יאיר והעיר הגדולה
אין עיתוי טוב להתמודדות עם פרסום קלטת כמו זו ששודרה בחברת החדשות, ובה קיבלנו הצצה אל מעללי יאיר נתניהו בעיר הגדולה. ובכל זאת, נראה שלא יכל להיות עיתוי אירוני מזה. בזמן שראש הממשלה נאבק על כל קול כדי להעביר את חוק המרכולים שמהותו קדושת השבת, הוא נאלץ לקחת הפסקה ולטפל באירוע שהדבר האחרון שיש בו זו קדושה.
אפשר לגייס מידה של סלחנות לתגובה הראשונית של נתניהו. קודם כל, בגלל ההרגל. ראש הממשלה וסביבתו פשוט שולפים בטבעיות מילים כמו רדיפה, שפיכות דמים, שיימינג, מסע ציד – כל זה מוכר לנו ממקרים אחרים. גם הפעם זו הייתה הריאקציה של ראש הממשלה לנוכח קלטת שלא הותירה ספק באמינותה.
לוותיקים בינינו זה הזכיר את התגובה של נתניהו לקלטת לוהטת אחרת, מ־1993. אז, במהלך מסע הבחירות שלו לראשות הליכוד, הגיע להופעה דרמטית במהדורת "מבט". נתניהו מיהר לשתף את הציבור הישראלי בכך שקיבל איומים שלפיהם אם לא יסיר את מועמדותו, תיחשף קלטת שבה הוא נראה בפוזיציה שאינה משתמעת לשתי פנים עם אישה שאיננה אשתו. עוד באותו ערב מיהר להאשים "אדם אחד, מוקף בחבורה של פושעים, לא גדולה... מי שנקט בשיטות של ריגול, ציתות ופריצה, שאינו ראוי להיות בהנהגה ומקומו בבית הסוהר".
נתניהו התכוון לדוד לוי, אלא שחקירת המשטרה לא העלתה דבר, לא נמצאו שום ממצאים שנתניהו נסחט או שהייתה בכלל קלטת. אז נחשפנו לראשונה לאופן, איך לומר, ההיסטרי משהו, שבו מתמודד נתניהו עם פרשות מהסוג הזה.
אבל חוץ מזה, אפשר להבין את גודל המצוקה. אין הורה שלא היה מת מבושה למשמע דברים כמו אלה ששמענו בקלטת של יאיר נתניהו וחבריו. שלא לדבר על הנזק הפוטנציאלי שהם היו עשויים לגרום למר הישרדות דווקא בקרב המחנה שלו, המאופיין משום מה בשמירה על ערכי המשפחה. אלא שהליכוד גם הפעם לא איכזב: בליכודיאדה השלישית, שנפתחת באילת היום, יום שישי, יככב נתניהו הבן במדגם המועמדים בפריימריז. המארגנים לא רואים שום סיבה לוותר על מתמודד חביב כל כך, שרק מוסיף כבוד לאירוע שלהם.
לפנק, לפנק, לפנק
בעוד נתניהו תוקף את כל העולם ואשתו בגלל מעשיו של בנו, הוציא יאיר נתניהו תגובה מתונה ואפילו מפתיעה, בהתחשב בתגובות אחרות שלו שכבר הכרנו בעבר. הבן יקיר לי, שמוצג בגאווה בפני שועי עולם, שמשתתף באירועים ממלכתיים, שעומד מאחורי מערך התגובות האינטרנטי של ראש הממשלה, מיהר לכנות את דבריו שלו "דברי הבל על נשים ודברי הבל אחרים שמוטב שלא היו נאמרים". חבל שההתנצלות לא הסתיימה שם. כי בהמשך טען נתניהו ג'וניור שאלה "דברים שאינם מייצגים את מי שאני, את הערכים עליהם חונכתי ואת מה שאני מאמין בו".
אז זהו, כאן הוא מאבד אותנו. הדברים מייצגים בדיוק את הבחור שאליו נחשפנו בשנים האחרונות. לא היינו צריכים קלטת שלו באותו "פותמוביל" ממלכתי, שהוביל אותו לסיור מועדונים, כדי לדעת שלא מדובר בילד טוב ירושלים. מהפוסטים מעוררי החלחלה שלו כשעוד היה נער לפני צבא, דרך אורח חייו כחייל בדובר צה"ל, ובשנים האחרונות כבחור צעיר שמנצל באופן מקומם את כל מה שהחיים בבית ראש הממשלה מציעים לו. נדמה שהפרסומת שכבר הפכה לקאלט, "לפנק, לפנק, לפנק... למה מגיע לי כל הטוב הזה?" – נכתבה בהשראתו.
