בסופו של דבר השבלול הגיע, אבל הציב סירוב עיקש להצטלם, והוא לא רוצה שייכנסו אליו הביתה, אז קבע בדירה של המוזיקאי גיא בוקאטי, אחד האנשים היותר קרובים אליו בשנים האחרונות ומי שהפיק והלחין את שני השירים החדשים באלבום האוסף החדש עם יצחק קלפטר. ההופעה של איינשטיין מוקפדת. מכנסיים שחורים, נעלי נייקי לבנות, חולצה שחורה מכופתרת מעל טריקו אדומה. כובע מצחייה מכסה שיער לבן ולא יורד מהראש. בכיס של החולצה קופסה של קאמל. לפעמים הוא מדליק סיגריה בסיגריה במשך כמה דקות. הכריזמה כל הזמן שם.
חשוב לי להתחיל מאיפה שהכל הפסיק: בתאונה הקשה ההיא ששינתה את חייו, שאחריה לא הופיע יותר, לא רק על הבמות, אלא גם בפומבי. לא צריך להיות פסיכואנליטיקן בשביל להבין שכל אותן שאלות שמעניינות אותנו מקורן ברגע הדרמטי הזה. עד עכשיו לא הסכים לדבר על זה. גם כי הוא איש מאוד פרטי, וגם כי מדובר בטראומה הגדולה של חייו. אבל כשהתחיל, אי אפשר היה לעצור אותו.
"אני יכול לשחזר לך את זה במדויק כאילו זה היה אתמול. יש לי את כל התמונה בראש. נסענו ברחוב ריינס בתל-אביב ליד בית הרופאים, ואוטובוס נכנס בנו בירידה של פרישמן. הוא פוצץ אותנו מקדימה, מעך את האוטו לגמרי. רק את השנייה של הבום אני לא זוכר משום מה, המכה הזו נמחקה לי. חברה שלנו רבקה נהרגה. כמה דקות אחרי זה כבר הייתי בהכרה, מטושטש. נשברו לי הצלעות והרגליים, נפתח לי הראש. דבר ראשון תפרו לי בבית החולים את הראש. ד"ר תומאס לויאב, חבר, טיפל בי. תוך כדי תפירה הוא אומר לאחות: 'את רואה, זה היה אריק איינשטיין, עכשיו זה אריק פרנקנשטיין.' התחלתי לצחוק ואמרתי לו שיפסיק כי כאב לי. שלושה שבועות הייתי בבית חולים. סימה נפצעה קשה ויצאה מזה, היה לה שטף דם בראש. אמיר שלנו היה בן שבעה חודשים. שכבתי בבית אחרי שעזבתי את בית החולים, וכל הזמן אני שומע ברדיו את 'יושב על הגדר.' זה נהיה פתאום להיט. לפחות שמחתי שהשיר תפס. התקליט יצא ממש לפני התאונה."
אני דווקא זוכר שהרבו לשים ברדיו את 'סע לאט.'
"הלו, אבל אני לא נהגתי. באלבום 'שביר' עם קלפטר, יש כבר שירים שמתייחסים לעניין עצמו. 'החיים עוד לא חזרו למסלולם, הפצעים עדיין לא הגלידו."'
עד כמה היה לתאונה חלק בהחלטה שלך להפסיק להופיע?
"שום דבר, לא קשור. אנשים אומרים סתם דברים. הרי הפסקתי להופיע ב.1981- זה לא היה רגע מסוים, אלא הליך הדרגתי. הרגשתי שזה קשה לי נפשית. המעמד הזה של לעלות ולהופיע בפני קהל היה בלתי נסבל מבחינתי. לא רוצה שיביטו עליי. רוצה לשיר בשקט. זה לא פחד קהל. כל העניין של ההופעות היה מכניס אותי יותר מדי למתח. אמרתי לעצמי, 'די עם כל הלחץ הזה.' המשכתי להופיע פה ושם בטלוויזיה ובסרטים. לי יש את חיידק הבית. אין מחיר לחופש, אסור לך לעשות דבר שאתה לא שלם איתו במאה אחוז. אז אמרתי די."
מאורנג' הציעו לך מיליונים כדי להופיע בפארק. זה באמת לא עשה לך כלום?
