yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: דנה קופל
    24 שעות • 25.10.2017
    מפציץ
    תא"ל במיל' יפתח ספקטור הוא הצבר האולטימטיבי, אחד מטייסי הקרב המיתולוגיים של חיל האוויר, אלוף בהפלות מטוסי אויב שהשתתף גם בהפצצת הכור בעיראק. בגיל 77 ספקטור מסתכל על מה שקרה למדינה שעבורה נלחם כל חייו — ותופס את הראש. עכשיו הוא משיק תערוכת ציורים ויוצא לגיחה התקפית: "מה רוצים? שאלאורים אזריה־אים יקבעו את החוקים במדינה? את יודעת לאן נגיע? הפגיעות שאנשים כאלו גורמים שוות בדיוק לפיגועי הדריסות, פליליות לא פחות"
    אתי אברמוב

    בסלון ביתו של תא"ל במיל' יפתח ספקטור במושב רמות השבים היו תלויים בתחילת השבוע עשרות ציורים שבמרכזם מטוסי קרב בזוויות שונות, הבזקי אש אדומים וכתומים של הפצצות וקטעי טבלאות המדווחות על פעילות אווירית. כאשר מתקרבים מבחינים שלא מדובר בציורים במובן הרגיל של המילה, אלא בגיליונות מברזל עליהם הטביע ספקטור חלק מההיסטוריה האישית שלו: מדוחות טיסות שלו במלחמת ששת הימים ועד זיכרונות על מטוסים שהפיל. בהמשך השבוע חזר למקומו על הקיר בסלון הדייר הקבוע: ציור של אורי ליפשיץ, בעוד 27 מיצירותיו של ספקטור הועברו אחר כבוד לבית האמנים בתל־אביב, שם נפתחת הערב תערוכתו "הייתי כאן", שכל חומריה לקוחים מחוויותיו כטייס קרב בין השנים 1958 עד 1982.

     

    "כשהשתחררתי בשנת 84'", הוא מספר על מקורות השראתו, "הייתי מפקד בסיס תל נוף, וכל חפציי נארזו. חלק מהחפצים כללו גם את ספרי הטיסה שלי. הספרים האלה עברו איתי מבוידעם לבוידעם עד שלפני שנתיים נתקלתי בהם שוב וגיליתי שלדפים יש ערך ויזואלי והתחלתי לצייר סביבם". ספרי הטיסה של ספקטור מכילים הזמנות נדירות לאירועים סגורים של חיל האוויר, לצד צילומי אוויר של מטרות שהפציץ. בעבודה עליה הוא שוקד בימים אלו מופיע עוד דוח. רק התאריך, יוני 1981, מסגיר את ערכו ההיסטורי: דוח הפצצת הכור בעיראק שבו לקח חלק.

     

    ספקטור בן 77, והביוגרפיה שלו כמו עשויה ממארג המיתוסים הלאומי: אימו, שוש, הייתה אחת משלוש הנשים הראשונות בפלמ"ח. אביו, צבי, אחד מבכירי מפקדי השדה של ההגנה, פיקד על אוניית המעפילים "כ"ג יורדי הסירה" אשר טבעה מול חופי טריפולי בלבנון בדרך לפוצץ את בתי הזיקוק. הוא עצמו הפך לטייס בימים שבהם המקצוע הצבאי הזה העניק מעמד כמעט אלוהי לעוסקים בו, בעיקר אחרי מלחמת ששת הימים, אז הכריעו כוחות האוויר את גורלה של המדינה והפכו לגיבורי ישראל. ספקטור הוא אחד הטייסים הטובים בתולדות חיל האוויר הישראלי, בין אלופי ההפלות של החיל עם 15 הפלות של מטוסי אויב בקרבות אוויר־אוויר. "12", הוא מבקש לדייק, "נהוג לקבוע סופית את המספר רק כאשר מוצאים מטוס על הקרקע, לא רשמית הפלתי 15. אבל שוב, זה דבר שכבר לא קיים היום, כי אין יותר קרבות אוויר־אוויר. אנחנו היינו טייסי הקרב האחרונים. היום 'כיפת ברזל' יותר יעילה להגן על שמי המדינה מכל חיל האוויר. טייס זה מקצוע שחולף מן העולם כמו האבירים עם השריון".

