yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 לילות • 13.03.2018
    "אני נוסע על מרצדס, יש לי 2 דירות, אבל ממסכנים אותנו כי אנחנו גרים באשקלון"
    צחי בוזגלו החליט להיות מאיר אריאל הבא. אז הוא התחיל לשמוע ג'אז, לקרוא המינגוויי ולכתוב ספר. בינתיים, אחיו הקטן אלירון עבד בסופר המשפחתי במקביל לעבודות רס"ר. איכשהו, מכל זה נולד איב אנד ליר, צמד פופ ים–תיכוני שקורע את יוטיוב. עכשיו הם טסים מהופעה להופעה, הודפים תמונות עירום מנערות וממש לא מתחרים בסטטיק ובן–אל
    נבו זיו | צילום: גבריאל בהרליה

    דקות לפני העלייה לבמה, מחוץ לאולם בחולון האווירה מזכירה שיגור של חללית בנאס"א. בחניה עומדים האחים צחי (28) ואלירון (25) בוזגלו, הלא הם הצמד "איב אנד ליר". לידם ליאור בוזגלו וצח אלגרבלי, מנהלי ההפקה שלהם, וגם קרובי משפחה. ליאור וצח לבושים שחור מכף רגל ועד ז'קט, עם אוזנייה באוזן. למעשה לכולם פה יש אוזנייה ומיקרופון קטן מחובר אליה, ולמרות שהם עומדים די קרוב אחד לשני הם מדברים בעיקר דרכה. צחי, האח הגדול והדומיננטי מבין השניים, מקפיד על כל פרט במקצוענות ובאובססיה. הוא שואל כמה שניות יש מהכניסה לבמה. ליאור כבר בדק, "שבע שניות". כולם שומרים על דממה, המתח בשיאו, ואחרי דקה נוספת - כשבפנים כבר שומעים את הבסים דופקים חזק - מגיע הרגע הגדול. איב אנד ליר נכנסים ועולים לבמה בבת־מצווה של יובל. ביונסה לא מתכוננת ככה להופעה.

     

    הם לבושים בהקפדה מטורפת ובדיוק אותו דבר. נעלי לקה מחברה איטלקית, חליפה של פראדה, חגורה של לואי ויטון, שרשרת עם תליון מיקרופון, שעון של מייקל קורס, עגילים, תכשיטים, זהב. נראים מיליון דולר באונקיות, כולל תסרוקת כמעט זהה. לפני חודשיים לקחו את הקטע הזה שלב אחד קדימה. "עשינו יחד ניתוח פלסטי באף", מספר צחי, "אצל דוקטור הוכמן בבית חולים פרטי בבת־ים. בגלל שאני עורך את הקליפים שלנו תמיד הייתי מסתכל בקטעים מהצד, הפרופיל, וזה נורא הפריע לנו. פחדנו מהניתוח כי זה משנה את הקול, אז עשינו בקטנה. ביחד. אלירון נכנס ראשון ועבר את ניתוח. יצא עוד בהרדמה, המנתח שתה כוס מים ועבר אליי".

     

    כבר שנתיים וחצי הם סופרים את ים הצפיות ביוטיוב. מהסינגל הראשון 'תמונת מצב', ועד ל'כוכבת', שיצא באחרונה, עם חובב לייקים גדול שהביאו לככב בקליפ: אורן חזן. אבל אל תחפשו מסרים פוליטיים. 'תמונת מצב', למשל, היה אולי שם שמרמז על ביקורתיות, אבל הוא בעיקר מה שהוא - תמונה של חבר'ה צעירים בגילם: "אצלי הוויסקי של אתמול לי בראש עוד מסתחרר/מתלבש דופק חיוך היום חוזרים בסטלה". הפסקול הוא דאנס מזרחי, כמו גם שאר השירים שלהם.

     

    "היינו אנחנו, שידרנו מה שקורה", מסביר אלירון, "יום חמישי, אתה יושב ופותח קריוקי ושותה וודקה רדבול ומעשן נרגילה במסיבת בריכה". השיר נהפך להיט ברשת, אלא מה, ויחד עם השיר הבא, 'בשכונה של איב אנד ליר' ("נשיר כולם הלילה נטפס על שולחנות/ עם וודקה ונרגילה וים של בחורות...") הם נכנסו לפלייליסט של המון ילדים. "לא דיברנו לנוער, אני לא יובל המבולבל", אומר צחי, "תיארתי את היומיום של הגיל שלנו - וודקה, נרגילות, וואלה היה ים של בחורות. ואז הבנו שילדות שרות את זה, אמרתי, 'רגע, משהו לא בסדר', וברגע שקלטנו שאנחנו לכל המשפחה, צריך להתנהג כמו לכל המשפחה".

