yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    חדשות • 30.10.2017
    הצהרת ג'ונסון
    "אני לא רואה שום סתירה בין היותי ידיד ישראל לבין גילוי רגישות עמוקה לסבלם של הפלסטינים" • כשהוא יושב באותו משרד שבו כתב הלורד בלפור את הצהרתו לפני 100 שנה, פורס שר החוץ הבריטי את חזונו לעתיד היחסים בין ישראל לפלסטינים ומדגיש: "אני גאה בחלקה של בריטניה ביצירת מדינת ישראל"
    בוריס ג'ונסון | שר החוץ הבריטי כותב ל"ידיעות אחרונות"

    בחדר הזה, מתחת לאותה תקרה מוזהבת, החל פרק אחד של הסיפור. ב־2 בנובמבר 1917 ישב קודמי, הלורד בלפור, בלשכת שר החוץ שבה אני כותב עכשיו, וחיבר מכתב ללורד רוטשילד.

     

    המהות של הצהרת בלפור מורכבת ממשפט אחד בן 67 מילים; אלה היו הברות שנבחרו בקפידה ושהניחו את היסודות של מדינת ישראל. בלפור הצהיר כי "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה"; עם קביעה מפורטת וחשובה כי "לא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של קהילות לא יהודיות קיימות".

     

    בחלוף מאה שנים אני אומר את שאני מאמין בו: הצהרת בלפור הייתה הכרחית ליצירתה של אומה גדולה. בשבעת העשורים מאז הקמתה, ישראל גברה על מה שלעיתים הייתה העוינות המרה של שכנותיה והייתה לדמוקרטיה ליברלית וכלכלת היי־טק דינמית. באזור שבו רבים סבלו משלטון סמכותני, ישראל תמיד התבלטה כחברה חופשית. כמו לכל מדינה, לישראל יש פגמים ולקויות. אבל היא שואפת להתקיים על פי הערכים שאני מאמין בהם.

     

    התנדבתי בקיבוץ בצעירותי (אף על פי שבעיקר שטפתי כלים) וראיתי מספיק כדי להבין את הנס של ישראל: הקשר בין העבודה הקשה, ההסתמכות העצמית ואנרגיה נועזת ונחושה, שיחדיו יוצרות מדינה יוצאת דופן. ומעל הכל, המטרה המוסרית הבלתי ניתנת לערעור: לספק לאנשים נרדפים מולדת בטוחה ומאובטחת. לכן אני גאה בחלקה של בריטניה ביצירת ישראל, וברוח זו תציין ביום חמישי ממשלת הוד מלכותה את יום השנה המאה להצהרת בלפור.

     

    הר הבית לפני כמאה שנה. צילום: לע"מ
    הר הבית לפני כמאה שנה. צילום: לע"מ

     

     

    אני לא רואה שום סתירה בין היותי ידיד ישראל — ומאמין בשליחות של אותה מדינה — לבין גילוי רגישות עמוקה לסבלם של אלה שהושפעו ונעקרו כתוצאה מלידתה. הסייג החיוני בהצהרת בלפור — שמטרתו להגן על קהילות אחרות — לא מומש במלואו.

     

    אין לי ספק שהפתרון היחיד לסכסוך דומה לזה שהוצג לראשונה על ידי בריטי אחר, הלורד פיל, בדו"ח הוועדה המלכותית בנושא פלשתינה ב־1937, וזהו חזון של שתי מדינות לשני עמים. עבור ישראל, הקמתה של מדינה פלסטינית היא הדרך היחידה להבטחת עתידה הדמוגרפי כאומה יהודית ודמוקרטית. עבור הפלסטינים, מדינה משלהם תאפשר להם לממש את שאיפותיהם להגדרה עצמית ולשלטון עצמי. השגת מטרה זו תחייב פשרות כואבות משני הצדדים. במילותיו של עמוס עוז, הטרגדיה של הסכסוך איננה התנגשות בין צודקים לטועים, אלא "התנגשות בין צודקים לצודקים".

