yed300250
הכי מטוקבקות
    AFP
    7 לילות • 06.03.2018
    שירין עד כאן
    השחקנית הצרפתייה שמשחקת פלסטינית בלי לדעת ערבית. הנכדה של הלבנוני שנהרג במלחמה ב–82' שיש לה קרובי משפחה יהודים בישראל. האישה שבטוחה שזוגות מעורבים מקרבים את השלום. הקורבן הטרגי של 'פאודה'. המוות של שירין שבר לנו את הלב. לטיסיה איידו אוספת את הרסיסים
    יהודה נוריאל

    נפלה עטרת ראשנו: שירין איננה. מצטערים על הספוילר למי שטרם ראה, אבל ממילא הייתם יודעים על זה עוד רגע. לא, הספוילר הוא שלנו, ולכל החיים: איך? באמת איך? יהלום הכתר של 'פאודה', ד"ר שירין היפהפייה, הרגישה וטובת הלב, שנקלעה בעל כורחה לכל המלחמות המזוהמות בין המסתערבים לחמאס, ובין אללה לאלוהים — דווקא את שירין לקחתם לנו? לטיסיה איידו, היא שירין, שומעת את היבבות שלנו כל הדרך לפריז, ומציעה ממחטה ממשי איכותי.

     

    ואנחנו עוד נאחזנו, בסוף פרק 9, בתקווה קלושה.

     

    "באמת? אבל ראית אותי תלויה באמבטיה. למה כבר יכולת לצפות?"

     

    את יודעת, קשה לקבל את המוות.

     

     

    "תנחומיי. כבר הספיקו לתרגם לי מאמר שאמר, 'מלכת הטלוויזיה מתה'. אבי (יששכרוף) סיפר לי שאנשים מתאבלים. 'תגידו לי שזה לא נכון!' זה קשה, אני מבינה".

     

    רק למה הם עשו לנו את זה? למה הם עשו לך את זה?

     

    "לא יודעת. באמת אין לי מושג למה (משתהה). אני באמת, לא מבינה".

     

    ידעת על זה מראש, יש להניח.

     

    "התסריטים של העונה לא מתורגמים. ובגלל שאני לא קוראת עברית וערבית, לא ידעתי מה מתרחש בסדרה, פרט לקטעים שלי, שקיבלתי באנגלית. זאת אומרת, ידעתי מה עומד לקרות לשירין, רק בלי לדעת מה קורה מסביב. ופשוט הייתי צריכה לסמוך עליהם".

     

    ולא היית בהלם?

     

    "ניסיתי להבין למה הם עשו את זה. והאמת, אני עדיין לא מבינה (צחוק קל). אולי הם רצו לעורר תגובה חזקה של הצופים, ואת זה נדמה לי שהם השיגו. אבל לא, אני באמת לא מבינה למה, ואין לי כל כך מה לומר. כי זה לא שאמרתי, 'יההה, אני רוצה לעזוב את הסדרה!'"

     

    מבחינת הצופים, זה נראה כמו טעות איומה.

     

    "אני לא יודעת, את זה הם יגלו בהמשך. ליאור ואבי מעולים במה שהם כותבים, אולי תהיה עונה שלישית נפלאה והכל יהיה בסדר. בכל מקרה, איתי לא דובר על משהו בעונה הזו. אם זה בכלל אפשרי".

     

    לטיסיה־שירין לא הייתה הראשונה להיקטף מ'פאודה' (ימי ראשון בערוץ yes Edge). במה שהופך לאחד המאפיינים המובהקים של הסדרה, דמויות מפתח נעלמות במפתיע ולנצח. בעונה הראשונה היו אלה בועז האהוב (תומר קפון), והטרוריסט האהוב בכל הזמנים, אבו־אחמד הפנתר (הישאם סלימאן). העונה השנייה נפתחה בסילוקו של המפקד מורנו (יובל סגל) ולאחרונה תוך שני פרקים, איבדה 'פאודה' את הדמויות מס' 3, 4 ו־5 שלה (גם ברשימת הקרדיטים): יגאל נאור, הוא אביו של ליאור רז; שאדי מרעי, הוא וואליד, בכיר בחמאס. ומס' 1 של הצופים, שירין. יושב לו שם ליאור רז, פעם אדם שהערכנו, ובוכה על כתפיו של איציק כהן: "כולם מתים לי, גבי. כולם מתים לי".

