שיר אלמליח מגיעה באוברול תכלת קצר ואוורירי לבית הקפה המשקיף אל הים, מזמינה תה עם קינמון וג׳ינג׳ר ונתחי סלמון. מושכת מבטים - גם מגברים, גם מנשים, שמנסים לבחון מקרוב את הדוגמנית המדוברת. היא מצידה מתבוננת לעבר האופק במבט מעט מוטרד. אולי זו ההשכמה המוקדמת, בארבע לפנות בוקר, לצילומים. אולי הפרידה הטרייה מבן זוגה, צלם האופנה ג׳וזף קארדו.
במשך תשעה חודשים הם היו הזוג הנוצץ של תעשיית היופי. היא, בגיל 28, אחת הדוגמניות הכי מצליחות בישראל ‑ חוותה פרידה כואבת משחקן הכדורגל לשעבר אלרואי כהן, לאחר מערכת יחסים של עשור ונישואים מתוקשרים. הוא, צלם אופנה איטלקי, בעל תיק עבודות מרשים שכולל קמפיינים למותגים נחשבים כמו ג'ורג'יו ארמני, "אייוון" ו"בוי לונדון", רווק בן 42, מבוקש ומרשים, שפגש אותה על הסט והתאהב.
מאז ניהלו קשר מרחוק. לפעמים נפגשו אצלה, בבית בצפון תל אביב ליד הים, לפעמים אצלו, באחד משני הבתים שהוא מחזיק ‑ במילאנו ובבארי שבדרום איטליה ‑ ולפעמים טיילו יחד בערים אחרות באירופה. לפני כחודש עוד העבירו סוף שבוע רומנטי בפריז. אבל כשקפץ לבקר אותה לאחרונה בישראל, אלמליח מספרת, הודיעה לו שזה נגמר.
״באיזשהו מקום הכנתי את עצמי לפרידה״, היא אומרת. ״לפני כמה חודשים נפרדנו, אבל החלטתי לתת לקשר עוד צ׳אנס. כבר אז אמרתי לעצמי, שזה הצ׳אנס האחרון ואם הפעם זה לא יצליח - אז לא. אני לא מאמינה ממש בקאמבק. קשה מאוד לשקם קשר אחרי פרידה, במיוחד אם זו פרידה על נושא עקרוני. ובכל זאת, במקרה של ג׳וזף ‑ החלטתי לתת עוד הזדמנות״.
אז מה קרה?
״אחרי הפרידה הראשונה דיברנו וליבנו את העניינים בינינו. לא רצינו לוותר בכזו קלות, חשבנו שאנחנו יכולים לתקן את מה שצריך. אבל אחרי כמה חודשים של ניסיונות, הבנתי שהפערים גדולים מדי ישבנו אצלי בבית והחלטתי לסיים את זה הכי יפה שאפשר. זו לא הייתה החלטה פזיזה, אבל הרגשתי שאני צריכה לשים לקשר סוף ולצאת לדרך חדשה״.
נראיתם כמו זוג מאוהב.
"ג׳וזף הוא איש טוב ומדהים, מי שתהיה איתו תרוויח - אבל זו לא תהיה אני. כדי שזוגיות תחזיק מעמד לאורך שנים, כך אני מאמינה, לא מספיקות רק אהבה, נאמנות ותמיכה. את כל זה קיבלתי כמובן מג'וזף, בגלל זה היינו יחד מלכתחילה ‑ אבל יש עוד דברים שאני צריכה".
אולי גם המרחק הגיאורפי הפריע? אולי הבדלי המנטליות?
״דווקא לא. היה לנו פורמט קבוע: אחרי עשרה ימים של עבודה קשה, אני לוקחת ארבעה ימי חופש ונפגשת איתו. זה עבד מצוין בשבילנו. אנשים נתלים בסיבות חיצוניות. אחרי הפרידה הראשונה יצאו כל מיני אנשים ואמרו: טוב, היה ברור שתיפרדו. הוא בכלל לא מתאים לך וכאלה. כמובן שנתקלתי גם בתגובות על זה שהוא לא יהודי. אבל אני מסתכלת רק על הנשמה של הבן אדם, לא על שום דבר אחר. גם כסף לא מעניין אותי, רק האישיות. אלו החיים שלי ואני חיה אותם. לא האנשים שמעבירים עליי ביקורת. אני פשוט בונה חומה סביבי ומתעלמת״.
