המנחה ואושיית הרשת מור סילבר קיבלה את ההצעה לצאת ל"מירוץ למיליון" בעיתוי לא פשוט. היא הייתה אז שלושה חודשים בדיוק אחרי לידת בנה הבכור, שון, אמא טרייה שמתאבדת על תפקיד חייה. עם כל הכבוד, נסיעה לחו"ל לזמן לא קצר, גם במסגרת תוכנית ריאליטי יוקרתית, לא הייתה חלק מהתוכניות שלה לחופשת הלידה.
סילבר (32) מיהרה לדסקס את הנושא עם חברתה הטובה מור סויד (31), רואת חשבון במקצועה, שהייתה אז אמא טרייה בעצמה לדניאל, בן שבעה חודשים. "דיברתי על זה עם מור בתור חברה", נזכרת סילבר. "ישבנו בבית קפה ואמרתי לה: 'את לא מבינה איזה הזוי, קיבלתי הצעה להשתתף ב'מירוץ למיליון''. עכשיו, אני האדם הכי פחדן שיש. לא הייתי מאמינה על עצמי שאני אשתתף בכזה דבר, ועוד אחרי לידה".
סויד: "אבל אני, הפורמט הזה נכתב עליי. אפילו זימנו אותי לאודישן בעונה הקודמת, אבל באותו שבוע נכנסתי להיריון ומיד ביטלתי. זה חלום חיי. אני אדם מאוד תחרותי ולא מפחדת מכלום. אז ברגע שהיא סיפרה לי, פירגנתי לה במיליון אחוז. אמרתי לה: מור, את חייבת לעשות את זה".
סילבר: "אבל אני הייתי עם כל הבטן נשפכת על הג'ינס, שלושה חודשים אחרי לידה. פריים טיים לא היה בתכנון".
באותה שיחה החל להירקם הרעיון החדשני הבא: לא רק סילבר תפקיד את תינוקה הטרי בידי אביו ותצא לראות עולם, אלא גם סויד, כזוגתה למסע. "אחרי השיחה עם מור התחלתי לחשוב על זה ברצינות", אומרת סילבר. "לפני שדיברתי עם בעלי (איש העסקים ואדים צ'יבוטר - ת.ב), כי בכל זאת יש תינוק בן שלושה חודשים, סיפרתי לאמא שלי. הדבר היחיד שהיא אמרה לי זה, 'מור, את צריכה לחשוב הגשמה עצמית'. ומבחינתי אמא שלי מודל לחיקוי. היא גיבורה. גידלה אותי בעשר אצבעות. היא אמרה לי שאין לי מה לדאוג לגבי שון. ואז דיברתי עם וידוש, בעלי".
מדהים שקודם סיפרת לאמא שלך, ורק אז לבעלך.
סויד: "כי יש להן קשר מיוחד מאוד".
סילבר: "אמא שלי מאוד עזרה לי אחרי הלידה. לא סיפרו לי את החוויה האמיתית של אחרי לידה, התפרים, הלילות שהכל כואב, ההנקה. רק אמרו לי, 'וואו, אני מאוהבת'. סבבה, גם אני מאוהבת, אבל כל הגוף כואב ואני מתה לישון".
ומה אמר ואדים?
"הוא אמר לי ללכת על זה. הוא היה משוכנע שאני אחזור אמא טובה יותר".
סויד: "ואני באותה תקופה בדיוק הרמתי את עצמי ויצאתי לעבודה. ראיתי המון חברות שוויתרו על עצמן, אבל אישה לא חייבת לוותר על עצמה ברגע שהיא נהיית אמא. אישה יכולה לממש את עצמה ולהיות אמא מושלמת ואישה טובה לבעל. אז המירוץ יצא לי מושלם מבחינת האג'נדה שלי".
גם היא קיבלה את כל האישורים הדרושים בבית, ובמקרה שלה גם בעבודה. "אני שכירה שמנהלת אנשים, זה לא פשוט. היו חילוקי דעות בעניין, אבל כשהסברתי לבוסים שלי שזו חוויה חד־פעמית ושאני כל כך רוצה, הם היו צריכים לעכל".
אחרי שהעניינים הסתדרו בחזית הזו, שתי האמהות הצעירות עדיין התלבטו אם לעזוב בבית תינוקות בני חצי שנה ועשרה חודשים. "אני לא אשקר, היו המון חששות", אומרת סילבר. "אז הלכנו להתייעץ עם פסיכולוג ילדים, וגילינו שבגיל הזה אין ממש תחושת זמן".
מה זאת אומרת?
סויד: "שאת יכולה לעזוב תינוק לשבוע או לחודש. אין לו תחושת זמן והוא לא יודע, העיקר שיש בתמונה סבתא, בעל, דודה. בעלי הוא אבא שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות. הייתה לי תחושה שיש לילד שלי את כל כרית הביטחון. גם אמא שלי נרתמה ואמרה שהיא עוצרת את החיים שלה בשבילי, וגם חמותי מאוד עזרה. יצא שלבעלי היו רק לילות עם התינוק. בבוקר היו אנשים שטיפלו בו. גם שני הבעלים שלנו נפגשו המון עם הילדים בתקופה שלא היינו, יצא להם מושלם. בטח התחילו איתם מלא. גבר עם עגלה זה מושלם".