     

    "כי זה מה שגורמת מלחמה, וליאור ואבי באמת רוצים להראות את זה", אומרת איידו, "להראות את הטמטום של נקמה, ואת המשמעות הצורבת של מלחמה: אתה תאבד את האנשים היקרים לך. גם כצופה".

     

    × × ×

     

    איידו מכירה את האובדן על בשרה. "סבא שלי נהרג ב־1982, במהלך המלחמה בביירות, ביום הטבח בסברא ושתילא. ואנחנו לא ממש יודעים עד היום על ידי מי מהצדדים", היא מספרת. "המשפחה שלי חוותה סבל וכאב עמוק בעקבות האירוע הזה. ועבורי אישית, זה מה שגרם לי לפנות לדרך הומניסטית, לא אלימה ושוחרת שלום".

     

    סיפורה המשפחתי של לטיסיה מרתק, וגם מורכב וטעון, מה שמעמיד אותה במקום רגיש. מחצית ממשפחתה, הצד של אמא, חי בלבנון עד היום. שם גם ביקרה פעמים רבות, בעיקר בשנות הילדות, בביירות ובאזור ההר. "הרבה משפחות בלבנון, במיוחד לפני המלחמה, היו מעורבות. במשפחת אמי היה מיקס כזה, היהודי היה נשוי למוסלמי, ואז המוסלמי התחתן עם הנוצרי ‑ וזה נתן לך לחשוב שהכל יכול להיות בסדר", היא מספרת.

     

    "ואז הגיעה המלחמה ב־82'. רבים מבני המשפחה שם ספגו אבידות וסבל גדול. מסובך לי לדבר על זה, ממילא גם הייתי צעירה. אני רק זוכרת אותנו בצרפת מרותקים למסך הטלוויזיה, ומקיימים הרבה שיחות איתם. ועדיין אינני יודעת את כל הפרטים", היא נדחקת לספר. וגם, היא מגלה, יש לה קרובי משפחה יהודים. "אמורים להיות לי כאלה, וכל מה שאני יודעת הוא, שהם היגרו לישראל מלבנון ב־67'", היא חושפת.

     

    גרים פה בארץ? ולא הרמת טלפון?

     

    "איך? אולי יש לך את המספר שלהם? אני לא יודעת איפה הם. הקשר הלך לאיבוד".

     

    זאת אומרת, יש סיכוי סביר שכמה מהם ראו 'פאודה' ולא יודעים ששירין היא קרובה שלהם.

     

    "כן, יש סיכוי כזה. לא יודעת, יש לי מחשבות על זה... אולי עוד אמצא אותם יום אחד", היא אומרת ומבקשת שכאן נעצור.

     

    איידו נולדה בעיר קטנה בדרום־מזרח צרפת, במחוז ארדש. בת לאב נוצרי מצרפת ולאם מוסלמית שהגיעה מלבנון, עניין שלא תמיד התקבל בברכה בקרב שתי המשפחות. אביה רופא, "תפקיד שעזר לי לעצב את דמותה של שירין עכשיו. התקשרתי ואמרתי לו, היי אבא, גם אני רופאה עכשיו! ולי זה לקח רק שלושה חודשים, לא שבע שנים!" היא צוחקת. גם אמה למדה רפואה, שם הכירה את האב, אך הפכה לציירת. איידו מתארת משפחה צרפתית, ליברלית ומשכילה, עם נטיות מובהקות לאמנות. בגיל 17 פנתה ללימודי ארכיטקטורה. בדרך מקרה נקלעה בהמשך לשיעור משחק של חברה, "ואחרי חצי שנה כבר למדתי משחק בפריז. אחרי שלוש שנות ארכיטקטורה אמרתי, המממ, אוקיי. לא עוד מתמטיקה".

