קומות ההפרדה
על הנייר, "גינות דוד" הוא פרויקט יוקרתי ומודרני, שנועד להתמודד עם בעיות הצפיפות של בני־ברק באמצעות בנייה לגובה. אבל כשפונים למשרד המכירות מתבררת תמונה עגומה: אשכנזים מתקבלים בברכה, ספרדים קצת פחות. ואם כבר מתרצים ומקבלים קונים ספרדיים לפרויקט, מציעים להם דירות בקומות הגבוהות, שמקשות מאוד על החיים במהלך השבת, בעוד שהקומות הנמוכות והמבוקשות נשמרות לאשכנזים. היזם: "אנחנו משווקים דירות לכלל האוכלוסייה החרדית, ללא הבדל עדה. יש אנשים שמפרשים מלאי דירות שאזל כדחייה על רקע עדתי"
בני־ברק, שעת צהריים. אני חולפת על פני מפעל "קוקה־קולה" המפורסם ומתקדמת לעבר משרד המכירות של פרויקט הדיור "גינות דוד". בשבוע שעבר שוחחתי בטלפון עם סוכנת המכירות ציפי וסיפרתי לה שאני מתגוררת בבית־שמש, ושחמי רוצה לקנות לנו דירה. ציפי ענתה באדיבות רבה, סיפרה על הדירות היפות, נקבה במחיר והתעניינה בשם המשפחה (המיוחס במגזר החרדי) שהצגתי, שטרנבוך. כמו כל רוכש דירה פוטנציאלי, שאלתי את ציפי איזו אוכלוסייה תגור במתחם. "מאוד הומוגנית", היא ענתה, "חמישים אחוז ליטאים, חמישים אחוז חסידים". ומה עם ספרדים? "יש", ענתה ציפי בחשש, "מעט מאוד".
סיכמנו שאבוא עם בעלי לראות את הדירות, ניתן צ'ק ונירשם. "יש דירות בקומה רביעית וגם בראשונה, יש מרפסת גדולה. תבואו, תתרשמו". מוזר: שעה קלה קודם לכן, כשהתקשרתי בשם חנה חדד, אותה ציפי התעקשה כי לא נותרו כלל דירות למכירה. "תנסי בעוד שלושה־ארבעה חודשים", הציעה.
פרויקט "גינות דוד", על שם דוד לובינסקי (מייסד החברה שמייבאת את רכבי פיג'ו וסיטרואן), נבנה בימים אלה במתחם שבין רחוב הרב כהנמן בבני־ברק לכביש 4. במקום המוסכים וסוכנות הרכב של לובינסקי, שעברו לראשון־לציון, תוקם שכונת מגורים חדשה ובנה 500 יחידות דיור, מתחם מסחר ותעסוקה לצד פארק, שבילים להולכי רגל ומבני ציבור. התוכנית, שמתפרסת על פני 40 דונם, היא פרי יוזמה של חברת "גינות דוד", בבעלות קבוצת דוד לובינסקי ומשקיעים פרטיים. בני־ברק מתמודדת עם בעיות צפיפות קשות וכמעט אין לה לאן להתפתח. לכן, השטח שהתפנה ועליו מוקם הפרויקט הוא בבחינת אוויר לנשימה בעיר החרדית ברובה.
לפני כשבוע סיפר לי מכר כי "בבני־ברק יש פרויקט דיור חדש שלספרדים מציעים בו דירות רק בקומה השישית". בתחילה דבריו נשמעו לי מופרכים, אך כשאדם נוסף פנה אליי עם טענה דומה החלטנו לבדוק. שיחות הטלפון שבהן הצגתי את עצמי תחילה כחדד ולאחר שעה כשטרנבוך הבהירו כי יש דבריו בגו. ובכל זאת החלטנו ללכת לשטח ולבחון מקרוב.
רבע שעה לפני שנכנסתי למשרד המכירות שלחתי אברך, חרדי לכל דבר, שהציג את עצמו בשם המשפחה אוזן. הוא סיפר לציפי כי יש לו דירה בראשון־לציון בשווי דומה והוא רוצה לעבור לבני־ברק בשל מוסדות הלימוד של הילדים. ציפי ענתה לו שהיא יכולה להציע לו רק דירה בקומה השישית. "מכרנו את כל הדירות מקומה ראשונה עד קומה שש, חוץ מאיזו דירה־שתיים שיש לי בקומה שש", אמרה.