"כל הזמן יש הצעות, וכמובן תמיד מגזימים עם הסכומים, אבל זה לא עושה לי כלום. אין לי שום רצון להופיע. מבחינתי, מוזיקה זה תהליך שבו כותבים מילים ומנגינה, ומקליטים. זהו. אתה לא עובר את כל זה במטרה שיראו אותך שר את השיר. העניין הוא רק השיר עצמו, לשמוע אותו."
מדהים איך קלעת פעם בטקסט "כל אחד רוצה להיות זמר, מישהו, משהו."
"היום זה יותר בולט. פרסום לצורך פרסום. תסתכל על כל הריאליטי, אללה יסתור. ראית את יובל סמו ברחוב שואל אנשים מה הם מוכנים לעשות כדי להתקבל לתוכנית ריאליטי? זה היה לא ייאמן. אין כבר גבולות."
אתה צופה בריאליטי?
"לא במיוחד. לא ברור לי למה זה זוכה לתשומת לב כזו. אם היו אומרים לי שיש תוכניות כאלה לפני שהייתי רואה את זה, לא הייתי מאמין. שזה ייצור עניין כזה? אנשים אוהבים להציץ, אבל לא תיארתי לעצמי שבמימדים כאלה. כשהיה את 'האח הגדול,' ידעתי שמודיעים שם על השמות שעפים כששמעתי מסביב צרחות של ילדות בנות .14-12 ואז אתה חושב לעצמך, 'מה, הן באמת מתחברות לזה.'? זה ממש מוזר. יש פה אמנים בשפע, אז כל העולם צריך לדבר על 'האח הגדול?' אז יש רייטינג, אז מה? הכמות בטח לא מעידה פה על איכות. אבל אין לך ברירה אלא להשלים עם מה שקורה."
להרים ידיים?
"אתה לא יכול לעצור את זה. זה הטבע האנושי. וכשאני אומר אנושי, זה לאו דווקא חיובי. תשמע, אלה כוחות חזקים מאיתנו. מה אני יכול לעשות? רק להשמיע קול מחאה. להגיד לכולם: תעזבו את השטחיות ואת הרדיפה אחרי החומריות והפרסום. אני לא מאמין שזה יעבוד, אבל הנה אני אומר. היצרים השתלטו על הטלוויזיה וזה הולך ומקצין. הבעיה היא גם אצלכם, בתקשורת, כי אתם נותנים לזה את הבמה, אתם כותבים על זה ומראים את זה ודנים בזה. חאליק."
מה אתה כן אוהב?
"חוץ מספורט, חדשות, 'ארץ נהדרת,' תוכנית מעולה למרות עליות וירידות. יובל סמו ענק ואסי כהן תותח-תותח. סרטים אני לא רואה כי קשה לי בגלל העיניים. גם עם אינטרנט קשה לי. אני משתמש בחברים כדי שיבדקו דברים בשבילי לפעמים. הם משתמשים בי לפעמים כגוגל. היה לי חבר רופא, מוטי משיח, שאמר לי שאני אלוף העולם באינפורמציה לא חיונית. הוא צודק. אני זוכר הכל, זה סוג של מחלה."
נוח לך עם המעמד של אייקון ישראלי?
"אני לא מרגיש ככה. באופי שלי אני רחוק מענייני אייקון ושמייקון. הדבר המרכזי הוא שהתמזל מזלי שאנשים מעריכים את העבודה שלי. אני לא מצטנע כאן. אנשים מוכנים להתחבר לדבריםשאתה עושה, וזה כיף אדיר שלא הייתי חולם עליו כשהייתי צעיר. ברור שאני אוהב להיות מוערך. כל בנאדם אוהב תשומת לב. אבל אני לא גאון גדול."
כמעט ולא השמיעו את השירים שהוצאת בשנים האחרונות. גם לא את אלה של שלום חנוך.
"וזה עושה את השירים שלי פחות טובים? או את שלו? ברור שאתה רוצה שישמיעו אותך, אבל איך אני יכול לדעת למה לא משמיעים? זה חבל לי, כן. אבל אני יכול להגיד משהו? השמיעו אותי כל כך הרבה פעמים וזה ייראה לא טוב אם אני אתחיל לבכות. זה בטח לא מוריד לי את הביטחון. יש דברים שלא מנגנים ואני אוהב אותם מאוד. יש דברים שנהיו שלאגרים ואני לא אוהב אותם. עכשיו אתה תרצה דוגמה, אבל אני לא אתן לך, שכח מזה."
