הקריאות הנשמעות ביממה האחרונה להשעייתו של מגיש הטלוויזיה אברי גלעד מהגשת תוכנית הבוקר של "רשת" הן ביטוי לתופעה משעשעת מאוד. דווקא האנשים שחופש הביטוי נישא תמיד על שפתיהם בחרדת קודש ובזעם צדקני הם הראשונים ליזום את סתימת הפיות של מי שלדעתם אינם עומדים בקריטריונים ליהנות מהזכות הזו.

האמת היא שאברי גלעד קצת נסחף בדבריו. איכשהו ברור לי שהשעה המוקדמת, והלשון שלעיתים לכל אחד מאיתנו קצת מתגלגלת, הוציאו ממנו טקסט שהוא לא באמת עומד מאחורי כל מילה בו. מבצעי נקמה פרטיזניים בלב כפרים ערביים הם דבר פסול, ואני משוכנע שגם אברי גלעד לא היה יוצא לבצע אירוע כזה, אפילו אם מישהו מבני משפחתו היה חווה ניסיון לינץ’.

מצד שני, אי אפשר שלא להתייחס גם לצביעות התקשורתית שליוותה את סיקור האירועים הללו. מדובר היה בניסיון לרצוח קבוצת ילדים יהודים בטיול בר־מצווה. הפלסטיני שנהרג לא היה חקלאי תמים אלא משתתף בניסיון רצח המוני. מי שניסו לרצוח את ילדיו הקטנים והתמימים לא תמיד חושב לגמרי בהיגיון, בלשון המעטה. את התחושה הזו, שלפעמים יש רגעים שבהם ההיגיון זז הצידה, אברי גלעד ביטא היטב, גם אם הצורה הסופית שקיבלו הדברים סבלה מהגזמה מסוימת.

אגב, שיח אלים ובוטה יש בכל צידי המפה הפוליטית. אלימות מילולית ישנה בשמאל ובימין, בקרב חילונים, דתיים וחרדים, אצל יהודים ואצל ערבים. המחלה הזו בהחלט איננה נחלתו של מגזר מסוים, עדה, דת או מעמד. השיח שלנו יהיה שפוי יותר כאשר כל אגף במפה הפוליטית והחברתית יפעל למתן את השיח בחצר שלו. כאשר כל צד רץ לסתום את הפה לדוברי המחנה היריב, התבהמות השיח רק גוברת. ובמקביל צריך לזכור שחברה חזקה מסוגלת להתמודד גם עם ביטויים חריגים מדי פעם. חופש הביטוי מחייב אותנו לשמוע את מה שלא נעים, לא את מה שכן נעים.

לא לעבור לסדר היום

כשאדם משפיע כמו אברי גלעד מנצל את תוכנית הבוקר בהגשתו כדי לשבח מתנחלים שיצאו באישון לילה לעשות פרעות בכפר הפלסטיני קוסרא, זאת לא דאחקה ולא הלצה — זאת הסתה. לרגע אחד, אי־שם בשש בבוקר, הפציע מאברי הגלעד הציני והמשעשע מרזל קטן, שחושב שלעשות "בלאגן" בכפר פלסטיני זה "טוב" ויש להפגין נוכחות אלימה של ישראלים בכפר כדי להרתיע ולהעניש את תושביו. מתכון מנצח לפעולת תג מחיר באדיבות תוכנית הבוקר של "רשת". לנערי הגבעות יש מהבוקר גורו חדש, יותר אפקטיבי מאלף גופשטיינים או בן גבירים.

אין צידוק מוסרי ללקיחת החוק לידיים ולפגיעה בחפים מפשע, זה לא מעשה קונדס אלא טרור לכל דבר שלעיתים מסתיים גם בנפגעים בנפש. זאת לא דרכם של אנשים מוסריים. זאת לא דרכה של חברה שומרת חוק.

גם מבחינה תועלתנית, אלימות וונדליזם לא ירתיעו איש ולא יביאו לשקט. להפך, ילד פלסטיני שישב מסוגר בביתו בזמן שבחוץ מתנחלים חמושים עושים שפטים ומנפצים רכבים וזגוגיות ברחובות הכפר, לא יהפוך לרודף שלום או לחובב ציון. השנאה, הכעס וחוסר האונים יתורגמו מיד לרצון לנקום ולפגוע חזרה.

על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בכפר הפלסטיני קוסרא שמהווה יעד לתקיפות יומיומיות של נערי גבעות מהמאחזים וההתנחלויות באזור. גם ביום חמישי האחרון הגיעו מתנחלים מיצהר לשטח אדמות הכפר ללא שום תיאום, מתוך רצון להפגין נוכחות ולהתגרות. על מה שקרה אחר כך הגרסאות חלוקות. אך בשורה התחתונה יש הרוג פלסטיני, בן 48, שנורה בגבו לצד בנו בן השש. ומהצד הישראלי, אף ילד לא נזקק לטיפול רפואי. אלימות הייתה משני הצדדים, אך מי שמתאבל על מות יקיריו הם תושבי הכפר שגלעד מבקש לנקום בהם.

במקום לצאת נגד קיצוני המתנחלים שעושים הכל להלהיט את הרוחות ולחולל אלימות, בחר גלעד דווקא לצדד בפעולות נקם ובעידוד לאלימות. על אמירה כזאת, שיש מי שמתרגם אותה למעשים, אסור לעבור לסדר היום.