תם אהרון הבין שהמטר שישים וקצת שלו הם עובדה מוגמרת בגילו - אז הוא גידל זקן. "ועכשיו כבר לא מבקשים ממני תעודת זהות כשאני קונה סיגריות. לפני הזקן נכנסתי לפיצוצייה ליד הבית והמוכר אריתראי - שקודם כל זה כיף, תחושה של 'איזה נאור אני, לא אכפת לי מי זה המוכר של הסיגריות'. אני אומר לו, 'מרלבורו לייט'' אז הוא אומר לי, 'אין בעיה, רק תעודת זהות בבקשה'. ופה אתה אומר, 'בוא.. תראה לי אתה תעודת זהות! מה, שכחת איך הסדר החברתי הולך פה?' ברור שהמקום היותר עמוק ומבאס בביוגרפיה זה כשאמרתי לעצמי בגיל 19 שאף אחת לא תרצה אותי כי אני נמוך. בצבא שירתה איתי חיילת פצצה כזאת, גבוהה, ובן אדם בלתי נסבל. יום אחד היא אמרה לי, 'אבל אתה כזה נמוך, מי תרצה להיות איתך?' עכשיו, מה, דיברת עם הפסיכולוג שלי? את מהדהדת במדויק את כל הפחדים הפנימיים שלי. חשבתי שהיא הוכיחה לי שאכן יש מזימה, שכל הבנות יושבות ומסכמות על גובה מסוים שמתחתיו הן לא בעניין".
היא צדקה, במידה מסוימת.
"במידה מסוימת. אבל כשאתה צעיר אתה לא מצליח לראות את המורכבות ואז אתה באובססיה על זה - 'הן לא רוצות אותי כי אני נמוך', לא כי אני לא בשל ומפחד. כשאתה מתבגר אתה מבין שזה לא עובד ככה".
ומבין שבחורות אוהבות גברים מצחיקים?
"ההבדל הוא שתמיד הייתי גבר מצחיק, אבל רק עכשיו אני יודע את זה".
זה גם מלחיץ?
"ברור. יש את העניין הזה שמישהי באה עם ציפיות כי אתה אמור להיות הכי מצחיק בעולם, או שזה רק החשש שלי שהן באות עם ציפיות. בגלל זה אני אוהב לצאת עם נשים מצחיקות מאוד כי אז אתה לא מופיע, אתה מדבר (לאחרונה סיים מערכת יחסים עם הקומיקאית גיתית פישר - נ"ז). היו לי דייטים שהרגשתי שאני מופיע. זה קורה גם סתם בשיחות. לוקח לך זמן להבין שמותר לך להיות בן אדם ולא לנסות להצחיק. הייתה פעם שהלכתי ברחוב עם חבר ומישהו פנה אליי ופירגן לי, ועניתי במשהו ענייני והכי לא מצחיק והוא התפוצץ מצחוק. ואתה מבין שאנשים לא רוצים שהציפיות לא ייענו אז הם משלימים את הפער בעצמם".
אבל זה עדיין עדיף מדייטים לפני שהתפרסמת.
"היה קשה. חבר שגרתי איתו אז תמיד אמר שכולם פה בת"א יודעים משהו שאנחנו לא יודעים. כולם מגניבים כל כך וזה עוד יותר נכון לגבי בחורות ואתה מת מפחד. אתה מרגיש, 'מה אני מציע שלא מציעים 12 הבחורים הגבוהים שנכנסו כרגע לפאב? איפה היתרון היחסי שלי?' ואז אתה נרגע קצת ומכיר אנשים ועושה קצת סקס וזה סבבה".
