yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 ימים • 29.11.2017
    הכל נשבר במשפחה
    לתופעה הזו קוראים "ניכור הורי", ויותר ויותר גרושים וגרושות הופכים להיות קורבנות שלה: אחד ההורים מסית את הילדים נגד ההורה השני – עד שנוצר ביניהם נתק מוחלט. את הצלקות שנחרתות בנפשם של בני המשפחה השסועה – קשה מאד לרפא. האם הצעת חוק חדשה תחולל את המהפכה שכל כך הרבה הורים מחכים לה? על גב הילדים: הסיפור המלא
    שוש מולא | איור: רות גוילי

    לפני כשבועיים חגגה רעות מסיבת יום הולדת עם חברים ובני משפחה. היחיד שלא הוזמן לחגיגה היה אביה נרי (כל הפרטים בכתבה שונו וכל השמות בדויים), חולה המטופל במריחואנה רפואית. "לפני המחלה והגירושים הייתי בעל למופת ואב השנה", הוא מספר בדמעות. "מאז, כבר כמה שנים שילדיי מסרבים לראות אותי. כשניגשתי פעם לרעות בבית הספר, היא זרקה לעברי: 'אמא אמרה לנו שאתה נרקומן ושנתרחק ממך'".

     

    נרי, אב לשניים: "לפני המחלה והגירושים הייתי בעל למופת ואב השנה. מאז, כבר כמה שנים שילדיי מסרבים לראות אותי. כולי שבור מבושה וצער. אני מרגיש שמחקו אותי. ביקשתי מבית המשפט שיאפשר לי לראות את הילדים. אין קול ואין עונה. אלוהים אדירים, הרסו לי את החיים"
    נרי, אב לשניים: "לפני המחלה והגירושים הייתי בעל למופת ואב השנה. מאז, כבר כמה שנים שילדיי מסרבים לראות אותי. כולי שבור מבושה וצער. אני מרגיש שמחקו אותי. ביקשתי מבית המשפט שיאפשר לי לראות את הילדים. אין קול ואין עונה. אלוהים אדירים, הרסו לי את החיים"

     

    מה זה עשה לך?

     

    "כולי שבור מבושה ומצער. אני מרגיש שמחקו אותי. ביקשתי מבית המשפט שיאפשר לי לראות את הילדים. אין קול ואין עונה. חשבתי שלפחות לקראת יום ההולדת הבת שלי תנסה ליצור איתי קשר. אבל היא לא מזיזה אצבע על הטלפון כדי לדבר איתי. אלוהים אדירים, הרסו לי את החיים. והכל על מה?"

     

    ונרי אינו היחיד. "ניכור הורי הוא תופעה משפחתית קשה מאוד שבמרכזה ילד המוסת להיעדר קשר עם אחד מהוריו, על רקע גירושים בין בני הזוג", מסבירה רקפת עצמון, העובדת הסוציאלית הראשית לסדרי דין במשרד העבודה והרווחה. לדבריה, "מדובר במצב מורכב וחמור, שפוגע באופן ממשי בילדים ועלול להזיק להתפתחותם. יש הבדל מהותי בין ילד שקשה לו להיות בקשר עם הורה לבין ילד שהוסת שלא להיות בקשר עימו. שני המקרים האלה מחייבים טיפול – אבל לא מדובר באותה התופעה".

     

     

    כיצד מבדילים ביניהם?

     

    "מי שמכריע לרוב בסוגיות האלה הוא בית המשפט. השופטים מבקשים מהעובדים הסוציאליים לסדרי דין להכין תסקיר בתיק. תפקידו של העובד הסוציאלי לסדרי דין הוא לחקור את מצב הקטינים, את צורכיהם ואת יכולת ההורים לתת מענה לצרכים אלה, והכי חשוב – לבדוק את הקשר שלהם עם כל אחד מההורים. כשהעובד הסוציאלי מזהה תופעה של ניכור הורי – וצריך להבין שמדובר בתופעה קשה לזיהוי – אנחנו מטפלים בה מיד".

     

    איך?

     

    "על ידי בניית תוכנית טיפול פרטנית עבור כל ילד, בהתאם לצרכיו הייחודיים, המוגשת במסגרת התסקיר. מאחר שבמשפחות שבהן אובחן ניכור הורי יש בעיה להשיג שיתוף פעולה – בית המשפט בוחר במערכת הטיפולית המתאימה עבורן ובסנקציות שיקבעו באיזה אופן הקשר הזה יתנהל".

