קולם של הילדים בישראל לא נשמע, וכשלא שומעים גם קשה להקשיב. קשה לשמוע את המילים שנאמרות בקול רם, את אלה שנאמרות בלחישה, ובוודאי את אלה שרק רוצות להיאמר. רק אם נקפיד להטות להן אוזן נוכל להתחיל להושיט להם יד.

לילדים שפותחים לאחרונה בעל כורחם את מהדורות החדשות – אלה שנפגעים בברוטליות בבית או במסגרות חינוכיות על ידי מי שאמון על שלומם, ואלה שנפגעים בין כותלי בית הספר על ידי מי שלא אמור היה להיות שם מלכתחילה – מגיע שתוקם מעטפת הגנה נטולת פרצות, שבזכותה אפשר יהיה להתחיל לפעול באמת למניעת התעללות בילדים.

לתינוקות שזה עתה נולדו צריך להבטיח ששירותי טיפת חלב לא רק שלא יעברו הפרטה אלא יחוזקו, יעובו ויונגשו לכולם. לילדי הגיל הרך מגיע לשהות במסגרות שיהיו חייבות ברישוי, בסטנדרטים מחייבים ובפיקוח קפדני. רק לפני כמה שבועות יצא תזכיר חוק ממשלתי, וזה מכבר הונחו הצעות חוק פרטיות בנושא. האם הפעם יצליחו להבשיל לידי חוק, או שפעוטות ימשיכו להיות מטופלים במסגרות שהדרישות להפעלתן מחמירות פחות מהנדרש לפתיחת קיוסק שכונתי?

לתלמידי בתי הספר צריך להבטיח שיבוטלו כליל תשלומי ההורים בעד לימודיהם, ושאף לא אחד מהם לא יוּרד מהסעה לטיול שנתי כי לא עלה בידי הוריו לשלם. בעוד שבכל קיץ סוערות הרוחות בוועדת החינוך של הכנסת, תשלומי ההורים שבים ומאושרים ללא שינוי.

לילדים השוהים בפנימיות ובמשפחות אומנה צריך להבטיח שיוקם מנגנון פניות ותלונות עצמאי ונגיש שיבטיח כי הילדים הפגיעים ביותר אכן מוגנים ובטוחים. החוק כבר נחקק לפני כשנה, אולם עד שלא יוקצה לו תקציב הוא יישאר על הנייר. לילדים עם צרכים מיוחדים שמתמודדים עם הסעות שנמשכות שעות ארוכות כי משיקולי עלות הן עוברות בנקודות איסוף מרובות, עם היעדר סייעות ועם המתנה אינסופית לתור לאבחון – צריך לתת סיכוי אמיתי מבלי להערים קשיים מיותרים.

לילדים המוכרים לשירותי הרווחה, ובמיוחד לאלה שאינם מוכרים למרות שהם סובלים הזנחה או התעללות, צריך להבטיח שייקבע תקן מחייב ומספק להיקף העובדים הסוציאליים הנדרשים בכל רשות מקומית, כדי שלא יטופלו רק אלה מהם שעל סף תהום. לילדים החיים מתחת לקו העוני צריך להבטיח שירותי חינוך ובריאות איכותיים וחינמיים. היום, לא רק שכמעט כל ילד שלישי חי בעוני - בהשוואה למדינות שנמדדו על ידי ה־OECD ילדי ישראל נמצאים בקצה העליון של מדרג העוני.

לנערות שמשיאים אותן בגיל צעיר וגוזרים בכך את מהלך חייהן צריך להבטיח אכיפה נחושה ונכונות אמיתית למניעת התופעה. בשנים 2005־2014 כלות עד גיל 19 היוו 7.5% מכלל הנישאים בישראל, אחוז גבוה מאוד בהשוואה לרוב מדינות המערב. לנערות ולנערים שמנוצלים בזנות צריך להבטיח שתשונה מציאות חייהם, שהאכיפה ביחס לצרכני זנות תהיה מקיפה ושיבוצעו תהליכי זיהוי ואיתור של ילדים בסיכון במסגרות החינוך, כך שאת התופעה הנוראית הזו ניתן יהיה למנוע ולא רק לטפל בה בדיעבד.

ולכל נעדרי הקול וחסרי הישע, אלה שאנחנו כלל לא יודעים עליהם כי עינינו עייפו מראות ואוזננו לא הייתה כרויה דיה, צריך להבטיח שעל אף הקושי נצליח להבחין בהם ולהושיט להם יד. להבטיח ולקיים, ולא רק ביום זכויות הילד הבינלאומי, אלא בכל יום.

עו"ד ורד וינדמן היא מנכ"לית המועצה לשלום הילד