אז מה השתבש בכל זאת?
"אני רציתי מרחב, וג׳וזף רצה סימביוזה יותר גדולה. בהתחלה אמרתי לעצמי, טוב, אולי זה יסתדר. עם הזמן שאלתי את עצמי - האם אני רוצה להמשיך ככה כל החיים? האם זה הקשר שאני רוצה היום והבנתי שלא. ואני, איפה שלא מתאים לי ‑ אני לא נשארת. היום אני מרגישה שאני צריכה את הלבד שלי״.
השיחה הייתה קשה?
״כל פרידה היא קשה, אבל אני תמיד נותנת להיגיון להוביל אותי, גם בהחלטות לא פשוטות כמו פרידה. אם אני חושבת שקשר לא נכון או לא מתאים לי ‑ אני עוזבת. גם אם יש לי אהבה מאוד גדולה בלב. ג׳וזף היה קורא לי לפעמים רובוט. אולי בגלל מה שעברתי בחיים, אני לא מוכנה לתת לעצמי לטעות יותר. ובסוף מערכת היחסים עם ג׳וזף הרגשתי שפחות טוב לי״.
חרטות, כעסים?
״מכל דבר לומדים. ג׳וזף הגיע לחיים שלי מסיבה מסוימת, כי היו דברים שהייתי צריכה לחוות, ואני לוקחת מזה רק את הטוב".
יש סיכוי לקאמבק?
״הפעם זה לגמרי סופי, לא תהיה עוד חזרה. אבל אני לא מתחרטת על שום דבר - לא על הקשר, ולא על הפרידה״.
חליפות ופחמימות
הכל התחיל בשיחת טלפון מפתיעה. ״הזמנתי את אמא שלי לנוח במילאנו לכמה ימים, כשהסוכנת הקודמת שלי התקשרה פתאום. היא אמרה לי: תקשיבי, את אורזת עכשיו וטסה ליומיים בפירנצה! אמרתי לה: ׳מה אני נראית לך, יו־יו? אני בחופשה עם אמא שלי׳. אבל היא התעקשה והסבירה: ׳זו חברת ההלבשה התחתונה הכי מצליחה באיטליה וברוסיה, אחת העבודות הכי טובות שתוכלי לקבל׳״.
הייתה זו דווקא אמא של שיר שלחצה עליה להסכים. ״היא אמרה לי: 'לא היו מקפיצים אותך למשהו לא רציני', אז לקחתי את הטרולי ועליתי על טיסה. ואני הבן אדם הכי לא ספונטני שאתה מכיר".
לצלם קראו במקרה ג׳וזף קארדו.
"כן, אבל אז לא קרה שום דבר בינינו. לקראת סוף הצילומים, הוא אמנם ניסה לרחרח ולבדוק אם אני פנויה. הסברתי לו שאני נשואה ולא בעניין בכלל״.
שנה לאחר מכן הוזמנה אלמליח לצילומים שנערכו בסטודיו של הצלם המצליח, בעיר בארי, שבחבל פוליה באיטליה. ״אני מגיעה ורואה סטנד מפוצץ בפיג׳מות, אבל פיג'מות של זקנות, הכי משעמם בעולם. ניגשתי לג'וזף ואמרתי: ׳אני לא מבינה, הבאת אותי מישראל כדי לדגמן פיג׳מות?! לא יכולת למצוא מישהי מקומית?' ואז הוא ענה לי: 'זה היה רק תירוץ כדי להביא אותך לפה'. בדיעבד, מסתבר שהוא עקב אחריי וידע שחצי שנה לפני כן התגרשתי״.
הופתעת?
