הקמפיין השיווקי של 'פאודה 2' שהתהדר בשלטי חוצות בערבית על רקע שחור, עורר את כל קשת התגובות הצפויות: סקרנות, פחד, תדהמה וזעם ברשתות החברתיות. בנשר ובקריית־גת ביקשו מחברת yes להסיר את שלטי החוצות של הסדרה. אפשר להניח שבמשרד הפרסום קיוו שכך יקרה. אבי יששכרוף, יוצר הסדרה לצד ליאור רז, צייץ שהערבית נטועה חזק בשורשים של משפחות מזרחיות ואין מה להיבהל, אלא רק מהבורות ששוב הרימה ראש.
"אני חושב שזה אחד מהקמפיינים היותר מוצלחים שעשו לסדרת טלוויזיה", אומר עידן עמדי, הכוכב החדש של העונה השנייה, וכבן למשפחה כורדית ופרסית נוטע את דברי ישככרוף בהקשר של השיח המזרחי החדש. "מאוד מפחדים לקרוא למזרחים 'ערבים־יהודים' כי זה מניח שייכות פוליטית, אבל זה כן טבוע בנו. גם אבא שלי הביא מהבית הרבה מנהגים שקשורים לאיסלאם. מהקפה עם ההל, דרך האוכל ועד מנהגי הכנסת האורחים. ההורים שלי דוברי ערבית ואנחנו גרים בפסגת זאב, ליד שועפט ובית חנינא, ואנחנו חיים מצוין לצד ערבים ולא מפחדים מהם. היה לי יותר פשוט ללמוד ערבית מאשר אנגלית כי זה בגנים. אתה מרגיש טבעי ובנוח בעולם הזה. יש בינינו הרבה דמיון. בסופו של דבר מדינת ישראל היא במרכז המזרח התיכון ואנחנו חיים פה בין מוסלמים. דיברתי עם שאדי מרעי (שמשחק את וליד ב'פאודה') וחשבתי לעצמי שגדלנו באופן דומה".
שילבת עברית וערבית בשיר שלך 'מנסים'.
"זה הפך עכשיו לשיר הנושא של 'פאודה' ואני מוסיף לו טקסט בערבית. התכתבתי כבר אז עם העולם הזה, הערבי־יהודי, בלי דיסוננס".
גם למראה שלך יש חלק בליהוק ל'פאודה'.
צוחק. "ברור. בפעם הראשונה שראיתי את עצמי במראה אחרי איפור־שיער כמסתערב עם טבעת אל אקצה, הייתי קצת בהלם. לא הכרתי את עצמי. שמו עלי גופיית סבא ונראיתי כמו סוחר מפחיד".
איפה הסכסוך היהודי־ערבי פגש אותך מקרוב?
"בת דודה שלי, שרון חנוכה, נהרגה בפיגוע בקו 18. היא הייתה חיילת, אני הייתי ממש ילד, בן שמונה. אלה היו השנים של הפיגועים בירושלים והיה ממש פחד לחזור מבית הספר ברגל. יום אחד אבא קיבל את הטלפון וסיפרו לו ששרון נהרגה. זו פעם ראשונה שבתור ילד אתה מבין מה זה אומר. אתה שומע את השיח בבית. זו הייתה תקופה מאוד קשה עבור המשפחה. זה בטח חידד עבורנו מוקדם את ההבנה של המציאות בירושלים".
זה שינה את ההסתכלות שלכם על השכנים הערבים?
"כשהייתי בן 14 נהרגו שני חברים מהחטיבה שלי, שכבה מעליי, בפיגוע במדרחוב, גולן תורג'מן ואסף אביטן. אני זוכר את היום הזה טוב מאוד. יכול להיות שגם בגלל כל זה, מגיל מאוד צעיר ידעתי שאני רוצה להיות לוחם, אבל אני לא חושב שהייתה לזה השפעה על היחסים עם השכנים הערבים. לאבא ולאמא יש חברים ערבים וגם אז הם היו ביחסים טובים".
