ההבדל היחיד הוא שלא שתקתי.
אני לא צריכה עכשיו לדלות פרטים מנבכי הזיכרון והנפש והבושה. מיד כשזה התחיל הרמתי קול צעקה. הוא שלח ידיים, ואני רצתי להתלונן אצל הנהלת התיאטרון. הוא תקף, ואני רצתי למשטרה. התקשורת רצתה לקרוא לי ש', ואני אמרתי שקוראים לי שחף סגל, ושלא אני זו שצריכה להתבייש.
אני זוכרת בעיקר את תגובות הנשים שסביבי: בכירת שחקניות "הבימה" שרצה להתראיין ואמרה שבעלה צדק בכך שלא הרחיק את השחקן מההצגה, וש"לפעמים נוצר מתח מיני על הבמה בין שחקנים..." ("בוסתן ספרדי", כן?! שחקן שלא הייתה לי ולו רבע אינטראקציה בהצגה); את השחקנית הראשית בהצגה שאמרה לי "תוותרי לו, מסכן, הוא לא התכוון"; ועד למזכירה האמנותית שהוקלטה על ידי כשהיא אומרת לי "בפעם הבאה שהוא ירים עלייך יד - תרביצי לו בחזרה". אה, כן, היתה גם הטוקבקיסטית שכתבה שאני רק רוצה להתפרסם על חשבונו של האומלל. פרייסלס. | שחף סגל
#גםאני נאנסתי
על ידי גבר שהכרתי זמן רב והיו לנו חברים משותפים מעולם האמנות והכתיבה. גם אני שתקתי, התביישתי ופחדתי שנים רבות. #metoo כי זה תמיד #אחתמתוךאחת ולנו אסור לשתוק. וכדי לעזור לאחרות: מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ת"א, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית ולנפגעי תקיפה מינית בישראל. | שרי גולן
מאות פעמים. יש אישה שלא?
הפעם שהכי זכורה לי הייתה בנסיעה באוטובוס הביתה מיום עבודה ארוך, בשעה די מאוחרת.
האוטובוס היה מלא יחסית, והתיישב לידי איש מבוגר, כבן 75. אני בכלל הייתי עסוקה בפלאפון והייתי כל כך עייפה שאפילו האנטנות המיוחדות שלי נרדמו בשמירה. רק מי ידע שצריך לשמור.
לא עברו חמש דקות והרגשתי יד חופנת לי את הישבן באופן מובהק.
מעניין שתמיד אומרים שהתגובה הראשונה היא הלם, כי תמיד חשבתי שהאינסטינקטים שלי כאלה חדים שהלם לא יקרה לי, אלא פשוט אשחט את מי שינסה. אבל פשוט הייתי בשוק ונכנסתי למצב Freeze.
לא הצלחתי להגיב, גם בעיקר בגלל שהאדם הזה היה כל כך מבוגר, ולא הייתה לי יכולת רגשית להחטיף למישהו בגילו. כנראה חינכו אותי יותר מדי טוב בבית.
קמתי אחרי שנייה וברחתי החוצה, מתקשרת לבן זוגי דאז ומתחילה לבכות. הרגשתי את כל העצב של כל הנשים מתיישב על כתפיי.
חוסר אונים.
גאה להיות אישה.
גאה להיות חלק מהתיקון הזה.
גאה על השינוי שקורה.
גאה על הגברים המדהימים שמכירה.
גאה על הנשים המדהימות שמכירה.
אל תפסיקו לחנך ולצעוק לכבוד האדם וגופו לעולם, בלי הבדלי מין.
אהבה לכולם. | ענת גרינברג
בשולי הדברים, אני רוצה להזכיר שלא כל אישה רוצה לדון באופן פומבי בחוויות שלה, ולא חייבת.
העובדה שמישהי לא משתתפת ב־#גםאני #MeToo לא אומרת שהיא לא הותקפה מעולם.
אנחנו, אלה מאיתנו שיכולות ורוצות לדבר, בצמצום או בפירוט, נהיה קול למי שלא רוצה או לא יכולה, אבל היא אחת מאיתנו: שורדת אונס או מישהי שנמאס לה ששורקים לה ברחוב, וכל החוויות המגעילות שבאמצע.