     

     

    כך קרה במקרה של עינת, אם לארבעה ממרכז הארץ. בסיוט הכי אפל שלה היא לא צפתה את תגובתו הקשה של בעלה לרצונה להתגרש. הוא אמר לילדיהם: "אמא שלכם אישה מסריחה. אל תתקרבו אליה. אסור לה לבשל ואסור לכם לאכול את האוכל שלה" – מספרת שופטת המשפחה (בדימוס) טליה קופלמן פרדו. "זה היה אחד מתיקי הניכור ההורי הקשים שטיפלתי בהם וישבו לי על הנשמה. ההסתה נגד האם החלה כשהיא עדיין גרה באותו הבית והילד בן החמש היה במצוקה נוראית. אחיו הגדולים יישרו קו עם אביהם והתנכרו לאם האומללה".

     

    למה?

     

    "כי מתברר שילדים בוחרים את הצד שהם פחות בטוחים באהבה שלו. הם מרגישים שההורה שאוהב אותם יותר, לדעתם, לא יכעס עליהם ממילא".

     

    בבתי הדין לענייני משפחה ובבתי הדין הרבניים נידונים מדי שנה עשרות אלפי תיקי גירושים. אבל לגבי תופעת הניכור ההורי אין נתונים מובהקים, גם לא במשרד העבודה והרווחה. ולא רק נתונים חסרים, אלא גם אין חוק. בהיעדרו, הפסיקות של בתי הדין הרבניים ובתי הדין לענייני משפחה שונות זו מזו, גם בסנקציות שכל שופט מטיל על מי מהצדדים, לפי שיקול דעתו. בפועל מי שסובל מכך הם הילדים, שהסכסוך בין הוריהם מתנהל לא פעם על גבם.

     

     

    כדי למגר את התופעה הגישה לאחרונה ח"כ רויטל סויד הצעת חוק חדשה שנועדה, לדבריה, "לייצר מנגנון שיפוטי ולמסד הליך ייעודי ומהיר שיאפשר לבתי המשפט להתערב עם זיהוי ניצני הסירוב לקשר אצל הילד. במרכז ההליך החדש", אומרת ח"כ סויד, "יעמוד מערך שלם של מטפלים המתמחים בניתוק קשר בין ילדים להורים וסנקציות שיוטלו על הורה שלא ישתף פעולה".

     

    מסרים מרעילים

    אחד הגורמים העיקריים לניכור הורי הוא שטיפת מוח והסתה בלתי פוסקת המופעלת לפעמים על הילדים, לעיתים קרובות גם מצד ההורה המשמורן. "להסתה הזאת פנים רבות", מסבירה השופטת (בדימוס) קופלמן פרדו ומפרטת: "היא יכולה להתחיל במילים קטנות, לא מזיקות, 'נכון שאתה עייף היום, חמודי? נכון שהיית רוצה לחזור ולישון במיטה שלך?' או במניפולציות: 'אני נורא מתגעגעת אליך, תחזור הביתה, יש לי מתנות בשבילך ומשחקים חדשים שקניתי'. וכשזה בא משם – עד שההורה השני קולט מה קורה ומנסה לשנות את המצב – זה מאוחר מדי, כי הוא איבד את הקשר עם הילד.

     

    "ההסתה יכולה להתבטא גם במסרים המרעילים את הילד נגד ההורה האחר: החל מלצייר אותו בעיניו כלא אוהב, מסוכן ולא זמין, דרך מחיקת הזיכרונות והקשר שהיה לילד עם אותו הורה טרם הגירושים ועד לתמרון הילד לפגיעה באמון ההורה ולחתירה תחת סמכותו".

     

    איך מאבחנים הסתה?

     

    "זה תפקידם של השופטים. לבדוק מה מקור הבעיה בתקשורת של הילדים עם אחד ההורים. ואחרי שמבודדים את כל הסיבות – מגיעים להסתה".

