"הִפָּרְדִי, כִּי בָּא סוֹף / הוּא מַבִּיט בָּךְ. עַד קֵץ / נוצְצוּ אִישׁוֹנָיו הַחַיִּים / כִּי הָאָב לֹא יָמוּת כִּי הוּא אָב לְאֵין קֵץ / כִּי שְׁאוֹלָה יֵרֵד חַיִּים. / אָפְלוּ הַפָּנִים וְחָשְׁכוּ הָרוֹאוֹת / בְּכִי לַטּוֹב לָךְ מֵאָח וָרֵעַ, / שִׂפְתֵי הָאָב אֵינָן נָעוֹת / אַךְ קוֹל הָאָב עוֹד יִשָּׁמֵעַ".
במילים מרגשות אלה, הלקוחות מתוך שירו של אלתרמן "קץ האב", נפרדה אתמול יעל גורי מאביה, המשורר חיים גורי, שהלך לעולמו בגיל 94. בקול חנוק מדמעות סיפרה יעל כי אביה הוא שביקש אותה לקרוא את השיר. "הבקשה לשיר הספציפי הזה היא כמעט בלתי אפשרית", אמרה.
מאות מכרים, חברים ובני משפחה הגיעו אתמול לחלוק כבוד אחרון לגדול משוררי תש"ח ולעבור על פני ארונו שהוצב ברחבת תיאטרון ירושלים. הבחירה במוסד התרבותי הירושלמי התאימה מאוד לדמותו של גורי, שהוא ורעייתו עליזה היו חובבי תיאטרון והתגוררו בדירה בהמשך הרחוב.
בין הבאים להיפרד היו נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ורעייתו נחמה, שרת התרבות מירי רגב, נשיאת בית־המשפט העליון אסתר חיות, נשיאת בית־המשפט העליון לשעבר דורית ביניש, הרטמכ"ל לשעבר בני גנץ, הסופר א.ב. יהושע, דן מרידור, עוזי דיין, ותיקי הפלמ"ח וביניהם גם ראש המוסד לשעבר צבי זמיר, מנהל מוזיאון הפלמ"ח, האלוף במיל' שייקה גביש, ונשיא הטכניון לשעבר עמוס חורב. ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, ושר החינוך נפתלי בנט, נשאו את ארונו של גורי. במהלך הטקס הושמע שיר הרעות שכתב גורי במלחמת העצמאות, והקהל עמד על רגליו ומחה דמעה.
"נשאת את הלאום במילותיך", ספד לגורי הנשיא ריבלין. "היית אוהב וכואב. מבקר חריף ונביא זעם. מאוהב וקנאי, נאמן בכל מילה, בכל מדרך רגל, בכל הנפת יד. שוררת כלוחם, ולחמת כמשורר. דבריך תמיד מצאו מקום בלב. הקשבנו לך לא בגלל 'הרעות' ו'באב אל־ואד', אלא בגלל שידענו שמי שכתב אותנו כך הוא תמיד וקודם כל בשר מבשרה של הארץ הזו, בשר מבשרה של האומה הזו, בשר מבשרו של העם הזה.
"גורי יקר, חיים, פרקים שלמים בתולדותיה של מדינת ישראל למדנו דרך העט שלך. גילמת בחייך פרקים שלמים של 'עמוד האש'. שואה ותקומה, מלחמה ושלום. אינני יודע כמה אנחנו כשירים למציאות בלעדיך, אבל אני מבטיח שנמשיך במקום שבו נפל עטך להילחם נגד האויבים ובעד המולדת במסירות נפש. לא ניכנע, לא נירתע, ונעשה זאת תמיד כשאתה איתנו, לצידנו. כי אי־אפשר, אי־אפשר בלעדיך".
המשוררת אגי משעול דיברה על שירתו של גורי ועל תמיכתו ביוצרים חדשים. "אכן היית עשוי מאותיות, משורר מכל הווייתך", אמרה. "נפשך נותרה נמרצת ואכפתית עד דמעות. משורר שלא הסתגר בגבולות דורו, מסתפק בהיותו זקן השבט, אלא פתוח וסקרן לשירה הנכתבת היום, עם כבוד גדול ועידוד למשוררים הצעירים ממנו. אפילו את פרס הציונות שסירבת לקבל ביקשת להעניק למשורר צעיר. מצחיק לתת לך פרס ציונות כי אתה הציונות ואתה הפרס שלה".
בתום ההספדים אמרו שלוש בנותיו של גורי, יעל, נועה וחמוטל, קדיש על אביהן, ומשם יצא מסע ההלוויה אל חלקת יקירי ירושלים בהר המנוחות בגבעת שאול.
