ישראל קטורזה, נשוי ואב לשבעה, נולד ב־1968 בפריז. בגיל ארבע עלה לארץ עם משפחתו, שהתגוררה באשדוד. בתיכון למד בבית הספר הטכני של חיל האוויר וסיים עם תעודת טכנאי אלקטרוניקה. התגייס לצה"ל ושירת בקבע ארבע שנים. הופעתו הראשונה התקיימה בקאמל קומדי קלאב של שמואל וילוז'ני בתל־אביב. את הפריצה רשם בתוכנית הרדיו של דידי הררי עם 'צוגה' ובפינה בתוכנית של עינת ארליך בערוץ 2. כתב ושיחק בסדרה 'ישראל' של ערוץ 10 ובפאנל של 'מועדון לילה' בקשת. שיחק גם בסרטים 'סוף העולם שמאלה', 'העולם מצחיק', 'שושלת שוורץ' ו'הלהקה האחרונה בלבנון', במחזמר 'שיקגו' ובהצגה 'דודתו של צ'רלי'. בימים אלה מריץ מופע סטנד־אפ בכל הארץ ומככב בסדרה 'המלון של פיני', בערוץ הילדים ב־HOT.

מתי היית הכי מאושר?

"לא מזמן. סתם הכנסתי את היד לכיס ומצאתי שטר של 20 שקל, אין על הרגע הזה".

מתי הייתה החופשה הכי גרועה שלך?

"לפני חמש שנים, בתאילנד, נסעתי עם חבר שהיה כל הזמן בחרדות מכל דבר. נכנסתי לים, הוא דיבר על מדוזות מסוכנות. יצאתי לחוף, הוא אמר, 'כאן קרה הצונאמי'. עשיתי מסאז', הוא שאל אותי באמצע אם אני לא מפחד שלמסז'יסטית יש פצע באצבע. הרג אותי!"

מי צריך לבקש ממך סליחה?

"נסראללה, שתקף את חיפה. באותה תקופה חמותי ישנה אצלנו שבועיים רצוף".

איזו עצה היית נותן לישראל קטורזה בן ה־16?

"שילמד לנגן בגיטרה או אקורדיון, אני מקנא באנשים שיודעים לנגן".

מה נשים לא מבינות על גברים?

"שאותנו, בניגוד לחווה, אי־אפשר לפתות עם תפוח. אותנו מפתים עם שידור חי בערוץ הספורט".

מה הדבר הכי מוזר שהכנסת לפה?

"אצל רופא שיניים תמיד מכניסים דברים מוזרים לפה. יש משהו שנקרא סכר גומי, חתיכה שהרופא מצמיד מסביב לשן בטיפול שורש. אז דווקא ברגעים האלה, כשאני לא יכול להשמיע דעה - הרופא שלי אוהב להתווכח איתי".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

"אני כל היום מחפש מרשמים. נגיד נורופן, אני תמיד מאבד את הפתק של הכמויות אז ישר מסתכל מה המינון הדרוש. אתמול הסתכלתי על כמויות אינהלציה לילד. בקיצור, אלה הדברים שאני הכי הרבה מחפש בגוגל. בבית אני אחראי על התחום הרפואי".

מה יש לך בכיס עכשיו?

"מוצץ של הילד. אני מגיע לפעמים לפגישות ושם לב שיש לי מוצץ בכיס. זה הספינר שלי".

מה אנחנו לא יודעים עליך?

"אולי שהייתי שופט כדורסל לפני הרבה מאוד שנים. הגעתי לשפוט ליגה ג' גברים, ליגה א' נשים וליגות ילדים ונוער. גרתי במצפה־רמון תקופה, אז כל מה שהיה באזור היו נותנים לי לשפוט. הייתי פוטר את השופטים האחרים מנסיעות. זה היה כיף, סוג של משחק מבחינתי, כמו שעורך דין הוא קצת שחקן. גם ילדים עושים לך כבוד כי אתה בכל זאת שופט. חוץ מזה קיבלתי קצת כסף".

לא קיללו אותך?

"זה כדורסל אחי, בליגות האלה אין קללות. לכדורגל לא הייתי הולך".

מה הכי מפחיד אותך?

"כשאחד הילדים לא מרגיש טוב או מקבל מכה. הרבה פעמים, כשהם חוטפים מכה, אני מנסה לחקות את אותה מכה עליי, כדי להבין כמה כאב להם. זו שריטה אצלי. חרד לבריאות שלהם בצורה מטורפת. ויש לי מינוי במיון, אני כל לילה כמעט שם, לא מחכה לרופא למחרת. בכל פעם שיש להם משהו, אני ישר נוסע לבית החולים. כשאתה שומע שיש לחץ בבתי החולים, תדע שזה בגללי".

מתי היית הכי קרוב למוות?

"זה לא היה קרוב למוות, אבל פגעו בי ובאשתי סורלה באוטו מאחורה, דפיקה חזקה מאוד. זה היה בדיוק ביום ההולדת שלה. אשתי התחילה לבכות וזה לא היה נעים. אני לא הרגשתי שום דבר. אבל אמרתי לעצמי, 'אין מצב שאחרי דפיקה כזו לא כואב לי. כנראה אני עוד מעט מת, זה משהו שבתהליך'. עכשיו, באו אנשים לעזור, אבל עזרו רק לאשתי, כאילו אני לא הייתי באוטו וכאילו שלא קיבלתי מכה. הרופא במיון רצה איתי סלפי".

