yed300250
הכי מטוקבקות
    פרופ' גרוס
    המוסף לשבת • 01.02.2018
    "בעיני ממשלת פולין אני אויב המדינה"
    החוק החדש שאוסר להזכיר את מעורבות הפולנים בשואה נועד להשתיק בין היתר את פרופ' יאן טומאש גרוס,שחשף כי 1,600 יהודי העיירה יֵדוַובּנֶה נרצחו על ידי שכניהם. אבל הוא לא מתכוון לשתוק "אם יוציאו אתהספרים שלי מחוץ לחוק, אהיה בר מזל. ספרים שאסור לקרוא הם האהובים ביותר". החוקר מפרינסטון שגדלבוורשה וחי בברלין מודאג בעיקר מהמסר שעובר לדור הצעיר במולדתו: "עכשיו מורים יפחדו להגיד את האמת"
    איתי אילנאי

    פרופ' יאן טומאש גרוס, היסטוריון וסוציולוג אמריקאי ממוצא יהודי־פולני, לא הופתע מהחוק האוסר להזכיר את מעורבותו של העם הפולני בפשעים שבוצעו בשואה, שאישר השבוע הפרלמנט בוורשה. בשנתיים האחרונות, מאז עלתה לשלטון מפלגת הימין השמרנית־לאומנית "חוק וצדק", הוא רואה בעיניים כלות כיצד מולדתו מתכחשת לעברה ומנסה לשכתב את ההיסטוריה.

     

    אבל גרוס, שחשף את חלקם של אזרחים פולנים ברדיפתם האכזרית של יהודים בזמן המלחמה, אינו חושש שהספרים שכתב בנושא יהפכו להיסטוריה נשכחת. "אם יחליטו להחרים את הספרים שלי או להוציא אותם מחוץ לחוק, אהיה בר מזל", הוא אומר. "ספרים שאסור לקרוא הם הספרים שכולם הכי אוהבים. כפולני שנולד תחת שלטון סובייטי, גדלתי על ספרים אסורים".

     

    במידה רבה ספריו של גרוס הם שהניעו את תהליך החקיקה השנוי במחלוקת. ב־2001 יצא לאור ספרו "שכנים", שעסק בטבח המזעזע ביהודי יֵדוַובּנֶה (Jedwabne), עיירה קטנה בצפון־מזרח פולין. הטבח, שהתחולל ב־10 ביולי 1941, היה אמנם רק אפיזודה אחת, יש שיאמרו שולית, בתוך מכונת ההשמדה האדירה של יהודי אירופה. אלא שגרוס נגע בספרו בעצב חשוף כשהצביע על כך שמי שחוללו את הטבח לא היו גרמנים, אלא פולנים.

     

    על פני 120 עמודים תיאר גרוס כיצד הוצאו יהודי העיירה מבתיהם בידי שכניהם הפולנים והובלו לכיכר השוק, שם הוכו באלות ממוסמרות ובגרזנים ונסקלו באבנים. כמה עשרות יהודים הובלו אל מחוץ לעיירה ונקברו חיים. כל השאר – גברים, נשים וילדים – נכלאו באסם גדול שהועלה באש ונשרפו חיים. כל הקהילה היהודית בידוובנה, 1,600 איש, חוסלה בתוך שעות ספורות.

     

    הספר פתח תיבת פנדורה שהייתה נעולה 60 שנה והציף שאלות נוקבות בדבר חלקם של הפולנים בהשמדת יהודים בשואה. במשך חודשים הוא לא ירד מסדר היום הציבורי במדינה. באותה שנה השתתף נשיא פולין דאז אלכסנדר קוואשנייבסקי, איש השמאל, בטקס לציון 60 לטבח, והתנצל. "אנחנו מתחננים לסליחת הקורבנות ובני משפחותיהם", אמר.

     

    מאז המשיך גרוס לפרסם מחקרים על האנטישמיות הפולנית ועל חלקם של הפולנים בשואה. הוא אמנם לא היה האדם האהוד ביותר בפולין, אך גם לא סומן כבוגד. אלא שלאחר עליית מפלגת הימין "חוק וצדק" לשלטון, המצב השתנה. בדיונים בפרלמנט, למשל, נופפו מחוקקים מהימין בהצעת החוק וטענו כי היא תמנע מ"אנשים כמו גרוס לכתוב עוד ספרים".