     

    החיבור שלה ל'פאודה' ולארץ מתחיל לפני ארבע שנים, דרך אהבתה לקולנוע והבמאי ערן ריקליס. "ראיתי את הסרטים של ערן, 'עץ לימון' ו'הכלה הסורית' ואמרתי, וואו. יש לי משהו משותף עם העולם הזה. אז פשוט כתבתי לו בפייסבוק. סיפרתי לו שאני מרגישה מאוד קרובה לנושאי הסרטים שלו, גם בגלל הרקע המשפחתי שלי, והייתי שמחה אם יום אחד אוכל ליטול חלק", היא מספרת. "לשמחתי והפתעתי ערן ענה מיד ואמר, 'היי, אני בפריז. בואי ניפגש ונעשה אודישן לסרטי הבא'. תוך שבוע נאלצתי ללמוד קצת עברית וערבית־פלסטינית. התקשרתי לכל החברים שלי בעיר, מי מדבר את השפה ויכול לעזור?" היא צוחקת.

     

    אצל ריקליס שיחקה ב'ערבים רוקדים', על פי ספרו של סייד קשוע, בתפקיד פחימה, אמו של איאד (תאופיק ברהום). "הילה יובל, המלהקת של 'פאודה', ראתה את הסרט והאמינה בי, גם על בסיס מי שאני בחיים. ואת האודישן לסדרה עשיתי מקצה העולם, אל־איי. תפקיד מורכב בסדרה ישראלית — ופשוט סמכתי על היוצרים, ומה שסופר לי על התפקיד — אחרת לא הייתי אומרת כן. רציתי תפקיד שיעלה בקנה אחד עם מה שאני מאמינה בו ועם מצבי בחיים. לגלות אמפתיה בסיסית לכל אדם, מכל צד".

     

    × × ×

     

    ב'פאודה' קנתה לטיסיה כאמור את לב הצופים בתפקידה של ד"ר שירין אל־עבד. רופאה יפהפייה וטובת לב, הנקלעת לרומן סוער עם דורון קביליו (ליאור רז), בלי לדעת שהוא יהודי מסתערב. בד בבד עם חשיפתו של דורון, שירין נישאת לוואליד (שאדי מרעי), מפקד הזרוע הצבאית של חמאס — רק כדי למצוא עצמה מסובכת, ואוהו כמה, שוב עם דורון. ובגדול, שירין היא המוזה, הנפש הטהורה והיפה בעולם גברי אלים בטירוף, שבו כולם מרמים את כולם ונוקמים בלי הכרה. הדמות היחידה שאומרת בערבית "עמלייה", ולא במשמעות של פיגוע תופת — אלא ניתוח מציל חיים.

     

    ואיך הסתדרה בחורה צרפתייה אנינה כמוך על הסט המזיע והמסריח של 'פאודה'?

     

    (צוחקת) "זו טעות שלך כצופה, כי הייתי משוחררת מהחוויה הצפופה והמזיעה הזו. בוא ניזכר רגע. בעונה הראשונה אני בבית חולים ותקועה בבית מלון. בעונה השנייה אני בבית חולים, ומשם בתא מעצר וחזרה לבית. למעשה, עבדתי רק עם ליאור ושאדי. אבל הרבה אנשים מדברים איתי על סצנות האקשן ב'פאודה'. יופי, רק איזה אקשן? אני תמיד תקועה בחדר!"

     

    איך הייתה האווירה בצילומים?

     

    "מצב הרוח על הסט היה ממש טוב, אבל תתפלא, כמעט לא היה לנו זמן לדבר בינינו. סצנות עם ליאור זה עבודה, עבודה, עבודה. הוא מאוד מפוקס, גם בגלל הלחץ עליו כיוצר, כותב והשחקן הראשי. ואני מאוד־מאוד מפוקסת, כי קשה לי לדבר ערבית. אז הדבר היחידי מחוץ לצילומים הוא לשנן את השורות. אווירה מתוחה, במובן הקריאטיבי, החיובי".

     

    עבודה, עבודה, אבל ערום זה ערום באבא.

     

    "הסצנות האינטימיות עם ליאור היו, מטבען, מורכבות. לכן עושים הרבה חזרות עם הבמאי ועם השחקן. מה נוח לך לעשות? מה פחות? ואז הולכים לעשות את זה, וכן, כולם מסתכלים עליך, המצלמה מונחת עליך. אבל אתה צריך להישאר נאמן לרגע, ולא לזייף. מתחברת לעיניים של ליאור. וזה עוד רגע".