אולי כי אין לך מקום בין כל המוזיקה המזרחית.
"איך התאפקת עד עכשיו עם השאלה הזו, אה? כל דבר שיש בו הכללה הוא כבר לא טוב. אני מכיר את הדעות שאומרות שיש הרבה זבל שם בטקסטים. אני לא אדבר על יהורם גאון, למרות שברור לך שאני מכיר אותו טוב-טוב. באופן כללי ברור שכמות השירים במוזיקה המזרחית שהטקסטים בהם ירודים היא גדולה. אבל תסתכל איזה אבסורד: נותנים יותר מדי במה למוזיקה המזרחית ואחרי זה מתפלאים, עושים מזה דיונים."
הדברים של יהורם גאון בכל זאת הבעירו אש.
"חייב לומר לך שלא התרגשתי. 'ארץ נהדרת' הציגו את יוסי גיספן כמו אידיוט מושלם. הם עושים ממנו זבל, הרבה יותר גרוע מגאון. גם קוראים לו יוסי גיספן במערכון, לא מתחבאים. עשו ממנו אבטיפוס של הדרעק. אז מישהו אומר להם משהו? אגב, הסיפור של גיספן אדיר. נחתו עליו מזרני ג'ודו והוא התחיל לכתוב. זה דמיוני. אז בחייך, גאון אמר מה שהוא חושב. נו, אז מה? תזכור שיש הרבה זבלה גם בצד הלא-מזרחי."
מה דעתך על אייל גולן?
"האיש לא מסוגל לזייף. אתה יכול לכוון כלים לפי הקול שלו. האם הוא שר חומרים טובים? כנראה שטובים בשבילו."
בערוץ 24 אתה צופה?
"לא, מה זה."?
ערוץ המוזיקה הישראלי. זה אמור להיות הבית שלך.
"הבית שלי? לא יודע מה זה בכלל."
אי אפשר לעצור את הריאליטי וערוץ ,24 אבל מה עם הפוליטיקה? שלום חנוך אמר פה לא מזמן שנמאס לו לפעמים מהמדינה.
"אז מה הוא הולך לעשות? מה, המדינה זו איזו גברת שאפשר שיימאס לך ממנה?"
אתה גאה להיות חלק מהמדינה הזו?
"זה הבית, עם הטוב והרע. אבל יש דברים שכואבים ומפריעים לי. למשל אי-השוויון, הפערים בין עשירים לעניים. איך זה שקו העוני עולה כל כך הרבה שנים. הראש של אהוד ברק אומר מגדלי אקירוב. זה מנוכר, זה מנקר עיניים. יש הרבה דוגמאות של אנשים שחיים בצורה כזו בזמן שאחרים רעבים. קרה לנו משהו, איזו שאלה. זה לא שביבי וברק הם החוטאים היחידים בראוותנות. לדבר על עולם הגון וצנוע יותר זה כבר פתטי."
מה בכל זאת אפשר לעשות?
"צריך להעניש אנשים כאלה בבחירות. אנשים שחיים בראוותנות, משהו חסר ביושרה שלהם. איך אפשר לחיות בצורה כזו כשממול יש כל כך מעט? הרי אתה מאותו בית."
לפני חודשיים איינשטיין הרים אליי טלפון כועס, רותח מזעם. הסיבה הייתה הראיון במוסף הזה שבו האשים צדי צרפתי את חבורת לול בניצול קטינות. הוא ביקש להגיב ואמר שצרפתי משקר, כי לא היה קרוב בכלל לחבורת לול וממילא אין לו מושג מה קרה שם. אני ביקשתי שיתעמת גם עם הספר של יהונתן גפן, 'חומר טוב,' שמציג את חבורת לול כאסופה של בהמות שוביניסטיות רוויות סמים. איינשטיין ביקש לעשות את זה בהזדמנות אחרת. עכשיו הוא יורה. "לא קראתי את הספר של יהונתן. לפי מה שסיפרו לי, אי אפשר להשתמש בדפים שלו אפילו בבית שימוש כי זה יכול לגרום לאינפקציה בישבן. יהונתן גפן הוא בנאדם שהולך ומרכל על אנשים שהוא קצת היה במחיצתם, פה ושם, לא יותר מזה. איך אפשר להתייחס בכלל לדבר כזה."?