× × ×
עידן עמדי הוא מלח הארץ, הישראלי היפה גרסת 2018, יורה ובוכה, שר וחושב, מהאמנים הבודדים מבני דורו שמגיע עם שק של דעות שהוא לא מפחד לפרוש בפני כולם. בקרב צעירים, חיילים ובני 20 ומשהו, הוא סוג של אהוד בנאי חדש. איכותי ופופולרי, כמו גלויה מקומית שמחברת בין עבר והווה. הפיינליסט של 'כוכב נולד 8' ומי שמאז זכה בפרסי זמר השנה והוציא ארבעה אלבומים מצליחים, יוצא עכשיו לסיבוב חורף חדש של 16 הופעות באולמות גדולים, כמעט כולן סולד אאוט, עם פינאלה בהיכל התרבות בת"א ב־22 בפברואר. ועכשיו, הוא גם שחקן, הכוכב החדש של 'פאודה', תופעה בינלאומית, שהעונה השנייה שלה עלתה בשבוע שעבר ומשודרת כל יום ראשון בערוץ yes EDGE.
"ליאור רז ואני נפגשנו לפני שנה וחצי בסיטואציה מוזרה, בערב התרמה לכפר איזון, מקום שמטפל בלוחמים קרביים שטסו לטיול בחו"ל ושם התפרצה אצלם פוסט־טראומה", הוא מספר על הרגע שהוביל לשם. "ליאור הנחה את הערב ואני הגעתי לשיר שני שירים. בקהל היו גבי אשכנזי ושי פירון. התחלנו לדבר על השירות, אמנויות לחימה, התחלנו לגלגל שיחה גברית וקלישאתית וכמה חודשים אחרי זה הוא כתב לי, 'תגיד, אתה יודע לשחק?' כתבתי לו שלא. הוא אמר לי, 'אני סומך עליך, בוא לאודישן'. אפילו לא פתחתי את זה בפני המנהלים שלי, גם לא המשפחה ולא הבת זוג. אמרתי, אני הולך להיכשל ולחזור. זה לא הרגיש לי בסביבה הטבעית שלי".
מה עשית?
"סצנה שצולמה באחד הפרקים היותר מתקדמים ומשלבת עברית ועברית. למדתי ערבית ואני יכול לנהל שיחה, אבל לא שוטפת".
בפרק הראשון אתה נראה כמו הזכר אלפא הצעיר שבה להראות לדורון שהוא לא רלוונטי. מכיר את זה מהחיים?
"בהחלט. זה קרה לי בכל מקום. מהגיבוש הראשון בצבא ועד לטירונות ובתוך הצוות הקטן שלך בהנדסה קרבית. אני זוכר שבתור מפקד הגיעו אליי חיילים ממש חיות, החבר'ה הכי חזקים בגדוד. קיבלתי בחור שהיום הוא בימ"מ וידעתי שאין שום סיכוי להתמודד פיזית עם הדבר הזה, שהוא יצור מכוכב אחר. פתאום מגיע מישהו שחזק ממך ורץ מהר ממך, וזו הייתה התמודדות חדשה שהפכה אותי ליותר טוב. אבל כמו כל גבר התבאסתי מזה, אתה רוצה לנצח. בסדרה ניסינו קצת לצייר אותי כדורון קביליו הצעיר. זה שמגיע מיחידה מובחרת ומנצח בריצה ויורה הכי טוב. ניסו לצייר את המקום שבו ליאור נפגש עם העבר שלו".
ליאור רז סיפר בראיון פה איך 'פאודה' התערבבה אצלו בסיוטים. ואצלך?
