הדברים שאני כותב קשים, וחשוב לי שתקראו עד הסוף, גם אם ידירו שינה מעיניכם ובתקווה שיעוררו אתכם לעשות מעשה.
אני מרשה לעצמי להציג את הדברים במלוא חומרתם כיוון שהחברה שלנו חזקה דיה להתמודד עם המציאות כפי שהיא. אני מאמין שלכל אתגר יש פתרון ובכל קושי מצויה גם הזדמנות.
כפי שהדברים נראים בשבועות האחרונים, ראש הממשלה אינו עוסק במדינאות, הוא עוסק בעיקר ביחסי ציבור. במקום אחר אולי זה היה עובר בשלום, אבל במדינת ישראל זה עלול להיגמר במלחמה. מלחמה מיותרת, שייהרגו בה חיילים ואזרחים, בנינו ובנותינו שלא צריכים למות.
כשבוחנים את סביבתו של ראש הממשלה, את חברי ממשלתו ואת הקבינט המדיני־ביטחוני שלו, הדאגה גדולה אף יותר. חוסר הניסיון הביטחוני, חוסר שיקול הדעת המדיני וחוסר האיזון הפוליטי לצד יהירות וזלזול באויבינו הם, כפי שלמדנו בעבר, מתכון לאסון.
נשיא ארה"ב התווה כיוון טוב לישראל כשהצהיר שבכוונתו למנוע מאיראן יכולת הגעה לנשק גרעיני ולנקוט צעדים נגד משמרות המהפכה והטרור שאיראן מפיצה בעולם.
לישראל כשותפה רצינית ושקטה מאחורי הקלעים יש תרומה משמעותית בסיוע למימוש תוכניתו. לישראל יכולות מודיעיניות ומבצעיות ייחודיות שתרומתן למאמצי ארה"ב חשובה ומועילה עשרות מונים יותר מנאום מתלהם, תהיה האנגלית מושחזת ככל שתהיה. אכן לא טוב לנו כשאיראן מתבססת בסוריה, זה איום שדורש התייחסות, אבל לא כך מתייחס ופועל מדינאי אחראי.
כשראש ממשלת ישראל מכריז בקול כי "לא נאפשר לאיראן להתבסס בסוריה", מהן ההשלכות? האין בכך תחילת ההידרדרות? אם איראן כן תתבסס בסוריה, מה הוא מתכנן לעשות? להכריז מלחמה?
לצערי הרב, ראש הממשלה מעדיף כותרות וסיסמאות ריקות במקום לקדם אסטרטגיה הגיונית. ראש הממשלה יודע שהכותרת תישכח מהר מאוד, ועוד רגע כולם יעסקו בכותרת הבאה. אבל במדינאות לא שוכחים כל כך מהר, בייחוד לא הצהרות של ראשי ממשלה.
תגובות צבאיות מדודות מלוות בדיפלומטיה שקטה מול השחקנים בזירה הצפונית הן המעשה הנכון. בעיקר כשהן מכוונות למניעת התעצמות חיזבאללה ולא ישירות נגד איראן וסוריה. אך כשהן מלוות בהתלהמויות ובהצהרות פופוליסטיות הן הופכות למסוכנות.
ייתכן שמה שראינו השבת ברמת הגולן כבר איננו זליגה אלא תגובה סורית מדודה להתקפות המוצדקות של חיל האוויר בשטחה. גם המענה המהיר של צה"ל נכון. אבל מנהיגות חכמה ושקולה לא צריכה להוסיף מילים מתלהמות על האש. אנחנו המדינה החזקה באזור ואין צורך וזה לא חכם לצעוק זאת מעל כל במה. בכל מה שנוגע לגזרת הצפון מוטב שנפעל על פי המשפט התנ"כי מספר עמוס: "והמשכיל בעת ההיא יידום".
והנה כבר הכותרת החדשה — ממשלת ישראל מפסיקה את המו"מ עם הרשות הפלסטינית כתגובה להסכם הפיוס בין חמאס לרשות.
בעוד חמאס נמצא במצוקה ופונה אל הרשות הפלסטינית, אנחנו פוגעים ברשות ומחזקים את חמאס ואת טיעוניו. קשה להעלות על הדעת תגובה מטופשת מזו.