בוא ננסה בכל זאת.
"גפן משקר לכל אורך הספר. הוא ממציא. זה מתועב בעיניי, הכתיבה הזו. אין לי אפילו רצון להתמודד עם זה. היה פעם ספורטאי אחד שחתכו אותו בביקורת ושאלו אותו אחר כך מה דעתו על המבקרים. אז הוא ענה, 'אני אפילו לא מתעלם ממנו.' אז אני אפילו לא מתעלם מיהונתן גפן, כי אם אתעלם, אודה שהוא קיים. עצם ההתייחסות גורמת לפוקוס על האיש הזה."
מה באמת קרה שם בתקופת לול? מה הגירסה שלך?
"אין לי מושג למה נדבקו אלינו. הגירסה שלי לתקופת לול היא כזו: בשנים האלה, ,1975-1970 עשינו ארבע תוכניות טלוויזיה, שלושה סרטים - 'שבלול,' 'מציצים' ו'עיניים גדולות' - וגם חמישה-שישה תקליטים. אתה מבין. אני מסתכל אחורה ואני לא מבין את הפוריות הזו."
זה נשמע מיתמם. למה דבקה בכם התדמית של סמים, בטלנות, בהמיות והעברת בחורות מיד ליד?
"זה קשקוש, רכילות איומה. בשבילי תקופת לול היא רק חיובית. זה לא המסיבות שהיו, וברור שהיו מסיבות. זו הפוריות המקצועית. נו באמת, אנחנו לא היינו שונים מכל קבוצה אחרת או הווי חיים שהיה באותו זמן. אז יצא שם כזה, מה לעשות? זה מאוד לא מדויק."
מה כן מדויק?
"שמעתי השמצות על הטרדות מיניות ואודישנים שכביכול עשינו לבחורות. אלה השמצות מזעזעות. למי עשינו אודישנים? הרי הקאסטים בסרטים היו מורכבים מראש. זו המצאה כזו של אנשים שלקחו את 'מציצים,' השליכו את זה על החיים האמיתיים ופיספסו בגדול. הטיפוסים שאנחנו משחקים בסרט הם מאוד שליליים. זה שיש שם הווי וחבר'ה ובדיחות, לא עושה את זה לחיובי. הדמויות ב'מציצים' מורכבות משתיינים ובוגדנים."
וזה בדיוק השם שיצא לחבורת לול.
"אבל הוא לא נכון! יש פה הגזמות מטורפות על בסיס של צורת חיים מסוימת שהייתה מקובלת. אז היינו פרועים לפעמים, אבל לא התפרענו מעבר לדברים החוקיים והמקובלים. אי אפשר להיות כל כך יצירתי ולהתעסק בכל מיני שטויות שאתה מדבר עליהן. קח את אורי זוהר, אתה יודע איזו משמעת של עבודה ואחריות הייתה לו? ויהונתן גפן מלכלך עליו כי הוא כנראה סובל משנאה פתולוגית כלפיו. כנראה שהוא חושב שאורי עשה לו משהו."
אורי עצמו אמר שהיה פוחז.
"גם הוא מגזים. ומכאן להדביק לנו נערות קטינות? בחייך! לא היה דבר כזה בחיים."
אתה מתחרט על משהו בתקופה הזו?
"זו תקופה מאוד אהובה עליי בגלל היצירתיות והחברות בינינו. זה קיבל פידבק ואנשים אהבו את מה שעשינו. אני לא זוכר דברים שאני מתחרט עליהם. ואם כן, אשמור את זה לעצמי. אין שום טעם גם להתחרט. אורי זוהר התחרט, או אמר שהוא מתחרט. אני לא מתחרט על שום דבר."
מה הפחד הכי גדול שלך?
"אענה לך אם תגיד לי מה הפחד הכי גדול שלך."
אולי שברון לב.
"הפתעת אותי. אז איך בחור רגיש כמוך שמבין מה זו אהבה שואל שאלות כאלה."?
שברו לך פעם את הלב?
