בסוף הראיון נירו לוי מתכופף לאסוף את הבטרייה של האופניים החשמליים שלו. כשהוא מתרומם, מבקש בחור בשולחן לצידנו להחליף איתו כמה מילים. "בטח", אומר נירו ולוחץ את ידו. "זה ורי פופיולר אקטור", מסביר הגבר הנרגש לאישה שיושבת מולו. "מאיפה אתה?" מתעניין בו נירו, למרות שהוא ממהר נורא. "אני ישראלי, גר באנגליה, מעריץ", הוא משיב. "זה גיסנו", הוא אומר לאישה בהתרגשות, שוכח שהיא לא מדברת עברית. "איי דונט נו וואט יו מין", היא עונה לו במבוכה. נירו מתיישב. מחליף איתם כמה מילים בנעימות. "תצטרף לוודקה"? שואל אותו המעריץ. "לא, לא, לא, איזה וודקה — אתה נורמלי?"
מתל־אביב נירו ממהר לחיפה, לפגישת עבודה בעניין "אודיטוריום לאמנות המשחק" — בית ספר חדש למשחק שיפתח בחיפה בסוף החודש, וההרשמה אליו בעיצומה. בערב יחזור לשני ילדיו, להם הוא משמש בשבועיים הקרובים אבא־אימא במשרה מלאה. "גרושתי בנסיעת עבודה לחו"ל", הוא מסביר. אחרי ההיסטריה סביב חפר ורמזור — נירו עדיין אהוב מאוד ברחוב, על כל צעד שני זורקים לו בדיחה ובקשה לסלפי. אבל על המסך אי אפשר לראות אותו כרגע, רק בשידורים חוזרים. "אני מצטלם לסדרת נוער חדשה על חייה של נועה קירל, מעדכן את מופע היחיד שלי ועובד על משהו נוסף שעוד אסור לדבר עליו", הוא אומר. בגיל 48, נירו לוי כבר יותר רגוע. יודע שעליו להמציא את עצמו מחדש, לעשות דברים בעצמו ולא לחכות לטלפון או לעבוד בשביל אחרים.
"זה נכון ששחקן בגילי, במעמדי, אפילו במראה החיצוני שלי, זה בדיוק עכשיו השיא. זה אין ספור תסריטים הכי טובים שמגיעים אליך ואל הסוכן שלך, ואתה במחלקה של "מה טוב לי", "מה לא טוב לי", וכל זה בהנחה שאתה מתנהל נכון, ואני מתנהל נכון כבר 25 שנה מאז שסיימתי בית צבי. לא תמיד התנהלות נכונה בארץ שלנו מוכיחה את עצמה, בשביל זה אני עושה לעצמי, ממציא את עצמי".
ספר על בית הספר מאיפה נולד הרעיון?
"בדיוק מהמקום הזה להמציא את עצמך, להבין שאתה איפשהו מפסיק לעשות לאחרים".
לוי לא מתכוון ללמד את התלמידים שלו רק איך להיות שחקנים. הוא מתכנן להעביר להם שיעור לחיים. פרשת ההטרדות המיניות של המפיק הרווי וויינשטיין, למשל. "זה בדיוק אחד הדברים שאעביר לתלמידים שלי", הוא אומר. "אם ההצלחה באה בבומבה גדולה ונשארת שם, זו בעיה. פתאום אנשים חושבים שהם אלוהים, וכשהם חושבים שהם אלוהים הם עושים טעויות ומתנהגים רע. הרבה ידעו על וויינשטיין ושתקו. גם כאן בישראל יש מקרים שיודעים ושותקים. למה אומרים שהגרושה יודעת אחרונה וכולם מסביבה יודעים? למה מה ההבדל? אנשים הם רעים, לא מצפוניים ולא מוסריים כשזה מגיע אליהם לכיס. זה העולם. אכזר ורע. יבוא טרנטינו ויכה על חטא. ליצן. מצטער שהוא ידע ולא אמר. לפחות תסתום את הפה. אל תצטער, אל תצא בהצהרה הזאת. לפחות. מה אתה?"
אתה חושב שגברים היו צריכים את קמפיין "גם אני", כדי להבין שכמעט כל אישה עוברת הטרדה מינית?
"אני חושב שזה טוב שזה עולה למודעות, הדברים האלה, שגברים באופן כללי יתייחסו יותר יפה לנשים. אני חושב שזה לא רק לנשים. אנשים צריכים להתנהג יותר יפה באופן כללי. תרבות נהיגה, תרבות אכילה, זה הכל. בבנק, בתור, לא משנה איפה. במטוס זה משנה אם זה שוקולד? הדיבור המסריח הזה הוא אלימות. וזה אלימות. אני בעד שהדברים יעלו לתודעה. יש אנשים שצריכים שיגידו להם אסור, מתברר. יש אנשים שצריך להגיד להם: חבר'ה, ככה לא מתנהגים".