"פחות סיוטים ויותר חלומות שהצבא מעורבב בהם. אתה חולם על עצמך רץ בשדות עם נשק ונכנס לבתים. זה משהו ששכחתי ממנו קצת. או שאני הולך ברחובות ת"א בג'ינס וטישרט ויש עליי נשק. זה משהו שמחזיר אותך לדמות הלוחם גם בעל כורחך. גם פיזית, אגב, ירדתי 12 קילו לקראת הצילומים. פחות משקולות, יותר מתח וכפיפות, יותר חלבונים.
"לקראת 'פאודה' שקעתי ממש בערוצי יוטיוב של שחקנים הכי חיות שיש כמו כריסטיאן בייל וליאם המסוורת'. עשיתי את אותם אימונים כמוהם. גם הלכתי לירות קצת. סגרתי מטווח כדי להיזכר איך מחזיקים נשק. אחר כך אתה מבין שמה שמצטלם טוב הוא לאו דווקא מה שמקצועי.
"הייתי צריך להוציא נשק כמה פעמים ובאיטיות. זה מצטלם יותר טוב. אתה מבין בסוף שמצלמים סדרה וזה לא החיים. אתה מסתער, יורה, והורג מישהו, ואז יש הפסקת מוזלי".
איך זה זרק אותך חזרה לשירות הצבאי?
"בכל מה שקשור בלהסתער ולירות אני מרגיש בבית. בקטע הזה הרקע עזר לי והיה לי פשוט. למשל, הפרות סדר. אתה מכיר את החוויה ואתה יודע מה להרגיש והיה לי פשוט להביא את זה לצילומים".
מכיר את עאהד תמימי?
"אני גאה בחיילים האלה. חיילים שמרגישים סכנת חיים צריכים להגן על עצמם. הם כבר מקבלים תדרוך מול משפחה כזו ויודעים שהיא בעייתית. מלבד זה שהם היו סופר־ערכיים, הם התנהגו כמו שצריך. טוב שעצרו אותה ואני מקווה שימצו עם המשפחה הזו את הדין".
מה היית עושה באותה סיטואציה?
"אני חושב ומקווה שהייתי נוהג כמוהם. התפקיד שלנו היה יותר מעצרים ופחות ביקורות ומחסומים. היינו בעשרות מעצרים בשטחים שבהם אתה נכנס ואז אתה מגלה שכל הכפר ער ומתחיל מבול של אבנים ובקבוקי תבערה ומעדרים ומה שלא תרצה. לפקד על צוות ולדעת לצאת מהסיטואציה הזו ברוגע זה אחד הדברים שמייחדים את הצבא. בכל צבא אחר היו משתמשים במקסימום כוח ופה יודעים לצאת מזה בלי להשתמש בכוח מוגזם. בגלל זה אני לא מפחד להגיד שצה"ל הוא הצבא הערכי בעולם".
יהיו שיגידו שזה מראש עוול לשלוח צעירים בגיל הזה לשם.
"מכתב השמיניסטים שוב בכותרות עכשיו. להכניס את המגויסים שלנו לדיונים פוליטיים זו הטעות הכי גדולה".
הם כתבו את המכתב.
"אחד החוקים במדינה מדבר על שירות בצה"ל או שירות לאומי. אם כזה קשה להם מצפונית, שיתנדבו בבתי חולים. יש פה תקלה היסטורית. אנשים חושבים שהסכסוך התחיל ב־67' עם השטחים. לא. הוא התחיל הרבה לפני והשנאה לישראל התחילה לפני. אני חושב שהבעיה היא פחות טריטוריאלית. הם פשוט שונאים יהודים ולכן אנחנו צריכים להתגייס. אני מוכן לקבל את זה שיש להם בעיה ערכית עם לשרת בשטחים למרות שאני לא מסכים. ויש אלטרנטיבה".
מה חשבת על מקרה אלאור אזריה?
