זה היה לפני הרבה שנים בצ'יפריאני בר בניו־יורק. הייתה איזו מסיבה שווה, כי בלילה המקום הנחשק הזה הופך לדאנס־בר ששואב אליו את כל היפים והיפות של העיר, וגם אני רקדתי שם, יחד עם אחד, הארווי ויינשטיין. ידעתי מי הוא, כשהוא התחיל איתי, ברור, ידעתי שהוא מפיק מפורסם. דיברנו קצת, קישקשנו קצת, ואז הוא אמר שאפשר להמשיך בסוויטה שלו וסיפר שהוא לקח מלון לכמה ימים בניו־יורק. השאלה הבאה שלו הייתה האם אני רוצה לבוא איתו לחדר. זה היה סיפור ידוע שהוא מנצל נשים, ושהוא וומנייזר, אבל לא ידעתי עד כמה זה סדרתי אצלו. בתקופה ההיא גם עוד לא הכרתי את הביטוי "כורסת הליהוק של הארווי", שהמשמעות שלה בתעשייה זה שאת צריכה לעבור דרך המיטה שלו כדי לקבל תפקיד, ואופס, פתאום גם אני הרגשתי את זה על בשרי.
בסופו של דבר, אמרתי להארווי שלא מתאים לי לבוא איתו לחדר, והסתפקנו בהחלפת טלפונים ובהבטחה להיפגש מתישהו. וכן, עד היום יש לי בנייד את הטלפון שלו, ואני מאמינה שגם לו יש את הטלפון שלי, ולא, מעולם לא עשיתי בטלפון הזה שימוש וגם לא אעשה בו. היום אני כבר אני מכירה את כל הסיפורים עליו, כולל גם כל מיני שמועות אחרות שרצות עליו, שאני לא אכנס אליהן עכשיו.
בעיניי, כאישה וכשחקנית, זה בעייתי מאוד שהוליווד מבוססת על יחסי כוח של גברים כלפי נשים. ולצערנו, יש הרבה מאוד סיפורים, חלקם ידועים וחלקים עדיין לא, על הטרדות מיניות כלפי נשים ועל כך שתוקפנות כלפי נשים היא חלק בלתי נפרד מהיומיום. התופעה הזו של גברים משפיענים שמרגישים שהם יכולים להפעיל את הכוח שלהם כדי לנצל נשים ולהתייחס אליהן בצורה לא ראויה, זו בעיה חמורה שחייבים לשנות. אין ספק שהתפוצצות פרשת הארווי ויינשטיין וההדים התקשורתיים והחברתיים שהיא מעוררת ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת, תגרום לכך שיבינו בכל העולם וגם בהוליווד שלאף גבר ולאף אישה אסור להשתמש בעמדה ובכוח שלהם כדי לאמלל אנשים אחרים.
גברים הרי יכולים להיות אגרסיביים מאוד בסיטואציות האלה, ולא להשאיר לך ברירה. אני תמיד מוצאת את עצמי מכינה מראש את דרכי המילוט ואת התירוצים כאשר אני יודעת שאיאלץ להיות לבד עם גבר שאני לא מכירה ממש טוב. אני גם מרגישה שהאיום הזה הופך אותנו, הנשים, לפרנואידיות כי אנחנו מפחדות להיפגש עם גברים בסיטאציות שמסכנות אותנו ואת זה צריך לשנות. לכן, מעודדת התחושה שנשים סוף־סוף התאגדו והחליטו לדבר על צדק נשי ועל צדק חברתי, והלוואי ונעשה שינוי.