מה הדבר הכי יקר שקנית פרט לבית או רכב?

"סימילאק. אתה יודע כמה קופסאות כבר קניתי במהלך החיים? זה יקר. הם שמו את הכפית בתוכו אז כל הזמן, כשאתה מוציא את הכפית, נופלת אבקה על השיש. רק האבקה שנופלת כל הזמן שווה מאות שקלים. מטורף".

מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

"ישבתי בבית מלון באילת ורציתי סכו"ם. ראיתי מישהו לבוש מכנס שחור וחולצה לבנה. אמרתי לו, 'סליחה, אתה יכול להביא לי בבקשה סכו"ם ומים חמים?' הוא אמר לי, 'אביא לך', חזר עם הדברים, התיישב לידי ואז הבנתי שהוא מנכ"ל המלון".

מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?

"למצוא מדרסים מתאימים. כל אלה שעשיתי, לא עוזרים. אני סובל מכאבים ברגליים. האמת שאם אפשר היה ללכת עם זוג ידיים שיהיו כל הזמן על השכמות בשביל מסאז', זה היה מסדר אותי. השכמות זה דבר שהורג אותי".

מה ההורים שלך אף פעם לא הבינו לגביך?

"בהתחלה היה להם קשה עם הסטנד־אפ. הם תמיד דאגו לעתיד שלי והיה חשוב להם שתהיה לי עבודה וכסף בצד. גם היום. אני יכול לומר לאמא שלי גם היום שאני הולך לשחק כדורסל והיא תגיד לי, 'יופי, אולי אראה אותך בטלוויזיה'. אבל אבא שלי לא אהב שאני בא עם ריח של סיגריות, ופעם סטנד־אפ היה רק בפאבים. הוא גם היה איש חזק ולא הבין שאני אף פעם לא אהיה חזק כמוהו".

מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?

"הרבה פעמים אומרים לי, 'אתה נראה בחיים הרבה יותר טוב מאשר בטלוויזיה, אתה יותר יפה במציאות'. אולי הגיע הזמן שתנקו את המסך? העיקר שבטלוויזיה יש מאפרות ובסוף אתה במציאות יותר יפה בשביל אנשים".

מה הכי משגע אותך כרגע?

"יש לי ילדה בשם עדן, חולת צליאק, בת 13. הרבה חברות במדינה לא עשו צעד מספיק גדול ולא עושות מספיק כדי שלילדים האלה יהיה יותר מבחר של דברים לאכול ושירגישו יותר טוב עם מה שהם אוכלים, שלא יכסתחו עם 'עלול להכיל ככה וככה'. גם המסעדות ככה, אין לזה מודעות מספיקה וזה קשה לילדה. חוץ מזה שהמחירים של הדברים האלה מטורפים וזה לא שיש לנו ברירה. כשאני קונה לחם ללא גלוטן לילדה, אני בעצם קונה לה תרופה. לא מזמן קניתי לה פיצה ללא גלוטן. אתה חייב לקנות משפחתית כי לא מוכרים משולש. 50 שקל פיצה. הגיע הזמן שמישהו יטפל בזה ברצינות".

מי היה משחק בתפקיד ישראל קטורזה בסרט על חייך?

"ספי ריבלין ז"ל. אהבתי אותו מאוד. לדעתי את הדבר האחרון בטלוויזיה הוא עשה איתי, פיילוט לסדרה שלא קרתה בסוף. ריגש אותי מאוד לעבוד לצידו בתקופה שבה היה חולה. בילדותי ספגתי את לואי דה פינס, שהיה כמו מנטור בשבילי. בספי יש את אותן תכונות".

אם היית יכול לשנות בך דבר אחד, מה היית עושה?

"הייתי רוצה שיהיה לי את הכוח ליהנות מהלבד. אני לא יכול ליהנות מלהיות לבד. אני רואה אנשים יושבים בים לבד, זה לא יכול לקרות לי, לקחת מגבת וללכת לים. אפילו הליכה לבד אני לא מסוגל, בטח לא חדר כושר. כלום אני לא יכול לעשות לבד, לא יודע למה. זה משעמם אותי מאוד. לכל טיול לחו"ל אני לוקח את הגדולים. אוהב את הביחד, אבל מקנא באנשים שיכולים לעשות דברים לבד. נגיד, עוזר לי מאוד שאתה מדבר איתי עכשיו".

מה האלבום הראשון שקנית?

"אם אני לא טועה, דני רובס, 'פנים ושמות'. אלבום אהוב מאוד עליי עד היום. לא מזמן הייתי בהופעה שלו".

מה הבדיחה הכי גרועה שסיפרת בפומבי?

"אחד נפל מקומה רביעית ושאלו אותה מה קרה, הוא אומר, 'לא יודע, עכשיו הגעתי'. אלה דברים שהיו פעם מובילים. היום אני חושב שזה גרוע".

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?

"המשפחה, ואני לא אומר את זה כדי לרגש בעיתון. שבעה ילדים זה לא הישג? אני חושב שבכל מקום שאני הולך, אני גאה בהם".

ריהאנה או ביונסה?

"סורלה".