     

    שלום ללא פציפיזם

     

    "טייס זה מקצוע שחולף מהעולם, כמו אבירים עם שריון". יפתח ספקטור בימיו כטייס
    "טייס זה מקצוע שחולף מהעולם, כמו אבירים עם שריון". יפתח ספקטור בימיו כטייס

     

     

    בחיל האוויר הוא נחשב מבריק אך שונה, נון־קונפורמיסט שאינו מסתיר את רעיונותיו. הוא פרש וחזר מספר פעמים כשבדרך רב עם שר הביטחון משה ארנס ועם ראש הממשלה שמעון פרס כשאלה דחפו את פרויקט ה"לביא". ב־84' פרש סופית, לא לפני ששמו הוזכר כמפקד חיל האוויר המיועד, תפקיד שלטענתו הוא דחה בתוקף.

     

    אחרי פרישתו מונה למנהל פרויקט ב"אלביט", משרה שהשתדרגה לסגן נשיא, תפקיד אותו מילא ארבע שנים, בעקבות המצאה שהמציא. בהמשך היה שותף להקמת חברת תוכנה שמרכזה בארה"ב ובינתיים נקנתה. על השאלה האם עשה אקזיט הוא עונה: "לא דומה ולא משתלם במושגים של היום". כיום, לדבריו, הוא איש עסקים השותף בכמה חברות, חלקן עם אנשי עסקים ערבים אותם הוא מסרב בעקשנות לחשוף, וכן שוקד על הקמת תנועה חברתית חדשה שעיקרה הפרדה יזומה מהפלסטינים.

     

    אני לא מבינה מה העניין של הפרדה חד־צדדית עכשיו. ההתנתקות לא בדיוק צלחה.

     

    "היא צלחה ביותר. אין לנו את עזה עלינו".

     

    "אני לא פציפיסט, ההיפך, אבל יש מידתיות". ספקטור כטייס צעיר
    "אני לא פציפיסט, ההיפך, אבל יש מידתיות". ספקטור כטייס צעיר

     

     

    נו, ומה יצא לנו מזה? נהיו שתי מלחמות.

     

    "אז מה, זה מסוכן? זה מלחמות מסוכנות?"

     

    הורים לחיילים שנלחמים בעזה יגידו לך שזה מסוכן מאוד. ההורים של הדר גולדין ואורון שאול יגידו שממש מסוכן.

     

    "קשקוש. את מוכרחה להפריד. יש גם פשע ברחובות ותאונות דרכים וזה מסוכן. אבל מה שמסוכן באמת למדינה זה המשך הכיבוש ואיראן. אם היינו עושים עוד התנתקות, לא היה קייס לאיראן".

     

    ללא קרדיט
    ללא קרדיט

     

     

    אתה תמים. יש כאלו שיגידו שבסוף הם רוצים הכל.

     

    "מטרתי היא לא הם, אלא אנחנו. כל עוד יש כיבוש, ישראל לא תהיה מדינת היהודים; בלענו די טוב מיעוט ערבי של 20 אחוזים, כעת אני לא רוצה לבלוע עוד שניים וחצי מיליון ערבים. אחרת נהפוך את המקום הזה לבוסניה. ה'עזה' לא חשובה ולא מסוכנת, אפילו אם נהרג פה ושם בן אדם. לאומית זה לא חשוב. מדינת ישראל היא ציונית ודמוקרטית יותר בלי עזה. אני, כמו בוגי יעלון, חושב שלא יהיה שלום בזמן הקרוב. ו'נשים עושות שלום' ועוד גופים אלה הוזים מטומטמים, כי שלום זו הזיה. שלום אמיתי זה מהלך עניינים סביר. וכנראה שיצטרכו להמשיך לנהל את המצב הסביר עוד אלף שנה, ולכן אני רוצה מדינה יהודית טובה. והפלסטינים? עניינם. רצוי שנעזור, לא באנו לפה בשביל לזרוק אבנים על פלסטינים ולהרוג פצועים".

     

    אתה מתכוון לאלאור אזריה.

     

    "כן. חייל מנצל את העובדה שיש לו נשק ויורה באדם פצוע שלא מסכן אף אחד, ועוד נחשב גיבור. בהתחלה ריחמתי עליו עד שהתבררו כל הפרטים ונעשה לי ברור לגמרי שיש פה פשע פלילי. להרוג צריך כשמישהו מסוכן. עשיתי את זה כל חיי וביעילות רבה, אבל פשע פלילי הוא להוציא להורג באופן אישי אנשים שלא מסכנים אותך. הפגיעות שאנשים כאלו גורמים שוות בדיוק לפיגועי הדריסות, פליליות לא פחות".