בנקודה זו נדרש הסבר לקורא שאינו מעורה במגזר, מדוע הקומות הנמוכות נשמרות ל"מיוחסים". בעוד שבדרך כלל ככל שהקומה גבוהה יותר כך מחירה גבוה יותר — בגלל הנוף, הריחוק מרעשי הכבישים, ועוד — במגזר החרדי המצב שונה לחלוטין. בשל ההקפדה היתרה על שמירת השבת, גם מעלית שבת אינה פתרון מקובל. כשהשבת נכנסת, המעליות מושבתות. וכך, משפחה שמתגוררת בקומה גבוהה צריכה להיטלטל במדרגות עם ילדים, פעוטות ועגלות. וכשזוכרים שמשפחה חרדית עושה את הדרך הזו לפחות שלוש פעמים הלוך ושוב במהלך השבת, בדרכה אל ומבית הכנסת, מבינים מה גודל הטרטור. לכן, קומה נמוכה מקלה מאוד על החיים, ומכאן גם שהיא מבוקשת יותר.
וכך, כאשר האברך אוזן מסביר לציפי כי הוא מעוניין בדירה בקומה נמוכה, משום שיהיה לו קשה בשבת בלי מעלית, ציפי משיבה לו: "תגיד, אתה נעול על האזור הזה?" ומפנה אותו לאזור אחר בבני־ברק עם הבטחה לדירות יפות עם גינה.
"שכנים מצוינים, כולם"
אוזן עוזב את המקום, ואני מתקדמת אל המשרדים. ציפי מקבלת אותי בלבביות. "שטרנבוך? התקשרתי אלייך כמה פעמים ולא ענית". אני מספרת לה שחמי ובעלי בדרך ומבקשת לראות את תוכניות הדירה. ציפי מראה לי דגם של השכונה החדשה בוויטרינת זכוכית. "יש פה 14 בנייני מגורים. פה יש חמישה בניינים, שזה בעצם שלב א' של הפרויקט, ופה יש עוד חמישה בניינים, שזה שלב ב'. שני האחרונים האמצעיים שם אלו בתי כנסת שישמשו את תושבי השכונה, ומהצדדים זה מוגדר כרגע בעירייה כתעסוקה ומשרדים". אני שואלת אם יש דירות בקומה ראשונה ושנייה. "יש לי כאלה, דירות של ארבעה חדרים", עונה ציפי. זה בפרויקט הראשון? אני מנסה לוודא מעבר לכל ספק. "כן", עונה ציפי ומציעה לי לסייר באתר ולראות את שלבי הבנייה הראשונים. בדרך החוצה היא מתקיפה אותי בעשרות שאלות: "זו דירה ראשונה שלכם? יש ילדים? למה בני־ברק? איפה בעלך למד?". אני מחזירה לה בשאלות ומתעניינת לגבי אופי האוכלוסייה. "יותר נוטה לאברכי. אברכי בני־ברקי, לא דומה לירושלמי".
מעניין, אבל אין איזה שיוך לקהילה מסוימת?
"לא, לא".
מאוד חשוב לנו מי השכנים.
"שכנים מצוינים כולם, יותר האברכי הבני־ברקי".
איך בודקים את זה? מכל סגנון אתם מקבלים?
"לא, דווקא אנחנו לא מקבלים מכל סגנון, המשפחות שלנו מאד שמורות".
ובודקים את זה?
"כן. שמורות ויותר אברכים, פחות אנשים עובדים. החסידים יותר עובדים, הליטאים יותר אברכים".
ומה עם ספרדים?
"כמעט שאין, וגם כשיש — אלה בני תורה ממש".
ציפי מצביעה לי על שטח אדמה ענק, חפור ומושטח. "כאן כבר התחילו לבנות את החניות. אביא לכם העתק של חוזה, שתוכלו לעיין בו. ואז אתם מארגנים את הכסף והולכים לחתום אצל עורך דין". אני עוזבת את אתר הבנייה, נדהמת. למרות העדויות ששמעתי ומה שראיתי בעצמי אני עדיין מתקשה להאמין וחוזרת לדבר עם ציפי.
פגשתי פה מישהו בחוץ, והוא אמר לי שהוא בא לפה ואמרו לו שיש רק קומה שישית.
"כנראה זה מישהו שלא היה נראה לנו מתאים".
שלא היה נראה לכם מתאים?
"כן".
אהה, אז כן יש.
"מה שאמרתי לך - בקומה ראשונה יש. אין לי הרבה דירות כבר, אבל קומה ראשונה יש לי".
אז למי שלא מתאים אתם אומרים שיש קומה שישית?
"כן, בקומה שישית יש לי כמה דירות, אין לי הרבה בשלב א'".