     

    הרומן הסוער של שירין ודורון הוא לב העונה.

     

    "כן, היחסים ביניהם הם חוט השני שעובר לאורך העונה. וכולם מדברים כל הזמן על היחסים בינינו. אבל זה מצחיק, מחוץ לצילומים אף פעם לא היה לנו זמן לעצמנו. אולי, אולי, פעם אחת ליאור ואני שתינו קפה על הבר. וגם אז, זה היה עבור חזרה על הטקסט. (צוחקת) נו מה, ציפיתם לבקבוק ויסקי בשעות הקטנות? מצטערת לאכזב. אבל זה השתלם בתפקיד טוב".

     

    אבל זו מערכת יחסים שבהתחלה הייתה מבוססת על שקר, דורון התחזה לפלסטיני. ואחר כך, היא גם הופכת לשבויה שלו!

     

    "אף פעם לא ראיתי בשירין שבויה של דורון. אהבה היא לא משהו שאתה מחליט או שולט בו. אלא דבר שאתה יכול להיאבק עליו, אם אתה באמת רוצה אותו. כמו כל הזוגות, בני מדינות או דתות שונות, בכל מקום בעולם, שבתחילה צריכים לשכנע את בני משפחותיהם, שיקבלו את אהוב ליבם. תמיד קיים הפחד שמישהו יגיד: 'לא, אסור לך לאהוב אותו'.

     

    "אבל פגשתי כל כך הרבה זוגות 'מעורבים' בעולם, שחיים באושר ומגדלים משפחה. האנשים האלה, דרך אהבתם, תורמים לסובלנות ולהבנה בין קהילות שונות. והילדים המשותפים שהם מביאים לעולם, הם כבר בוודאי פתוחים לרעיון של שיתוף ושלום. אתה לא חושב שהעולם שלנו צריך יותר כאלה?"

     

    ומנגד בעלך הפלסטיני, וואליד הנבגד. בסצנת השיא, כשאת כבולה לשולחן באזיקים בחדר החקירות.

     

    "עדיין לא ראיתי אותה! זו הייתה הסצנה הראשונה שלי בעונה 2. הגעתי כמה ימים קודם לישראל, מדדתי את הבגדים, פגשתי את הבמאי, אמרתי היי לכולם. 'אוקיי, זה החדר שלך'. ואזיקים! זה היה באמת חזק. שאדי באמת הצליח להיכנס לרגע אינטנסיבי, מפחיד מאוד".

     

    עבורך, מיהי ד"ר שירין אל־עבד?

     

    "שאלה מצוינת. אתה יודע, כשקראתי את התסריט בהתחלה, שירין לא הייתה חצי צרפתייה חצי פלסטינית. אבל היו לי הרבה שיחות עם ליאור ואבי, והם הבינו שאני חצי לבנונית וחצי צרפתייה, נמצאת בין עולמות, מכירה את המלחמה — אבל מרחוק. ומכאן, באינסטינקט מצוין, נולד הרעיון להפוך את שירין לחצי צרפתייה. לתת לשירין סיבה להיות באמת בין שני עולמות, בלי הצורך 'לשחק'. ועבורי זה היה חשוב. זו דמות מתנה. כי יכולתי לעשות אותה קרובה למה שאני באמת".

     

    היא גם האישה שמשלמת על חטאי כל הגברים, הקורבן הטרגי הגדול של 'פאודה'. ממש טרגדיה יוונית.

     

    "ממש ככה. הקתרזיס של כל הצדדים. היה יום אחד שאבי אמר, 'שירין מנוצלת על ידי שני הצדדים', ובאותו רגע זה גרם לי לשוק. ואחריו ההבנה. כן, זה נכון, וזה מאוד ברוטלי. ומצד שני, שירין שלי היא הדמות האמפתית, גם בגלל שהיא רופאה, מגלה אחריות ודאגה כנה לכל אדם שסובל. והמטרה שלי הייתה לצרוב בלב הצופה את שירין, ודרכה לטעת את האפשרות להבנה בין אנשים".