הקמפיין הזה, כמו קודמיו (למשל #אחתמתוךאחת) לא יתקן את כל העוולות, ולא יחשוף את כל הסודות. אבל אם לכל אחת ממי שכתבה יש חברה אחת ששותקת, אבל מרגישה פחות לבד, עשינו את חלקנו. אם לכל אחת ממי שכתבה יש חבר אחד ששם לב בפעם הראשונה שהנשים סביבו חיות תחת חשש תמידי, עשינו את חלקנו. | איילה סלע
הזכורים ביותר היו הבוס שנישק אותי בצוואר
נהג המונית שליטף את הירך הפנימית בדרך אל - ואז מ - הרדיו, ההוא שנצמד אליי בהפגנה וכשהסתובבתי גיליתי שבעצם אין לחץ מאחורי והוא ממש לא חייב, נהג המונית האחר שאמר שעכשיו הוא יודע איפה אני גרה אז הוא יבוא לבקר אותי ולא משנה שאני לא רוצה, בסוף אני ארצה. וההוא שהתחלנו להתמזמז ואז הוא דחף ידיים לחולצה ולמכנסיים שלי וכל פעם שמשכתי אותן החוצה, כי לא רציתי, הזחיל אותן חזרה עד שעזבתי עם בחילה, ולא הבין מה הבעיה שלי.
אבל היה גם ההוא שראה אותי ברחוב חשוך ובדק אם אני נערת ליווי, וכשנגעלתי הסביר לי בהרבה מילים למה כדאי לי לבוא איתו בכל זאת, ההם שעקבו אחריי במכונית לאורך כל הרחובות, גם כשניסיתי לפנות לאין כניסה, המורה בכיתה ג' שבמפגש עם כיתה מעיר אחרת ליטף אותי עד התחתונים מתחת לשולחן והסביר לי שאני חייבת להיות מאוד בשקט, ורק כשגדלתי הבנתי למה זה הגעיל אותי ומה הוא רצה.
אבל גם השריקות הגסות, כל ההם שהתחילו איתי ולא הפסיקו גם כשדיברתי על "חבר שלי" (אם היה קיים או לא) במופגן, ההוא המבוגר שהביט בי כל הערב בלי להזיז את העיניים ורק מאוחר יותר קלטתי שהיד שלו כל הזמן הייתה מתחת לשולחן.
וגם אלו שהדחקתי, או לא זכרתי.
אלה החיים שלנו. כל הזמן. ואנחנו לוקחות את המשא הזה איתנו לכל מקום. | נעמי כרמי
#גםאני כפול 100
כולל במהלך הרצאה על מניעת הטרדה מינית
כולל אצל רופא
כולל על ידי שוטר
כולל על ידי חבר כנסת מכהן
כולל על ידי חבר כנסת לשעבר
כולל על ידי בכיר במשרד ממשלתי
כולל על ידי בכיר ממני בעבודה
כולל על ידי מנחה תוכנית טלוויזיה, רגע לפני ראיון
כולל על ידי עשרות או מאות גברים במרחב הציבורי
בארץ ובחו"ל
ביום ובלילה
בחורף ובקיץ
צעירים ומבוגרים
משוגעים ונורמלים
וכדי שיהיה גם מועיל, קו סיוע לנפגעות תקיפה מינית 1202
לייעוץ משפטי על הטרדה מינית בעבודה:
שדולת הנשים בישראל — 03-6120000
בערבית, עמותת כיאן — 04-8629731
| קרן גרינבלט
"האינפורמציה האחרונה שהתפרסמה על המפיק הארווי ווינשטיין לא הפתיעה אף אחת שפגשה אותו בעבר. לכל אחת מאיתנו יש לפחות סיפור אחד אם לא אלף כאלו. הטרדה מינית. רמיזה מינית. תקיפה מינית. והשתיקה של חלק מגברי התעשייה רועמת. הם יודעים מה הם צריכים להסתיר ולכן למה עדיף להם לסתום. הגיע הזמן שלא נשתוק יותר. אם גבר מעמיד אותך במצב לא נעים — תהפכי עליו שולחן. תתלונני לכוח אדם. ספרי לאשתו. דברי!! אל תיתני לגברים בעלי השפעה לנצל את מעמדם יותר. נגמרו ימי ה"מיידעל'ה תעשי קפה". בהצלחה לכולנו". | נועה תשבי