× × ×
אהרון הבין מהר מאוד איפה היתרון היחסי שלו. למעשה, הוא קפץ מאנונימיות מוחלטת ללב הפריים־טיים בשניים וחצי מהלכים. לפני קצת יותר משלוש שנים ואחרי כמה מערכונים שהעלה ליוטיוב, אהרון משך טונות של תשומת לב כשקיבל פינה קטנה ונפיצה ב'תוכנית קיציס' של קשת בערוץ 2. בשלוש דקות חדות הוא חבט באירועי השבוע מזווית מזרחית, אך נטולת קלישאות - כ"כתב לענייני השד העדתי" שמסביר לקיציס עד כמה הוא לא מבין מי נגד מי. משם המשיך עטור ניצחון ככותב ב'גב האומה' של ליאור שליין ובמהרה גם השתלב היטב כחבר קבוע בפאנל, ועכשיו עלה לליגה של הגדולים עם תוכנית משלו - 'פעם בשבוע עם תם אהרון', שעלתה לפני יומיים ותשודר בכל יום רביעי ב־22:00 ב'כאן 11'. ("זה אחרי 'הצרפוקאים' של רון כחלילי, יצא ערב מזרחים. אולי כל הרפורמה ברשות השידור לא שינתה כלום אם עדיין יש ערב של מזרחים"). אצל שליין ובתוכנית החדשה אהרון עוסק בעזרת סכינים סאטיריות במנעד רחב של נושאים, אבל הדרך הרעננה שבה תיווך את הזווית העדתית נותרה הסמל המסחרי שלו. "ואתה לא מאמין כמה אנשים מתעניינים ומגיבים לזה, זה היה כולם - מזרחים שאומרים לי, 'יא אללה מה יהיה עם האשכנזים האלה?' ואשכנזים שמבחינתם יש בזה משהו שובבי וממזרי, במיוחד אשכנזיות מבוגרות שאומרות במבוכה, 'אני אמנם אשכנזייה אבל שתדע לך שאני מתה עליך'. זה מחרמן אותן שהפרענק הקטן הזה צוחק עליהן בטלוויזיה".
אבל מאחורי הקלעים כולם אשכנזים קירחים עם משקפיים, לא?
"מאחורי הקלעים חד־משמעית כן, השיער והצבע החום שלי מאוד בולטים במקומות האלה. אבל הביאו אותי לפינה הזו כי אני מזרחי ומוכשר, לא רק כי אני מזרחי".
הוא כבר מזמן לא הכתב לענייני השד העדתי, וחד־משמעית נמאס לו להיות האדם הזה שבוחן כל סיטואציה מזווית מזרחית, אבל כשמעצבנים אותו הוא לא מהסס לירות חיצים מושחזים, למרות שהוא אישית אף פעם לא התלונן על קיפוח.
"גדלתי ברעננה, עם משאבים - אשכנזי בצבע חום וכל החרא הזה. ההורים שלי מרמת־גן, אמא ממשפחה עיראקית, הייתה ילדה מחוננת שלמדה בבויאר בירושלים, לא היה לה את הקטע הזה של הקיפוח. גם אבא שלי, אין לו את זה. כן קיבלתי מהמשפחה נטייה לחשיבה ביקורתית, ואני מצביע בפני אבא על האופן העקום שבו המדינה הזאת קמה, אבל הוא טוען שהאשכנזים בנו את המדינה וכשמכינים חביתה נשברות ביצים, חומות כמובן. הוא מאוד מסרב להיות במקום הזה של 'עשו לי עוול'".
אולי ספציפית לו לא עשו?
"אבל הוא גדל בחרא! בסלמה ג' ברמת־גן, זה היה כפר ערבי שכבר לא היו בו ערבים אז זרקו שם את הערבים הכי יהודים שאפשר היה למצוא. שכונה מוזנחת, בתים קטנים, מיליון אחים בבית, מזרן אחד לכל האחים. הוא ממשפחה תימנית, אצלו לא נחטפו אבל היו סיפורים בשכונה".
אז הוא נשאר בנראטיב הציוני ההגמוני – האשכנזים בנו את המדינה, המזרחים היו אמוציונליים מכדי לנהל מלחמות.
"ותמיד כשאנחנו מסתכלים על הדברים אז אנקדוטות כאלה באות לשרת נראטיב. לצורך העניין, כשרבין קרס לפני ששת הימים אז לא אומרים 'האשכנזי קרס', אומרים 'רבין קרס'. למזרחי היו מייחסים את זה לאמוציות. זה הכל משחקים של איך אנחנו מספרים את הסיפור".