"הוא נשבר, בוודאי. לחתיכות הוא נשבר. זה היה דווקא בגיל מבוגר יחסית. לא בטיפש-עשרה."
מי זו הייתה?
"עזוב אותך."
כמה פעמים התאהבת בחיים?
"השאלה היא איזה סוג של אהבה. האהבה הגדולה היחידה שלי היא סימה. בחיים לא התאהבתי ככה. אהבות נעורים זה עוד שטחי. אהבה דורשת זמן, מבחן של זמן. זו סימה בשבילי."
אתה מתגעגע לפעמים לאלונה, אשתך לשעבר שנפטרה?
"אין טעם להתגעגע. אני חושב עליה, בוודאי. היא הייתה בנאדם מיוחד במינו. טובת לב, ישרה. היא נכדה של מניה וישראל שוחט, אתה יודע. מניה שוחט ייסדה את 'השומר,' ולי היה את הכבוד להתחתן עם הנכדה שלה. הבנות שלי הן נינות של מניה וישראל. אני מתפאר בייחוס הזה שלא בטובתי."
ומה עם שלום? גם פרטנר.
"אנחנו עדיין בקשר. מדברים בטלפון. הנכד שלו משהו, הבת שלו שרה משהו. אני חושב ששלום כל כך מוכשר, שהוא פיזר את הגנים בכישרון. היחסים בינינו לא התקררו. באופן טבעי אנחנו לא עובדים ביחד, אבל אין משהו מיוחד שקרה בינינו. אני מעריך אותו כמוזיקאי וכמשורר. תראה את הטקסט של 'מחכים למשיח.' זה כמו תסריט. זה דבר מדהים. 'פראג' זה אחד הטקסטים הכי מהממים."
גם אתה אחראי לעובדה שמדובר בקלאסיקה.
"אני לא אוהב את הביצוע שלי לשיר הזה, כי הוא קצת מרובע מדי. זו הרגשה אישית שלי."
מיתוס: סיימת במקום גרוע עם 'פראג' בפסטיבל הזמר ומאז לא רצית להשתתף בתחרויות.
"זה לא נכון. מראש היה צפוי שאסיים שם במקום גרוע, כי זה לא שיר בסטייל של פסטיבל זמר."
אבל עובדה שלא השתתפת מאז בתחרויות.
"אלה תהליכים שעוברים על בנאדם. השתתפתי בפסטיבלי זמר בסיקסטיז. שרתי את 'איילת החן' ואת 'ליל סתיו.' בחייך, אני שר שם כמו איזה שמוק. פתטי. תשמע את השירה, מלאה בוויברציות. אם זה היום ברדיו, אני מיד מעביר תחנה. רק ב'67- הרגשתי ששירה זה בעצם דבר הרבה יותר פשוט, שצריך פחות למשוך טונים ולהרשים. כמה שיותר ישיר, יותר פשוט. עם החלונות הגבוהים השירה שלי התעצבה בזכות זרימה של כל מיני דברים בחיים שלי. אז הגיעה המהפכה המוזיקלית הגדולה בעולם. פתאום ראית בכל מיני מקומות חבר'ה שהם מוזיקאים ולאו דווקא זמרים ענקיים. והגיע ג'ון לנון, אחד המוזיקאים שאני הכי מעריך בהיסטוריה. בימי שישי אחרי הצהריים יש שעה ביטלס ברדיו ,88 ואני לא מחמיץ אותה."
מקבל את הקביעה שאתה ושלום הייתם לנון ומקרטני הישראלים?
"זה קשקוש. לא מבין בזה. לא יודע מה אתה אומר."
אתה מצטנע. 'למה לי לקחת ללב' זה ביטלס קלאסי.
"איך אפשר בכלל להשוות? אתה גורם לי להרים סתם את הקול עכשיו, כי אתה מעצבן אותי. מה הקשר? כי אנחנו היינו צמד שעבד ביחד, ולנון ומקרטני גם? בחייך, איפה אני ואיפה לנון ומקרטני, שגם הוא פנומן ואחד בדורו. אולי את שלום אתה יכול להכניס לתמונה. פעם קראתי לו הביטל החמישי. זה הוא."
מה שלום חבר אחר שלך, הרב אורי זוהר?