     

    "מבחינת הממשלה הנוכחית, אני אויב המדינה", הוא אומר. "הם רוצים לסתום פיות של היסטוריונים, וגם של ניצולים. עבור שלטון הימין זה מאוד חשוב, כי בפולין יש היום כתיבה היסטורית ענפה על חלקם של הפולנים בשואה. המפלגה הזו מנסה לשכתב את ההיסטוריה ולגרום לאנשים לפחד לדבר על הדברים האלה. אבל השואה לא שייכת למדינה מסוימת. הרשויות הפולניות לא יכולות לבטל את סיפור ההיסטוריה בעולם כולו. יש יהודים פולנים ששרדו וחיים בארצות־הברית, בישראל, בכל העולם. אי־אפשר להעלים אותם".

     

    גרוס מאמין שהחוק לא יצליח להשתיק את ההיסטוריונים ואת הניצולים. מה שמטריד אותו בעיקר זה הדור הצעיר בפולין. "מורים בבתי הספר יפחדו להגיד עכשיו את האמת", הוא מסביר. "רוב האנשים יודעים היסטוריה ממה שהם לומדים בבית הספר, ובזה הממשלה שולטת. הם לא יכולים לשנות את ההיסטוריה, אבל הם כן יכולים להרוס לגמרי את המוח של הדור הצעיר בפולין".

     

    לא כורעים על הברכיים

     

    הראיון עם פרופ' גרוס נערך מביתו בברלין, שם הוא מתגורר אחרי שיצא לגמלאות מעבודתו כחוקר ומרצה באוניברסיטת פרינסטון האמריקאית היוקרתית. כשאני שואל אותו מדוע בחר לעבור מניו־יורק, שם התגורר עד עכשיו, דווקא לברלין, הוא אומר שמדובר בעיר מאוד חביבה. "כישראלי אתה אמור להבין למה באתי לכאן. יש פה בערך 50 אלף ישראלים!"

     

    אלא שהבחירה של גרוס להעתיק את חייו לברלין, שעה וחצי נסיעה מגבול פולין, לא נבעה רק מחיפוש אחר בירה זולה ובתי קפה שמגישים שטרודל נפלא. "ברלין היא לא מאוד רחוקה מפולין, אבל היא לא פולין. אני עדיין מגיע לפולין, יש לי שם חברים רבים, אבל אני מרגיש הרבה יותר טוב כלפי ברלין מאשר כלפי ורשה", הוא מודה.

     

    אתה לא רצוי בפולין?

     

    "אולי, אבל אני בעיקר לא רוצה לחיות תחת משטר שאני לא אוהב. הגרמנים מקבלים את עברם, וראינו את זה ביחס של הממשלה הגרמנית למשבר הפליטים האחרון. אני מרגיש שאני חי במקום מכובד והגון, ואני משוכנע שיש לזה קשר הדוק להתמודדות וחקירת העבר. נכון, עבור הגרמנים זה היה תהליך ארוך ומורכב, שהם לא תמיד עשו בהתלהבות, אבל לבסוף הם השלימו אותו וזה מייצר אקלים של דמוקרטיה וליברליזם".

     

    תהליך זהה, שהחל במקביל גם בפולין, נבלם לדבריו בידי ממשלת הימין הנוכחית. "זה מחזה מאוד עצוב. הם טוענים שהם ירימו את פולין מהברכיים, אבל על אילו ברכיים בדיוק אנחנו כורעים?" שואל גרוס. "מאז השחרור מהקומוניזם ב־1989 עברה פולין תקופה נפלאה של התפתחות פנטסטית, של דמוקרטיה וחופש, של הצטרפות לקהילה האירופית. בפעם הראשונה זה כמה מאות שנים נחלצה פולין מהצבת שלפתה אותה מאז ומעולם — גרמניה ורוסיה, שנמצאות משני צדדיה. אבל עכשיו עולה לשלטון משטר חדש, שמתאר את 25 השנים האלה כמשבר הגדול בתולדות פולין, כתקופה נוראית ששום דבר טוב לא יצא ממנה. אלו הצהרות אידיוטיות. הממשלה הזו משמידה את מערכת המשפט, משנה חוקים באופן לא חוקתי, מסתכסכת עם האיחוד האירופי. מאוד עצוב שהמשטר הזה עלה לשלטון".

     

    עלייתן של מפלגות ימין לאומניות היא דבר נפוץ באירופה כעת, וגרוס לא מתעלם מכך. כאשר הזהות האתנית של המדינות הללו עומדת למבחן, תמיד יהיה מי שינצל את החרדה כדי לעלות לשלטון. "מפלגת 'חוק וצדק' זכתה לתמיכה אדירה בגלל נושא הפליטים. הם אמרו שהפליטים מפיצים מחלות, שהם מהווים איום נוראי על פולין. מונחים שנלקחו באופן מובהק מספרי התעמולה של הנאצים כלפי יהודים. הנאצים למשל, אמרו שכל היהודים נגועים בכינים וחולים בטיפוס. התעמולה הזו עובדת".