״תמיד ידעתי שאני אכיר את בן הזוג שלי על הדרך, באופן טבעי. אני שונאת דייטים, זה כמו חקירת שב״כ מבחינתי. גם את אלרואי הכרתי כשלמדנו יחד בבית הספר״.
היא לא התמסרה מהר. "כשהתחלתי לצאת עם ג׳וזף הייתי מאוד מרוחקת ולא נגישה. לא חשבתי שזה הזמן הנכון מבחינתי להיכנס לזוגיות. מאוד שמרתי על עצמי, לא רציתי להיפגע. ג׳וזף תמיד אמר לי שאני לא בחורה רגילה. לא מאלה שרק רוצות להתחתן או משתפכות יותר מדי. מתברר שזה איתגר אותו. הוא לא הרים ידיים וכשראיתי איך הוא נלחם עליי - זה גרם לי לעצור ולהגיד: איזה חמוד".
הקשר התפתח, הם אפילו הגיעו לשלב המפגש עם ההורים. ״בפעם ראשונה שג'וזף נפגש עם המשפחה שלי, התרגשתי", היא מודה. "עשר שנים הייתי עם אלרואי ופתאום להביא לשם מישהו אחר היה מוזר. לא ידעתי איך יקבלו אותו, אבל הכל עבר בהצלחה. גם אני פגשתי את המשפחה שלו בבארי. הם לא מדברים אנגלית או ספרדית, אז ג'וזף היה צריך לתרגם לי".
ואיך תיקשרת עם ג'וזף?
"תיקשרנו באנגלית. אני יודעת רק כמה משפטים באיטלקית, אבל כן מבינה את השפה, כי אני מדברת ספרדית, השפה שבה סבא וסבתא שלי דיברו. וכן, איטלקית זו השפה הכי יפה בעולם״.
והיו גם יתרונות נוספים בתפאורה האיטלקית מסביב. "למה אני כל כך אוהבת את איטליה? בגלל האוכל! אני אוכלת הרבה דגים והסלמון שם? אין דברים כאלו. מכורה. פסטות אני דווקא לא אוהבת, אבל סופלה שוקולד איטלקי - מאוד! גם פיצות, כמובן".
אסון לגזרה.
"רוב הזמן אני שומרת. אבל פעם בשבוע, אחרי יום צילום אינטנסיבי, אני מתפנקת בארוחת שחיתות. הייתי אומרת לג'וזף: ׳אני רעבה, בוא נלך לאכול פחמימות׳, והוא היה לוקח אותי לפיצרייה הכי טובה באזור. רק אחרי הקינוח הייתי נרגעת".
הוא גם בישל לך?
"הוא תמיד שאל אותי: איך את אוהבת את האוכל המרוקאי? כמה תבלינים יש בו! ואני הייתי עונה: לא, אתה! מכין לי חזה עוף, שם רק פלפל שחור ונגמר הסיפור. אספרסו? ג'וזף שותה איזה עשר קפה ביום. כאילו זה מים. לא פלא שאחרי זה האיטלקים מתלוננים שיש להם מיגרנה״.
אבל רוב הזמן, אלמליח הרגישה בבית. “אני זוכרת שהסתובבתי יום אחד במילאנו ופתאום ראיתי שני איטלקים רבים בצעקות באמצע הרחוב. שאלתי את ג'וזף: מה זה הדבר הזה? והוא אמר לי: זה בסדר, כולם פה ככה. הם יותר גרועים מהישראלים. עצבניים, רק עם סטייל. רבים עם חליפות".
איזה הבדלים נוספים יש בין הגברים האיטלקים לישראלים?