סילבר: "יש אנשים שבטח יראו אותנו במירוץ, ירימו גבה ויחשבו מי הגברים שעומדים מאחורי הנשים האלה ונותנים להן ככה ללכת. לכל אלה שמחזיקים את הנשים שלהם אני אומרת: בדיוק ההפך - תנו לנשים לצאת ולטרוף את העולם".
איך הסתדרתן עם הגעגועים לילדים?
סילבר: "לא היו רגעים שלא התגעגענו. אבל החולשה הזו הפכה לחוזקה. למשל במשימת דו־קרב שהייתה לנו בניו־יורק, משימה של משיכה בחבל, צעקנו: זה בשביל שון ודניאל. וזו משימה שהגענו אליה די במקומות הראשונים. באותה משימה אמרנו לעצמנו: פאק, אנחנו אחרי לידה, אנחנו חזקות. מי שעברה לידה מבינה שיש בנו כוח כאילו שאלוהים נוגע בנו בלידה ואנחנו משריצות, זה מטורף. כשהצלחנו, זה היה רגע מכונן".
סויד: "הצלחנו על הקשקש. אני ירקתי דם. היינו מעולפות. מבחינתי ניצחתי במירוץ באותו רגע".
אולד פאשן
את הארץ הן עזבו אולד פאשן, בלי גישה לטלפונים סלולריים, מצוידות במכתב מהבעלים ותמונה. "חלק מהפורמט זה ניתוק", מסבירה סילבר, וסויד ממשיכה: "תחשבי, אם היית רואה כל הזמן את בן הזוג והילד, זה היה מוציא אותך מפוקוס".
סילבר: "וככה כל ערב הסתכלנו בתמונה וקראנו את המכתב, אני זוכרת ממנו משפטים שלמים בעל פה".
הפחד הכי גדול שלהן היה לחזור לארץ ולגלות שהילדים שכחו אותן, חלילה. למרבה השמחה, זה לא קרה. "שון זכר אותי!" מתרגשת סילבר. "ישר התחלתי לבכות כשראיתי אותו. ארך לו השיער אמנם, אבל הוא חיכה עם השיניים לאמא שלו ולא הוציא שום שן. פתאום הוא התיישב וזחל ואכל מוצקים. אמרתי לוידוש: איזה אבא תותח אתה".
סויד: "הבן שלי בדיוק היה חולה כשחזרתי. הייתה שעה מאוחרת, יצאתי מהמונית, לא רואה בעיניים. ופתאום הוא מרים ידיים שאני אקח אותו. זה היה רגע מאוד מרגש. אנשים באו לצלם את זה מרוב שזה היה מרגש. בכלל, כל עניין ההיריון לא היה מובן מאליו בשבילי, וזה רק הפך את הפרידה והחזרה ליותר מרגשות".
סויד עברה טיפולי פוריות במשך כמעט שנתיים. "אחרי כזה דבר, כל ההיריון הוא מתנה", היא אומרת. "וגם ההיריון עצמו היה מסובך. היריון בסיכון חלק מהזמן, הייתי מאושפזת, הייתה לי סוכרת היריון. וכל זה אחרי כל הזמן שחיכיתי להיריון".
בהמשך גם הלידה עצמה לא הייתה פיקניק. "זה היה עם זירוז ופיטוצין המון שעות, 48 שעות בלידה. הייתי באדרנלין ומרוגשת. קפצתי על הכדור ועשיתי נשימות ודמיון מודרך. לקראת הלידה קיבלתי אפידורל. כל מה שעניין אותי היה שעוד רגע אני זוכה במתנה הכי גדולה שהחיים יכולים לתת לי, שזה הבן שלי. אפילו שסיפור הלידה לא היה פשוט, אני לא רואה את זה כמשהו טרגי, כמו שכל אחת אחרת הייתה רואה. כששמעתי את הבכי שלו בפעם הראשונה, הייתי מאושרת במקסימום. וככה היה גם כל התקופה הראשונה של אחרי הלידה, זמן שבו הרבה נופלות לדיכאון".
סילבר: "את מבינה? היא, שילדה ארבעה חודשים לפניי, היא מהבנות שלא סיפרו לי מה קורה באמת אחרי לידה".
סויד: "גם לי היה קשה ולא ישנתי והיו לי הורמונים. אבל כל הזמן אמרתי לעצמי: מור, יש לך ילד, זה לא מובן מאליו. לא נתתי לעצמי לראות את הדברים הפחות טובים. פשוט לא".