"כשהתחלתי לעבוד כשחקנית עבדתי על סרט וקיבלתי שיחת טלפון מהארווי ווינשטיין, ששאל אותי אם שכבתי עם כל אחת מהנשים שנראיתי איתן בתקשורת. זאת הייתה שיחה מוזרה מאוד ולא נוחה. שנה־שנתיים לאחר מכן הלכתי לפגישה איתו בלובי של מלון עם במאי של סרט שעזב את הפגישה, והארווי ביקש ממני להישאר ולשוחח איתו. ברגע שהיינו לבד הוא התחיל להתרברב על כל השחקניות שאיתן שכב ואיך הוא בנה להן את הקריירה, ודיבר על דברים לא הולמים אחרים בעלי אופי מיני. אחר כך הזמין אותי לחדרו. מיהרתי לסרב ושאלתי את העוזרת שלו האם המכונית שלי בחוץ. היא אמרה שלא ושאני צריכה ללכת לחדרו. באותו רגע הרגשתי חסרת אונים, אבל לא רציתי לנהוג כך בתקווה שאני טועה לגבי המצב. כשהגעתי הוקל לי למצוא אישה אחרת בחדרו וחשבתי מיד שאני בטוחה.
הוא ביקש מאיתנו להתנשק והיא התקדמה לעברו. קמתי במהירות ושאלתי אותו אם הוא יודע שאני יכולה לשיר. ואני התחלתי לשיר... חשבתי שזה יהפוך את המצב לטוב יותר, מקצועי יותר, כמו אודישן. הייתי כל כך מתוחה. אחרי ששרתי אמרתי שוב שאני צריכה לעזוב. הוא הוביל אותי אל הדלת, נעמד מולה וניסה לנשק אותי על שפתיי. עצרתי אותו והצלחתי לצאת מהחדר. קיבלתי את התפקיד לסרט וחשבתי שהוא נתן לי אותו בגלל מה שקרה. מאז הרגשתי נורא שעשיתי את הסרט. הרגשתי כאילו לא מגיע לי. פחדתי לדבר. לא רציתי לפגוע במשפחה שלו. הרגשתי אשמה כאילו עשיתי משהו לא בסדר. גם אני פחדתי שדברים כאלה יקרו לכל כך הרבה נשים שאני מכירה, אבל אף אחד לא אמר משהו בגלל הפחד". | קארה דלווין
"בגלל שעשו לי שיימינג ונחשבתי ל"נערת מסיבות", חשבתי ש"זה הגיע לי", שלא הייתי צריכה להיות שם, לא הייתי צריכה להיות 'רעה'". | אוון רייצ'ל ווד
"אם כל הנשים שהוטרדו או הותקפו מינית היו כותבים 'גם אני' כסטטוס, ייתכן שנוכל לתת לאנשים תחושה של גודל הבעיה". | אליסה מילאנו
"הנשים בכל מקום שמספרות על החוויות שלהן מעניקות לי השראה לספר על החוויה שלי עם במאי דני, כי אני מגיעה ממדינה שנחשבת לאחד המקומות בעולם עם שוויון כמעט מלא בין המינים. אבל היה לי ברור מאוד שההשפלה שלי כיצור מיני מוטרד ונחות היא הנורמה וחקוקה באבן עם הבמאי וצוות של עשרות שאיפשרו לזה לקרות ואף עודדו את זה. נהייתי מודעת לכך שזה דבר אוניברסלי שבמאי יכול לגעת ולהטריד את השחקניות שלו מתי שבא לו ומוסד הקולנוע מאפשר זאת. כשדחיתי שוב ושוב את הבמאי, הוא זעף והאשים אותי ויצר עבור הצוות שלו את הרושם המרשים כאילו אני הקשה כאן. בגלל הכוח שלי הצלחתי להתגבר על זה, אבל אני חוששת ששחקניות אחרות שעובדות עם אותו גבר לא יצליחו להתרחק מזה. הבמאי היה מודע לזה לגמרי ואני משוכנעת שהסרט שהוא יצר אחרי זה היה מבוסס על החוויות שלו איתי. כי אני הייתי הראשונה שהתעמתתי איתו". | ביורק
