חמישי 23 בנובמבר 2017
ידיעות אחרונות
פריים מהטלוויזיה
חדשות • 12.11.2017
"הגברת חכמה, היא לא תצווח ותשפיל ליד ראש הממשלה"
בראיון לחדשות 2 מספרת שירה רבן על התקוות הגדולות שהיו לה ("חשבתי איזה כיף, אני הולכת לעבוד אצל אשת ראש הממשלה"), על ההנחיות המשונות שקיבלה ("אני לא יודעת איזה שכל צריך בשביל להמציא כאלה נהלים") – ומשיבה לטענות על השימוש בביטוי "שפחה" ועל כך שהתביעה שהגישה מוגזמת ("כל מי שאומר את זה שיעלה לקומה השנייה ויעבוד שם שעה. לא יום, לא חודש. שעה")
אתי אברמוב

"הגברת צועקת כשהיידים שלה באוויר, משתוללת ככה עם האצבעות ועושה מחיאות כפיים מחרידות וחזקות תוך כדי הדיבור, ונושכת את השפתיים, וכל הזמן הפחד של מי שעומד מולה זה 'וואי וואי, רק שלא תרביץ לי'". כך מתארת שירה רבן, שעבדה בקומה השנייה של מעון ראש הממשלה ותובעת כעת פיצויים משרה נתניהו על התעמרות, השפלה והעסקה פוגענית.

 

צילום: חדשות 2

סגורסגור

שליחה לחבר

 הקלידו את הקוד המוצג
תמונה חדשה

שלח
הסרטון נשלח לחברך

סגורסגור

הטמעת הסרטון באתר שלך

 קוד להטמעה:

 

בראיון לגיא פלג ששודר אמש בחדשות 2 מספרת רבן, שהספיקה לעבוד במעון ברחוב בלפור רק חודש ימים לפני שנמלטה על נפשה, כי בתחילה הייתה בטוחה שהתמזל מזלה. "חשבנו שאני הולכת לעבוד במקום טוב, במקום מסודר", סיפרה. "גם שמחנו שבעלי סוף סוף יוכל להגשים את החלום שלו וללמוד בכולל, ואני אוכל להכניס את המשכורת שתוכל לקיים אותנו וגם אהיה עובדת מדינה, שזה מה שהבטיחו. חשבתי 'איזה כיף, אני הולכת לעבוד אצל אשתו של ראש הממשלה'. זו זכות לעבוד במקום כזה אצל אנשים כל כך חשובים. אבל מסתבר שהאישה הכי גדולה היא האישה הכי קטנה".

 

אחרי חודשים ארוכים של מבחנים, מיונים וראיונות עבודה החלה רבן, צעירה חרדית בת 24 מירושלים, לעבוד כמנקה בקומה השנייה, קומת המגורים של משפחת נתניהו, לצד עובדת נוספת. "פתאום ראיתי את כל הנהלים של העבודה. אני לא יודעת איזה שכל צריך בשביל להמציא כאלה נהלים. כל פעולה צריכה להיות באישור של הגברת ובאופן מסוים. לדוגמא בשביל להוריד כביסה: כל בגד אחרי הקיפול אנחנו אורזים בשתי שקיות סטריליות, וזה כמובן מתחלק לפי צבעים – שקית ראשונה לבנה והשקית השנייה שחורה. ובכל שקית שמים עד שלושה פריטים גג. ומחזיקים אחת בכל יד. מגיעים לאזור של חדרי השינה, מורידים נעליים, נכנסים לחדר, מניחים על הכורסא, רצים לשטוף ידיים ועוברים לשקית הבאה. עושים את אותו תהליך עם השקית השנייה, שוטפים ידיים ורצים לחדר הכביסה להביא עוד שתי שקיות, שבכל אחת יש גרב או שתיים או חולצה אחת או זוג מכנסיים אחד. בשביל להוריד כביסה צריך לאטום כל דבר שלא קשור לחדר, אם זה דפדפת, עט, קולב עם בגד. כל דבר כזה שיכול לעמוד שם ובטעות הורדנו כביסה, הכל חוזר לכביסה, החדר מזוהם וצריך לעשות אותו מחדש.