ואכן – זה לא מגיע לו. ראש הממשלה יכול לטעון עד מחר שלא הוא החליט על האבטחה הצמודה, רכב השרד והנהג שמוצמדים לבניו 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. מעניין מה היה קורה אם הוא, או בניו, היו מתנגדים לה. ובעניין הערכים שעליהם גדל – נדמה לי שיש לנו מושג באילו ערכים מדובר.
בואו נראה: אבא שמחזיק בלשכתו תמונות משפחתיות שמהן נעדרת בתו ושקיומה מודחק ומורחק. נועה, בתו הבכורה, אם נכדיו, שהיא וילדיה אינם זוכים לאבטחה כמו בניו. ראש ממשלה ששנים עוסק בהסתה נגד ציבורים שלמים בחברה הישראלית: ערבים, שמאלנים, עיתונאים, משטרה, פרקליטות, בית המשפט. אילו ערכים יכול לרכוש מכך ילד, נער, אדם צעיר? הורים שנותנים לילדיהם דוגמה אישית של נהנתנות, של ניצול, של התחככות עם עשירים, של אהבת הכסף במיוחד כשהוא יוצא מכיסו של אחר, של חוסר צניעות וחוסר בושה – מה אנחנו מתפלאים שבנם מנצל את כיסו וכוסו של ג'יימס פאקר, שהוא חי על כספם של אחרים?
נכון, כל אלה הם לא הערכים שנתניהו האב גדל עליהם, אבל אלה הערכים שהוא גידל עליהם. במקום שבו סוחטים כספי מדינה – וקצרה היריעה מלחזור לכל הדוגמאות – איך אנחנו מצפים שיגדל ילד שלא יעשה את אותם הדברים? כדי שזה יקרה צריך נס. או להתרחק עד למאה שערים – כמו שעשתה בתו של נתניהו.
והשפה שבה משתמש יאיר נתניהו, גם זה מפתיע אותנו? את השפה הזאת הוא שומע מאז היה ילד. בבית, מול העובדים, מול המנקות. באחת העדויות של העובדת שתבעה את שרה נתניהו, צוין בנה יאיר כמי שבודק את האבק ומתריע בפני אמו שהעובדת לא עשתה את עבודתה. אז מה אנחנו מתפלאים? ההשפלה, הבוז לאנשים הפשוטים, האדנות, תחושת הכוח, המחשבה שהכל מגיע.
בתגובתו על פרסום הקלטת אומר נתניהו שהוא ורעייתו חינכו את הילדים "לכבד כל אדם באשר הוא, ולכבד כל אישה באשר היא".
וואלה? כל אדם? את מורשת כיבוד האדם של משפחת נתניהו כבר ראינו. אבל לכבד אישה? איפה ראינו את זה? הרי נוכחותה של איילת שקד בקבינט גורמת לראש הממשלה לצרבת. במקום להעסיק נשים בתפקידים מרכזיים הוא מעסיק אנשים כמו נתן אשל, צלם הלנז'רי. אחרי שערך לו מסיבת פרידה מרגשת הוא ממשיך להשתמש בו לשלל משימות מיוחדות.
מתי שמענו מנתניהו מילת ביקורת על אנשים כמו קצב, כמו גנדי. מתי ביטא אמירה ערכית נגד אלימות במשפחה, סחר בנשים, חשפנות, זנות. מתי עשה משהו כדי למנוע תופעות כאלו. מתי יזם אירוע שבו נתן כבוד לאישה כלשהי, אלא אם כן זו אשתו. מתי שמענו ממנו איזושהי התייחסות שמביעה דאגה לאזרחיות שלו, שאינה אמירה אגבית, לא מחייבת.
אז למה אנחנו מצפים מיאיר? שיגדל להיות נער עם ערכים שלא ראה בבית? ובכל זאת, אני מעזה לנחש שמה שמטריף את נתניהו במיוחד בכל הפרשה הזאת, זו המחשבה על איך מנהיגים בעולם רואים את התנהגות בנו. אם בארץ הוא עוד יכול להכניס את זה לתוך הוויכוח הפוליטי – בעולם רואים את זה אחרת, במיוחד היום.
צודק מי שאומר ששכרות אינה תירוץ. הדברים שאמר יאיר נתניהו באותה שיחה במכונית מייצגים בדיוק את מי שהוא: צעיר בן 26 שלא עובד וחי על חשבון המדינה. שגורר מערך שלם של אבטחה מסביב לשעון ועולה מיליונים לציבור הישראלי.
