צבי יחזקאלי, נשוי ואב לחמישה, נולד ב־1970 וגדל בירושלים. בנעוריו הדריך חוגי סיור בחברה להגנת הטבע. למד מחשבים במכללת אורט. שירת בצה"ל ביחידה מובחרת. אחרי השירות היה מאבטח בשגרירויות ישראל ובטיסות במשך שבע שנים ובמהלך התקופה עשה תואר ראשון ושני בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. הצטרף לגלי צה"ל בשנת 1997 ככתב שטחים. עבר לערוץ עשר עם הקמתו ב־2002 ומכהן בו כפרשן לעינייני ערבים. חזר בתשובה בשנת 2008 ונמנה עם חסידי רבי נחמן מברסלב. השבוע סיים את העונה של 'זהות בדויה' בערוץ עשר שזכתה להצלחה.

מתי היית הכי מאושר?

"כשהייתי ברחם, לפני הלידה, בתוך עולם של אינסוף טוב. ואז, כשנולדים, המציאות משתנה והאושר בהגדרה שלו מתחיל לחמוק. בחיים יש רגעי שיא, חתונה, חזרה בתשובה, לידות של הילדים ובכל בוקר חדש. אז אין לי הגדרה 'הכי־הכי מאושר'. רוב חיי, ברוך השם, אני שואף להיות שמח".

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך? 

"חוגגים לי יום הולדת בגיל שלוש בבית בירושלים עם עוגת שוקולד וקצפת, ומלא דודים סביבי שעומדים מול הנכד הראשון במשפחה שקרוי על שם סבא צבי שנפטר".

מתי היית הכי קרוב למוות?

"הרבה פעמים - אופנועים, מסעות לסיקור העולם הערבי, אינתיפאדות, ביצירה של 'אללה איסלאם' ו'זהות בדויה'. הכי זכור לי המקרה בשנת 2003, באינתיפאדה השנייה, הופעתי מול זכריה זביידי עם מצלמה אחרי שהוא בדיוק אמר שהיהודי הראשון שיופיע מולו יקבל כדור, בעקבות חיסול הסגן שלו, שייח' מחמוד. הוא ירה מעל הראש שלי ואמר, 'אמרתי לך לא לבוא לפה'. הורדתי את הראש והתחבאתי בקהל. לאחר מכן עשינו סולחה ושאלתי אותו, 'תגיד, היית הורג אותי באמת? הרי אני עיתונאי'. והוא ענה, 'אתה יהודי'. אמרתי לו, 'אני מגדיר את עצמי איש העולם הגדול, עיתונאי' והוא אמר, 'בשבילי אתה לפני הכל יהודי'. תהליך החזרה בתשובה שלי התחיל מזכריה זביידי".

הרגע הכי מפחיד שהיה לך בצילומי 'זהות בדויה'?

"כשהמודיעין הטורקי עצר אותנו באיסטנבול אחרי שדיווחו עלינו. אם היו מזהים את הדרכון הסורי שלי ואת המצלמות הנסתרות היינו מזוהים כחוליית מוסד. זה להיכנס לכלא ולהגיד ביי־ביי, 'אקספרס של חצות' בהזמנה".

יש חומרים חזקים שהשארת בחוץ?

"היו לנו חומרים על פעיל BDS שהתאסלם ומקבל כסף מהטורקים כדי לארגן הפגנות בגרמניה לטובת ארדואן. אבל האייטם היה חושף מקור, אז העדפנו לשתוק. השארנו בחוץ גם קטע שאנחנו רוקדים בתחנת דלק מרוב אושר אחרי שנכנסנו לבית של האחים המוסלמים 300 קילומטר דרומית לפריז. זה היה רגע של פריקת מתח".

קיבלת תגובות מעניינות בעולם המוסלמי?

"בכיר מצרי אמר לי שזה היה מבצע אמיץ, שעיתונאים מצרים לא מסוגלים לו, וביקש עותקים להפיץ במצרים. אחד הנציגים של נסיך סעודיה אמר שהוא מוכן להשקיע כסף בפרויקט נוסף כזה. עיתון 'אל־סינארה' עשה שער מ'זהות בדויה' וכתב שבפעם הראשונה מישהו חדר לתוך האחים המוסלמים".

נשמעו טענות ברוח "אם ערבי היה עושה סדרה שבה הוא מתחזה לחרדי ומשתתף בשיחות על איך הם רוצים לגרש את כל הערבים כולם היו מזדעזעים וקוראים לזה תועבה".