"התקשורת לעיתים לא מבינה כמה השפעה יש לה על בתי משפט. חבר כנסת כזה או אחר שיוצא ואומר את דעתו, בעד או נגד, משפיע ישירות על בית המשפט. לחשוב שבית המשפט הוא גוף ניטרלי שחי בחלל ולא מושפע, זו הבעיה. הרבה מאוד גורמים ניסו להתערב וייעצו לו עצות רעות וגם השפיעו על בית המשפט. היו כל מיני אנשים שניסו להשיג הון פוליטי ולזה פחות התחברתי".
צריך להעניק לו חנינה?
"הנשיא החליט לא להעניק חנינה ואני סומך עליו. מה שריבלין עובר ומה שהצד השני עשה לביבי בהפגנה עם גיליוטינה - ההסתה והקוטביות פועלים לשני הצדדים. 85 אחוז מהישראלים חושבים פלוס־מינוס אותו דבר. לא צריך להפוך כל טמבל שמקלל את הנשיא או את ראש הממשלה לכותרת ראשית. אם חטיבת טרור יהודי בשב"כ אומרת שאין איומים על הנשיא או על ראש הממשלה, למה זה צריך להיות כותרת? זה מבליט את האנשים שמקללים".
× × ×
אבא של עמדי נפצע במהלך שירות מילואים והפך לנכה צה"ל. מסוג המקרים שעלולים לגרור מרירות וניכור כלפי הצבא, כלפי הממלכתיות. ממש לא הסיפור במקרה של עמדי. "בגלל זה אמא לא רצתה שאהיה לוחם וזו הסיבה שאחי שירת קרוב לבית. זה היה מתסכל. הייתי מסיים כל גיבוש את החלק הפיזי ומגיע לשיחה עם פסיכולוג ואומרים לך שאתה צריך להיות בבית. לאחיך יש ת"ש 5, אבא שלך צריך עזרה. אבא דווקא רצה שאהיה קרבי. עד שלקחתי את אמא שלי לשיחה ואמרתי לה, 'אני אהיה לוחם ולא משנה מה. גם אם אצטרך לשנות את שם המשפחה ולהתגייס בשם אחר'. ברגע שהיא הבינה את זה, היה לה יותר קל להכיל את זה".
איזה קשיים חווית בלגדול עם אבא נכה?
"זה הפך אותי לילד יותר עצמאי. הייתי בן ארבע כשהוא הפך נכה. בשנים הראשונות הייתה לו צליעה קשה שהקשתה עליו בדברים היומיומיים - נגיד, לסחוב דברים מהסופר. אז בגיל תשע הרמתי ארגזים של קולה על הגב. הפכתי להיות ילד מגודל גם מכורח הנסיבות. וזה נתן לי הרבה בחיים. הרבה אנשים שפוגשים אותי אומרים לי, 'יש לך נפש זקנה'. היום אני חושב שאולי הם צודקים, אולי התבגרתי מהר מדי".
קינאת בילדים שאבא שלהם בריא?
"לא. כשאבא נפצע זה היה שוק, זוכר שראיתי אותו בבית החולים. גדלתי לתוך זה. כשאתה אומר שיש לך אבא נכה צה"ל אנשים מרחמים עליך אבל לא הרגשתי את זה בחיים".
סבא שלך היה פועל בניין, הסבא השני היה ירקן. סיפרת בעבר שכשאתה כותב שירים, אתה מסתכל מתוך עיניים של ילד שהיה צריך להיות נגר או פועל בניין בעצמו. בוא נחזור רגע לילד הזה.
"בגיל חודשיים לקחו אותי לרופאת עור שאמרה שאת הפריחה המסוימת הזאת יש לאחוז אחד מהאוכלוסייה ואלה אנשים שהופכים להיות שרים בכנסת או מפורסמים. היא אמרה לאמא שלי, 'אני אומרת לך, הילד הזה יהיה מפורסם'. אז אמא שלי ידעה, אני לא. חשבתי שאעבוד בעבודות כפיים. הייתי סבל בגשר אלנבי בגבול ישראל־ירדן. סוחבים מזוודות מהמסוף. ככה נהיו לי שרירים. הייתי רוצה שהסבים שלי יהיו בחיים ושיראו את הילד הזה שלא היה ברור מה יהיה איתו. הרבה פעמים כשאני מסתכל על אבא ואמא בהופעה מרחוק, אני רואה גאווה מסוימת. זה מרגש אותי ברמות הכי עמוקות שיש. הסבא הירקן היה שר, הסבא הפועל היה מספר סיפורים בבית כנסת. לשניהם הייתה איזו תאווה לבמה ולאמנות".