     

    סיגלית, תושבת הדרום בת 48 : "הגרוש שלי התחיל להסית את הילדים נגדי. בשלב מסוים, כשהבחנתי שנעלמים לי חפצים מהבית, הבת שלי הודתה שהיא מעבירה אותם לאביה. ככל שחלף הזמן הניכור של הילדים נגדי הלך והחמיר. ולמרות שאני ההורה המשמורן, הם עברו לגור איתו"
    סיגלית, תושבת הדרום בת 48 : "הגרוש שלי התחיל להסית את הילדים נגדי. בשלב מסוים, כשהבחנתי שנעלמים לי חפצים מהבית, הבת שלי הודתה שהיא מעבירה אותם לאביה. ככל שחלף הזמן הניכור של הילדים נגדי הלך והחמיר. ולמרות שאני ההורה המשמורן, הם עברו לגור איתו"

     

    סיגלית, תושבת הדרום בת 48, מספרת שהיא מנסה לפגוש את ילדיה כבר שש שנים. לדבריה, הגרוש שלה משדל עתה גם את בן הזקונים שנשאר בחזקתה לחבור לאחיו ולהתנכר אליה.

     

    מה השתבש ביניכם?

     

    "אלו היו נישואי תועלת שהתפוצצו לי בפרצוף. עליתי לארץ לפני 20 שנה לבד, גרושה בלי ילדים ועם ירושה מההורים. הכרתי בבית קפה את בעלי השני, שהיה צעיר ממני וחתיך. הכל קרה מהר. החתונה, הילדים – פחדתי לפספס. בהתחלה הוא עוד עבד, ואז הפסיק. שני עשורים חייתי בגיהינום. זה התחיל מהתעללות נפשית ומתן 'עונשים' ועבר להשפלות בפני הילדים. הוא היה צועק עליי, 'למה אין מספיק מלח במרק?' – ושופך עליי את הצלחת; נמשך בטרור, כמו ניתוק המחשב; והגיע ועד למכות. שנים ספגתי ולא התלוננתי. לא מהפחד כמו מהייאוש. מול הילדים תיפקדתי מאה אחוז. אבל איבדתי את התיאבון. עישנתי כמו קטר. חייתי על קולה, שוקולד, סוכריות וסיגריות".

     

    איך זה הסתיים?

     

    "כשביקשתי להתגרש, הגיהינום התעצם, עד שהתלוננתי נגדו במשטרה. עצרו אותו והוציאו נגדו צווי הרחקה מהעיר. הייתי ההורה המשמורן, ואז הוא התחנן בפניי שאבטל את הצווים בתמורה למתן הגט. כשהוא חזר הוא התחיל להסית נגדי את הילדים. אמר להם שרק בגללי הוא נעצר, שהרחקתי אותו מהם ומהעיר. בשלב מסוים, כשהבחנתי שנעלמים לי חפצים מהבית, הבת הבכורה שלי הודתה שהיא מעבירה אותם לאביה, 'כמו רובין הוד שלוקח מהעשירים ומעביר לעניים'. ככל שחלף הזמן הניכור של הילדים נגדי החמיר. ולמרות שאני ההורה המשמורן, הם עברו לגור איתו".

     

    איך הגבת?

     

    "בשוק, בבכי, בריצות לבית המשפט ובהגשת תלונות על הפרת הסדרי הראייה – אבל ללא מענה. יש לו הסדרי ראייה עם אחד הילדים שנשאר איתי, שאני בניגוד אליו מקפידה עליהם. ואז לפתע הבן מספר לי שהוא רוצה לגור עם אבא, כי הוא הבטיח לקנות לו משהו שהוא רצה זמן רב. זה השפיע עליו לרעה. הוא התלבט, פרש מהחוגים ולא רצה ללכת לבית הספר. רק בזכות קבוצת תמיכה להורים מנוכרים הצלחתי להציל אותו. מה, לא מספיק ששש שנים אני בלי כל ילדיי, בלי ימי ההולדת שלהם, בלי חגים, בלי שבתות?"

     

    מניע אחר להסתה יכול להיות יצר נקמה של בן או בת הזוג, לרוב בשל בגידה. אבל אביבה, 39 מירושלים, אם לשלושה המתנכרים לה זה כשנתיים, משוכנעת שלא הייתה לה ברירה. "אחרי שנים של התעללות נפשית ופיזית, כשביקשתי גט, בעלי איים: 'אביא אותך לפת לחם, תתחנני על ברכייך ולא תקבלי'. הבנתי שכרטיס היציאה היחיד שלי ממנו יהיה רומן עם גבר שהכרתי. בבית הדין הרבני אמרו לו שאני אסורה עליו בגלל הרומן. לכן הוא ויתר וחתם. עם זאת לא האמנתי שימריד נגדי את הילדים. למרות הסדרי הראייה – שנתיים שהם מסרבים להיפגש איתי. ואלה ילדים שהיו מחוברים אליי ברמות שאת לא מבינה. אז אחרי כל מה שנתתי לכם אתם שוכחים אותי כאילו אני לא קיימת?" היא בוכה. "אני לא כועסת עליהם. הבנתי בטיפולים הפסיכולוגיים שעברתי שהם לא אשמים. הם פשוט מנוכרים ומוסתים ברמות קשות. נתק מוחלט. מחיקה".