"אתה יודע שיש לנו כבר שני נינים משותפים? ואני מזכיר לך ששני הבנים שלו התחתנו עם שתי הבנות שלי בסיבוב הראשון. ולמה אני מזכיר לך? לא בגלל שאני חושב שאתה לא יודע. כי גם היום, בכל פעם שאני נזכר בזה, זה נראה לי הזוי. אם היית אומר לי פעם שזה מה שיקרה, הייתי חושב שאתה משוגע. הרי אני בן יחיד, ולבת הגדולה שלי שירי יש כבר 14 ילדים. !14 הילדה הזו, בת ,46 היא סבתא. אני מקבל את זה כעובדה והם כל כך מתוקים, הנכדים."
שרת על זה פעם?
"אתה מכיר את 'צא מזה?' בקליפ אני שר את זה לילד. מי זה, אתה יודע? בחיים לא תדע. הילד זה אבא של 14 הנכדים שלי. זה אפרים, הבן הגדול של אורי. דמיוני, לא."?
אתה רואה את הנכדים לעיתים קרובות?
"רואה מדי פעם, לא הרבה. הם אומרים שהם אוהבים אותי, יש לי היום 18 נכדים. אצל יסמין זה הולך בקצב פחות מהיר."
זוכר את השמות של כולם?
"עם שבעת הנכדים הראשונים אין לי בעיה, אבל אחרי זה אני מתחיל להתקשות ואז עוזרת לי הבת שלי דינה. היא מתמצאת יותר ממני, דינה'לה שלי. היא רק גמרה צבא ועכשיו נסעה לאוסטרליה ולניוזילנד. דינה עוד צעירה. ויש את אמיר, ששנים היה מציל ועכשיו מתעסק בנדל"ן. הוא אוהב את הים וחולה גלישה. תן לו קוסטה-ריקה ולגלוש, מספיק לו. אבל דיברנו על אורי זוהר."
נחזור אליו.
"אנחנו מדברים הרבה בטלפון. הוא נשאר עם ההומור. אפשר עוד לצחוק איתו. יש לו את הניצוץ הזה בעיניים ולא יעזור שום דבר. הוא עדיין קומיקאי. אורי זו חוויה, זה בנאדם. אני מכיר אותו כל כך הרבה שנים, עוד זוכר אותו בשומר הצעיר כשהוא היה בן ."17
הוא אמר שהוא מתבייש באדם שהיה פעם.
"אני לא חושב שהוא באמת מתבייש. הוא שמח על הדרך שהוא הולך בה. לגבי אורי אני יכול לחזור על השורה: 'אבל הלב הוא רוצה הרבה יותר, מספר סיפור אחר וחוזר ואומר שהלכת לי חבר."'
אתה מרגיש היום שבאמת הלך לך חבר?
"עבר כל כך הרבה זמן והתרגלתי למציאות החדשה, אבל כן, הוא הלך לי כחבר. אני לא חזרתי בתשובה וברור שהעולמות שלנו אחרים."
חשבת פעם לחזור בתשובה?
"מה פתאום? למה? תתפלא, אבל כל מה שהיה עם אורי ועם המשפחות שלנו לא קירב אותי לדת. אני גם לא אנטי. אני מאוד מכבד. איך אפשר להעביר ביקורת על מישהו שחי לפי הרגש שלו? יש אנשים שמתעמתים בסיטואציות כאלה. אני והמשפחה נשארנו בקשרי אהבה למרות הדרך השונה. אני והבנות שלי קרובים מאוד. לדעתי הן בכלל מלאכיות שתעו בדרך והגיעו לעולם שלנו בטעות. אני אובייקטיבי, תאמין לי."
אז על מה אתה בכל זאת מדבר עם אורי?
"בשיחה האחרונה שאלתי אותו על בר רפאלי, שהיא הבת של ציפי לוין. ואותה ציפי לוין הצטלמה איתי בקליפ שעשיתי לשיר 'הימים הארוכים העצובים' כשהייתה רק בת .15 היא הייתה יפהפייה ונראתה בוגרת לגילה. אז אורי ואני דיברנו בשבוע שעבר על בר רפאלי, אמרתי לו שהיא התארסה לליאונרדו דיקפריו. ואז אני שומע אותו בטלפון אומר לאשתו: 'אליה, ליאונרדו דיקפריו התארס עם בר רפאלי.' ברור לך שהוא צוחק עליי כי אין לו מושג מי זה דיקפריו, אבל זה אורי, שחקן. הוא גם לא יודע מי זו בר רפאלי. רק בכדורגל מדי פעם יש לו הבלחות. הוא יודע על הפועל ת"א למרות שמאז שהוא בירושלים הוא נהיה אוהד בית"ר."