"לא יודע, למה לא? שינסו. אני בעד עיתונות חופשית לגמרי. שכולם יתחפשו לכולם ויוציאו סיפורים. בוא נראה מה יגידו חרדים. כל מי שבא וטוען כל מיני דברים, שייקח מצלמה, יסתנן למסגדים ויביא את מה שמדברים שם. האחרון שניסה לעשות קונטרה ל'אללה איסלאם' סיים עם עצמות שבורות ואושפז בבית חולים בשוודיה. הוא בסוף עשה כתבה על מערכת הבריאות בשוודיה כי זה מה שהוא השיג".

האריזה של 'זהות בדויה' מאוד מפוצצת. אווירת אימה של ערב מלחמת עולם שלישית. החומרים מצדיקים הגשה כה אגרסיבית? אתה באמת חושב שהאירופאים יתאסלמו בהמוניהם? הנתונים הדמוגרפיים לא תומכים בהנחה שתוך כמה עשרות שנים המוסלמים יהפכו לרוב.

"אני חושב שבהכרח יהיה עימות. האיסלאם בא לנצח את המערב בשיטה איטית ושקטה. האחים המוסמלים הם התשתית האידיאולוגית של אל־קאעידה, דאעש והטליבאן. אני אומר, 'זה מתחיל עכשיו ועוד 10־14 שנה אתם תראו שמה שקורה בפרברים בגרמניה, צרפת, בלגיה ושוודיה יגלוש לכל המדינה. הילודה הנמוכה של האירופאים מול הריבוי של המהגרים המוסלמים תביא למצב שבו יהיו המוני צעירים שלא רואים את גרמניה כמדינה ורוצים לחיות לפי האיסלאם. בטורקיה זה כבר קרה, גם שם ארדואן עבד בשקט. לא מעט צרפתים אומרים בעצמם שלא יהיה מנוס ממלחמת אזרחים. ייתכן גם שתהיה השתלבות שקטה של המוסלמים בתוך הפוליטיקה ואז הם ישיגו את המטרות שלהם מלמעלה. אנחנו באים ואומרים בסדרה, 'המזרח התיכון התפכח מהאחים המוסלמים, אירופה לא. אירופה פוחדת מטרור אבל לא מבינה שהג'יהאד השקט מסוכן יותר. זו אכן תחזית של אימה, לצערי. זה לא יקרה מחר אבל במקומות שציינתי בהכרח עומד להיות בלגן".

מתי התרגשת לראות מפורסם?

"אף פעם לא התרגשתי יותר מדי ממפורסמים. בתור מי שנולד בשנת 1970, הטלוויזיה לא הייתה מכשיר כזה תוקפני וגם לא היה ממי להתרגש. שתי קומות מתחת למשפחה שלי גרה משפחת גוב, וגידי גוב היה מגיע מדי פעם עם הלהקה אבל זה לא היה איזה זוהר של לעמוד דום. זה היה נראה לי מאוד טבעי, גם כי גידי אדם מאוד לבבי וישיר".

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגביך?

"שאני הולך לפוליטיקה. ראו אותי ליד משרד ראש הממשלה ואמרו שאני הולך להיות יועץ של ביבי, כתבו גם שנפתלי בנט ואריה דרעי הציעו לי להצטרף. קיבלתי באמת הצעות משלושתם ואמרתי לא. הציעו לי מקום משוריין גבוה בליכוד, ומקומות טובים בבית היהודי ובש"ס ובעוד מפלגה גדולה".

מתי בכית לאחרונה?

"אתמול בהתבודדות. אני משתדל שהדיבור שלי עם בורא עולם יהיה דרך רגש וכאב ואז אני בוכה".

מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך?

"בתחפושת של אבו־חמזה. אף פעם לא הייתה לי כזו גרעה. זה היה מוזר".

מי האיש או המושג שמייצג את שנת 2018 בעיניך?

"סוף הפוליטיקלי קורקט. כל הצביעות של השיח המערבי נעלמה השנה. זה קרה הרבה בזכות דונלד טראמפ והתפשט לכל העולם. בעיניי זה נפלא, וזה יותר קרוב לאמת. עדיפה הישירות והמוזרות של טראמפ מאשר החביבות והנזק שעשה ברק אובמה. אובמה קיבל פרס נובל לשלום והמזרח התיכון מדמם מאז".

ודעתך על טראמפ?