מתי הביקורת הזו התעוררה אצלך?
"בצבא, כשהתעוררה אצלי כל המודעות הפוליטית. שירתתי בצנזורה הצבאית. לא עשיתי שם כלום, זה היה סיוט. קורא מלא כתבות ופובליציסטיקה ומוודא שהם נשמעים להוראות הצנזורה. שם התחלתי לקרוא עיתונים בצורה קצת שונה, זה קצת כאילו ראיתי איך מכינים את הנקניקיות, את מאחורי הקלעים - אז אתה מבין למי יש אינטרס ושהרבה אייטמים באים מהדלפות מתוך המערכת, ממוסדות, לפעמים בתיווך דובר צה"ל. אתה כבר לא יכול להיות נאיבי ולחשוב שכל הידיעות מגיעות מזה שעיתונאי התחבא מאחורי הפחים ועשה קליק־קליק עם המצלמה".
איפה הדברים התחברו?
"אצל קיציס הייתה לי בדיחה שהראיתי את הקבינט הביטחוני שלנו בממשלה הקודמת, עם ביבי ולפיד ולבני, וכולם שם היו אשכנזים. ואז הראיתי את הקבינט של חמאס ואיך הם הרבה יותר נראים כמוני - אמרתי שככה נראה ליל סדר במשפחה שלי. בסוף ייצוג זה מקום שבו זה פוגש אותך, לא משנה אם אתה גדל ברעננה. אתה פותח את הטלוויזיה והפרסומות לא בצבע שלך וראש הממשלה לא בצבע שלך ורוב הכסף לא בצבע שלך".
ועם תמונות של נתן אלתרמן ולאה גולדברג.
"רק הגיוני שישימו תמונות של אשכנזים על השטרות כי רוב הכסף אצלם, אז לפחות שכשהם פותחים את השטר, שיראו פרצוף מוכר. אי־אפשר להתעלם מהדברים האלה למרות שמאוד־מאוד מנסים כל הזמן. מצד שני אני גם לא שותף לתפיסה שזו הפריזמה היחידה שצריך להסתכל דרכה על העולם".
כי אם זו התפיסה יש מי שכבר ירצה לנצל אותה - פוליטיקאים.
"ברור, וזה אפילו יותר מופרע עם ביבי נתניהו, כי ביבי מנצל את זה בהיותו לא רק אשכנזי, אלא גם אשכנזי שגזענותו הוכחה פעם אחרי פעם. אתה יודע מה היה קורה אם לצורך העניין אשתו של יאיר לפיד הייתה אומרת משפט כמו, 'אתם המרוקאים מפטמים אותנו, אנחנו האירופאים עדינים, לא כמוכם'? המדינה הייתה בוערת. אבל כשביבי אמר ש'הגן המזרחי קפץ לו' כשהוא התעצבן? וזה לא שלמירי רגב באמת אכפת מהמאבק המזרחי, אחרת היא הייתה מגנה את האמירה הזאת של ביבי, או לפחות לא הולכת להגן עליה תחת כל עץ רענן. לא אכפת לה".
זה עניין של קהל שבוי?
"אני כופר בתפיסה שהמזרחים מצביעים לליכוד באופן אוטומטי. המספרים מראים שאשכנזים מצביעים לליכוד יותר ממזרחים, אבל ברגע שיש נראטיב אתה תחפש לאשש אותו. אף פעם לא מסתכלים על הצבעה גושית של אשכנזים. אם היו עושים את זה היו רואים שאשכנזים מצביעים רק לאשכנזים. לא לכחלון ולא לעמיר פרץ כשעמד בראשות מפלגת העבודה".
ומה היית אומר לליכודניקים?