     

    יכול להיות שההיסטוריה חוזרת?

     

    "אם אתה מתכוון לשואה, המצב בפולין היום לא דומה למה שהיה באותה תקופה. אין מספיק יהודים כדי שיהיה מישהו שניתן להרוג אותו, והמשטר הזה לא הרג בינתיים אף אחד. אבל הסנטימנט האנטישמי קיים. בנובמבר האחרון יכולת לראות את זה במצעד שערכו עשרות אלפי פעילי ימין קיצוני באמצע ורשה, עם לפידים בוערים ושלטים למען הקמת 'ברית עמים של אירופה הלבנה' ונגד זרים".

     

    לדבריו, הממשלה הפולנית רק מעודדת את החרפת המצב. "הממשלה הזו פועלת בסביבה שבה קיימת הרבה מאוד בורות, וזה מקל עליה. בסקר שנערך בפולין לפני כמה שנים הוצגה השאלה: 'מי סבל יותר בזמן מלחמת העולם השנייה — פולנים או יהודים?' רוב הנשאלים ענו: 'פולנים'. האנשים האלה לא יודעים שיותר ממחצית מהנספים בשואה היו יהודים פולנים. הם לא שמעו על כך שעשרה אחוזים בלבד מיהודי פולין שרדו את השואה, וגם זה נתון מתעתע, כי מרבית השורדים גורשו בידי הסובייטים מזרחה עוד לפני הכיבוש הנאצי. מתוך היהודים שנשארו בפולין אחרי הכיבוש הנאצי, רק שני אחוזים שרדו. כמה בור אתה צריך להיות, כאזרח פולני היום, כדי להגיד שפולנים ויהודים סבלו באותה מידה? אם זה היה נכון, לא היו היום פולנים".

     

    החוקר מול הרב

     

    גרוס, יליד 1947, נולד בוורשה לאם נוצרייה שהייתה חברה במחתרת הפולנית בזמן הכיבוש הנאצי, ולאב יהודי שהיה חבר המפלגה הסוציאליסטית. ב־1968, כסטודנט לפיזיקה באוניברסיטת ורשה, השתתף גרוס במחאת הסטודנטים נגד השלטון הקומוניסטי במדינה, שהושפעה מ"האביב של פראג". בעקבות זאת גורש מהאוניברסיטה ונכלא למשך חמישה חודשים. זמן קצר לאחר שחרורו היגר עם משפחתו לארצות־הברית, שם עשה דוקטורט בסוציולוגיה באוניברסיטת ייל. מחקריו עוסקים בעיקר במלחמת העולם השנייה בפולין.

     

    "כמי שהשתתף במחאה, עניין אותי איך אוכלוסייה יכולה להתנגד למשטר טוטליטרי", מספר גרוס. "התחלתי ללמוד על תקופת מלחמת העולם השנייה בפולין, אבל דווקא לא מהכיוון היהודי אלא מנקודת המבט של האוכלוסייה הפולנית. המשטר הנאצי היה הטוטליטרי ביותר שניתן לדמיין, אבל בפולין הייתה מחתרת אדירה, החזקה ביותר באירופה באותה תקופה. עניין אותי איך זה קרה וביליתי הרבה זמן בארכיונים".

     

    אבל ככל שהעמיק בהיסטוריה הפולנית בימי המלחמה, כך התברר לו שסיפורה האמיתי טרם סופר. "עד לאחרונה זה היה סטנדרט מחקרי, שאתה יכול לכתוב על אוכלוסיות כבושות באירופה בלי לדבר על יהודים. ההנחה הייתה שמדובר בשתי חוויות שונות לגמרי, ושחוקרים אחרים צריכים לעסוק בהן. לקח לי זמן רב, וכתבתי כמה ספרים בלי באמת להתייחס ליהודים, כדי להבין שחוויית המלחמה של אוכלוסייה אירופית כבושה קשורה באופן אינטימי למה שקרה ליהודים. אי־אפשר להפריד בין האוכלוסייה הצרפתית, ההולנדית או הפולנית לבין הקהילה היהודית באותן מדינות".

     

    מערכת היחסים האינטימית הזו, כפי שמכנה אותה גרוס, יכולה להסביר כיצד חצי עיירה רוצחת את החצי השני שלה. שכן גם בהשמדה מאורגנת של שכניך, שאותם אתה מכיר היטב, יש משהו מן האינטימיות. "כמי שקרא על המלחמה בפולין במשך 25 שנות מחקר, כשנתקלתי בסיפור הזה לא האמנתי למה שקרה שם. זה הכה אותי בהלם. המקרה בידוובנה פקח את עיניי, והבנתי שהדברים האלה קרו במקומות רבים. רק באותו אזור היו שלוש עיירות קטנות שבהן האוכלוסייה היהודית חוסלה בידי השכנים הפולנים".

