ביתו של חיים גורי בשיכון העיתונאים בשכונת טלביה בירושלים הטלפון לא הפסיק אתמול לצלצל. "נחשול של אנשים התקשרו לספר עליו. רואים כמה אהבו אותו", סיפר הנכד דניאל גורי-דה לימא.

בני המשפחה סיפרו אתמול כיצד עטפו את גורי בימיו האחרונים, וכיצד שרו לו שירים והוא הצטרף בהתרגשות לפזמון של שיר הרעות. זוכר את חבריו שנפלו בקרבות עד הרגע האחרון. "אבא מאוד סבל בשבועות האחרונים", סיפרה בתו נועה. "נפרדנו ממנו, אמרתי לו שאנחנו משחררים אותו וכמה אני אוהבת אותו". לדבריה, "הוא היה צעיר בן 94, הוא לא חווה זקנה עד לפני מספר שבועות".

דניאל סיפר אתמול על סבא חם ושובב, שהיה אוסף אותו מהלימודים ומקפיד להיות תמיד קשוב ומעורב. שסיפר סיפורים והרכיב את הנכדים על הברכיים כמו סוס דוהר. "לא היו לו שום גינונים. הוא היה איש צנוע שרצה לכתוב שירה ואהב את הארץ והמשפחה שלו. אף אחד לא ידע לספר סיפורים כמוהו. זה היה כמו לשבת סביב מדורה עם שאמאן אינדיאני. היה לו חוש הומור נהדר. כשהייתי בא עם הכלב שלי הוא היה מדבר איתו ועושה לו פרצופים ושואל אותו שאלות על גבול התודעה שלו. זה היה חמוד".

סבא חיים ודניאל חלקו את האהבה לכתיבה. "הוא הציק לי שאקרא עיתון, ספרות, שירה", סיפר דניאל, כותב וקומיקאי, "הוא שמח שהוא הנחיל בי את האהבה לכתיבה. זה היה חשוב לו בעיקר לקראת הסוף. אני זוכר אותו יושב עם המקטרת כשהוא היה משרבט את המילים שלו על הדף. זה היה הדבר הכי יפהפה ורומנטי בעיניי. היה נראה לי שלהיות כותב זה הדבר הכי אצילי בעולם, כי זה היה סבא שלי".

שבט גורי. מימין לשמאל: הנכדות טל וליהי, גבי בן הזוג של ליהי, הנכדה תמר, דורון בן הזוג של חמוטל, הבת חמוטל, האישה עליזה, חיים, הבת נועה, הבת יעל, צחי בן הזוג של יעל. בשורה קדמית: הנכדים הילה, נעמה ודניאל ומוטי בן הזוג של נועה

נעמה, נכדתו בת ה־11 של גורי, סיפרה אתמול: "סבא היה בן אדם מאוד מיוחד. הוא היה תמיד מקשיב לי. הוא היה נרדם והיינו צועקות לו 'תתעורר' והוא היה מתחיל לשיר לנו. הוא היה מספר על כל מיני דברים שהוא עבר בחיים. אהבתי לשיר איתו באוטו".

"זה נדיר שאדם שכל כך טוב עם מילים היה איש של מעשים", סיכם דניאל, "הוא מיפה לנו את הדרך עם המילים שלו. דרך ארץ שלא קיימת כבר בשיח הציבורי. אני אזכור איש מלא חמלה, עם עיניים טובות שהקשיב לי ושהיה אכפת לו מהעולם".