דווקא ההתרגשות מהדברים שאמר לניר, בנו של קובי מימון, מבעלי מאגר הגז תמר: "אבא שלי סידר לך 20 מיליארד דולר ואתה לא מפרגן לי 400 שקל", פחות מטרידה בעיניי. אנחנו עדיין רוצים להאמין שנתניהו לא עד כדי כך טיפש שהוא היה משתף את בנו בקומבינה כזאת.
כדאי שנתרכז במה שניתן לטפל בו מיידית, וזו העובדה שכולנו, גם אלה שאין להם כסף לתת לבן שלהם למונית בליל שבת – מממנים במשך שנים במיליוני שקלים את מעטפת האבטחה של הבנים של ראש הממשלה.
את זה צריך לתקן.
מהודו עד אילת
ביום רביעי הוציא השר ישראל כץ פנייה אל מארגני ומשתתפי הליכודיאדה באילת: "אבקש שלא להציבני ולא לבחור בי ברשימת המועמדים לראשות הליכוד ולרשימה לכנסת, באירוע אותו אתם מקיימים. כיו"ר מזכירות הליכוד איני יכול ליטול חלק באירוע. אודה לכם אם תכבדו בקשתי זו".
הפנייה נעשתה על רקע דו"ח הביקורת שהוציא מבקר המדינה, השופט בדימוס יוסף שפירא, שאף הטיל קנס של 350 אלף שקלים על הליכוד. זאת בטענה שסיעת הליכוד לא משתתפת במימון אירוע שמזוהה איתה ומועיל לה, ולפיכך מדובר בתרומה אסורה.
אבל סירובו של השר כץ להשתתף באירוע לא נובע רק מהסיבה הזאת. כץ, שרואה עצמו מתמודד בעתיד על ראשות הליכוד ועל ראשות הממשלה, רואה מן הסתם באירוע הזה בדיוק את מה שהוא: אירוע מוקצן של השוליים של הליכוד, שהשנה יוקצן עוד יותר ושיהיו מי שישתמשו בו להתנגחות בשלטון החוק. אירוע שבו אינטרסים פוליטיים וכלכליים משמשים בערבוביה, כל אחד יכול לשווק את מה שהוא רוצה, שמייצג במקרה הטוב אחוזים בודדים מהליכוד. אין היום הרבה דברים נחמדים בפוליטיקה, ובוודאי שלא במפלגת השלטון, אבל במקרה זה השוליים חוגגים ומדברים בשם הליכוד. כאמור, נתניהו הבן משתתף במדגם בפריימריז. נכון לעכשיו הוא עצמו לא יהיה שם: הוא כנראה יוצא עם הוריו להודו.
חבל. בליכודיאדה היו באות לידי ביטוי כל האיכויות שלו.
שבת ובטלה
ביום רביעי עבר בכנסת חוק ליצמן, שמאפשר לשר הבריאות המתפטר לחזור לתפקידו כסגן שר עם סמכויות של שר. קצת היסטוריה, גם אם מדובר בהיסטוריה קצרה במיוחד: ליצמן החל את הקדנציה כסגן שר הבריאות, כששר הבריאות הוא נתניהו שהאציל לו את הסמכויות. יש עתיד פנו לבג"ץ וטענו שנוסח החוק היום לא מאפשר לסגן שר לקבל סמכויות של שר. בג"ץ פסק שאכן ניסוח החוק הוא כזה, ושיש לתקן את החוק או למנות את ליצמן לשר.
ליצמן רצה להיות שר, בגלל הסמכויות. ואכן, ליצמן השתמש בטיעון הזה כדי לשכנע את רבניו שיסכימו. הוא קיבל לכך אישור מהרבי מגור, לראשונה בהיסטוריה של החרדים האשכנזים. אלא שאז פרץ משבר הרכבת השני. זה היה לפני כחודשיים, על רקע פסיקת בג"ץ בעניין המרכולים. לחרדים הייתה תחושה שהממשלה לא הולכת לקראתם, שלא מספיק נאבקים על השבת, שליצמן עסוק יותר מדי בנושא הסיעוד במקום להתעסק בנושא היקר להם - השבת. בקיצור: מלחמת עולם בתוך חסידות גור מול השר ליצמן.
בלחץ הרבנים הוא נאלץ להודיע על התפטרות: כשר בממשלה הוא נושא באחריות על כל מה שקורה, כולל בנושא עבודות הרכבת. נוצר משבר שכמעט הוביל לנפילת הממשלה והיו אף מי שסברו שאין מנוס מבחירות.