"אני לא מכירה גברים איטלקים, אני מכירה רק את ג'וזף. אני יודעת שהוא מאוד כיבד אותי והחשיב את דעתי. בקשר זוגי הכי חשוב לי שבן הזוג שלי יהיה מכיל, נאמן ואוהב, וזה מה שהיה בג'וזף. הוא כל הזמן שאל מה שלומי. דאג שיהיה לי טוב. הוא גם גבר מאוד רומנטי, אין רומנטיקה כזו בישראל. בהתחלה לא ידעתי איך לאכול את זה, זה נראה לי לא הגיוני. ליום ההולדת שלי למשל הוא הטיס אותי למלדיביים וסידר לנו ארוחה על החוף עם שפים. הייתי נבוכה. אמרתי: או מיי גוד, כולה יום הולדת. זה הרגיש לי קצת טו מאץ', אבל מה זה נהניתי. ולמרות זאת, עם מחוות, ככל שהן יהיו נהדרות, לא בונים חיים״.
אולי עולם האופנה, שחיבר ביניכם, גם חיבל לכם בקשר?
"הרבה אנשים חושבים שבגלל שג'וזף צלם אופנה שעובד עם דוגמניות, הוא מפלרטט איתן. וג׳וזף הכי לא כזה! הכי שמרן שיש. מאוד חשוב לו הכבוד שלו. הוא תמיד אמר לי: אני בן 42, לא מעוניין לעשות מעצמי צחוק. עושה את העבודה והולך. גם אני שומרת דיסטנס. מגיעה לסט, עושה את העבודה, חוזרת הביתה, שמה את פיג׳מת הכלבלבים שלי, מכינה נס קפה עם כמה עוגיות ורואה טלוויזיה. לא תראה אותי באפטר־פארטיז. מגיל צעיר, כשכולם בתיכון יצאו למועדונים, נשארתי לבד בבית עם סבתא שלי. אני ילדה בת 28 עם נפש של בת 80״.
ג'וזף, היא מספרת, הצליח לנער קצת את הקונכייה, גרם לה לצאת מהבית, לראות עולם. לראשונה בחייה, היא מודה, למדה איך עושים חיים. ״עד שהכרתי את ג'וזף לא ידעתי מה זה ליהנות. לחו"ל הייתי טסה נטו לעבודה. נוחתת בקנקון, מקסיקו, יומיים צילומים, ובום, על המטוס חזרה. לא נשארת להשתזף. מג׳וזף למדתי שהחיים זה לא רק בית־עבודה. היינו מסתובבים בפריז, בלונדון, בוונציה. הולכים להופעות, מטיילים ברחובות. שופינג? לא סובלת. הסטייליסט שלי מביא לי כל מה שאני צריכה. תן לי לשבת במסעדה טובה במקום״.
כשהבועה התנפצה
אלמליח פרצה לחיינו בסדרה "מאמא ליגה", שתיעדה את חייהן של נשות כדורגלנים, כבת זוגו של אלרואי כהן, וגנבה מיד את ההצגה. בהמשך השתתפה ב"האח הגדול VIP", שם חשפה את סיפורה של צעירה נחושה ומלאת אמביציה, שהגיעה מקצרין, שם גם פגשה בתיכון את מי שהיה אמור להיות אהבת חייה ‑ הגבר הראשון והיחיד שלה. הנישואים הסתיימו בפרידה מתוקשרת ואלמליח המשיכה הלאה, לקמפיינים ולקריירת דוגמנות משגשגת, אבל מודה שהגירושים ניפצו לה את כל האשליות.
״פעם הייתי נאיבית, חייתי בבועה ורודה. אני ואלרואי התחתנו בגיל 23, אחרי שש שנים יחד. אמרתי לעצמי: הוא הגבר היחידי של חיי. הסיפור הכי רומנטי. נישאר ביחד תמיד ונעשה ילדים. מעולם לא רציתי להתנסות או משהו כזה. ואז הכל התפוצץ לי בפנים. הגירושים שלי, מבחינתי, היו לגמרי כישלון ואני לא בן אדם של כישלונות. מצד שני, כמו שאמרתי, תמיד ידעתי שאם לא יהיה לי טוב במקום מסוים, אני אקום ואלך. אם הנפש שלי לא בריאה במקום מסוים, אין לי שום סיבה להישאר שם. צריך הרבה אומץ כדי לקבל החלטה להתגרש. ידעתי גם שהולכת להיות לי תקופה לא פשוטה״.
