כאשר נוסד הטכניון בשנת 1913, חברת "העזרה" היהודית־גרמנית רצתה שילמדו בטכניון מדעים בגרמנית. הסטודנטים עמדו על כך שידברו רק עברית, ובעקבותיהם הצטרפו לדרישה גם המרצים וגם ההורים. היום המגמה הפוכה, ויש אוניברסיטאות שמאפשרות מסלול שלם באנגלית. התופעה הזאת נקראה "מלחמת השפות". אז השפה העברית ניצחה.

לאורך זמן הניצחון של העברית ברור. למשל, בעשור הראשון למדינה, כשחיים טופול ואורי זוהר היו חברי להקת הנח"ל, הלהקה שרה "עד 120" ובו גם השורה "הרווחים יעלו והאינדקס יירד". היום אף אחד לא זוכר שפעם אמרו אינדקס. כולם אומרים "מדד". אפילו הכלכלנים שאוהבים לועזית אומרים אך ורק "מדד".

בגלי צה"ל, בפרסומות, אנחנו עומדים על משמר העברית. לפני חמש שנים קיבלתי, לפי הנוהל הרגיל, תשדיר של חברת החשמל (לפני ההקלטה) ובו שקע ותקע וקריין עם המילה "אפליקציה". ביקשנו שיגידו "יישומון, אפליקציה": קודם המונח העברי החדש ואחר כך תמורתו הלועזית. הגיבו בחברת החשמל: הקריין יגיד "יישומון, אפליקציה", אבל שקע ותקע יגידו רק "אפליקציה".

סירבנו, וסמנכ"ל חברת החשמל הודיע שחברת החשמל לא תשתף את גלי צה"ל במסע הפרסום ההוא. התקשרתי ליו"ר חברת החשמל, האלוף (מיל') יפתח רון־טל, ושאלתי אותו: "מה יש לכם נגד העברית?!" בעקבות השיחה נענתה חברת החשמל, וגם שקע ותקע אמרו "יישומון, אפליקציה". והנה, בימים אלה, לא רק שחברת החשמל מגישה פרסומות עם המילה "יישומון" בלבד, אלא ביוזמתה היא משדרת תשדיר ששקע ותקע מסבירים בו ש"צ'ט" זה בעברית "שיחוח".

זה אומר שיש ביקוש בציבור, הבינו שהעברית משמחת את האנשים. הציבור רוצה עברית, אבל הפרסומאים, ולפעמים גם המנהיגים, הם מחסום בפני העברית.

בשבוע שעבר, בישיבה חגיגית בוועדת החינוך של הכנסת לרגל יום השפה העברית, ביקשתי מיו"ר הוועדה ח"כ יעקב מרגי שתי בקשות:

1. שינסו להעביר יום אחד בכנסת בלי להגיד "או־קיי". אלה אינן אותיות עבריות. האל ברא את העולם כולו ואמר "טוב" ולא "או־קיי".

2. שתהיה חקיקה שתחייב שילוט באותיות עבריות. אין מדובר בפסילת שמות לועזיים, ואין מדובר באיסור על אותיות לועזיות. כל הבקשה היא רק — ששם של כל עסק יופיע גם באותיות עבריות, שאינן קטנות יותר מהאות הלועזית.

מדוע אנחנו אוהבים את הילדים שלנו? משום שהם שלנו. העברית היא הילד שלנו, וגם האמא שלנו. אנחנו אוהבים את נבחרת ישראל בכדורגל, כי היא שלנו.

גם העברית — שלנו!