איך תלמד את התלמידים להישמר מפני הטרדות מיניות בעולם המשחק?
"מה זה איך תלמד? בכל יום מצטלמים איתי מאות ילדים וילדות ומאות נשים. אז מה, אני שולח ידיים? אני עומד ככה", הוא אומר ומדגים כיצד הוא מצמיד את הידיים לגוף. "לפעמים אני צוחק על עצמי כמה אני קפוא. יש פה הפרדה. בכלל, כשאתה אבא לילדים, כשיש לך ילדה, זה עושה שעוד יותר תבין את המין הנשי. יש הבדל בין גברים לנשים. בנות מתבגרות יותר מהר, הן חכמות יותר, האינטליגנציה הרגשית שלהן יותר גבוהה".
שהבן שלך לא יעלב.
"הוא לא יעלב, הוא ילד. בנים שונים מבנות. כשאתה עם ילדים בבית, והילדים שלי איתי הרבה, רמת הטסטוסטרון יורדת. הביולוגיה עושה את שלה. הייתי מצפה מאבות, בטח מאלה שיש להם בנות, עוד יותר להבין את המין הנשי".
הרבה גברים מכים על חטא בעקבות קמפיין "גם אני". זה משהו שעבר לך בראש?
"לא. אני תמיד כיבדתי נשים. אני יכול להעיד שנשים כל כך אוהבות אותי, ואני אומר את זה בצניעות".
כבר חמש שנים הוא לא בזוגיות, אחרי גירושים שניים מתוקשרים מהדוגמנית קארין כהן. אם פעם העיד על עצמו בראיונות שהוא צייד נשים באופיו, משהו אצלו — לפחות כך הוא מעיד — השתנה. "הייתה תקופה אחרי שהתגרשתי פעם שנייה שכל כך התעייפתי מהמין הנשי, שלקחתי פסק זמן. אני גם לא רוצה לבלבל את הילדים. זה לא שאין לי ידידות וחיי חברה בכלל, אבל כן, זה השתנה".
"חפר השאיר חותם"
בגיל 48, נירו לוי מבין שהגיע הזמן להתחיל לעשות לביתו, מה שנקרא. כחלק מההבנה הזו, כאמור, נולד הרעיון של בית ספר למשחק. "לימדתי בבית צבי, שלא השכר שם הוא הפונקציה. אתה עושה את זה באמת מהאידיאולוגיה והאהבה. ויש מקומות פרטיים שהשתמשו ברזומה ובפרצוף שלי ונכון ששילמו מאוד יפה ועד היום מציעים, אבל לפני קצת יותר משנה נפל לי האסימון. אבא שלי מתבגר. הוא עבר צנתור ופתאום מצאתי את עצמי הרבה על הקו ת"א־חיפה. פתאום ההורים מתבגרים לך, זה קורה נורא מהר, הם בחיפה ולבד, ופתאום הסתובבתי עוד פעם בחיפה וראיתי כמה פוטנציאל יש בעיר הזאת. כמה היא יפה. אני מסתובב בחוף הים, מקבל את החום והאהבה מהאנשים. בתל־אביב יש את הפוזה הזאת שרגילים אליך, סו קולד".
מעבר להתאהבות המחודשת של לוי בחיפה, מאחורי הקמת בית הספר יש גם אידיאולוגיה — להפוך להיות שחקן בדרך הנכונה. "אני עשיתי בדיוק את המסלול שאני רוצה להנחיל לתלמידים בבית הספר שאני פותח", הוא מסביר. "כל אחד יכול לעשות את זה, ולעשות את זה גם בצורה הנכונה ולא רק באינסטנט שנותנים לנו בשנים האחרונות עם הקיצורי דרך של כל הריאליטי, שכל החמודים והחמודות שמשתתפים שם בסופו של דבר לא מבינים שבשורה התחתונה משתמשים בהם. אז מקדמים, מקדמים, מנפחים, מנפחים, זה כמו בועה, ואז זה מתפוצץ ואתה נשאר עם ריקנות בלתי נסבלת, כי הורגלת לזה שקיבלת הרבה תשומת לב, וזה נורא נחמד, אבל על בסיס מה? אני אומר: בוא, קודם תלמד, תראה אם זה מתאים לך. זה לא מתאים לכל אחד. אני אחשוף בפניהם גם את הצד הלא ורוד של הדבר הזה, אני אשתדל לעשות את זה בצורה עדינה, אני לא תמיד עדין אבל יש לי שותף שהוא עדין ממני".