     

    חוויית 'פאודה', תפקיד חייה של איידו עד עתה, הסבה לדבריה הנאה גדולה, ותגובות שלא פוסקות עד עכשיו. "המון תגובות, מכל כיוון, מישראל, פלסטין ובעולם, מיליון סלפיז. להיות מפורסמת זה נחמד, אבל לא העיקר, אלא מה שאומרים לי. ושירין נגעה בלב של כולם", היא אומרת.

     

    "וזו חוויה מדהימה שטרם הכרתי. כי בלי הקהל אנחנו כלום. מתל־אביב של העונה הראשונה יצאתי לנגב בעונה השנייה, וגם פגשתי חברים ברמאללה ושכם ובית לחם. בכל מקום אנשים העבירו תגובות חיוביות, זה מטורף כמה, ובכל מקום אנשים הבינו את המהות של 'פאודה': שירין מייצגת את האזרחים משני הצדדים, שלא רוצים יותר ליטול חלק במלחמות, אלא מבקשים פתרון של שלום. ומדי יום כשאני מקבלת תגובות כאלה, אני מבינה שאם הדמות של שירין עוזרת, אפילו במעט, לגשר על הפערים בין העמים ‑ זה יהיה מופלא. פשוט מחפשים דמות כזו".

     

    והיו גם תגובות, בעיקר בעולם הערבי, על כך שזו סדרה ישראלית ציונית, אז מה פתאום את מסייעת לה?

     

    "כן, אני רואה תגובות כאלה, אבל לא מתייחסת אליהן. אני ממש לא באתי לנקוט עמדה פוליטית. אלא להתייחס לכולם באופן חיובי. זו גם העמדה של שירין, כי קל מאוד ליפול למלכודת של נקמה ואלימות. אז אתה יכול להגיד שפה אני הולכת בהתאם לדמות שלי. ואישית, חזרתי מהביקור שלי בגדה בידיעה גדולה מאי פעם שפתרון הסכסוך אפשרי. שכם שונה מתל־אביב. אבל החומוס טעים אותו דבר".

     

    אבל לצד העובדה ש'פאודה' מציגה את האויב כאדם ממש כמוך, היא מגיעה מעין ישראלית, ויוצרי הסדרה הם הראשונים להודות בכך.

     

    "תראה, אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה. השאלה הזו מיד עולה, 'מה דעתך על הסכסוך'. שאלה טבעית. אבל מה ששוכחים שממילא מסובך עבורי להיות צרפתייה. ו'פאודה' תרמה עוד יותר מורכבות להשקפות שלי על החלק הזה של העול. כשחקנית אני מעוניינת לגרום לצופים לחוש. ודרך הרגשות, אולי להבין טוב יותר דברים".

     

    'פאודה', בוודאי ההתאבדות של שירין, הוא סיפור נורא על מעגל מוות אינסופי, לא?

     

    "היוצרים גילו לי הרבה דברים שלא ידעתי, זו גם המטרה שלהם להראות לצופים: כל הנקמה הנצחית והאינסופית הזו — היא עבור כלום. עבור כלום! ובסוף אתה מפסיד המון. מפסיד הכל. אתה מפסיד את חייך. תראו את שירין. היא הרבה אנשים סביבכם. והעבודה על 'פאודה' חיזקה עוד יותר את מה שהאמנתי בו קודם: הניצחון יגיע רק בדרך לא אלימה".

     

    כולם מנצלים את שירין. עם ליאור רז בפאודה
    כולם מנצלים את שירין. עם ליאור רז בפאודה

     

    × × ×

     

    איידו, כאמור, איננה יודעת ערבית. את תפקידה בסדרה למדה דרך שינון, ועבודה (מעולה) על המבטא, בעזרת שני מורים צמודים לשפה. אגב, יש לה כישרון טבעי לזה, עד היום כבר הספיקה לשחק בשמונה שפות שונות, כולל תמאזיגת (ברברית), טורקית ויוונית, בתפקיד קליאופטרה. מי אם לא היא.