על רקע האושר של חברתה הטובה לאחר הלידה, סילבר התמודדה עם תשעת החודשים שלה. "דווקא בהיריון עם שון פרחתי", היא נזכרת. "גם מבחינת עשייה. עיצבתי קולקציית בגדים לתינוקות. כשהגעתי לבית חולים הרגשתי סבבה. אמרתי לאחות: מה, ככה זה צירים? היא אמרה לי: כשזה יקרה את כבר לא תשאלי, את תדעי. שיחררו אותי הביתה. הגענו הביתה, החנינו את האוטו, ואז הרגשתי את זה.
"הגעתי לבית חולים עם פתיחה 4. ישר התחלתי לצרוח 'אפידורל!' כמו שחברות שלי אמרו לי לעשות. רק בפתיחה 9 התקשרתי לאמא שלי. לא רציתי שהיא תראה אותי במצב של כאבים זועקת לאלוהים. את יודעת איך הבנתי ששון יצא? דחפתי ודחפתי ופתאום אני רואה את וידוש בוכה. ואדים ממש רגיש. גיליתי בהיריון צדדים יפים שלו".
החודש הקשה
כשאופוריית הלידה שקעה, הגיע מה שסילבר מכנה "החודש הקשה", שעליו לא סיפרו לה. "יש תהליך החלמה. מעבר לזה שאת צריכה לטפל בתינוק חסר אונים, את צריכה לדאוג לעצמך. היו לי עשרה תפרים, ישבתי על גלגל. הינקתי והיה לי גודש ולא ויתרתי. באתי עם אג'נדה של להיניק. כל הזמן שון היה איתי והיה לי קשה כשהתקרבו אליו. הייתי לביאה עליו. רק אחר כך, כשהתחלתי לדבר עם חברות, אמרתי להן: איך לא סיפרתן לי? אמרו לי: מספרים רק את הדברים הטובים. אבל אני בדעה שצריך לספר גם את הדברים הפחות טובים. זה משהו שצריך לדבר עליו. יש המון נשים עם דיכאון אחרי לידה שלא מבינות אם הן בסדר".
הקושי הבא שבו נתקלה סילבר כאמא צעירה היה בגזרת ההנקה, עוד תחום שבו נשים נוטות להחריש את הקשיים ולדבר רק על ההצלחות.
"הינקתי שלושה חודשים, אבל אז שון התחיל לרדת במשקל. הרופא אמר לי לשלב בקבוקים. התחלתי לשאוב, ואז התינוק לא רצה את הציצי. וגם אי־אפשר לשאוב לאורך זמן".
סויד: "אני הינקתי גם והתחברתי לזה והרגשתי שזה עושה טוב. אני שומעת הרבה דעות וביקורת על נשים שלא מיניקות. אני כן בעד ואני איניק בילדים הבאים, אבל יש בנות שמאוד מבקרים אותן שהן לא. בחורה אחרי לידה זה לא דבר זוהר. אנשים לא מבינים".
סילבר "אי־אפשר לשפוט אף אחת".
סויד: "אני רואה חברות שמתביישות בזה שלא היניקו, וזה חורה לי. גם אני אומרת: מה, את לא רוצה הכי טוב לילד שלך? והנקה זה הכי טוב. אבל יש כאלה שהתינוק לא עולה במשקל והן סופגות ביקורת".
סילבר: "עם מה לא ישנתי. ואדים הביא לי שקיות אפונה קפואה להורדת גודש. הלכתי לעשות גוונים להיראות יפה לפדיון הבן. נתקעתי במספרה שלוש שעות ונהיה גודש. אז הלכתי לשירותים והתחלתי להשפריץ חלב. אני אומרת: אם זה לא הולך, אז לא. יש בנות שמתאבדות על זה".
סויד: "אני התאבדתי על ההנקה, אבל היו לי כוחות נפש להתאבד על זה".
החוויה המשותפת שעברו מור ומור ב"מירוץ למיליון" (רביעי ושבת ב-21:00 ברשת, ערוץ 13) חיזקה את הקשר ביניהן והובילה גם לעסק משותף שבימים אלה קורם עור וגידים - סניף של בית הקפה "גן סיפור" בפארק רייספלד בקריית־אונו. "כבר בחופשת הלידה היינו הולכות לפגישות עסקים, חושבות מה אפשר לעשות יחד", מספרת סויד. "ראינו במקומות אחרים את קפה 'גן סיפור' והתלהבנו. זה מקום שהוא מאוד ידידותי לילדים קטנים. יש בתפריט אפילו מנת ירקות מעוכים לתינוקות! התחלנו לברר והגענו לבעלים שהקים את הרשת".
סילבר: "והוא התעלף עלינו".
סויד: "הבעלים שלנו גם בעניין. שניהם דומים. שניהם אנשי עסקים".
סילבר: "אבל הכי מדהים שהם גם אבות מדהימים. עכשיו תהיה תקופה שנעוף על החיים שלנו בהשקות וכל זה, והם כבר סגורים לבייביסיטר". *
