השופט המחוזי חאלד כבוב צודק. הסיכויים שלו להגיע לבית־המשפט העליון היו קרובים לאפס. הוועדה למינוי שופטים פועלת לפי מכסות. במשך שנים רבות, רבות מאוד, היה בבית־המשפט העליון תקן אחד, ורק אחד, לאישה, ועוד תקן אחד, ורק אחד, לשופט מזרחי. עברו שנים, יש יותר נשים, ולא הרבה יותר מזרחים. שיטת המכסות אף פעם לא הוכרזה רשמית. אבל היא עדיין עובדת.
בבתי־חולים יכולים להיות חמישה רופאים בכירים וערבים לעומת שלושה יהודים. זה לא יקרה בבית־המשפט העליון. משום שכאשר בית־המשפט, למרות ההכחשות המוזרות, הוא פוליטי, ובלשון מכובסת — אקטיביסטי — אז הסיכוי למינוי שופטים על פי כישרון ולא על פי מוצא ואג'נדה — שואף לאפס.
כבוב הוא אחד מטובי השופטים בבית־המשפט המחוזי. בגילוי נאות אספר שהוא זכור לי לטובה מתקופת היותי עורך דין. פה ושם יצא לי לפגוש אותו, משום שיש לנו חברים משותפים. החברים שנותרו במקצוע מספרים בעיקר בשבחיו. הוא ענייני, הוא מקצועי, הוא יעיל, הוא מוכשר. והעובדה שלשכת עורכי הדין רצתה כל כך שימונה לא הייתה גחמה ולא פוליטיקה. אין לי מושג ירוק מה עמדותיו של כבוב בנושאים שנויים במחלוקת. בניגוד למועמדים אחרים לבית־המשפט העליון, הוא לא השפריץ את דעותיו לכל דורש.
זה עצוב, משום שאם נחזור לעניין המכסות, הרי שעד היום לא היה שופט מוסלמי בבית־המשפט העליון. והגיע הזמן שיהיה. כבוב היה יכול לפתור את הבעיה, משום שהיה יכול ואמור להתמנות לא משום שהוא מוסלמי, אלא משום שהוא ראוי. הזהות המוסלמית שלו הייתה רק רווח נוסף בעניין, ולא עיקר העניין.
כדאי להבהיר: לוּ השופטים היה עוסקים במשפט ולא בפוליטיקה — כבוב היה מתמנה. אבל משמעותו של האקטיביזם הוא לא הקפדה על זכויות אדם. משמעותו של האקטיביזם היא בעיקר שפיטה, בענייני דיומא, על פי אג'נדה. יותר שלטון השופט ופחות שלטון המשפט. וכאשר האקטיביזם הפך למאפיין מרכזי בשפיטת בג"ץ, צודק מי שדורש גיוון של שופטים לפי האג'נדות שלהם, ולא רק לפי הכישורים שלהם.
צעד המחאה של השופט כבוב צריך להדליק נורה אדומה. האקטיביזם לא שיפר את אמון הציבור בשלטון החוק. הוא פגע באמון הציבור. תיאורטית, בחירה הוגנת של שופטים הייתה אמורה להוביל למצב שבו אין שום בעיה שיהיה עוד שופט ערבי בבית־המשפט העליון. בחירת שופטים הייתה צריכה להיות כמו בחירת רופאים. אבל זה לא קורה. משום שהאקטיביזם, כדאי לשים לב, פועל בכיוון ההפוך. הוא לא מגדיל את השוויון. הוא פוגע בו. כבוב לא התכוון, אבל ההתפטרות שלו מוציאה לאור את פגעי האקטיביזם. הפסדנו שופט מצוין. וחבל שהפסדנו.
