זו הייתה הפעם הראשונה, לא האחרונה. הייתי מאוד צעירה, צועדת צעדים ראשונים במקצוע שבו אני עוסקת עד היום. הוא היה כמובן מבוגר, חשוב, בעל השפעה. הוא ביקש שאצטרף אליו לנסיעה. מצאתי את עצמי נוסעת איתו לאיזו פינה חשוכה באזור הירקון, ולמרות גילי הצעיר הבנתי די מהר שהנסיעה הזו היא לא בעניינים מקצועיים כפי שהוצגה. הבנתי גם את מחיר הסירוב. עד כדי פגיעה חמורה, אולי בלתי הפיכה, בקריירה שרק התחילה. אבל הייתי מוכנה לקחת את הסיכון. "תחזיר אותי תכף ומיד ואל תחזור על זה שנית", זה המשפט שיצא לי מהפה. לא יודעת איך מצאתי את התעוזה לדבר אליו ככה, אבל משהו בקור ובנחישות עבד. הוא סובב את האוטו, החזיר אותי ודאג שאשלם את המחיר במלואו. עובדה, נלקח ממני סולו.
זו הייתה הפעם הראשונה, לא האחרונה. כל אישה מכירה את החוויה הזו, האקראית כמעט. הערה לא מכבדת, נגיעה לא במקום, שריקה. אי אפשר להתעכב על כל פעם כזו. אי אפשר לזכור את כולן. לפעמים סיטואציה אגבית נטענת בפתאומיות בקונטקסט מיני ולוקח לך רגע להבין איך זה קרה ולמה. וההפתעה הזו מתבטאת הרבה פעמים בשתיקה. הם כמובן רואים בזה הסכמה שבשתיקה, אבל זו לא הסכמה. זו צעקה שנשארת בפנים.
וצריך לתת לה קול. אף אישה לא חסינה מפני החוויה הזו. גם לא כאלה שזכו להצלחה ומעמד מקצועי. וזה קורה בכל מקום — בעבודה, בנסיעה, ברחוב. וזה תמיד פתאומי כל כך. השוק הוא הנשק הטוב ביותר של המטריד.
כאן צריך ונכון לעצור ולהגיד: לא כל חיזור הוא הטרדה, ולא צריך להפוך את המאבק המוצדק נגד מטרידים אמיתיים למאבק כללי נגד גברים. לפעמים גברים מנסים לחזר אחרי מישהי וזה יוצא קצת גמלוני, מבולבל, מביך, אבל לא מטריד. זה אנושי. ולא רק נשים מוטרדות, גם גברים. זו אינה נחלתנו הבלעדית, למרות שיש לנו רוב מכריע מבין הקורבנות.
כאימא היה לי חשוב לחנך את הבת שלי כשעוד הייתה מאוד צעירה להיות נחושה וחד־משמעית: אם מישהו יטריד אותך, לא משנה מה הנסיבות ומה יהיו ההשלכות — קומי ותעשי לזה סוף. כקולגה אני בוחרת לא להיות אדישה. לאפשר להן לשתף. לעודד אותן להילחם. ומי שמסתכל מהצד, או בוחר לא להתערב, משתף פעולה עם המטרידים. אין לאף אחד זכות מוסרית לעמוד מהצד. גם אם מי שמוטרדת שותקת מתוך חשש, הלם או התעלמות מכוונת, אנחנו חייבים לתת ביטוי לצעקה שבתוכה.
הבוקר פייסבוק שלח לי תזכורת. בדיוק לפני ארבע שנים כינסתי יחד עם החברות בנעמ"ת שורה ארוכה של נשים מובילות בחברה הישראלית לצילומי קליפ שמטרתו העלאת המודעות כלפי אלימות נגד נשים. הטרדה מינית היא אלימות לכל דבר. את המילים היפות שכתב חיים קינן אני מקדישה לכל מי שעוברת הטרדה כזו וזקוקה לאומץ כדי להילחם על מקומה: "ולא הכאב ולא הבושה יעידו עלייך שאת חלשה/ מן הכאב ומן הבושה תשובי אלייך אישה חדשה".