"אני רואה שהוא מנסה לתקן את הבעיות שיצר אובמה ועד כה הוא בסדר. הוא אמר לפלסטינים בפנים את מה שישראל לא יכולה הייתה לומר הרבה זמן, בעניין ירושלים. הוא גרם לערב־הסעודית ולמצרים ליישר קו עם ארצות־הברית. אני לא אוהב את האישיות שלו, אבל בהבנת המזרח התיכון הוא עולה על אובמה ולכן גם מתקן טעויות".

איך מתיייחסים לטראמפ בעולם הפלסטיני?

"מפחדים שיתהפך עליהם, מהקפריזות שלו, והכי מפחדים שהוא לא קונה את הסיפור שלהם".

איזו עצה היית נותן לצבי יחזקאלי בן ה־16?

"תן חיוך, הכל לטובה. הייתי יותר מדי רציני בגיל 16, יותר מדי מחשבות על איך אני משיג אופנועים, עושה דאווינים ורושם ולא מבין למה הכל לא הלך חלק. למשל, לא הייתי מקובל בחבר'ה. גם לא הייתי מאלה שמרביצים, והפושטקים של השכונה הרביצו לי. רק בגיל 17, באימונים לסיירת, קיבלתי צורה של בנאדם. עד אז תמיד הייתי רץ מהר, הייתי בורח מהמכות. מצד שני, בזכות הריצה גיליתי שאני יכול להגיע למקומות רחוקים, לשדות, למחבואים שלי, למערות".

מה מפחיד אותך?

"מה יקרה לי בעולם הבא. אולי אני עושה פה טעויות ודברים לא נכונים ואני מפספס את הרצון של השם? אז אני יודע שהפנקס פתוח והיד רושמת. אני יודע שיום אחד יבואו איתי חשבון על כל המעשים הלא־טובים שלי, אז יש לי פחד ויראה מזה".

ריהאנה או ביונסה?

"לא מכיר. אולי שמעתי את השמות אבל אין לי מושג מי אלה".

לא שמעת על ביונסה?

"לא, מי זו בכלל, למה שאני ארצה לדעת מי היא? היא שרה מוזיקה יהודית?"

היא אולי האישה הכי מוכרת בעולם.

"באיזה עולם? בעולם שלי, אני, הילדים שלי ואשתי לא יודעים מי היא. אני לא יודע בכלל איך היא נראית וטוב שכך".

באיזה ריאליטי היית מסכים להשתתף?

"בריאליטי של העולם הבא". 

 מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"בשפה שלי קוראים לזה 'מידה רעה'. הייתי רוצה להתגבר על לחץ שמביא אותי לכעס. זה קורה למשל עם הילדים. אתה מתחיל להוריד עליהם פקודות וחושב לעצמך, חיילים שלי בצבא הקשיבו לי, מבוקשים בג'נין הקשיבו לי והצוציקים האלה לא סופרים אותי. ואז אני נכנס לכעס. צריך לזכור שהפכתי לאבא בגיל מבוגר יחסית, 40, ובגיל 47 אני כבר אבא לחמישה. זה לא פשוט. למה הקב"ה יצר את הסיטואציה שבה הילדים לא מקשיבים לי? כדי שאתגבר על זה".

ספר לנו סוד בבקשה.

"הייתי מאבטח של שמעון פרס אחרי רצח רבין במשך שלושה חודשים. היה קשה. הוא קם בארבע וחצי, מדליק את האור, קורא למאבטחים לעשות איתו קפה ואז מתחיל את היום. היה מתזז הרבה, פעלתן מאוד".

מי היה משחק בתפקיד צבי יחזקאלי בסרט על חייך?

"לא מכיר אחד כזה. אם יורם בינור היה הופך להיות דוס, אז היה אפשר לדבר על מועמד לתפקיד".

מה נשים לא מבינות לגבי גברים?

"זה עמוק ומורכב, אבל יש ספר הדרכה שבו יש את כל התשובות. זה הספר הכי נמכר בעולם, התורה".

מה חשבת על החיקוי שעשו לך ב'ארץ נהדרת'?

"פעם אחרונה שראיתי 'ארץ נהדרת' הייתה לפני 12 שנים, כשעוד ראיתי טלוויזיה בשבת. הפעם שלחו לי את הקטע למייל. החיקוי שלי היה מצחיק וקלע היטב למטרה. כיפת נחמן זה פאנץ' מעולה".