אתה מגיע מבית ימני ומחזיק בעצמך בעמדות ימניות. די נדיר בשוק האמנות המקומי.
"אתה טועה. הם מפחדים לדבר, חוששים שיוציאו אותם קיצוניים וזה יפגע להם בקריירה. אם אתה ימני אז אוטומטית אומרים שאתה פשיסט ולפעמים אפילו עושים אותך קצת דביל, אתה לא מעורה ולא מבין. אנשים באים אליי ושואלים, 'אתה אוהד בית"ר?' כאילו איזה כתם זה. מקשרים את זה לקיצוניות. כן, אני ירושלמי ואוהד בית"ר. אם פלורליזם, אז צריכים להיות מאוזנים, שני הצדדים".
איפה זה פגע בך?
"בעיתונים יותר קיצוניים, למשל, בעיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים - אתה תמיד תצא המיליטנט אוהד בית"ר וזה קצת מעייף. אנחנו לא דמויות חד־ממדיות".
כאדם מסורתי, מה אתה חושב על שינוי הסטטוס קוו בנוגע לסגירת פיצוציות ומכולות בתל־אביב בשבת?
"זה לא הוגן שהמקומות האלה יפעלו בשבת. אני לא מסתכל על זה כאדם מסורתי או דתי. בסופו של דבר האנשים הפשוטים שעובדים ביום שבת עושים את זה כי הם צריכים את הכסף. בהפעלת שירותים בשבת אנחנו לוקחים להם את יום החופש היחיד. זה מה שחברה קפיטליסטית ולא הוגנת עושה. אתה מוסיף חטא על פשע ואומר, ניתן לכם על זה 150 אחוז. אתה לא משאיר להם ברירה ולא נותן להם לפעול בהיגיון. לא סתם יש הרבה חילונים שאומרים שזה לא בסדר. זה דווקא לא מציק לי מבחינה דתית, שאנשים יעשו מה שהם רוצים".
כמה אתה קרוב היום לדת?
"שומר שבת כבר כמה שנים. 2015 הייתה השנה הכי משמעותית בחיים שלי. הפסקתי את המאבק. באותה שנה הבנתי שאני צריך לשחרר ולאהוב את אלוהים באמת כדי שיהיה נוכח יותר בחיים שלי. הבנתי שהדבר החשוב הוא לא השבת או הכשרות או התפילין, הדבר העיקרי זה העבודה על המידות שלך, בעיקר הגאווה והתנהלות של כעס. המקצוע הזה מביא איתו הרבה ניסיונות, בעגה הדתית. סיטואציות שאתה לא רגיל לפגוש בחיים הרגילים".
למשל?
"התנהלות מול כסף. לדעת לסרב. מציעים לך סכומי כסף גדולים. קמפיינים של אופנה. הלבשה תחתונה. תכשיטים במותג איטלקי. פסטיגלים. השאיפה שלי היא לא לנסוע במרצדס או במחלקה ראשונה אלא לשיר פסקול שאני אהיה גאה בו עוד 50 שנה. הרבה פעמים אומרים שאני פראייר, בעיקר חברים קרובים או משפחה".
עומר אדם אמר כן לפסטיגל.
"מה שקורה לו זה דבר מדהים. הוא באמת טוב ויש לו כריזמה. הוא עם הרגליים על הקרקע, רוצה את כל זה אבל לא מחפש את זה יותר מדי. הוא הפך להיות משהו מעניין שבא לך לראות, אתה שואל את עצמך מה קורה שם. הוא הפך לקונצנזוס ישראלי".