בניגוד לצעירים עליהם לוי מדבר, אל תוכניות הריאליטי (למשל "גולסטאר" ו"האח הגדול") הוא הגיע אחרי רזומה מכובד של משחק בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה. הדמות שהוא מזוהה איתה עד היום באופן כמעט בלתי ניתן לניתוק היא דמותו של חפר, "גיסנו", המאצ'ו הישראלי המצוי בסדרה הקומית המצליחה "רמזור". אל הריאליטי, ובמיוחד ל"אח הגדול", הוא מודה שהגיע בין היתר כדי להראות לעולם שהוא נירו לוי ולא חפר. אין ספק שהדמות של חפר אמנם הביאה לו את ההצלחה הגדולה, אבל גם פגעה בו ביום שאחרי ירידת רמזור.
הדמות של חפר עשתה לך עוול?
"מה פתאום. ברגע ששחקן או שחקנית עושים דמות שהיא מאוד דומיננטית, היא משאירה חותם. לאנשים זה נראה נורמלי שאתה כזה, כי אתה כל הזמן אצלם בסלון. נכון, כשהייתי יותר צעיר ניסיתי למרוד בזה. אבל היום אני מבין את זה מהמקום שהם אוהבים אותך, בשבילם אתה חפר, בשבילם אתה גיסנו".
על "האח הגדול" אתה מצטער?
"אמרתי לעצמי: תראה, נירו, זה עבודה. זרקת את עצמך לפה, אתה מרוויח מצוין, זה היה אחד התנאים שלך להיכנס. התנאי השני היה, אתה לעצמך. תיחשף אחרת, תיתן לצופים להבין שאתה לא רק גיסנו, אתה בנאדם יותר מורכב ומעניין מחפר. ופתאום זה מה שקרה בפועל. התחלתי להשתמש במצלמות. בניתי עולם. אז מדי פעם הדלקתי את המדורה כי היה משעמם שם. אנחנו נותנים שואו. עכשיו, כל הדחה שאני נשאר זה עוד כסף. בשורה התחתונה הייתי אמור לזכות, עד הדקה התשעים הם היו בטוחים שאני זוכה. גם קיבלתי רמז, פה גם הייתה הטעות, פה נפלתי מבחינה טקטית. אבל המשרד של אייל גולן (ליאם הפקות) קנו עשרת אלפים קולות למושיק עפיה. כל המשכורת, כולל הג'יפ, היו משועבדים לחברת ההפקה. וליאם הפקות לקחו את הג'יפ ששווה 300 אלף דולר".
מליאם הפקות נמסר בתגובה לדברים: "לא היה ולא נברא".
"כדורגל זה קסם"
החזרה לחיפה, עבור ההורים המתבגרים ובית הספר למשחק, מסיעה את לוי גם אחורה בזמן, אל מחוזות ילדותו. הוא מדבר בנוסטלגיה על "ילדות נפלאה", על ניחוח הכנאפה בוואדי ניסנאס, קרוב לעיר התחתית בה התגוררו סבו וסבתו. על שכונת נווה שאנן בה גדל לצד שכנים "מכל המוצאים". שם נולדה בו גם האהבה למשחק והאהבה הגדולה לכדורגל.
כאוהד של הפועל חיפה, שנמצאת כעת במקום הראשון בטבלת ליגת העל, הוא סוף־סוף חווה קצת נחת בשבועות האחרונים. בשבוע שעבר קלטו אותו המצלמות באיצטדיון סמי עופר, מעודד את האדומים. "שנים לא הגעתי למשחק. שנים אני סובל מול הטלוויזיה. סובל. יש רגעים שאני קם, עוזב את המשחק והולך לעשן סיגריה. אין לי סבלנות. ופתאום העונה התחלתי ליהנות. סוף־סוף אני רואה מאמן, אני רואה סמכות, אני רואה מחויבות של שחקנים. כשראו אותי בטלוויזיה זו הייתה הפעם הראשונה שלי אחרי שנים".
עם החבר'ה של "רמזור" אתה בקשר?
"מדי פעם. צילמתי עם ליאור בבלגרד כמה ימים עבור קשת, את מילר אני גם רואה מדי פעם. זהו. סדרה מוצלחת, בטח. זה מילר ורן שריג. טנגו רוקדים שניים. תמיד להאציל סמכויות, לבחור את האנשים סביבך, לעשות שיתוף פעולה נכון. למה אני אוהב כדורגל? בכדורגל בסופו של דבר אם ה־11 מתחברים, יש קסם. כשמבטלים את האגו, כשההוא נותן פס וההוא נותן פס וזה מוסר לזה, וטיק טק טיק טק ובום. זה בפנים. זה לא משנה מי הכניס. זה כולם הכניסו".