בל נשגה באשליות, חמאס הוא יריב קשה. אבל מדוע לא להעמיד אותו ואת הרשות במבחן התוצאה? מדוע לא לזרוק את הכדור למגרשם ולהודיע שככל שיוכח בפועל לאורך זמן שאכן פניהם לשקט ולהסדרים, ישראל תנקוט צעדים מעשיים לשיפור רמת החיים של תושבי עזה? מדוע לא לומר שאם אכן הרשות תחזיר לעצמה את השליטה ברצועה, ויתברר שפניה לשקט ולהסדרים ולא לאלימות ולירי לעבר ישראל, ניתן יהיה לדבר גם על נמל ושדה תעופה לעזה?
דמיינו את המצב שבו חמאס מוחלש ונאלץ לסור למרותה של הרשות הפלסטינית בעוד ישראל היא זו שמשפרת את תנאי חייהם של תושבי עזה.
מדוע לפגוע בנשיא המצרי א־סיסי שעומד מאחורי מהלכי הפיוס והשקיע בכך מאמץ ויוקרה, מה הטעם בכך? נשיא אוהד וידידותי לישראל של המדינה הגדולה והחזקה שגובלת איתנו ועם עזה.
וכן, על חמאס להבין היטב שאם אכן ההסכם נועד לאפשר לו להתחזק לקראת סיבוב ירי נוסף לישראל, צה"ל ינחית עליו מכה אנושה. את זה לא עושים בצעקות מתלהמות, את זה עושים במדיניות נבונה ובהכנות יסודיות ושקטות.
הנה שוב נכנע ביבי לקיצונים בממשלתו ולמר תקשורת שבתוכו, שוב ישראל היא הסרבנית נעדרת כל החזון והמדיניות, שוב מעדיפה הממשלה כותרות מתלהמות על פני מדיניות ומדינאות.
הפסקת המו"מ עם הרשות הפלסטינית כתגובה להסכם הפיוס בין חמאס לרשות וההתלהמות מול איראן כתגובות היחידות של ממשלת ישראל לא מותירות ספק — הממשלה איבדה את הדרך המדינית ואיננה יכולה או איננה רוצה בפתרון מדיני לסכסוכים.
מדובר במעילה באחריות הבסיסית המוטלת על הממשלה והעומד בראשה — לפעול בראש וראשונה ובכל דרך לצמצום הסיכוי למלחמה.
תדע כל אם עברייה — ראש הממשלה, הקבינט והממשלה גוררים אותנו למלחמה.
במציאות זו הכדור עובר לצה"ל, המבוגר האחראי שתפקידו לצמצם את מחיר המלחמה.
על צה"ל להיות מסוגל להכריע את חיזבאללה בכמה ימים במבצע מחץ נועז ולהסיר במהירות את איום הטילים והרקטות מאזרחי ישראל. מבחינה צבאית להכרעה יש רק פירוש אחד — שלילת היכולת של האויב להילחם או שלילת רצונו להילחם.
ידענו לעשות זאת במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים כשעברנו למתקפה בסוריה וכאשר החלטנו לצלוח את תעלת סואץ. אכן, מדובר בתנאים אחרים ובזמן אחר, אבל מול אויבים חזקים פי כמה.
במלחמת לבנון השנייה ובמבצע צוק איתן לצערי זה לא קרה. הדרג המדיני לא הגדיר מטרות ברורות, וראשי המטה הכללי לא הכינו את הצבא כראוי, ואחר כך הפעילו אותו בסרבול ובהססנות. כך לא בונים עוצמה והרתעה שכה חשובות לישראל במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית בכלל.
אבל זה אפשרי, זה בידיים שלנו, וצה"ל בתכנון ובהכנה נכונים (ולאו דווקא בתמרון גדול) יידע לבצע את זה. מטבע הדברים לא נכון לכתוב כאן יותר, אבל אני עומד עם כל ניסיוני מאחורי דבריי.
אין מלחמות קלות וכל המלחמות כואבות, ולכן חייבים להתכונן.
חשוב לי להבהיר, איני קורא למלחמה. נהפוך הוא, אני כמו כולכם מעדיף שממשלת ישראל תתעשת ותחזור לשפיות ולדרך המדינית כדי לממש אחריותה למנוע או לצמצם את סיכויי המלחמה. אבל אם לא תעשה כן, כל מי שעיניו בראשו וכוחו במותניו חייב להתגייס כדי לסיים את כהונתה של הממשלה טרם פורענות, וכל זמן שאחד משני אלו לא קורה, עלינו לסמוך על צה"ל כמבוגר האחראי.
