השיר "פנס בודד" הוא השיר שמתנגן בתוכי מהרגע שקיבלתי את הבשורה על לכתו של יקירי חיים גורי. שתי המילים האלה — פנס בודד — מתארות בדיוק את התחושה שלי. כאילו פנס בודד ויקר לי, יקר לנחמה, יקר לעם ישראל כולו, פשוט כבה.

והאור הזה שנעלם לנו, יוצר בור גדול בלב.

מתחת לפנס הזה, שגורי כתב עליו, קרו כל־כך הרבה דברים. מדינה שלמה קמה ונלחמה והתחזקה, ולפעמים גם נפגעה. אבל האור, האור של הפנס הזה שגורי היה, לא כבה אף פעם. והנה היום, זה קרה. וזה עצוב כל כך.

אני נזכר במפגשים שלנו, שהיו מתארכים ומתארכים ותמיד היו עוצרים אותנו, מבקשים שנסיים, כי הפגישה הבאה כבר בחוץ. והשורה הזו — רק עוד רגע קט, היא בדיוק כל מה שביקשתי עם חיים.