כזכור, התגבשה פשרה, וכל המשבר הזה נסגר ביום רביעי אחרי מספר חוקים שעברו: חוק על עבודות הרכבת שבו יש אישור לעבוד בשבת, תוך התחשבות במסורת ישראל. החוק השני הוא חוק המרכולים, והחוק השלישי – חוק ליצמן, שלפיו הסמכויות במלואן יינתנו לליצמן כסגן השר והוא לא ייקח אחריות על החלטות הממשלה.
השאלה הבלתי נמנעת היא, מה בעצם השתנה פה? ליצמן עזב את הממשלה בגלל השבת, נושא עקרוני יש לומר. אבל מה השתנה בשבת? עדיין יש עבודות ברכבת, לא חל שינוי בחוק המרכולים, אפילו דרעי עצמו אומר השבוע ליובל קרני בראיון במוסף זה, שהוא לא יכול וגם לא מתכוון לאכוף את חוק המרכולים. כשנזכרים במספר השעות שהכנסת ביזבזה על החוק הזה, את הכעסים והאיומים והטינות, שלא לומר את הכספים שעלו למשלם המיסים מהפעילות האינטנסיבית של הכנסת, לא נותר אלא לשאול: מה זה היה?
לגבי הרכבת – מעשית לא השתנה דבר. אולי העובדה שבעבר, כשרצו לצמצם עבודות בשבת, לא היה לזה בסיס חוקי. עכשיו נוצר הבסיס. לגבי חוק המרכולים – צריך לזכור שלא החרדים התחילו עם זה. בית המשפט הוא שקבע שכל עירייה יכולה להחליט בשביל עצמה, ולא צריך אישור של שר הפנים. נדרש חוק כדי להחזיר את המצב לקדמותו, כפי שהיה לפני פסיקת בג"ץ. במילים אחרות: הוא לא שינה שום דבר שלא היה כאן קודם.
עצירת תדלוק
אבל מה שהכעיס השבוע במיוחד את החרדים היה דווקא מישהו מהם. מדובר בח"כ משה גפני, מסיעת יהדות התורה.
בישיבת ראשי מפלגות הקואליציה שהתקיימה לפני ההצבעה על חוק המרכולים, נעדרו דרעי וליצמן. נתניהו התקשר לדרעי מתוך הישיבה. דרעי לא ענה. הוא חולה, נאמר לראש הממשלה. נתניהו התקשר לליצמן וביקש ממנו להגיע לישיבה.
כשהגיע, ביקש נתניהו שתי החרגות לחוק המרכולים: חנויות נוחות בתחנות דלק, ואילת. השר לוין ויו"ר הקואליציה דודי אמסלם אמרו שהם יכולים להעביר את החוק אם מחריגים את אילת. ליצמן התנגד. הוא סיפר לנוכחים, שלפני 60 שנה רצו להעביר את חוק השבת, והרבנים הכי גדולים של אגודת ישראל התנגדו. הם היו נאלצים להחריג מקומות מסוימים, כמו חיפה, ולא היו מוכנים להצביע על משהו שהוא חילול שבת. לכן עד היום אין חוק שבת.
אל תבקשו ממני להצביע על החרגות, אמר ליצמן. מה, אני לא יודע מה עושים בשבת ברכבת? אני לא יודע מה קורה בערים בשבתות? אבל אני לא מוכן להצביע על זה.
לבסוף הסכימו החרדים להחרגה של תחנות הדלק. מכיוון שבחוק הן לא היו מוחרגות, הקואליציה הייתה צריכה להעביר הסתייגות שמתקנת את החוק ואז כולם, כולל חרדים, נדרשו להצביע בעד.
כשההסתייגות עלתה להצבעה, עשה גפני תרגיל. הוא לא הצביע בעד, כפי שהוחלט, אלא נמנע. פשוט לא לחץ על הכפתור. החרדים השתוללו. מי שלא ראה את כעסו של ח"כ איציק כהן מש"ס, לא ראה כעס מעולם. הם צעקו על גפני, שהפך אותם, לדבריהם, ל"גוי של שבת" ויצא צדיק. שלא לדבר על ההימור שלקח גפני: אם "יש עתיד" לא היו מצביעים בעד ההחרגה ביחד עם הקואליציה, זה לא היה עובר.
השבוע הזה, שבו עברו חוקים שאין להם שום משמעות מעשית, גרם להגברת יציבות הממשלה. כשמוסיפים לזה את חוק התקציב שעבר אתמול בממשלה, את סיומו של המשבר עם החרדים, את חזרתו של ליצמן לממשלה, את הודעתו של כחלון שהוא לא יפרק את הקואליציה ואת דחיית המלצות המשטרה בחודשיים לפחות – זה היה יכול להיות אחד מהשבועות הטובים של ראש הממשלה.
אם רק לא הייתה הקלטת.