הגיע מ'כוכב נולד' כמוך.
"אנחנו אולי היחידים שהגיעו משם וחולקים הצלחה וקופות פתוחות".
אתה חוסך כסף?
"אין לי תאווה מטורפת לכסף, אבל אני חושב שזה אמצעי מעולה. אני משקיע, בעיקר במניות של חברות בלוקצ'יין. למדתי קצת כלכלה ושוק ההון".
אתה משקיע בביטקוין?
"לא. בחברות שעוסקות בבלוקצ'יין, טכנולוגיה שעומדת מאחורי המטבעות הדיגיטליים ומאחורי הדור הבא של אבטחת המידע. אני מניח שבעוד ארבע שנים כולם יידעו מה זה. מהביטקוין אני מפחד כי אני לא מבין למה הוא עולה ויורד. לדעתי כרגע יש לו אלמנטים של בועה".
× × ×
הרבה לפני שהיד שלו אחזה במיקרופון, היא אחזה בחגורה שחורה מעל חליפה לבנה. עמדי, 29, הוא סגן אלוף הארץ לשעבר בטקוואנדו.
"הייתי ילד היפראקטיבי והתשתי את אבא שלי אז הוא שלח אותי לחוג מכות. חשוב להדגיש שלא הפסדתי בקרב על האליפות. היה שוויון אבל עשיתי כמה עבירות. בבית ספר הייתי מהחזקים, מאלה שקוראים להם להפריד. זה היה הסקס־אפיל שלי בתיכון. לא הייתי החתיך אלא זה שנותן את הביטחון".
הלכת מכות?
"הלכתי הרבה מכות, הרבה פעמים יוצא עם פנס פה ופנס שם. לפני כמה חודשים באה אליי מישהי באילת ואמרה לי, 'אתה מכיר את הבן שלי, הרבצת לו במגרש פעם'. זה היה מצחיק. אבל אלה היו שטויות של ילדים. הטקוואנדו איזן אותי".
מתגורר בהרצליה, קם כל יום בשבע וחצי בבוקר. הולך להתאמן שעתיים, אוכל משהו ואז נוסע לאולפן. יתחתן במאי עם מרים, רכזת של שתי עמותות. הם יחד מגיל 18, נפרדו לכמה שנים והתאחדו לפני כחמש שנים.
איך הצעת נישואים?
"בבית. תיכננתי משהו גדול אבל היה בינינו רגע ממש אינטימי ובסוף זה קרה בשלוש לפנות בוקר בבית. דווקא היה הכי רומנטי. נכנסנו לשיחת נפש של כמה שעות ואז אמרתי שלא תיכננתי לעשות את זה ככה ונמאס לי לחכות. חיכיתי לגשם ולא הגיע. ואז אמרתי לה שאני אשמח אם היא תהיה אשתי והוצאתי טבעת. היא בעיקר בכתה. הרב לאו יקדש אותנו. כתבתי עליו שיר לפני כמה שנים וכשנפגשנו אמרתי שאשמח שיקדש אותי ביום שאתחתן. הנה זה עומד להתגשם".
חששות?
"לא, בא לי. אני מת לילדים. בשל לאבהות ממש. אני שוקל גם ככה לחטוף את האחיינים שלי כל פעם לאיזה שלושה ימים. אני מרגיש שהגעתי למקום טוב, העשור האחרון האיר לי פנים וגם כלכלית אנחנו במקום ממש טוב. זה הזמן לילדים. נקווה שבכתבה הבאה אהיה אבא".
פיתויים לא חסרים.
"הקשר בינינו מאוד חזק, גם כשלא היינו יחד. קצת קשה אפילו להסביר אותו. בתכלס מעולם לא הייתה שם תחרות אמיתית לאף אחת. יש את המעריצות המוגזמות שלפעמים זה מעצבן. כבר יש לנו מערכת סינון בפייסבוק ובאינסטגרם. יש הצעות מגונות שאפילו אי־אפשר לפרט בעיתון".