 

"ולכל דבר יש עונשים, יש קנסות בבית. כל מי ששבר משהו, כל מי שהרס, כל בגד שהוכתם, כל מצעים שטיפה נהיה קרע – זה באשמת העוזרת שכיבסה או נגעה או שטפה את הכלי, והיא צריכה לקנות חדש בדיוק כזה. ואם תגיד לה שאתה לא רוצה לקנות, זה פשוט יירד לך מהמשכורת, ככה היא אומרת.

 

צילום: אלכס קולומויסקי
צילום: אלכס קולומויסקי

 

"בהתחלה כשהגעתי לשם ראיתי שהעובדת השנייה מגיעה עם שקיות. פעם הביאה לה פיג'מה מדלתא, פעם הביאה גופיות לבן, פעם הביאה גרביונים. שאלתי אותה מה הסיפור, אז היא אמרה לי 'מה אני אעשה, היה רכבת בגרביון של הגברת, כשסחטתי את הגרביון הרחבתי את זה, אז הייתי חייבת לקנות חדש'. באחת הפעמים שהחברה הביאה לה גרביונים, הגברת פנתה אלי ואמרה 'את רואה איך היא ממושמעת, שירה? את רואה שכל מה שאני אומרת לה היא קונה? והיא לא מתווכחת. היא יודעת שהיא הרסה, אז היא קונה. עוד מעט את תתחילי לקנות'".

 

בראיון חוזרת רבן על התיאורים הקשים המופיעים בכתב התביעה ונחשפו לראשונה ב"ידיעות אחרונות", על כך שנאסר עליה לאכול, לשתות, לצאת להפסקות או להשתמש בשירותים בקומה השנייה. בכתב התביעה כונו רבן והעובדת השנייה בשל כך "שפחות". "אישה שדורשים ממנה לעבוד עשר שעות בלי שירותים, בלי אוכל, בלי מים", הסבירה, "שאסור לה לשתות מכוס חד־פעמית, אסור לה להדליק את האור, אסור לה לקחת ימי חופשה, אסור לה לרדת למטה לשירותים להחליף מוצרי הגיינה אישית – אישה כזו אני חושבת שהיא שפחה. אין מילה אחרת. אני לא חושבת שהיא עוזרת, אני לא חושבת שהיא מנקה. לעוזרות ולמנקות יש חופשים, יש הפסקות, יש זמן לאכול ויש יחס טוב. לכל מי שאומר שהתיאורים בתביעה מוגזמים אני אומרת שיעלה לקומה השנייה ויעבוד שם שעה. לא יום ולא חודש. שעה".

 

כשנשאלה האם באמת אסרה עליה הגברת נתניהו להשתמש בשירותים השיבה: "כן, אסור להשתמש בשירותים שבקומה של נתניהו. ביום הראשון שאלתי את הגברת על השירותים 'פה אנחנו מתפנות?' והיא אמרה: 'לא לא לא, חס ושלום. מה פתאום? השירותים פה בקומה נועדו רק למשפחת נתניהו. בקומה הזאת לא אוכלים ולא שותים. לא משתמשים במים אם זה לא לצורך שטיפת ידיים ומנגבים רק במגבות שמוקצות לכן. שום דבר, אתן לא בנות משפחת נתניהו".

 

בתשובה לשאלה מדוע לא השתמשה בשירותים בקומה הראשונה של המעון השיבה: "לרדת לקומה הראשונה זה קודם כל מצריך החלפת בגדים, שלא תמיד הגברת מאפשרת מבחינת זמן. היא כרגע בלחץ, היא רוצה שתגהץ לה ומיד אחרי זה תכבס לה ותעשה לה, וכל דבר זה עם בגד משלו, ושטיפת ידיים לפני ואחרי. מבחינתה הזמן לא מאפשר כרגע שירותים.

 

"אני זוכרת ביום הטיסה שלהם (לדרום אמריקה), כשהעזתי לבקש הפסקה היא אמרה לי: 'איך את מעיזה לבקש הפסקה כשאני נוסעת לעשרה ימים לארגנטינה ולא מבקשת שום הפסקה, והולכת לסבול עשרה ימים למען מדינת ישראל? איך את מבקשת הפסקה? גם את תתגמשי אלינו, גם את תמסרי נפש, אני צריכה אנשים פה שימסרו נפש ואנשים שאוהבים אותי'. ניסיתי להסביר 'גברת, אני כבר שמונה, עשר שעות פה, אני רוצה הפסקה, אני מתחננת'. והיא אומרת 'את מתווכחת, ועל הוויכוח הזה חצי שעה אני מורידה לך".