לפי מה זה הולך, למי אומרים "קומה ראשונה"?
"קודם כל, את מי פגשת פה? מי זה היה?"
הוא אמר שהשם שלו אוזן.
"אוזן, זהו — בגלל שהוא גם זה".
מה זה "גם זה"?
"ספרדי. אנחנו לא נתנו להם הרבה, כאילו יש לנו מכסה מסוימת. את מבינה?".
וכך, בלי להתבלבל, ציפי מודה שלספרדים מציעים רק דירות בקומות גבוהות.
"נורמה של שנאה"
יעקב, אברך חרדי, אב לארבעה ילדים, ניסה גם הוא לקנות דירה בפרויקט. "נולדתי וגדלתי בבני־ברק, כל החיים שלי אני כאן", הוא מספר. "אנחנו גרים בשכירות בדירה קטנה ושמחנו כששמענו על הפרויקט הזה, כי חסכנו כסף עבור דירה. כשהתקשרתי אמרו לי שיש דירה בקומה שלישית. נשמע לנו מתאים ונסענו להיפגש איתם. לקחנו איתנו פנקס צ'קים, כי אמרו לנו שנצטרך לשלם 20 אלף שקל דמי רישום. כשהגענו למקום הם התחילו לגמגם ואמרו שיש דירות פנויות רק בקומה השישית. אמרתי להם שזה בעייתי לי מבחינת שבתות, ושבטלפון נאמר לנו שיש דירות בקומה שלישית, אבל הם התעקשו שלא נשארו דירות. אחרי ששמעתי מעוד חברים שנדחו על ידם, אני יודע להסביר מה קרה שם. שם המשפחה שלנו נייטרלי מעט ונשמע אשכנזי, אבל כשבאנו לפגישה וראו את החזות המזרחית שלי הם פשוט התחרטו. הם יודעים שחרדים יחשבו פעמיים אם לקנות דירה בקומה שישית בגלל הבעייתיות בשבת, ועם ילדים זה קשה עוד יותר".
טובה, חרדית מירושלים, מספרת על אחיה שניסה לרכוש דירה בגינות דוד: "הוא התקשר, והם אמרו לו שיש דירות למכירה. אז הוא נסע לשם באותו יום וכשהגיע שאלו אותו 'מה השם שלך? אהה, אתה ספרדי? הציביון לא יתאים לך, תשאיר טלפון ובמידה שלא ירכשו אלו שנרשמו נחזור אליך'".
בקבוצת ווטסאפ של תושבי בני־ברק התעניינו מי מכיר את הפרויקט. התגובות שקיבלנו: "מחירים אש, לאשכנזים בלבד", "לאנ"ש (אנשי שלומנו, א"ש) בלבד, חבל על המאמץ", "מומלץ לפנות רק עם שמות משפחות אירופאיים, ראה זה פלא כל החסמים נפתחים", "אנחנו ב־2017, והגזענות טרם הפסיקה". וגם תגובה אחת מפורטת יותר, שממחישה את עומק העלבון: "כמה עצוב שכזה דבר מובן ונסלח, כמה עצוב שזו הנורמה של שנאה, כמה עצוב שזו בני־ברק".
מחברת "גינות דוד" נמסר בתגובה: "חברת גינות דוד משווקת דירות בהצלחה לכלל האוכלוסייה החרדית, ללא הבדל עדה או חוג, ועל כך יעיד תמהיל החוזים שנחתמו בפרויקט, הכולל בני כל העדות והחוגים, כולל רבים מבני עדות המזרח. הכתבה מנסה לצייר מצג שווא של דחיית רוכשים ספרדיים, וזאת על פי קטעי שיחות שהוצאו מהקשרן באופן מגמתי. לצערנו, יש אנשים שמפרשים מלאי דירות שאזל בקומות מסוימות כדחייה על רקע עדתי. כאמור, הדבר הינו מופרך מיסודו. אנו גאים לשרת את כלל הציבור החרדי כפרויקט המוביל והמבוקש בלב בני־ברק".
בעיריית בני־ברק אמרו כי מבירור שערכו עלה ש"בעל הפרויקט מוכר דירות הן לאשכנזים והן לבני עדות המזרח". "אישורי העירייה עוסקים בהתאם לחוק רק בתחומי חוקי התכנון והבנייה ולא בהרכב האוכלוסייה במבנים אלו". עוד נמסר, כי העירייה לא תאכלס מבנים בפרויקט אלא תעביר חלק ממשרדיה למבנה הישן ששימש את מתקן הרכב של לובינסקי. •
לפנייה לכתב/ת 