"תתבגרו. תפסיקו לחיות בעולם המביך הזה שבו אנחנו צריכים כל הזמן להביא לעצמנו ביד על זה שאנחנו העם הכי טוב והמדינה הכי מדהימה ושבכלל יש משמעות לאיזשהו משהו מהדברים האלה. אנחנו עם רגיל, לא יותר טובים או פחות טובים מאף אחד, ואין שום היגיון בלקדם חוקים שמסבירים לנו כמה הלאום שלנו הוא טוב כי זה נועד לתת לנו איזושהי תחושה כפויה של זהות או עליונות במקום לדבר על מה שביבי אוהב לקרוא לו 'החיים עצמם'".
× × ×
הוא בכלל לא היה אמור להיות בפרונט של המסך. כנער ניגן בפסנתר והיה בטוח שיגדל להיות ג'אזיסט, "אבל אז אתה מבין שאי־אפשר להתפרנס מזה". אחרי הצבא ישב כמה חודשים בבית של ההורים ועשה שום דבר, "קם בצהריים, מכין ספגטי עם חזה עוף, רואה 'הסמויה', מעשן נרגילה ויוצא עם חברים". בלי בגרות החליט לעשות קורס תכנות ונכנס לעבוד בהיי־טק. "הרווחתי יפה, נהייתי מנהל וגרתי בת"א. עם בנות התחיל להיות יותר סבבה. לא ג'ינג'ס חאן, אבל בסדר. אני אוהב את ההיי־טק, יש שם כסף. יום אחד החברה מוציאה את כל המאה איש לקרוז שלושה ימים ביוון! סתם כי זו הוצאה מוכרת. התחלתי תחרות שתייה עם החברה מהקיו־איי, ואתה לא עושה את זה, כי הם רוסים. התעוררתי קשור לספינה בחבלים".
כיף?
"כן, אבל ידעתי שזה לא החיים בשבילי. התחלתי לעשות סטנד־אפ, מערכונים, העליתי קטעים ליוטיוב וקיבלתי פנייה ממולי שגב על 'תוכנית קיציס'. לא ייאמן שזה קרה כל כך מהר. ישבתי באולפן וחירבנתי במכנסיים. בגלל שכל הזמן קרו אירועים ב'צוק איתן' היו פעמים שהגיע רגע השידור ולא ידעתי אם אני משודר או לא. פעמיים ישבתי וציפיתי וזה לא קרה. ואז אתה קצת לא מאמין שזה הולך לקרות ואומר לעצמך, 'למה שיראו אותך בטלוויזיה? סתם הייתי יהיר'. ואז הפינה שודרה והייתי באקסטזה. זה היה פסיכי. יצאתי מהבית והייתי בטוח כמו מפגר שאני הולך לזיין, שזה מגיע באותו יום. 'קדימה, בואו, זה קרה! איפה אתן?' מהר מאוד הפינה הצליחה והפכה ויראלית, אבל החיים דווקא השתנו לאט".
מה עוד אתה זוכר מהרגע הזה שבו הפכת כמעט בן לילה להבטחה גדולה?
"בגלל שזה היה במלחמה, השיר 'תקוף תעשה פיגועים' התנגן כל הזמן ובכל מקום. לא נעים להגיד אבל לשיר הזה יש אסוציאציה מאוד חיובית כי זו הייתה תקופה מדהימה עבורי. זה אחד השירים האהובים עליי. עד היום הוא מלווה אותי ומחזיר אותי לתקופה כייפית בחיים שלי. הוא גם באמת שיר לא רע".
ואז קיבלת הצעה לכתוב ב'גב האומה'.
"כן. בפעם הראשונה שכתבתי עם שליין הייתי לחוץ ומאוד התרגשתי. ישבנו עם כותב ב'קפה איטליה' בת"א - זה היה מעמד. ואז אכלתי לזניה והנחתי את הכף בתוך הקערה והיא קצת התנדנדה וניסיתי להציל אותה ויצא שדפקתי את היד על הלזניה במאה קמ"ש. ברגע המלחיץ הזה, שני אנשים שאני רוצה להרשים רואים אותי אוכל כמו בן אדם ורגע אחרי זה דופק ללזניה כאפה של החיים כאילו היא אמרה משהו רע מאוד".
אבל התגברת.