 

לאורך כל הראיון הקפידה רבן לקרוא לשרה נתניהו "הגברת". "אף אחד לא אומר שם את השם שלה", הסבירה. "אסור לקרוא לה בשם שלה, רק הגברת. הגברת כול הזמן צועקת, כל הזמן שמשהו לא נראה לה היא צועקת. בפעם הראשונה שהיא צעקה עליי וקצת התחלתי לבכות בחדר, אני זוכרת שהבחורה שעבדה איתי אמרה לי 'אל תתרגשי, מה קרה לך, זו רק ההתחלה. אני מפחדת עלייך, את יכולה להיות בגיל של הבת שלי, אם את ככה עכשיו מה יהיה בהמשך'. כל מה שמפריע לה וכל מה שהיא כועסת, היא תוציא את זה ולא משנה עם עשית טעות או לא עשית טעות. הגברת מקניטה ואומרת מילים שאף פעם לא חלמתי שהיא תגיד לי. אמרה לי 'את גוש של כלום, את לא מבינה, את לא שומעת, פשוט גוש שלא זז ולא עושה'. מאוד נעלבתי. זה לא קל לשמוע כאלה דברים".

 

על השאלה המסקרנת האם ראש הממשלה היה עד למתרחש בביתו משיבה רבן בפשטות: "הגברת היא כל כך חכמה בשביל לעשות את ההבדל המאוד מאוד משמעותי בהתנהגות אלינו כשהוא נמצא וכשהוא לא נמצא. גם אם יש משהו שהיא תרצה נורא נורא לכעוס עלינו והוא נמצא, היא פשוט תגיד לנו תרדו למטה. לידו היא אף פעם לא, לא תצעק ולא תצווח ולא תשפיל".

 

אחרי חודש ימים הגיעו מים עד נפש ורבן נמלטה מהבית. "ברחתי כל עוד נפשי בי" היא משחזרת את אירועי אותו יום. "אני לא יודעת מה היה קורה לי אם הייתי נשארת שם עוד שנייה. לא עוד דקה, עוד שנייה. יום אחרי כיפור היה היום האחרון של העבודה שלי. היה לה מטען על זה שלא הגענו לעבוד בערב יום כיפור, והיום התחיל בצורה לא טובה מבחינתה, בצעקות. זה הכול בא בפתאומיות, היא לא מתחילה שיחה ופתאום מתפרצת, אין בכלל שיחה. אין לנו מקום לדבר, אין לנו מקום להשחיל מילה. היא אומרת 'אם אתן רוצות לדבר מילה תקבעו אצלי פגישה. פה זה גזל, אתן לא מדברות מילה'.

 

"היא פשוט רצה לכיווננו, ממש בריצה מאיימת. 'שירה! שירה! שירה! אין פה יאללה יאללה, יאללה יאללה תעשי במקומות אחרים, תעשי בבית שלך. אצלי אין כאלה דברים, אין להזדרז, אין לצאת מוקדם. כל היום את תהיי פה, וכמה שאני אגיד לך'. וככה צווחה. ובאיזשהו שלב היא התחילה להתקרב, וכל הצעקות האלה זה כשהידיים שלה באוויר והיא משתוללת כל הזמן ככה עם האצבעות, וככה מחיאות כפיים מחרידות וחזקות תוך כדי הדיבור, ונושכת את השפתיים, וכל רגע היא עושה 'מה שאני אעשה, מה שאני אעשה'. לגברת יש נטייה לחזור על מילים מלא פעמים, יכולה לצעוק מילה אחת במשך שעה בטון מטורף. וכל הזמן הפחד של מי שעומד מולה זה 'וואי וואי, רק שלא תרביץ לי'.

 

"היא התחילה להתקרב אליי עוד ועוד, הלכתי אחורה והיא מתקרבת ומתקרבת עד שהידיים שלה ממש, היא באה לתפוס אותי או אני לא יודעת מה היא באה לעשות לי, ואני העזתי להגיד 'אני מפחדת ממך, מה את רוצה לעשות לי?' ואז היא אמרה 'סליחה? את באמת אמרת את זה? את רוצה להתלבש וללכת מפה?'. אמרתי לה 'כן, מאוד', וממש מתחת ליד שלה ברחתי והתחלתי לרוץ לכיוון החדר שבו אני מתלבשת, לאסוף את עצמי, את הבגדים. וראיתי שהיא צעקה לי מרחוק 'את באמת הולכת?' אמרתי לה כן, והמשכתי בריצה והתלבשתי.

