למזכיר מועצת גדולי התורה מרדכי שטרן אין ווטסאפ. אין לו בכלל אינטרנט, כי על פי ההלכה החרדית אינטרנט הוא דבר תועבה. את התכתובת שלו הוא מנהל בפקסים. הטכניקה הזאת עמדה בקצב של המאה שעברה, אבל מתקשה להסתגל למאה הנוכחית.

אתמול הוציא המזכיר החרוץ מכתב שדוחה, בשם המועצה, את הצעה הפשרה בעניין חוק הגיוס. במילים אחרות, הולכים לבחירות. אבל עד שהמכתב אושר ונשלח והתפרסם, האינטרס החרדי היה במקום אחר. החרדים לא רצו בחירות. כן רצו פשרה. ליצמן, שפתח בכל המהומה, אץ רץ לנתניהו להסביר שזה לא בדיוק ככה ולא בדיוק ככה. נתניהו לא הבין את ליצמן וליצמן לא הבין את נתניהו. השנים נפרדו באי־הבנה הדדית.

נכון לשעת כתיבת שורות אלה אני לא יודע אם הולכים לבחירות ומתי. הנבואה, קבעו רבנים חכמים יותר, ניתנה מאז חורבן הבית לשוטים. הבעיה איננה הנבואה – הבעיה היא השוטים. קשה מאוד לנבא לאן הם ידרדרו עוד את עסקי המדינה.

הקדמת הבחירות לא טובה לחרדים. היא עלולה להוריד את ש"ס אל מתחת לאחוז החסימה, ובלי ש"ס כוח המיקוח שלהם יירד פלאים. אריה דרעי, בייאושו, יקרא לבוחרים שלהם לבוא ולהציל אותו, וזה עלול להזיק להם בקלפי. והעיקר, אין שום ערובה שהם יהיו חלק מהקואליציה הבאה. נתניהו עסוק עכשיו רק בנושא אחד – בחקירותיו. אם יחשוב שממשלה מרכזית יותר תשפר את מצבו מול הפרקליטות, מול התקשורת, מול המערכת המשפטית, הוא לא יהסס לבגוד בהם. הוא עשה את זה בעבר, בעצה אחת עם לפיד ולבני, ולא שילם מחיר אצל החרדים. אין מניעה שיעשה זאת שוב.

או שמישהו אחר יעמוד בראש הממשלה.

המשבר הזה נפתח כשראשי כל סיעות הקואליציה מבקשים לשפר עמדות. נתניהו רצה להבטיח שכהונתו תימשך מעבר ליום שבו יודיע היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתבי אישום. הוא מאמין שמצבו בשימוע ובבית המשפט יהיה טוב יותר אם יגיע לשם כראש ממשלה.

החרדים רצו חוק יסוד תורה שינציח את אפלייתם לטובה, וחוק גיוס שיפטור את המגזר שלהם מחובותיו. כחלון רצה תקציב שיוכל להתהדר בו מול הבוחרים. מי שבחר בו לפני שנתיים לא יבחר בו שוב והוא זקוק נואשות לציבור בוחרים חדש, שונה מהקודם (בחרו בו בעיקר אנשי המעמד הבינוני, בוחרי לפיד בפוטנציה. הוא מחפש את בוחריו הבאים בין מצביעי הימין).

ליברמן ראה את מצביעיו נעלמים. מה שקרה לכל מפלגות העולים קורה גם לישראל ביתנו, בתוספת משפט השחיתות של פאינה והיעדר הישגים שניתן לנופף בהם. הפתרון הנכון, מבחינתו, הוא לחזור לליכוד, אבל ראשי הליכוד לא מגלים כרגע עניין בו. בבחירות מוקדמות נתניהו יילך אל עולי רוסיה המבוגרים, הציבור שלו, ויזעק, אני קורבן הממסד השמאלני. הוא ישתה לו את כל המנדטים. ליברמן לא רצה בחירות, אבל הבין שאם נגזר עליו ללכת לבחירות הוא חייב להיות מזוהה עם קמפיין פופולארי. הוא הלך על חוק הגיוס.

מה שהתחיל בניסיון למקצה שיפורים התגלגל לכאוס. נתניהו בישל דייסה, ליצמן תיבל אותה, כחלון ערבב אותה וליברמן הגדיל את האש. נתניהו, שאמור היה לכבות את השריפה בתחילתה, הניח לה לאבד שליטה. זה לא קורה לו בפעם הראשונה.

יש טעם בבחירות כאשר הן מגיעות במועדן או כאשר ניטש ויכוח של ממש על מדיניות הממשלה או על תפקודה. זה לא המצב בעידן נתניהו. ב־2015 הוא כפה על המדינה בחירות מוקדמות בגלל החינמון שלו, וב־2018 הוא מתגלגל לבחירות בגלל החקירות שלו. ולחבר'ה האלה עוד יש חוצפה לדבר על משילות.