בימים כתקנם, מותר לדבר על הכל. גם על משכורות של בכירי השופטים וקציני המשטרה. ואם רוצים, אז מותר לדרוש גם את העלאת משכורת ראש הממשלה. אין שום טאבו. הכל יכול להיות וצריך להיות על השולחן. גם החוק הצרפתי, בגרסה קצת יותר סבירה, הוא נושא ראוי לדיון ציבורי.

אבל אלה לא ימים רגילים. אנחנו בעיצומו של קמפיין מסוכן לפגיעה בראשי מערכת אכיפת החוק. הם לא פטורים מביקורת. אלא שבחודשים האחרונים קורה משהו שונה לחלוטין. אין כאן דיון ענייני ולא דיון רציני. יש חקירת משטרה נגד ראש הממשלה, וכל חבטה בחוקריו הופכת לחלק מהקמפיין. בעבר התבססה הביקורת, ומותר לבקר, על רדיפה פוליטית. לראשי הפרקליטות יוחסה עמדה אחת, ולנחקרים עמדה הפוכה. אלא שעכשיו הסיפור אחר. אין לנו מושג מה העמדות הפוליטיות של רוני אלשיך או אביחי מנדלבליט. אנחנו רק יכולים לדעת שהם לא שייכים לאליטות הישנות. הם בשר מבשרו של שלטון הימין. הם זכו לתפקידם באישור ובעידוד ראש הממשלה. לא כל מה שאפשר היה לטעון נגד עדנה ארבל, בצדק ושלא בצדק, אפשר לטעון נגד מנדלבליט, שהיה ממקורבי נתניהו, או אלשיך, שהיה מתנחל. אנחנו במגרש שונה לחלוטין.

אבל זה לא עוזר. משום שהעניין של הח"כים של הליכוד, עם מגוון היוזמות והצעות החוק שלהם, איננו בשיפור כלשהו. הם רוצים הפחדה. הם רוצים השתקה. ולא, זה לא ויכוח בין ימין לשמאל. זה הרושם השקרי שהם מנסים ליצור. זה ויכוח בין מחנה של עבדים נרצעים של הוד רוממותו קינג ביבי לבין כל מי שחפץ במדינה מתוקנת. בצד אחד נמצא קומץ מהימין. בצד השני נמצא רוב הציבור, מימין ומשמאל. אבל לדודי אמסלם ולבן זוגו דוד ביטן יש כוח. יותר מדי כוח. פגיעתם עלולה להיות רעה.

זה ברור שאין כלום ביוזמת שינוי השכר כפי שאין כלום ביוזמה לבטל את המלצות המשטרה. הרי לא יהיה שינוי שכר, וההחלטה בעניין הגשת כתבי אישום ממילא מצויה בידי הפרקליטות. מצבו של בכיר הנחקרים, ירום הודו, לא ישתנה במילימטר. אבל אמסלם־ביטן שואפים רק למקום אחד: הם רוצים להסית ולהפחיד. הם רוצים ליצור עוד קרע. הם רוצים שציבור הנאמנים הנרצעים שלהם, גם אם הוא מיעוט בימין עצמו, ינקוט בלשון אלימה ומפחידה. זה הימור מסוכן. ספק אם מנדלבליט ואלשיך ייבהלו. אבל ליוזמות הללו יש פוטנציאל של גפרור בסביבה רוויית אדי בנזין. נתניהו יושב בצד ומהרהר לעצמו: אושרי הגפרור.

יורשה לי להוסיף גילוי נאות: בשנים האחרונות פירסמתי ביקורת בוטה ונוקבת על האקטיביזם השיפוטי, על המשטרה ועל הפרקליטות. ייתכן שבין 50 טענות שמעלים תומכי נתניהו יש גם שתיים נכונות. אולי אפילו שלוש. אבל כאשר המטרה איננה ביקורת לשם תיקון, אלא ביקורת לשם חורבן, אז אמסלם ודומיו משתיקים את הביקורת העניינית. אין שום צורך לתת להם תחמושת לשם הרס. השיח הציבורי זקוק לדיון ענייני, על כל נושא. גם על שכר בכירי המשטרה. אבל לא עכשיו. לא במסגרת הקמפיין למען הוד מעלתו. ואם נותרה בנתניהו מידה של יושרה, ואפשר להניח שנותרה בו, אז כדאי שיתנער ממעריציו. הם לא מסייעים לו. הם פוגעים בו.