yed300250
הכי מטוקבקות
    ספורט • 26.10.2017
    כדורגל כמפלט אחרון
    זוהיר בהלול

    צעירים ערבים רואים בכדורגל מפלט טוב ביותר ולעיתים אפילו מפלט אחרון, קריטי, לקבלת שכר ולהתבססות. צעירים יהודים כבר לא! הכדורגל מבחינתם הוא אופציה! זה ההבדל בשני משפטים.

     

    רמת החינוך הנמוכה יחסית של הצעיר הערבי הממוצע, ותעודת הבגרות עם הציונים הנמוכים (אם בכלל), אינן מאפשרות לו השתלבות במערך החיים האקדמי. אם באמתחתו כישרון, הוא יעשה את הכל כדי למקסם את יכולותיו ולפתח קריירה של כדורגלן.

     

    ייתכן שאת התמונה הזו הוא והוריו רואים כבר בגיל הילדות, מקריבים את רמת הלימודים לטובת קריירה שלא תמיד מובטחת. בארץ הסטארט־אפים, בפני צעיר יהודי עדיין עומדות לא מעט אופציות להתבססות כלכלית, לרבות בצבא ובשירות הקבע.

     

    מכאן יוצא שלצעיר הערבי מוטיבציית-יתר, קריטית, כדי להציל את חייו באמצעות קריירה ספורטיבית. ומכאן מתפתח לו דיוקן של כדורגלן ערבי, המתאמץ יותר, המאותגר יותר וכבר אפשר לומר שיחסית לשיעור הערבים באוכלוסייה הישראלית (יותר מ־20 אחוז), הכדורגלן הערבי הוא טוב יותר, מחויב יותר והישגי יותר.

     

    ראו ערך דיא סבע - הכדורגלן הטוב ביותר כרגע בישראל, מואנס דאבור - היצואן הטוב ביותר, מהראן ראדי - המעוטר ביותר. והרשימה עוד ארוכה.

     

    אם אלישע לוי לא היה קטנוני בשיקוליו, בנבחרת ישראל היו עשויים להשתלב לא מעט שחקנים מהמגזר בקמפיין האחרון ובהרכב הראשון. בשער מחמוד קנדיל, בהגנה טאלב טואטחה, בקישור מהראן ראדי, ובהתקפה סבע ודאבור. יחד עם בירם כיאל, מרואן קבהא וביברס נאתכו מדובר בשמונה שחקנים מהמגזר בנבחרת ישראל, עם המנון בעייתי מבחינתם. בעיני אוהדי הכדורגל היהודים בוודאי היה מדובר ב"עודף ייצוג".

     

    אבל מול המגמה ההולכת ומתפתחת, זה המצב לאשורו. ספורטאי ערבי צעיר יתפתח מהר מאוד בשכונות, בגלל היעדר תשתיות חיים אלטרנטיביות במגזר. תעשיית הייטק אאוט, אזורי תעשייה אאוט, אבטלה ועוני - אין. ככל שהמצב הכלכלי ביישוב הערבי ימשיך להיות ירוד ורמת החינוך נמוכה, יצמחו יותר כדורגלנים ערבים מצוינים.

     

    במציאות שכזו, כדורגל הופך כאמור להיות קריטי למימוש עצמי, והכדורגלן הערבי ילך ויבצר את מעמדו המועדף על פני הכדורגלן היהודי. צריך לומר ביושר - הכדורגלן הערבי אינו מעוניין להתבדל, זהותו הפלסטינית עודנה גבוהה, אך ישראליותו הספורטיבית מובטחת.

     

    בכדורגל הישראלי יש דו־קיום מדהים, במישורי החיים האחרים הוא כמעט אינו קיים. צריך לשמר את שדרת החיים הזו, אך צריך להכיר בעובדות החיים. אילו יגיע, נניח, לארץ מאמן זר לאימון הנבחרת, ייתכן שבשלב מסוים מי שייצג את הדגל ואת ההמנון יהיו יותר ערבים מאשר יהודים.

     

    זה אינו תסריט מופרך או דמיוני. נבחרת צרפת, לדוגמה, אחת המובילות בעולם, מתבססת על רוב של מהגרים ואף הגיעה בזכותם להישגים מרשימים. הערבים הפסידו בגלל מדיניות מפלה ומקפחת את מקומם בסייבר, בהייטק, בסטארט־אפ, אך הם ירוויחו בכדורגל.

     

    האם זהו דיל מספק? ודאי שלא, אך זוהי המציאות.

     

    yed660100