 

"ואז היה מצב שאני והעובדת והנהג עומדים בתחילת המדרגות והגברת בחדר, מסדרת את הבגדים, ואני ממש התחלתי לבכות. אמרתי לנהג 'ממש צעקה עליי, אני מפחדת, היא כמעט הרביצה לי. אתה לא יודע איך היא התקרבה אליי'. אני מרגישה כאבים באוזניים, כולי סחרחורת, אני לא יכולה לסבול כאלה צווחות, כאלה צעקות. מה עשיתי בסך הכל? לא עשיתי כלום. אני רוצה הפסקה, אני רוצה לצאת בזמן, אני רוצה את התנאים שלי. אני בנאדם, אני לא רובוט. הייתי כולי בוכה, כולי רעדתי, הברכיים שלי רעדו. ברחתי מהמקום הזה כל עוד נפשי בי. אני לא יודעת מה היה קורה לי אם הייתי נשארת שם עוד שנייה. אף אחד לא יודע מה קורה שם בקומה השנייה".

 

"שקרים ממוחזרים ומרושעים"

ממשפחת נתניהו נמסר בתגובה כי מדובר ב"ניסיון להכפיש את הגברת נתניהו באמצעות שקרים ממוחזרים ומרושעים וכן לסחוט כספים שלא ביושר".

 

"הם מנסים באופן הזוי וכוזב לסחוט סכום אסטרונומי של כרבע מיליון שקלים על העסקה של פחות מחודש ימים, שמתוכם שהתה רבן במחיצת הגברת נתניהו שעות בודדות בלבד", נמסר. "נשיא בית־הדין לעבוה כבר קבע שכתב התביעה שהם הגישו כולל טענות לא רלוונטיות ומנוסח בלשון מכפישה ולא עניינית וזאת רק לצורכי תקשורת. כך גם דבריה השקריים של שירה רבן בראיון. עיתוי הראיון, ערב החלטת נשיא בית־הדין, אינו מקרי. הוא ניסיון פסול נוסף להטות משפט ולהשפיע על בית־המשפט בתביעה שהיא כולה תקשורתית ופוליטית. אנו בטוחים שהאמת תנצח והצדק ייצא לאור.

 

"רבן עבדה בפועל 22 ימים ובכל משמרת בממוצע פחות מחמש שעות. בתביעה היא טוענת שבכל יום נטלה ידיים מעל 100 פעמים עד שעורה נסדק. זה לבדו לקח לפחות 300 דקות, שהן חמש שעות. מתי הספיקה לעבוד? היא גם טוענת שבכל יום החליפה בגדים עשרות פעמים. גם זה לוקח לפחות שעתיים — והכל בפחות מחמש שעות עבודה בממוצע?

 

"רבן טוענת שנסה על נפשה כששרה נתניהו ניסתה להכות אותה ועוד הספיקה להחליף בגדים. זהו שקר גמור. שרה נתניהו לא ניסתה להכות אותה, ובכלל, מי עוצר להחליף בגדים באמצע מנוסה על נפשו? היא גם טוענת שהחלה לעבוד ב־27 באוגוסט, אך האמת היא שהחלה לעבוד רק שישה ימים אחר כך. ביום הראשון היא עבדה פחות מחמש שעות, עד שלוש בצהריים. בלילה שלחה אס־אם־אס 'אני גמורה. העבודה הזאת מוחקת את הגוף והבריאות' — וזה אחרי יום העבודה הראשון. כפי שאמר נשיא בית הדין, אם היה לה כל כך רע אחרי היום הראשון, מדוע המשיכה לעבוד?

 

"היא טוענת שמנעו ממנה לאכול, לשתות וללכת לשירותים. שקר מוחלט. עובדי המעון בקומה העליונה אוכלים, שותים והולכים לשירותים בקומה הראשונה, כמו כל עובדי הבית. שקרים אלה הם דוגמאות בודדות מתוך עשרות הכזבים בתביעה המרושעת, הזדונית וההזויה שמטרתה לפגוע ברה"מ וברעייתו".