     

    אביבה, אם לשלושה: "הגרוש שלי נוקם בי. הוא לא האמין שאעזוב אותו ואמצא גבר שיאהב אותי. ואיך הוא יכול להעניש אותי? בקטע של הרכוש יש חוק. אז רק דרך הילדים. נהרסו לי החיים. אין לילה שאני לא בוכה מגעגועים. מבחינתם אבא שלהם הוא אלוהים, ואני פירקתי את המשפחה"
    אביבה, אם לשלושה: "הגרוש שלי נוקם בי. הוא לא האמין שאעזוב אותו ואמצא גבר שיאהב אותי. ואיך הוא יכול להעניש אותי? בקטע של הרכוש יש חוק. אז רק דרך הילדים. נהרסו לי החיים. אין לילה שאני לא בוכה מגעגועים. מבחינתם אבא שלהם הוא אלוהים, ואני פירקתי את המשפחה"

     

    למה?

     

    "כי הגרוש שלי נוקם בי. הוא לא האמין שאקום, אעזוב אותו ואמצא גבר שיאהב אותי באמת. ואיך הוא יכול להעניש אותי? בקטע של הרכוש יש חוק. אז רק דרך הילדים. נהרסו לי החיים. אין יום שאני לא חושבת עליהם, ואין לילה שאני לא בוכה מגעגועים. ילד שנכנס ללופ הזה מוסת, כי מעוורים אותו. מבחינתם אבא שלהם הוא אלוהים, ואני פירקתי את המשפחה".

     

    ילדים כקלפי מיקוח

    ניכור הורי עלול להתפתח גם שנים אחרי הגירושים – בעיקר כשאחד מבני הזוג מצליח לשקם את עצמו, להיכנס למערכת חדשה, ואפילו להתחתן ולהקים משפחה.

     

    משה, בן 46 מתל־אביב, אב לשני ילדים בני 15 ו־16 ומורה במקצועו, היה במשך עשור בקשר רציף עם ילדיו. אבל בשש השנים האחרונות הם מתנכרים לו.

     

    מה השתבש?

     

    "עד הלידה הראשונה הכל היה טוב. אחריה היא מאוד השתנתה, סבלה מדיכאונות וממצבי רוח קיצוניים והחיים לצידה הפכו לבלתי נסבלים. אמרתי לה שעדיף שנסיים את הקשר לפני שיתרחש פיצוץ והתגרשנו בהסכמה. ראיתי את הילדים במשך עשור בצורה סדירה, עם קשיים פה ושם שהיא הערימה עליי בנושא הסדרי הראייה. אבל מהרגע שהכרתי מישהי וחייתי איתה בזוגיות, היחס של הילדים אליי השתנה והם לא רצו יותר להיפגש איתי. עברתי גם כמה מעצרי שווא בגלל תלונות שווא, שנסגרו בלא כלום. כשהילדים שלך מקבלים הסתה יומיומית שכוללת קללות וניבולי פה מאמא שהם גרים אצלה ותלויים בה, זה מחלחל בסוף. לא יעזור. כמה שהילדים אוהבים אותך, בסוף אתה שומע מפיהם דברים שהיו רק בינך לבין גרושתך, כולל פרטים אינטימיים. אז החלטתי להרפות".

     

    מה, ויתרת על הקשר עם הילדים?

     

    "הרמתי ידיים. לא נלחם עליהם יותר. חבר טוב אמר לי: 'אם אתה לא רוצה למות צעיר בגלל כל המאבקים האלה – תוותר'. אז בחרתי בחיים. עברתי תקופה קשה. זה השפיע עליי בצורה שקשה לתאר. היום אני עוקב אחריהם דרך הרשתות החברתיות וההופעות שלהם בבית הספר. יושב בקהל ללא ידיעתם. זה כאב לב... אבל ילדים לא עושים דברים כאלה לבד. זאת רק הסתה. לכן שום חוק לא יעזור כאן. אולי כשיגדלו הם יבינו".