     

    למה לא דיברו על הטבח הזה לפני שיצא הספר שלך?

     

    "זה סיפור שהתרחש בעיר קטנה, וכדי להיתקל בו חייבים להתרכז באזור קטן מאוד של פולין. אבל היו עדויות למה שקרה שם. אני קראתי עדות של עד ראייה יהודי, שתיאר בדיוק את מה שקרה שם".

     

    מה הניע את הפולנים לבצע טבח כזה?

     

    "מה שהניע אנשים בכל המקומות הכבושים לרצוח יהודים. ראשית כל, הנאצים רדפו יהודים בכל מקום, וזו הייתה דוגמה לאחרים. שנית, הנאצים התירו רצח של יהודים. ובעיקר, תמיד הייתה אנטישמיות בפולין. הרבה פולנים ופוליטיקאים פולנים ביקשו להיפטר מיהודים עוד לפני המלחמה. אחרי שנים של תעמולה אנטישמית, האוכלוסייה הייתה בשלה לכך.

     

    "הכיבוש הגרמני – בעיקר במדינות מזרח אירופה כמו פולין, אוקראינה ורוסיה — היה אכזרי. זה הפך את כולם לקורבנות, לא רק את היהודים. בתיעוד מפולין של אותה תקופה אתה יכול למצוא מעין אמירה שחוזרת על עצמה בניסוחים שונים: 'היטלר הוא בהמה, אבל אחרי המלחמה נצטרך לבנות לו אנדרטאות כי עזר לנו להיפטר מהיהודים'".

     

    מחקריו של גרוס זכו לביקורת לא רק מצד פוליטיקאים ימנים. גם היסטוריונים לא תמיד הסכימו עימו, ואפילו בקהילה היהודית היו שתקפו אותו. הרב הראשי של פולין, מיכאל שודריך, טען כי: "גרוס כותב כדי לעורר פרובוקציה, לא כדי לחנך, והפולנים מגיבים בהתאם. בגלל סגנונו, יותר מדי אנשים דוחים את מה שהוא אומר".

     

    "אני מציע שבפעם הבא שאפגוש את הרב, נגיע להסכמה", אומר גרוס בתגובה. "אני לא אגיד לו איך ללמד את התורה, והוא לא יגיד לי איך לכתוב היסטוריה. אני כותב את ההיסטוריה כפי שהיא. נכון, היא פרובוקטיבית, אבל רצח עם זה משהו פרובוקטיבי".

     

    הפרובוקציה של גרוס, שהוא לא לגמרי מתכחש אליה, כבר סיבכה אותו עם מערכת המשפט הפולנית. לפני כשנתיים פירסם בעיתון פולני מאמר שבו עשה קישור בין היחס של פולין לפליטים מהמזרח התיכון, לבין התנהגות הפולנים בזמן מלחמת העולם השנייה. "כתבתי שפולנים הרגו בזמן המלחמה יותר יהודים מגרמנים, וזה במקרה נכון", הוא אומר. "המשפט הזה, שהוא בכלל ציטוט של היסטוריון אחר, עורר סערה והחלה חקירה נגדי על העלבת האומה הפולנית". לדבריו, התובע הכללי של פולין כבר היה מוכן לסגור את התיק, אלא שלאחר עליית מפלגת "חוק וצדק" לשלטון הוא קיבל הוראה להמשיך בחקירה. "אני עדיין ממתין להחלטה האם יוגש נגדי כתב אישום".

     

    קשה לחשוד בגרוס שהוא מעריץ את ממשלת נתניהו. "אני לא מכיר מספיק טוב את מה שקורה בישראל, אבל אני יודע שהממשל הימני והלאומני של נתניהו מוצא חן בעיני הממשלות הימניות באירופה". עם זאת, הוא מבין את התגובה החריפה של ישראל לחוק. "הכעס הישראלי מוצדק, כי החוק הזה הופך למעשה את כל הניצולים היהודים־פולנים לעבריינים. כמעט בכל עדות של ניצול שואה יהודי מפולין מתוארים מקרים שבהם פולנים לא־יהודים איימו עליו, בגדו בו או סחטו אותו. האם מעכשיו ניצולים לא יוכלו לספר מה עבר עליהם?"

     

    itay-i@yedioth.co.il

     


    פרסום ראשון: 01.02.18 , 18:00
    yed660100