אבל כדורגל משחקים בשבת.
"סמוך על אורי שמה שצריך לדעת הוא יודע."
"שיהיה ברור, הגיבור של כל העניין הזה הוא יצחק קלפטר, ואני לא מנסה להצטנע," הוא מחזיר אותנו לאוסף החדש שיוצא עכשיו. "הכרתי אותו עוד לפני שהיה בכוורת, באחרית הימים, שחיממה הופעות שלי בתחילת שנות ה.70- כבר שם זיהיתי את הנגינה שלו. הוא עשה גם את כל הגיטרות ב'כמה טוב שבאת הביתה.' קשה לי להסביר את העוצמה של האהבה שלי לנגינה שלו."
את הרעיון לאוסף על בסיס קלפטר קיבל אחרי שהמבט שלו נתקל בשני האלבומים שעשו יחד, 'יושב על הגדר' ו'שביר,' מונחים על המדף בבית. "אני כמעט לא שומע אלבומים שלי מהעבר. ראיתי אותם מונחים שם ונהיה לי חשק לשמוע. הקשבתי והבנתי שיש בהם משהו, בייחוד ב'שביר,' שכאילו הצליח פחות מבחינת תהודה או מכירות ודווקא שם יש הרבה מאוד שירים מיוחדים בשבילי. זה עורר את האהבה הישנה שלי ליצחק, ואמרתי לעצמי שחייבים להוציא אוסף ולרכז את השירים שעשינו. גיא בוקאטי, הפרטנר שלי בשנים האחרונות, הציע שנעשה גם שיר חדש. לקחנו טקסט של רוטבליט שגיא הלחין, וככה יצא 'מעבדות לחירות.' ואז רציתי לעשות גם שיר של יצחק ונפלתי על 'צליל מכוון.' שמעת את זה."?
ביצוע יפהפה, אין ספק.
"זה מה שנקרא גרסת כיסוי, כן? למרות שאני לא אוהב את המילה 'כיסוי' כי זה מוזיל את העניין. לשירים שלי עשו הרבה כיסויים, שיהיו בריאים. בקיצור, מה אני אומר לך? בעבודה עם יצחק יש דיאלוג בין הגיטרה שלו לשירה שלי, דיאלוג נדיר. הרבה פעמים אני מקשיב רק לגיטרה כשאני שומע מוזיקה, והסולואים של יצחק הם יצירות בפני עצמן. הוא בין היחידים שהצליחו להפרות אותי. אני הרי כתבתי שם את הטקסטים, שזה נדיר אצלי. אגב, הוא בסדר עכשיו, יצחק. היה לו בלגן בריאותי וזה משתפר. בקרוב הוא ייצא מהאשפוז שלו. את התקליטים האלה עשינו בתחילת שנות ה,80- עברו 30 שנה, יש דור שלא ידע את יצחק. חשוב לי מאוד שגם הצעירים יכירו את השירים האלה."
פיזית, איינשטיין מרגיש טוב בדרך כלל, אבל מתמודד עם הידרדרות קשה במצב הראייה שלו בשנים האחרונות. הוא לא אוהב להיכנס לזה. כשאני שואל איך הוא רואה, אומר לו שיש שמועות, הוא ממלמל כמה מילים, נעצר לתוך שתיקה ארוכה ולבסוף אומר: "העיניים שלי לא טובות, אבל זה נושא שאני לא רוצה לדבר עליו. לא רוצה שיגידו שאני מסכן. תמיד היו לי בעיות עם העיניים. לא יודע למה זה הידרדר. אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי. אני מקווה לשמור על הקיים. אני קצר רואי, אבל בינתיים עדיין מסתדר."
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?
