ניק קייב והזרעים הרעים, היכל מנורה תל־אביב

בשנות ה־90 ניק קייב הרגיש אצלנו כמו בבית. האלבומים שהוציא אז נמכרו היטב, גם ביחס לעולם, והמבקרים סגדו לו. הוא ישב בפאבים הנכונים בתל־אביב, הקליט שיר עם "המכשפות" ושימש מעין מנטור חיצוני לסצנת הרוק שעדיין פעלה כאן. הקהל המקומי התאהב בו מביקור לביקור, והיו שלושה כאלו בזמנו. אבל הניינטיז חלפו מזמן, וקייב לא חזר.

כמעט 20 שנה עברו מאז ההופעה האחרונה של קייב והזרעים הרעים בישראל. במסיבת העיתונאים שערך אתמול בבוקר הוא אמר שהוא חזר בגלל ה־BDS. כשהמפיק המוזיקלי בריאן אינו שלח לו מכתב וביקש שיחתום על אמנה להחרים את ישראל, קייב הבין שההופעה הבאה בתל־אביב היא עניין של זמן. בישראל קייב תמיד היה הבן הטוב. זו לא פרובינציאליות. כל אחד רוצה שהאמן שמופיע מולו גם יאהב אותו, ואצל קייב אין חצי דרך — כשהוא אוהב, זה עד הסוף. לא פלא שהוא כבש אתמול בלי קושי את היכל מנורה. באחד הביקורים הקודמים שלו הופיע קייב בסינרמה ז"ל, מרחק יריקה מכאן. שם הרשו לך לעשן, כאן אנשים צופים במופע דרך הסמארטפון — ועדיין אווירת פגישת המחזור מהניינטיז נשמרת, והסאונד נהדר.

רבים מהמוזיקאים הבינלאומיים הגדולים שהופיעו כאן בשנים האחרונות הגיעו הרבה אחרי שיאם. לא קייב. בגיל 60, ועם Skeleton Tree, האלבום האחרון והמצמרר שלו, הוא עדיין בשיאו. הקדרות והאפילה שהיו שם מתחילת הדרך עדיין שם, אבל זהו קייב קצת אחר. החליפה אומנם מזכירה את זו שלבש בניינטיז, וגם האנרגיות לא כלו, אך הזעם המתפרץ שנשפך משיריו המוקדמים פינה את מקומו לקינה על מות בנו לפני שנתיים. קייב היה ונותר פרפורמר טוטאלי שקשה עד בלתי אפשרי לסרב לו, לאורך הערב הגדוש הזה בהיכל כולם מתמסרים לכאב הזה שהוא מספק בהנאה עצומה. קייב עובר בשניות מנהמות לזעקות ונשען על הרוק הבלוזי הסוער שמספקים הזרעים הרעים. לא פעם זה היה מעט מאתגר: עם שבעה שירים מהאלבום האחרון, עוד שלושה מזה שקדם לו ומינון נמוך יחסית של קלאסיקות ששולבו היטב. על הנייר זה מופע למתקדמים, אבל האלפים שכאן לוקחים באהבה כל מה שהוא נותן.

והוא נותן את כולו. פותח בדרמטיות ברצף שירים מהאלבום האחרון שממגנטים את הקהל. רזה להכעיס, הוא מתנועע ברחבי הבמה, מזמין את יושבי השורות הראשונות להתקרב אליו. ולגעת. מהם הוא ממשיך לפנק גם את אנשי היציע בביקור. כשהוא עובר ל"From Here to Eternity" מתחילת הדרך שזוכה לביצוע ארוך וסוער המקום עף, ובטירוף של "Jubilee Street" קייב רושם את השיא הראשון של הערב. כשהגיעו גם "The Ship Song", "Into My Arms" המושרים ליד הפסנתר ו"The Mercy Seat" המחזה חזר על עצמו. בהדרן כבר הרגיש מספיק נוח כדי לרדת ולטייל בין הקהל והזמין אנשים לעלות איתו לבמה.

הייתי בכל שלושת הביקורים הקודמים של קייב בארץ. הערב הזה בהיכל מנורה היה המוצלח ובעיקר המרגש שבהם. נקווה שעד לפעם החמישית לא נצטרך להמתין עוד 19 שנה.