אני אהיה שם בשבילם
כששמעתי על האירוע אתמול נצמדתי לחדשות. כשהתברר שזה קרה בעין־השלושה, קרוב למקום שבו התרחשה הפציעה שלי, זה עורר בי רגשות עוצמתיים. הפציעות של הלוחמים, בגפיים העליונות, החזירו אותי חמש שנים אחורה.
כל מי שתפס גזרה ברצועת עזה יודע שאין שחור או לבן. בקורס קצינים מלמדים אותך ששדה הקרב הוא ממלכת האי־ודאות. תמיד יכולים לקרות כאלה מקרים. צה"ל נלחם, וקורה שנפצעים אנשים. אנחנו לא מתכנתים במשרד, זו גזרה מבצעית עם סיכון מתמשך.
אני לא מכיר את התקרית של אתמול ואני האחרון שישפוט מה עשו נכון ומה לא. אני בטוח שצה"ל ינתח, יבחן את הממצאים ויפיק לקחים. אי־אפשר להסיק מסקנות חמש דקות אחרי שהאירוע קרה. צריך לתת לצה"ל לתחקר ואני בטוח שהתחקיר יהיה איכותי כמו במקרה שלי.
מה שאנחנו צריכים לעשות כרגע זה להתפלל למען הפצועים ולשלוח להם חבילות לסורוקה. אני בכל אופן בטוח אהיה שם בשבילם ואגיע לבית־החולים כדי לחזק ולתמוך, כפי שתמכו בי כשנפצעתי. החבר'ה מהיחידה ולוחמים שנפצעו לפניי נתנו לי את הכוחות הראשונים, וגם אני אנסה להיות שם בשביל הפצועים מהתקרית אתמול ולאפשר להם הסתכלות אחרת על החיים.
אבל קודם אני אתן להם ולמשפחות שלהם לעכל. אני אגיע בעוד איזה שבועיים, כשמצבם יתייצב. אני יודע מה זה, הרי הייתי שם. בשבועיים הראשונים גם אם נשיא ארה"ב היה נכנס לחדר, לא הייתי יודע מזה. כרגע מה שחשוב זה שישרדו, שיחיו. בינתיים אני רק רוצה לומר להם תודה ששמרו עלינו ואיפשרו לי לגדל את ילדיי בשקט.
הביאה לדפוס: אתי אברמוב
לפנייה לכתב/ת 