"אל תבלבל את המוח. אני קם כשאני מתעורר. לא מתכוון לספק את הסקרנות שלך ולומר כמה פעמים אני יוצא מהבית. איך אומרת ג.יפית: נ-קודה. חוץ מזה, אני לא הולך כמעט לשום מקום. נשאר בבית, רואה טלוויזיה."
מה הדבר הכי קשה בזיקנה?
72" זה נחשב זקן? המספרים האלה מצחיקים אותי. זה מספרים מכובדים כאלה ואני רגיל להיות צעיר. תמיד הייתי הכי צעיר בסביבה שלי, ובשלב מסוים הפכתי להיות הכי מבוגר. אתה נזקק לאחרים, אבל אני לא יכול להגיד שזה הדבר הכי קשה שיש בזיקנה. זה מצלצל פלצני, אבל אתה חייב להוציא את המיטב בכל גיל. מה, אני אתחיל לקטר עכשיו."?
עד כמה המחשבות על המוות נוכחות בחייך?
"כמו כל אדם שנמצא בגילים גבוהים, זה מלווה אותי. מרגילים אותך לחיות, ואחרי 70 וכמה שנים אומרים לך, 'לא, סטופ, תעצור את ההרגל.' אני לפעמים חושב על הרגע הזה, של המוות, למרות שאין בזה שום טעם. זה חזק ממך, אז אתה חושב על זה. זה בטח לא משמח אותי."
מתי היית הכי מאושר בחייך?
"היו לי כל מיני תקופות של אושר. כששברתי פעם ראשונה את השיא בקפיצה לגובה בנוער הייתי בעננים. ואני חייב לספר את זה עכשיו, כי אני תמיד אוהב את הסיפור הזה. באתי הביתה ואמרתי להורים שלי ששברתי את השיא. אמרתי את זה באדישות, הלכתי לחדר שלי, שיחקתי אותה קול, כאילו כל יום אני שובר שיא. אז אבא שלי אמר לי, 'אריק, אם יש כבר שיא, למה צריך לשבור אותו.'? זה היה רגע של אושר ענק, אבל כשמסתכלים על החיים, זה נראה לך כבר קטן. גם אחרי הצגת בכורה בלהקת הנח"ל, כשאורי זוהר ביים אותנו, זה היה רגע של אושר. קראו לתוכנית אז 'לא לצאת מהכלים.' היינו צעירים. הייתה לנו הצגת בכורה בפיקוד הנח"ל ביפו, וזה הצליח. היינו בהלם. ירדתי לשירותים אחרי ההופעה, נשענתי עם יד על הקיר והשתנתי. אמרתי לעצמי: 'אני הבנאדם הכי מאושר בעולם.' לא האמנתי שזה קורה."
יש אדם חי שאתה מעריץ?
"אף אחד. את מי אתה מעריץ."?
מייקל ג'ורדן, אריק איינשטיין.
"הוא באמת משהו מיוחד, ג'ורדן. לגביו אתה צודק. איזה תותח. הגיע מצפון-קרוליינה. שבר את הרגל לרסיסים ויצא מזה עם חתיכת קריירה."
הופעה אחת באולימפיאדה תמורת הקריירה. אתה לוקח?
"אל תגזים, אבל היום אולי הייתי הולך לקולג' אמריקאי. בזמנים ההם היינו מתאמנים פעמייםשלוש בשבוע, עם תנאים-לא-תנאים ומסלולים-לא-מסלולים."
קראתי שהיה לך אז שם חיבה.
"עד הצבא קראו לי 'אריות.' רק 'אריות,' לא הייתי אריק. 'אריות' זה היה השם. אריק נהייתי רק בצבא. שם מצחיק זה 'אריות.' היו קוראים לי, 'הלו, אריות,' הייתי אומר, 'כן, נמרים.' הומור עייף כזה. אולי צריך לעשות מסע פרסום על זה."
מהן שלוש הטעויות הכי גדולות שלך?
"טעות אחת היא שהסכמתי להתראיין אצלך, עם השאלות האלה. בשתיים האחרות אני לא משתף אותך. כִּ י-יף? מה אתה אומר, שנזוז? דיברנו כבר המון זמן. במה עוד אני יכול לעזור לך."?
מקובל לשאול שאלה סוגרת עם תשובה שיש בה פאנץ' מצחיק.
"אני יכול להוריד לך סטירה, זה יהיה פאנץ' מעולה."