"כן, ובאיזשהו שלב היה לי גם את האומץ להגיד לשליין שאני רוצה להיות בפאנל. הוא אמר לי, 'אני יודע מה האספירציות שלך'. בעונה הראשונה השתתפתי בפאנל אחד, הייתי גרוע מאוד. פחדתי, סיטואציה לחוצה. אחרי זה התחלתי להשתלב עד שכבר הייתי קבוע בפאנל ונשארתי גם כותב במקביל, גם את המונולוג, יחד עם ליאור ולפעמים כותבים נוספים".
גורי עזב ועכשיו יש לו תוכנית משלו. אתה צופה בה?
"בקושי יש לי זמן לראות טלוויזיה, אבל כן, אני צופה".
יש לי תחושה שהעזיבה שלו היא דיל גרוע לשניהם. גורי מספר 2 מדהים, ופחות מנחה.
"אני לא מסכים, לגורי יש כריזמה אינסופית".
ולמה אתה עזבת?
"כדי לעשות תוכנית משלי. רק בגלל זה. החוזה שלי עמד להיגמר, אמרתי לשליין שקיבלתי את ההצעה ושאני הולך. הכל היה בקטע טוב ובפרגון. לא קל לעזוב מקום אחרי שלוש שנים". על שליין עצמו הוא לא רוצה לדבר יותר מדי, ובין השאר לא מעוניין להתייחס לתחקיר שפורסם אודות התנהלות פוגענית וכוחנית מצידו במערכת 'גב האומה', טענות שעוררו הד ציבורי.
מה דעתך לגבי המתקפות החוזרות ונשנות בתוכנית על יאיר לפיד? היה שלב שזה הרגיש מוגזם ואישי.
"אני ממש לא מסכים. לפיד חוטף כי מגיע לו. אולי בגלל שהקהל של 'גב האומה' חופף במידה לקהל של יאיר לפיד הייתה תחושה כזו, וגם בגלל שהמצביעים שלו הם פאקינג כת. יאיר לפיד והבוחרים שלו מגיבים בצורה מאוד ילדותית לביקורת. כל הפוליטיקאים חוטפים. עכשיו עבדנו על מונולוג גיוס חרדים שאנחנו עושים, נתקלתי באיזה סינק שיאיר נתן על הפסיקה של בג"ץ והוא אומר, 'הפסיקה של בג"ץ... תנו לי לעשות את זה פשוט'. לא רוצה! אני לא מפגר, יאיר! אל תעשה את זה פשוט, כשאתה עושה את זה פשוט אתה חוטא לאמת. אז יש שתי אופציות - או שאתה חושב שקהל הבוחרים שלך טיפש, או שאתה טיפש, ואני לא מאמין שאתה טיפש. זה משהו שאני לא מוכן לסבול".
ואת מה שהוא מבקש מלפיד, אהרון מתכוון לבצע בעצמו בתוכניתו החדשה, סאטירה מצחיקה מבוססת תחקירים רציניים. "בחלק המרכזי אנחנו נכנסים לעומקו של נושא מסוים. בתוכנית הראשונה הלכנו לפרק את מפעל הפיס, קודם כל הבנו מה זה המונופול הזה ומה כל כך דפוק בדרך שהוא עובד. מפעל הפיס הוא סוחר סמים - מוכר הימורים ומשווק אותם בצורה פסיכית. אם הדילר שלך מגלגל 6.7 מיליארד שקל בשנה ועושה פרסומות של כמה הוא דואג לקהילה, אז הדילר שלך זה פאבלו אסקובר ואתה בבעיה".
הם לא ייתנו חסות לתוכנית.
"התאגיד זה מקום שבו אני מנותק משיקולים מסחריים. אני יכול לפתוח את התוכנית ולהגיד, 'ערב טוב, זין על הבנקים'. בתוכנית השנייה אנחנו נכנסים לסוגיית גיוס חרדים ומסבירים למה זה בלוף ולמה אנחנו פשוט מפחדים לצאת פרייארים במקום להבין מה צריך לעשות. נתעסק גם בפליטים מאפריקה, ברית מילה, יחסי הון־תקשורת, ומדי פעם נארח פוליטיקאים".