     

    כיצד ייראה העתיד? לעיתים קרובות ישראלים ופלסטינים מספרים לי בפרטיות על חזונם לשלום — ולפתרונות שהם מציגים יש הרבה מן המשותף. אבל באופן מובן, הם אינם רוצים לתארם בפומבי. בנובמבר מציינים גם את יום השנה ה־50 למסמך נוסף שניסחה בריטניה, החלטת האו"ם 242, שטבעה את עקרון "שטחים תמורת שלום" כדרך להסדר בארץ הקודש. אז בתקופה זו של השנה — ובהשראת רוחם של בלפור ופיל ושל בריטי נוסף, הלורד קרדון, שניסח את החלטה 242 — אני מציע להציג מה שלדעתי הוא פשרה הוגנת.

     

    צריכות להיות שתי מדינות עצמאיות וריבוניות: ישראל בטוחה, מולדת העם היהודי, ולצידה מדינה פלסטינית בת קיימא ורציפה, מולדת העם הפלסטיני, ברוח החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"ם. הגבולות צריכים להיות מבוססים על קווי 4 ביוני 1967 — ערב מלחמת ששת הימים — עם חילופי שטחים שוויוניים שישקפו את האינטרסים הלאומיים, הביטחוניים והדתיים של העם היהודי והעם הפלסטיני.

     

    יש צורך בהסדרי ביטחון, שבעבור הישראלים ימנעו את התחדשות הטרור ויטפלו ביעילות בכל האיומים, כולל איומים אזוריים חדשים ומשמעותיים; ושבעבור הפלסטינים יכבדו את ריבונותם, יבטיחו חופש תנועה ויעידו שהכיבוש הסתיים. צריך להיות פתרון צודק, הוגן, מוסכם ומציאותי לשאלת הפליטים הפלסטינים, בהתאם להחלטת האו"ם 1515. מבחינה מעשית, משמעות הדבר היא שכל הסכם צריך להיות תואם מבחינה דמוגרפית לשתי מדינות לשני העמים ולכלול מנגנון פיצויים בינלאומי נדיב. הסטטוס הסופי של ירושלים צריך להיות מוסכם על ידי הצדדים, כדי להבטיח שעיר הקודש תהיה בירתה המשותפת של ישראל ושל מדינה פלסטינית, ולאפשר גישה וזכויות דת לכל מי שהעיר יקרה לו.

     

    את כל האמור לעיל אני מציג בענווה המתבקשת, כי את כאב הפשרה יישאו הישראלים והפלסטינים — לא אלה מאיתנו שגרים הרחק. ואני שואב עידוד מהמחויבות הברורה של הנשיא טראמפ למציאת פתרון. בריטניה — ואני בטוח שגם ידידינו האירופים — מוכנה לסייע ביישום כל הסכם, לרבות על ידי תמיכה בסידורי הביטחון, בתרומה לפיצוי לפליטים ובמתן אפשרות לסחר ולהשקעות בין אירופה, ישראל, מדינה פלסטינית ריבונית ושכנותיהן הערביות, דבר שיסייע לשינוי האזור מקצה לקצה.

     

    אני גם מעודד מכך שהדור החדש של מנהיגים ערבים אינו רואה את ישראל באותו האור כמו קודמו. אני סמוך ובטוח שייעשה יותר נגד הפגע הכפול של טרור והסתה לאנטישמיות.

     

    אבל בסופו של דבר, אלה הישראלים והפלסטינים שחייבים לשאת ולתת על הפרטים ולכתוב פרק ​​משלהם בהיסטוריה. במלאת מאה שנים, בריטניה תתמוך ככל יכולתה לסגירת המעגל ולהשלמת העסק הבלתי גמור של הצהרת בלפור.

     

    מאמרו של ג'ונסון מתפרסם במקביל ב"טלגרף" הבריטי ובעיתון הפלסטיני "אל־קודס"

     

    yed660100