עם ג'וזף, היא מודה, כבר נזהרה יותר. ״התבגרתי. כשיצאנו יחד לא יצאתי בהצהרות. למדתי לזרום עם החיים ולנצל כל רגע. גם בפן האישי וגם מקצועי. היום אני מכירה את עצמי יותר. גם כי הייתי הרבה זמן לבד״.
אולי הגירושים גרמו לך לפחד מהתמסדות?
״כן, אני מפחדת להתמסד. לא רואה את עצמי מתחתנת שוב, למרות שאם בן הזוג שלי מאוד ירצה - לא אמנע את זה ממנו. אבל לא, לי אישית אין את התשוקה להתחתן שוב, זה כבר לא מרגש אותי. עברתי את כל הטרראם הזה. מצד שני, כמו שאמרתי, אני כבר לא יוצאת בהצהרות. למדתי לקחת הכל בעירבון מוגבל. מה שצריך להיות - יהיה, הכל בידי שמיים״.
ומה עם ילדים, משהו שאת חושבת עליו?
“אני מפחדת לעשות עכשיו ילד. ילד זה לכל החיים - ומה אם אפרד מאבא של הילדים שלי? אולי אני צריכה עוד זמן. בכלל, כרגע אני מאוד מרוכזת בקריירה שלי והגוף שלי הוא כלי העבודה שלי. אני לא רואה את עצמי לוקחת פתאום הפסקה ארוכה. אני בת 28 ומרגישה עוד קצת ילדה. אני מאמינה שבגיל 30 אתחיל לחשוב קצת יותר ברצינות על הנושא״.
עכשיו היא צריכה להתרגל שוב לחיים כרווקה מבוקשת, כולל ניסיונות השידוך הבלתי נמנעים. ״אני זוכרת שבמהלך הפרידה הראשונה יצאתי ממכון כושר בתל־אביב ומישהי נצמדה אליי ואמרה לי: אני רוצה להכיר לך את הבן שלי. ממש רדפה אחריי עד הסופר! לא הפסיקה לשבח את הבן שלה, וכמה הוא מדהים. אני אומרת לה: לא מעוניינת, אני כרגע לא פנויה להכיר והיא מתעקשת. אולי אני נחמדה מדי לאנשים״.
היא לא נותנת לפרידה לשאוב אותה למטה, בחורה מעשית ורציונלית, שכבר מתכננת הלאה, לעתיד. ״הכי בא לי עכשיו להיכנס גם לעסקים. במיוחד בתחום האופנה. בגלל שאני יודעת שדוגמנות זה לא מקצוע לכל החיים, אני עובדת על מותג הלבשה תחתונה על שמי, שאצא איתו ממש בקרוב. יהיו שם עיצובים שלי, בוויז׳ן שלי: מאוד נשי, מאוד סקסי. בארץ יש הרבה הלבשה תחתונה בייסיק ורגילה. אני רוצה להביא משהו אחר. בגלל שהסתובבתי הרבה בעולם ודיגמנתי גם הלבשה תחתונה, אני יודעת בדיוק מה אני רוצה. בא לי לעצב משהו מאוד אוריינטלי״.
בינתיים היא ממשיכה כמובן לעבוד במרץ, כהרגלה. השבוע שוב יצאה לצילומים, במסגרת עבודתה כפרזנטורית של משרד התיירות, שמוצגת בשלטי חוצות וסרטונים בכל העולם. ״אני שיר אלמליח, הפנים של מדינת ישראל. הבחירה בי עושה לי טוב, זה לא עוד קמפיין מבחינתי. אני מייצגת את המדינה. ואני באמת מאוד גאה ואוהבת את ישראל. עם כל הכבוד לאיטליה, כששואלים אותי מה המקום הכי יפה בעולם, אני אומרת ירושלים. גם כשג'וזף שאל אותי על האפשרות לעזוב את הארץ, אמרתי לו: אין מצב!״.