     

    'פאודה' פתחה גם עבורה את שערי תעשיית המסך. "מה שקורה באמריקה, זה ממש טירוף", היא אומרת, "הדלתות נפתחו שפשוט קשה להאמין. היינו בפרמיירה באמריקה, מגיעים מלהקים ענקיים, זוכי אוסקר. ואומרים מיד: 'תודה שהגעתם! אנחנו מעריצים גדולים של 'פאודה''. אז גם במובן הזה, התפקיד של שירין היה פשוט מתנה".

     

    איידו מספרת על הצעות למספר פרויקטים בעתיד, כמו צילומים באירופה שהיא כרגע בעיצומם. היא שואפת להתמיד בקו של "נשים חזקות שנאבקות בממסד שמבקש למחוק אותן, ותפקידים שמרחיבים את ההבנה לגבי מה שערבים עוברים. כמו ב'ערבים רוקדים', 'פאודה', ועכשיו גם ב'אוויר קדוש'. זה מה שקיוויתי לקבל אחרי הסדרה ‑ אם זה לא יביא ליותר תקווה והבנה אני בחוץ".

     

    ב'אוויר קדוש', סרט הבכורה של שאדי סרור, שלכבוד הבכורה שלו תגיע לישראל באוקטובר, מגלמת איידו תפקיד של ערבייה נוצרייה מנצרת שנאבקת יחד בן זוגה בקשיי היומיום בדרך להגשמת הרעיון הגדול: למכור אוויר קדוש לכל המאמינים. "ביקורת סאטירית מעודנת על דתות והדרך שבה אנשים מנצלים אותן עבור כסף וכוח. ואני, אגב, מדריכה שם נשים בנוגע לזכויותיהן המיניות", היא צוחקת. היא עצמה איננה אדם מאמין. הצד הרוחני שלה מתבטא בהרבה מדיטציה. "לעצום עיניים, להרגיש ולהתחבר. ולא, לא הייתי בהודו עדיין. אני משוכנעת שבתור ישראלי, זו השאלה הבאה שלך, וכן, אני יודעת שאני ח־י־י־ב־ת להגיע", היא צוחקת.

     

    היא מתגוררת בפריז. "קר וחורפי כאן עכשיו. לפחות במזג אוויר, אתם מנצחים כל הזמן". שומרת בקנאות על פרטיותה, לא מוסרת אם יש מישהו משמעותי בחייה, רק מוסרת שאין מה לדאוג. עסוקה בשלל תחומי אמנות. "משחק הוא לא הדבר היחידי, אלא מיתר אחד בכינור". כמו אמא שלה, מציירת כשמתאפשר לה, יוצרת סרט דוקומנטרי על תרפיה במוזיקה, ואף מפתחת קריירה מוזיקלית צנועה כזמרת. במעט הזמן הפנוי שנותר, צופה בטלוויזיה, 'מראה שחורה', וקולנוע, "פול תומאס אנדרסון. הסרט האחרון עם דניאל דיי לואיס. או מיי גוד! זה השחקן שאתה כל החיים חולם לשחק איתו".

     

    שומרת על קשר עם כמה מאנשי 'פאודה', צחי, ליאור, שאדי, רונה־לי, ושני הבמאים. ומתגעגעת לתל־אביב. "בעונה הזו לא היה לי זמן לכלום, תשעה שבועות ולא יצאתי כמעט. אבל אני מכירה את תל־אביב מביקורים קודמים. החלל התעשייתי הסודי בפלורנטין, והסטודיו שלי ליוגה. הייתי מביאה את המזרן שלי ועולה על הגג, לפני שהשמש עולה, וזה היה הבית הקטן שלי שמחוץ לבית", היא מספרת.

     

    משהו שאת זוכרת בעברית?

     

    "'אני רוצה קפוצ'ינו קטן, בבקשה'. אבל זה לא ישראלי טיפוסי. 'נו! איפה הקפה?'"

     

    ולמה לקחתם לנו את שירין!

     

    "אתה צודק. שאלתי אותם, האם אני יכולה לחזור בחלומות של ליאור. או בסיוטים שלו", היא צוחקת, "אבל אף אחד לא יודע. עדיין".

     

    7nights@yedioth.co.il

     


    פרסום ראשון: 06.03.18 , 00:55
    yed660100