מחיר ההמלצות

אני לא מכיר את גיל שפר, מי שהיה ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה בעבר. מעולם לא פגשתי אותו. ולמרות זאת אני משוכנע שעשרת החודשים האחרונים, מאז התפרסמה המלצת המשטרה בעניינו, היו עבורו גיהינום גמור.

ההודעה שפירסמה המשטרה הייתה לקונית מאוד: "ממצאי החקירה ביססו תשתית ראייתית לכאורה לביצוע עבירות של מעשים מגונים על ידי גיל שפר". אלא שצירוף המילים הלקוני הזה הוא כמעט גזר דין מוות עבור אדם מהיישוב, עם הורים, אחים, ילדים, משפחה וחברים. איך אדם יכול להוציא את האף מהבית אחרי שהמשטרה פירסמה עליו הודעה כזו? מדוע בכלל היא נחוצה? מי מרוויח מהנוהג הזה של המשטרה חוץ מאיתנו, העיתונאים, ולמרבה הצער אני כולל גם את עצמי בקבוצה הזו כי גם אני נוהג מעת לעת לעסוק בדיווחים כאלו.

גיל שפר קיבל אתמול את הבשורה הטובה שלה הוא ייחל. הפרקליטות החליטה לסגור את התיק נגדו, והוא לא יועמד לדין. סוף טוב הכל טוב? לא בטוח. שפר הוא כמובן רק דוגמה, פשוט משום שההחלטה בעניינו פורסמה אתמול. מי יחזיר לו ולכל בני דמותו את החודשים האבודים? את הלילות טרופי השינה? את הלחץ והפגיעה הבריאותית בעקבותיו שלא תמיד הם הפיכים?

בימים האחרונים עלה לכותרות "חוק ההמלצות". מטרת החוק היא למעשה להפסיק את הנורמה שלפיה המשטרה חורצת את דינם של חשודים לפני שהתיק בכלל עבר לגורם המוסמך להחליט, הפרקליטות. נכון, גם אדם שהוגש נגדו כתב אישום ולבסוף הוא זוכה חווה עוול בלתי נסבל, אבל העוול הזה הוא למרבה הצער בלתי נמנע. הגשת כתב אישום היא חלק מהותי מההליך הפלילי. המלצות משטרה הן לא. אם ביטול הנוהג הזה, אם צריך — גם בחקיקה, יחסוך סבל רב מחפים מפשע, אז הביטול הוא כדאי. למרות אובדן הכותרות בעיתונים ובמהדורות החדשות ולמרות חוסר הנוחות המסוים שאולי ייגרם בממשק העבודה שבין המשטרה לפרקליטות.

הבעיה היא, כמו במקרים רבים, שזו יוזמה נכונה, אבל היא עולה דווקא כעת מהסיבות הלא נכונות. יש יותר מסיבה אחת לחשוב שמה שבאמת מטריד את מציעי ההצעה כעת הוא יציבות שלטונו של בנימין נתניהו, ולא גורלם של ה"גיל שפרים" למיניהם. נתניהו הוא האחרון שזקוק להגנה הזו, דווקא בגלל מעמדו הציבורי הרם והאהדה הציבורית הרבה אליו. ומנגד, בניגוד לכל מיני לשעברים, דווקא אצלו, אם יש ממש בחשדות נגדו, חשוב שהציבור יידע על כך מוקדם ככל הניתן.