מה השאיר אותך בהלם?
"מישהי באה למנהל שלי ואמרה לו, 'אני יודעת שהוא עומד להתחתן אבל תארגן לי לילה עם עידן'. הוא לא הסכים והיא התחילה לבכות. יש כאלה שאומרות, 'תבוא עם אשתך, אין עם זה בעיה'. אני כמובן לא מגיב. הייתה מישהי שהגיעה אלינו הביתה עם מתנות וקרמים. או לבית של אמא בירושלים. מרים התרגלה שיש אנשים הזויים בעולם. פחות מפריע לה ממה שחושבים. היא די אדישה".
יצא לך לחשוב - אולי גם אני לא הייתי בסדר עם נשים בסיטואציות מסוימות, אפרופו קמפיין MeToo#?
"אני איש מנומס, אבל אני חושב שכל גבר, אחרי שרואה את הקמפיין הזה, עולות בו מחשבות. דיברתי עם מרים ואני חושב שגברים לא יודעים מה נשים חוות. הרבה מאיתנו לא התייחסו לזה עד שלא העירו אותנו. אהבתי את מה שנלי תגר אמרה: היה קמפיין של תשמרי על הכוס שלך במקום שיהיה קמפיין שיגיד, 'גבר, אל תכניס לה חומר לכוס'. אנחנו צריכים לעשות את שיעורי הבית ולא האישה צריכה לשמור על הכוס שלה. האחריות לזה היא עלינו הגברים".
היית מנומס גם כשנכנסת בעדי ביטי?
"לא דיברתי על עדי ביטי אלא על התופעה. מכניסים ילדים לעולם המבוגרים ולא בטוח שהם יודעים להתמודד. אני לא מסתכל על אחת מהזמרות האלה ואומר 'זה פסול'. פשוט צריך להבין שכל קריירה נראית כמו אינטגרל - יש גלים. וכשהגל מתרסק אני לא יודע מי יהיה שם עבורם. אירחתי ילדים של 'בית ספר למוזיקה' בהופעה. היה שם ילד קצת שמן ויום אחרי זה, כשאנחנו באים לעלות למטוס, ניגש אליו אחד האנשים שהיו בהופעה ואמר לו, 'היית מדהים, אבל אתה שמן מדי וצריך להוריד במשקל'. הסתכלתי על הבנאדם הזה כמו על איזה טיפש, לא ייחסתי לזה חשיבות. אבל הטיסה חזרה הייתה הדבר הכי מטלטל שחוויתי שנים. הילד הזה פשוט התרסק, בכה שעה בלי הפסקה. את זה אף פעם לא מראים לך. את הדיכאונות שהילדים האלה נכנסים אליהם ואת ההתמודדות שיש להם עם העולם הזה. אנחנו בני 30 ומתמודדים עם דברים קשים, אז כשמכניסים ילדים לעולם הזה צריך להבין שיש אחריות".
כשאמרת על ביטי: "את התקפי הקנאה והדיכאונות היא תחווה לבד", דיברת מניסיון אישי?
"התקפי קנאה ודיכאונות יש לכל אמן שאין לו קרקע יציבה מתחת לרגליים, עבודה יומיומית פנימית וידיעה שההצלחה הזו יכולה להיגמר מחר. לא מכינים אותם לזה. כשאומרים להם שהם יהיו כוכבים אדירים, לא אומרים להם שיום אחרי הם יהיו למטה. אני זוכר שבנבחרת של 'כוכב נולד' מפיקה בשם ענבל מרום ישבה מול 30 מתמודדים שבטוחים שהחיים שלהם משתנים ואמרה, 'תזכרו שיש רגע שאחרי וברגע הזה לא תעניינו אף אחד'. וידעתי שהיא צודקת".
