי אותה והזמנתי את המעלית. הוא נכנס איתי למעלית. הושטתי יד ועצרתי את המונית הראשונה שעברה לידי. אני כותבת את זה בידיים רועדות. אני לא נחשבת לאישה חלשה. אף גבר מעולם לא ניסה לכפות את עצמו עליי. אבל באותם רגעים הייתי כמו ארנבת מול פנסי מכונית דוהרת.

חמש שעות אחרי זה הייתי על המטוס ארצה. אין לי ספק שלו הייתי נשארת בניו־יורק, הייתי מגישה נגדו תלונה, אבל הדברים התגלגלו אחרת. כשיעצרו אותו יום אחד ואני אבוא להעיד נגדו ישאלו למה שתקתי ואיפה הייתי עד עכשיו. אז התשובה היא שעד שאת לא עוברת את זה בעצמך, את לא מבינה. יהיו כאלה שישאלו אז למה הלכת איתו, למה באת אליו, הוא בסך הכל ניסה לנשק אותך... אני בסך הכל מאחלת לו שתדרוס אותו משאית ואז תעשה עליו רוורס. ואז עוד פעם. ואני אצלם את זה.

זה הפוסט שהעליתי שלשום לפייסבוק. בכלל לא התכוונתי לספר על זה למישהו. היחידה שידעה מה עברתי היא חברה טובה של הג'וק, שהייתה בהלם לפחות כמוני. אבל שלשום, כשגלשתי כהרגלי בקודשי הפייסבוק, ראיתי שהרשתות החברתיות גועשות עם קמפיין שבו כל אישה שחוותה הטרדה או תקיפה מינית עושה האשטג #גם אני. אז כתבתי "גם אני", ופרץ המילים נפלט ממני החוצה, כמו קיא שרק חיכה לצאת ולא יכול להחזיק יותר בבטן הרכה.

"גאיה, את חושבת שאת מלכה, אבל את לא. את סמרטוט רצפה. את גם טיפשה. בגיל 48 להיכנס עם גבר זר למעלית של בניין פרטי ולחשוב שזה בר. נו, באמת?! שתדרוס אותך משאית. רק בגלל ההזיות שלך לגבי אונס את הפכת אותו לפושע? אם הוא היה רוצה לאנוס, הוא לא היה נכנס איתך למעלית ונותן לך להזמין מונית. הכל בראש הדפוק שלך. סיפור מתאים לבת 16 ולא לבת 48. את לא מלכה, את סמרטוט רצפה".

מילים רומנטיות אלה חיכו לי אתמול כשפתחתי את תיבת ההודעות בפייסבוק. את ההודעה שלח גבר זר, שהרשה לעצמו להשפיל אותי כי לא נעניתי לחיזורים שלו. במקום להגיד לעצמו "היא לא מעוניינת, יאללה ביי", הוא בחר להשתלח בי, לאחר שהעזתי לצאת בפוסט חושפני במסגרת קמפיין MeToo שבו שיתפתי בחוויה מצמררת שעברתי. שכל אישה עוברת. חוויה שגבר מהסוג הנ"ל הוא הגורם העיקרי לקיומה.

עברתי הטרדה מינית, אולי תקיפה. לא מבינה במונחים משפטיים, וזה גם לא משנה. מישהו ניסה לנשק אותי בכוח, אני ניסיתי להיחלץ — בהתחלה בכוח ולאחר מכן בתחבולות — ועולם כמנהגו נוהג: הוא ממשיך להיות איש חשוב ומשפיע, להסתובב בחוגים הנכונים, להיחשב לגבר מכובד, ואני מסתובבת עם הידיעה שהוא גו'ק דוחה במסווה של בן אנוש. איך כתב לי מישהו חכם בפייסבוק? "זה כמו טרוריסטים, לפני שהסכין נשלפת הם פשוט חלק מההמון". בול.

הקמפיין שהציף את הרשתות עלה בעקבות פרשת הארווי ווינשטיין, המפיק ההוליוודי שהטריד מינית כל בחורה שעברה תחת שרביטו. יותר משלושים נשים סיפרו בימים האחרונים על האופן שבו המפיק אנס, תקף או הטריד אותן מינית — ביניהן גווינת' פלטרו, אנג'לינה ג'ולי, אשלי ג'אד ומירה סורבינו.

תוך שעות ספורות גרף הקמפיין למעלה ממאה אלף תיוגים, מכיוון שווינשטיין הוא בסך הכל סימפטום לתופעה מכוערת של גברים שאין להם מה להציע חוץ ממעמד, שררה וכסף (ולפעמים אפילו זה לא), שחושבים שהכל מגיע להם ולוקחים אותו בכוח.

ווינשטיין, כמו זה שגהר עליי, או ההוא שניסה לנשק אותי בלשכתו המפוארת, ופוליטיקאים, ובמאים, ואנשי צבא ומנכ"לים בכירים במשק — הוא אחד מהמוני גברים חלשים, אבודים, אומללים, שעמוק בפנים לא מאמינים שמישהי תרצה אותם. כמו ילד דחוי בגן הם נוטלים מה שלא שייך להם, ומשאירים אחריהם עיניים בוערות ולבבות מדממים.

גברים כאלה הם לא מטרידים מינית, הם גוזלי נשמות. "מטריד" זאת מילה מטרידה, מכובסת. מטריד אותי כשאני לא מגישה עבודה בזמן, כשאני עולה קילו, לא כשגבר שולח יד לחפון את שדיי או תוקע את לשונו בפי.

מעולם לא הרגשתי אשמה במה שהיה, כפי שאף אחת בעולם לא אשמה בזה שאיזה אפס חדל אישים פוגע בה. נכון, לא התלוננתי ויש רבות כמוני. לכל אחת הסיבות שלה ואפשר לדון אישה רק כשאתה בעקביה. מי שאשם פה הם גברים שקוראים לך "סמרטוט רצפה" ואחר כך גם מתנהגים אלייך ככה.

"גם אני", כי גם אני רוצה לחיות בעולם בלי הארווי ווינשטיינים. "גם אני" רוצה לשים לזה סוף. "גם אני" רוצה שהבת שלי תהיה מוגנת מג'וקים טרוריסטיים שמסתובבים בינינו.