     

    במקרה של אריה, 50, מחולון, שמנותק מחלק מילדיו כבר שש שנים, לדבריו, ההסתה נגדו החלה עוד בבית. "נישאנו בגיל מבוגר יחסית והילדים באו אחרי טיפולים קשים. ואז תארי לך שאחרי כל זה, היא באה אליי יום אחד וגילתה לי שבגדה בי. ביקשתי מיד להתגרש. בתגובה היא התחילה לגמד אותי בפני הילדים. לזרוק לעברי עקיצות ולהשפיל אותי בכל מיני דברים שהעכירו את האווירה בבית. במקום לענות לה ולהסביר להם מה קרה בינינו, עשיתי טעות והבלגתי – לטובתם. אבל הם פירשו את זה כחולשה שלי והצדיקו אותה".

     

    ואיך זה הסתיים?

     

    "כשהיא הבינה שאני נחוש להתגרש הקשר שלה עם אותו בחור הפך לגלוי. יום אחד הם גם נסעו לחו"ל עם הילדים הגדולים וכשביקשו לצרף את אחיהם והוא סירב - גרושתי אמרה לו: 'אז לך לגור עם אבא שלך. אתה לא הילד שלי יותר'. מהרגע שהגשתי את התביעה לקח שנה עד שהתגרשנו. בינתיים עזבתי את הבית וישנתי תקופה באוטו שלי על שפת הים והילדה התארחה אצל חברות שלה, עד ששכרתי דירה. שש שנים לא ראיתי את הגדולים".

     

    ויש קשר בין הילדים?

     

    "לא, כי האמא פוחדת שהקשר ביניהם יחבר אותם אליי, אז היא מונעת".

     

    גם לילי, 40, חרדית ואם לארבעה ילדים מקריית־אתא, שהעזה, לדבריה, להתמרד ולבקש גט, חוותה את הניכור ההורי בבית. "הכרנו בשידוך, ומהר מאוד הבנתי שבעלי רצה אותי בתור אישה יפה, כקישוט. כלפי חוץ היה מתגאה בי, ובבית מקטין ומשפיל אותי. הייתי צריכה להגיד לו תודה על האוויר שאני נושמת. במשך השנים, כשנולדו הילדים, חלקם ספגו ממנו את הזלזול והיחס כלפיי. וכשזה הידרדר לאלימות פיזית, עשיתי מעשה ובניגוד למקובל אצלנו, התלוננתי נגדו במשטרה. כשיצאתי מהתחנה ראיתי אותו נכנס עם כל הילדים והם התעלמו ממני כאילו אני אוויר. הוא קיבל צו הרחקה לשבוע, אבל התחנן שאבטל אותו ואמר שהוא ישתנה. האמנתי לו, וזו הייתה הטעות שלי".

     

    למה טעות?

     

    "כי בבית הוא התנפל עליי. 'ירקת לבאר ששתית ממנה', אמר לי. אחד הבנים, אז בן 19, זרק לעברי מילים קשות. כשדיברתי בטלפון הוא שלח אותו לראות עם מי אני מדברת. הבן חטף לי את המכשיר מהיד ודחף אותי על הכיסא. הפכתי לאויב כי התלוננתי. כל הילדים שיתפו איתו פעולה. הוא היה אומר להם: 'תקבלו על  זה שכר בשמיים, כי אתם עושים את רצון אביכם'. יום אחד במהלך ויכוח הוא תפס אותי בכוח והפיל אותי לרצפה. שכבתי שם כואבת ואף אחד מהילדים לא ניגש לעזור לי. לקחתי מזוודה וברחתי להורים שלי ואחרי שנה הגשתי נגדו תביעה לגט".

     

    הוא הסכים לתת?

     

    "אמרו לו שאני מסתובבת עם גבר אחר — זה לא היה נכון — אז הוא נבהל, כי זה נגד ההלכה והילדים יכולים להיפגע מזה רוחנית. ויתרתי לו על המזונות, אבל תבעתי אותו על הרכוש. ולמרות הסדרי הראייה כל הילדים מחרימים אותי שנתיים. הבאתי ארבעה ילדים לעולם, גידלתי אותם בשיניים ובציפורניים, והיום זה השכר שלי? אם הוא חושב שזה מה שיחליש אותי, זה נותן לי אמביציה להיכנס בו כמה שיותר. אבל לא על חשבון הילדים. מה הם אשמים?"