     

    "חיל האוויר הנהדר מעל גל אשפה", היצירה שמשמשת כהזמנה לתערוכה
    "חיל האוויר הנהדר מעל גל אשפה", היצירה שמשמשת כהזמנה לתערוכה

     

     

    אני רוצה להבין: אתה יכול להסתכל בעיניים לאימא של הקצינה שיר חג'אג', שנהרגה בינואר האחרון באמצע יום חינוך בפיגוע דריסה, יחד עם עוד שלושה קצינים וצוערים, ולהגיד לה שמה שאנחנו עושים במחסומים שווה וזהה למי שנכנס עם מכונית בבת שלה?

     

    "אני אומר את זה לכל אדם. נפגשתי עם אמהות שכולות ועם ערבים מעל הממוצע. אחת לכמה זמן אני קם בשבת בבוקר, חובש כובע ולוקח את אשתי למסיק זיתים. אנחנו עוזרים וממלאים את השקים או רק שומרים עליהם כי לדעתנו זה מקטין את האיבה. אולי אותו בעל זיתים יזרוק פחות אבנים".

     

    ואולי הוא אומר: תראה את היהודים האלו, הפראיירים שעובדים בשבילי?

     

    "אני חושב שלא. את צריכה לבוא פעם גם. מה, את רוצה שאלאורים אזריה־אים יקבעו את החוקים במדינה? את יודעת לאן נגיע? אזריה רוצה שנהיה פלסטינים. אין לו שום ערך מהערכים שלי. בגלל זה כתבנו את מכתב הסרבנים ב־2003".

     

    התא"ל הסרבן

     

    ספקטור היה טייס במילואים לפני פרישה כאשר הגיעו אליו יוזמי מכתב הסרבנים, לא הראשון במדינה, וביקשו ממנו לחתום במחאה על מעשים לא חוקיים שנעשים לכאורה בשטחים. כמי שמצדד בהפרדה חד־צדדית, כמו אריק שרון שהיה אז ראש הממשלה, ספקטור לא היסס לחתום. אלא שדבריו הובנו כקריאה לסרבנות. הבום העל־קולי שהמכתב עורר תפס אותו בהודו, כמו גם הדחתו המיידית מטיסות שגזר עליו מפקד חיל האוויר דאז, דן חלוץ. ספקטור אומר שהנוסח לא היה מדויק מבחינתו, ובכל זאת העדיף לחתום. ובכל אופן, היה אמור לפרוש מטעמי גיל, ועד היום מזמינים אותו לבסיסי חיל האוויר והוא נחשב בן־בית. על המפקד חלוץ, שספקטור עצמו חתם לו בספר הטיסות כשהיה חניך בקורס, אומר ספקטור: "אנחנו עדיין ידידים ונפגשים מעת לעת, ויום אחד אמרתי לו: 'הרבה יותר חכם היה אם היית נעמד בראש הסרבנים ואומר: חיל האוויר לא יעשה מעשים בניגוד לחוק של המדינה. היו צריכים להגיד לנו כל הכבוד לכם, אלא שאז היית פחות מוצא חן בעיני אריק שרון'. אחרי מלחמת לבנון השנייה כתבתי לו מכתב: 'כשהשכן משסה בך כלבים - לא הולכים נגד הכלב, הולכים על השכן. להילחם מול החיזבאללה זה מתחת לכבודנו. יש פה הזדמנות לדפוק להם את המפעל האטומי'".

     

    אם אתה שותף לניצחון 67' אז אתה שותף גם לכיבוש. זה לא קצת מתחסד?

     

    "ששת הימים הסירה איום קיומי מהמדינה, ההמשך הפוליטי היה כושל, ולקח לי הרבה שנים להבין את זה. קצת אחרי המלחמה פרופ' ישעיהו לייבוביץ' יצא בהכרזה שהכיבוש ישחית את המדינה. באותם הזמנים טיילתי בגדה ובעזה ובסיני כמו שאני אוהב ונפגשתי עם ערבים ואמרתי: 'הוא טועה. הכיבוש הוא מפתח לשלום אזורי. הערבים מקבלים אותי, מכינים לי קפה, אני קונה מהם חלבה ומשלם להם יפה, הם באים לעבוד אצלנו - זה הפתח לעתיד'. אני זוכר שהוא גם הרצה בחיל האוויר ואמרתי 'הטמבל הזה'. אבל לאט־לאט הבנתי שבדיעבד הוא צדק. האסימון נפל לי לפני עשרים שנה, כשהפלסטינים התחילו להמיר את הלאומיות לטרור. אני לא פציפיסט, ההפך, אבל יש מידתיות. אם יש סכנה מיידית לבני או לנכדי - אני הורג עם סכין. את איראן צריך לחסל. אבל אם מדובר על איזה מחבל קטנצ'יק כזה שיכול להרוג ילד, לא בשביל זה אני אפציץ עיר".