אז תנסה לגלות את הבלוף מאחורי דברים?
"זה חלק מהכיף בסאטירה בכלל, לצאת נגד תפיסות, בדיוק הפוך ממה שיאיר לפיד עושה. אנחנו לא אומרים 'הכל פשוט' אלא 'הכל מורכב'. ג'ון אוליבר עושה את זה באופן מעולה, והוא לחלוטין אחד המקורות שאנחנו שואבים מהם. אנחנו לא נופלים ממנו ברמת התחקיר. גם ג'ון סטיוארט, בעיקר במובן הזה שהוא אף פעם לא נופל לדידקטיות".
זו תקופה מורכבת עבור סאטיריקנים. אתה חושב שהפוליטיקלי־קורקט פוגע בהומור שלך?
"סאטירה וקומדיה לא מגיבות טוב להצבת גבולות. התפקיד של הסאטירה הוא להעליב מישהו, וזה המקומות שבהם הפוליטיקלי־קורקט הוא הכי חזק. היה איזה רגע שבו חששו שכבר אי־אפשר לדבר ואני חושב שהוא חלף".
אפשר לצחוק על MeToo#?
"אפשר לצחוק על הכל, השאלה היא איך. אם המסר שלך הוא שקמפיין MeToo# חרא וכולן שרלילות בכייניות אז זה מעאפן. הנה, יש לנו למשל בדיחה בתוכנית, אנחנו מראים סינק על המוהל הראשי של תל־אביב ואז אחד אומר, 'הייתי בטוח שהמוהל הראשי של תל־אביב זה אלון קסטיאל'".
ואם כבר, מה מרגיש סטנדאפיסט כמוך לגבי לואי סי־קיי?
"באסה, מעריץ מבואס. הוא האיש הכי מצחיק בעולם אבל הוא עשה משהו לא לגיטימי".
ויש בעיניך מדרג עונשים ציבורי? הוא לא תקף נשים באותה דרך שבה ביל קוסבי או הארווי וויינשטיין עשו זאת.
"אבל הוא בעצמו מודה שהיה משהו מאוד לא בסדר שמשקף יחסי כוחות מאוד בעייתיים. צריך לאהוב את הסטנדאפיסט כדי לצחוק ממנו, וקשה לי לאהוב אותו כי אני ישר חושב שהוא ניצל את הכוח ואת המעמד שלו כדי לעשות דברים סוטים. בסוף, אם אתה לא מוחק אותו אז אתה אומר לנשים, 'אתן מטרה חופשית, מותר לפגוע בכן'. אני לא מצליח לראות את הסטנד־אפ שלו. וחבל, כי הוא הכי טוב בעולם. אני לא מפסיק לחשוב איזה זין הוא. היית מצליח לראות סטנד־אפ של ביל קוסבי עכשיו? יש הבדל, אבל אין הבדל בזה שאני חושב ששניהם זין".
תוכניות לייט נייט בישראל נוטות להיכשל. מפחד מזה?
"ברור! כשאתה עושה תוכנית משלך, בטח לראשונה, אתה מפחד מהמון־המון דברים, אי־אפשר לעשות את זה בלי פחד. בסוף אתה לא יכול להגיע למקומות גדולים ולנסות להגשים את החלומות שלך בלי לעשות דברים שאחרים נכשלו בהם. יכולתי להישאר מתכנת ולהרוויח אחלה כסף, אבל זה פחות מחרמן ללכת על בטוח. ואותו דבר כאן - כשאתה לא לוקח סיכון כזה אתה מרגיש מת. אז בשביל מה? כמובן שיום־יומיים לפני אתה שואל את עצמך, 'למה עשיתי את זה?'"
התחלת גבוה בערוץ 2, המשכת עם פחות בערוץ 10 ועכשיו אתה בתאגיד. מבחינת רייטינג אתה במגמת ירידה.
"חד־משמעית. אבל בוא, אני לא מפחד מלהיות נמוך".