     

    מצוקת השופטים

    מעגל הקסמים של הניכור ההורי, והעובדה שלעיתים דווקא ההורה המנכר מקבל לידיו את המשמורת על הילדים – נובעים בין השאר מכך שעד היום אין חוק המסדיר את הנושא. הביקורת על המצב הזה מופנית לא רק מצד ההורים, אלא גם מעורכי הדין הנדרשים לנושא ולפעמים אפילו מהשופטים עצמם.

     

    "אין כיום חוק מיוחד המסדיר את עניין הניכור ההורי", מאשרת השופטת (בדימוס) קופלמן פרדו ומסבירה את "הדרך העוקפת" שמצאו בתי המשפט כדי להתמודד עם התיקים הטעונים האלה. "בתי המשפט שואבים את הסמכות לדון בתיקים אלה מתוך חוק הכשרות ההורית. מאחר שההורים הם האפוטרופוסים של הילדים, ונתק עם אחד ההורים הוא לא לטובתם ולרווחתם של הילדים, אז הם בעצם פועלים בניגוד לחובתם כהורים. יש פסיקה ארוכת שנים בעניין הזה ובתי המשפט פועלים במסגרתה, כדי לאכוף את ההחלטות שלהם בעניין הסדרי הקשר".

     

    בהיעדר חוק, איך נקבעות הסנקציות נגד הורים שמפרים את ההחלטות שלכם?

     

    "את הסנקציות במקרים של הפרה או אי־ציות אנחנו נוטלים מהליך שנקרא 'פקודת ביזיון בית המשפט', שנותן לנו סמכות לאכוף את קיום החלטותינו במאסר או בקנס. אבל לכל שופט יש את מידת הסנקציה השונה שלו. לכן את גם רואה החלטות שונות, מפני שמדובר בילדים".

     

    "מדובר ברעה חולה בחברה הישראלית ובמשפט בישראל", קובלת עו"ד ליטל יעקובוביץ'־דראי, מומחית לדיני משפחה ומרצה בתחום הניכור ההורי. "לכאורה, משפטית, ניתן להגיש תביעות, בקשות לסנקציות כספיות ותביעות לביטול מזונות – אלא שכל אלה לא הוכחו כמועילות בהליכי הטיפול בתופעה".

     

    מדוע?

     

    "בגלל העומס בבתי המשפט חולפים כמה חודשים מרגע הגשת תביעה בעניין הפרות הסדרי ראייה, סרבנות לקשר או ניכור הורי – עד לקיום הדיון הראשון. זה פרק זמן שבו הניכור ההורי מעמיק. לשופטים ששומעים את הצדדים קשה לקבוע מי דובר אמת. רובם מתקשים לתת החלטות חותכות ומעדיפים לשלוח את המשפחה להליך טיפולי ללא הגדרת זמן. בפועל, עצם ההליך הטיפולי הופך לחרב פיפיות נגד ההורה המנוכר, כי הוא משרת את ההורה המנכר שמושך זמן ומבסס את 'טענותיו' נגד ההורה השני".

     

    כך קרה לדוד, בן 45 מרחובות, שהקשר שלו עם בניו נותק לפני שמונה שנים והוא נאלץ להפעיל חוקר פרטי כדי לאתר אותם. "גלגלי הצדק פועלים לאט. לקח שנתיים־שלוש עד שקיבלתי את הצו על הפרת הסדרי הראייה. יש לי עשרה תסקירים שעברתי וגרושתי כל הזמן מביאה תסקירים הפוכים ומגישה חוות דעת של פסיכולוגים פרטיים. הניכור ההורי הוא שלי. בינתיים אני סובל ומתעורר בלילה עם דמעות".

     

    איך זה קרה?