     

    תרבות יום א'

     

    ספקטור נשוי לעליזה, ספרנית, ואב לארבעה: איתי, 52, אב לחמישה המגדל עגבניות ביישוב כמהין, על גבול מצרים; עמרי, 48, אב לארבעה, מהנדס מחשבים; נועה, 45, אימא לשניים, מעצבת אופנה שפנתה לסידור בתים כקריירה; ואלה, 37, אמנית שעומדת ללדת בימים אלו. בחודשים האחרונים נערכים בביתו סבבים של מבקרים - חברים, חברים של חברים ולקוחות פוטנציאליים ששמעו על יצירותיו, שהן מוצלחות למדי. הם באים לראות את העבודות, ואילו הוא רוצה לחוש את השטח. בתחילה אפילו לא היה בטוח שהוא רוצה תערוכה. עכשיו לדבריו הוא מוכר פריט בכ־5,000 דולר — ואנשים קונים סדרות של שלוש עבודות יחד. למרות שהוא מתעקש כי היצירות שלו אינן פוליטיות, ספקטור אינו חוסך ביקורת מאיש. באחת היצירות המרהיבות, המשמשת גם כהזמנה לתערוכה, נראה פרח של מטוסי קרב מעל גל אשפה, או כפי שהוא מגדיר: "חיל האוויר הנהדר מעל גל אשפה".

     

    היצירה האהובה על ספקטור מתארת קרב אוויר עם טייס סורי, קרב לחיים ולמוות שהתנהל בנחיתות טכנית של ספקטור, שמן הסתם נשאר בחיים כדי לספר, זאת בניגוד ליריבו הסורי. "עבדתי עליה המון זמן", הוא נהנה לספר. "ציירתי אותה כמה פעמים עד שהגעתי לתוצאה הזו, כי לא הצלחתי לבטא את מה שרציתי. זו עבודה רגשית, מאוד. היא נכונה בעיניי. אני לא אגע בה יותר, וכנראה גם לא אמכור אותה". בציור אחר נראות שתי אוניות, אחת שיקוף של השנייה. "זו אונייה שאני הטבעתי", הוא מספר, ולא בלי צער. ספקטור מתייחס להשתתפות שלו בתקיפת אוניית הביון האמריקאית "ליברטי". בצה"ל זיהו בטעות את האונייה האמריקאית כספינת אויב, הטביעו אותה וגרמו לאחד המשברים החמורים בתולדות היחסים בין שתי המדינות. "לצערי רשומים לחובתי 34 הרוגים אמריקאים. זו הייתה טעות, וזה עצוב לי. זה היה במלחמת ששת הימים, הם היו בלי סמל ובלי דגל, הם לא הזדהו, לא ענו. נתתי תיאור של האונייה וזיהו אותם בטעות כמצריים ותקפתי. אחרי הנחיתה שלי התברר לי שזו לא הייתה אוניית אויב. זה נראה רע מאוד. בהתחלה בכלל אמרו לי שתקפנו אונייה ישראלית, ואז בכלל הרגשתי נורא. הייתי בזעזוע אמיתי. כשהבנתי שהיא אמריקאית, אמרתי טוב, אין לי מה לעשות עם המידע הזה. וחוץ מזה הייתי צריך להמריא לטיסה הבאה. על כל פנים, זה הציור. איש אחד בא לכאן ולא ראה שזו אונייה. הוא ראה בחורה עם שערות ואמרתי מותר לך, זה בסדר גמור".

     

    לפעמים מדגדג לך להפציץ את איראן או את סוריה בכור? אתה מפנטז?

     

    "לא, אבל לא יהיה מנוס מלהפציץ את המפעל האטומי באיראן. אותי זה כבר לא מגרה. את הזיונים האלו גמרתי". •

     

     

    "הייתי כאן", תערוכתו של יפתח ספקטור (אוצרים: אריה ברקוביץ' ודפנה נאור) תיפתח הערב בבית האמנים, רחוב אלחריזי 9 תל־אביב, החל מהשעה 19:30, ותימשך עד ה־18 בנובמבר. בשבתות 4.11 ו־11.11 יתקיים במקום שיח גלריה החל מהשעה 12:00

     


    פרסום ראשון: 25.10.17 , 19:58
    yed660100