     

    "התגרשנו בהסכמה כי האהבה נגמרה. נכנסתי לזוגיות חדשה, והקשר שלי עם הבנים דווקא התחזק. הם היו אצלי הרבה בהסדרי ראייה. ראיתי אותם והשתדלתי להית בקרבתם, אבל יום אחד הם פשוט נעלמו. התלוננתי במשטרה ובסוף הפעלתי חוקר פרטי שאחרי שבועיים מצא אותם במקום רחוק. גרושתי, שהחלה בתהליך של חזרה בתשובה, חברה שם לקהילה חרדית. נסעתי לשם אבל לא איפשרו לי להיכנס לבית הספר שבו למדו. הם חזרו לגור במרכז הארץ והם מתנכרים לי מאז. גרושתי בחרה לוותר על המזונות. העיקר שלא אראה אותם. השופט אמר לי: 'תניח להם. כשירצו הם יחזרו'".

     

    קופלמן פרדו: "מדובר פה בבעיה פסיכולוגית ונפשית של ההורה המשמורן. מצוקת השופטים בנושא הזה גדולה. ניסינו לעשות כל מיני דברים, אבל הרבה פעמים אין לנו כלים אמיתיים להתמודדות. הייתה שופטת אחת שאפילו עצרה אמא מנכרת עד שתקיים את הסדרי הראייה – וגם זה לא עזר. המלכוד פה הוא שבפסיכולוגיה של אותם ילדים, ההורה המנכר מגן עליהם ממשהו לא טוב".

     

    מי שזיהתה את הבעייתיות ויזמה את הפנייה לח"כ רויטל סויד, שהגישה את הצעת החוק, היא עו"ד אודליה חן, מומחית לדיני משפחה וירושה, המשמשת כיו"ר פורום דיני משפחה ובתי דין רבניים בלשכת עורכי הדין. "כמי שמייצגת בתיקי גירושים שנים רבות, נחשפתי לציבור של אלפי ילדים קטינים, שאין להם ייצוג שיעמוד על זכותם לקשר הטבעי והתקין עם כל אחד מהוריהם", היא מספרת. "התופעה מצויה כמעט בכל תיק גירושים שאינו מסתיים בהסכמה, כאשר אחוזי הגירושים במדינת ישראל מוסיפים לעמוד על אחד מכל שלושה זוגות. הזיהוי המוקדם של התופעה בשלביה הראשוניים הוא מהותי, כדי לא לאפשר קיבוע של המצב. לכן סד הזמנים הקצר בפנייה ובטיפול בערכאות השיפוט הוא ערך עליון למיגור התופעה".

     

    אבל האם בכלל ניתן למגר את התופעה? עו"ד זהר הר נוי, סגן יו"ר ועדת דיני משפחה במחוז תל־אביב והמרכז, מומחה בדיני משפחה ובניכור הורי, סקפטי.

     

    "מהיכרות עם הפרקטיקה, במרבית התיקים שבהם קיימת סוגיית משמורת הילדים וזמני השהות – עולה מיד נושא הניכור ההורי. הפתרון שרווח בשנים האחרונות הוא הטלת סנקציות כלכליות בגין הפרת זמני שהות הקשורה לניכור הורי. אבל זה נעשה במשורה בשל התירוץ המביך כי פגיעה כלכלית בהורה המשמורן היא פגיעה בילד. לאחרונה הביא פסק דין של השופט נמרוד פלקס, מבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, פתרון חדש לניכור ההורי, שפוגע בהורה המנכר מבלי לפגוע כלכלית בעקיפין בילד. השופט פלקס החליט להשתמש בכלים מכוח דיני ההוצאה לפועל נגד הורה מנכר, שסירב להיפגש עם הגורם המטפל ולא עודד את הקשר בין הילד לאמו. הוא הטיל על האב צו עיכוב יציאה מהארץ והגבלות על שימוש בכרטיסי אשראי".

     

    קופלמן פרדו מסכמת: "התסכול שנובע מכך שהמערכת לא מטפלת הוא מובן. זאת תופעה שקיימת. צריך להציף אותה ולהביא למודעות וצריך לעשות הכל כדי להבהיר שהיא לא מקובלת בסכסוך משפחתי. מצד שני, צריך לזכור שאין פתרונות קסם והשופטים עושים הכל כדי למצוא פתרון"

     

    חוק חדש להסדרת התופעה יוכל לעזור?

     

    "חוק חדש ייתן לשופטים ולמערכת כולה כלים טובים יותר לטיפול בנושא הטעון הזה – והכל כמובן מתוך מחשבה על טובת הילדים". 

     

    shosh-m@yedioth.co.il

     


    פרסום ראשון: 29.11.17 , 02:10
    yed660100