     

    אלירון: "אז עכשיו בהופעות בר־מצווה אנחנו משמיטים את המילים האלו, בלי וודקה ובלי נרגילה".

     

    הילדים באירוע מקיפים אותם מיד, צועקים את המילים ומצלמים כל הזמן. ילדת הבת־מצווה החמודה איתם על הבמה כל ההופעה. מאז 'תמונת מצב' יצאו עוד שישה סינגלים, הביאו להם עשרות מיליוני צפיות, ולמי יש זמן להגדיל את הרפרטואר עם הופעות סביב השעון? כל שיר בהופעה מרים יותר ויותר, חצי שעה בלי הפוגה. רגע אחרי, מנהלי ההפקה כבר מחכים, מלווים אותם בירידה מהבמה לחצי שעה נוספת של תמונות עם הילדים. חלק מהשואו.

     

     

    × × ×

     

    גדלו באשקלון, שבעה ילדים, צחי הבכור, אלירון השני. הכל התחיל מאבא משה שידוע כ"בוזי", הקיצור החמוד של בוזגלו. "הוא היה תקליטן מאוד מפורסם ומוצלח. סופרסטאר", מספר צחי. "הייתי הולך איתו לאירועים ולומד. בגיל 12 הוא השאיר אותי בחתונה של אלף איש על הבמה וברח מהאולם. שם התחלתי כדי־ג'יי. אחרי זה אבא הפסיק בגלל בעיות בריאותיות, מחלת קרוהן. אבל שלא ייצא בכיינות, אנחנו באים ממשפחה בריאה ואמידה והכל תקין. שלא ייצא 'מאסטר שף', אנחנו באים מבית טוב".

     

    רשמנו.

     

    "המשכתי את אבא שלי, כולם היו עובדים בחופש בעבודות של 13 שקל לשעה, אני הרווחתי 600 שקל לערב במועדון ו־1,200 לחתונה. אבל לא יכולתי לתפקד בלימודים כשחזרתי מחתונה בחמש בבוקר. עזבתי את בית הספר בתחילת כיתה י'. הרגשתי שזה לא יתרום, שאני רוצה מוזיקה ולא יעזור לי עכשיו אלגברה".

     

    אפשר היה לדמיין שמשם הדרך תוביל את צחי ובהמשך את אלירון אל מה שהם היום, אבל אז צחי סטה סטייה משמעותית מהכביש. "בגיל 17 הכירו לי את המוזיקה של מאיר אריאל. בעקבותיו גיליתי את בוב דילן והתחלתי לשמוע ג'אז, קולטריין, והכל פתאום הרגיש לי שטחי. אכלתי שיבוש. באירועים הייתי מנגן משה פרץ וקובי פרץ ומתבאס על עצמי. אמרתי לעצמי, 'זה כבר לא אני, השטחיות לא עושה לי את זה'. עד שיום אחד הגעתי לחתונה ותיקלטתי, באמצע הלכתי לשירותים ואמרתי, 'די אני לא יכול, אני מפסיק, וברחתי".

     

    איני יכול עוד.

     

    "כן. בגיל 18 הייתי מרוכז בלהיות המאיר אריאל הבא. אז התחלתי לכתוב ספר ולנגן על פסנתר. מתעורר ב־12 בלילה, שותה ויסקי, כותב את הספר, שומע ג'אז וב־11 בבוקר הולך לישון. התרחקתי מחברים, הם היו נראים לי שטחיים. הייתי קורא ספרים מוזרים, ארנסט המינגוויי".

     

    אחד הסופרים הפופולריים בעולם.

     

    "לא באשקלון כפרה. איך הכרתי אותו? קורא 'איים בזרם' מאת ארנסט המינגוויי. אם לא שמעת מאיר אריאל אתה לא מכיר. קניתי מפוחית כדי להיות בוב דילן, בלילה הייתי רואה דוקומנטריים עליו. הייתי יוצא עם חברים ומתבאס, צוחק על אמא, 'מה את שומעת קובי פרץ? רואה ערוץ 24? זה סתם, לא שירים'".

     

    "חשבתי שהוא השתבש", אומר אלירון. "הוא כבר לא היה צחי, שינה פאזה. היה הולך עם שיער ארוך ומגבעת, נראה כמו קוסם".

     

    צחי: "כדי להרגיש מתוחכם. הפסקתי להופיע בכלל, כלום, יושב בבית ורואה 'הסמויה' וכאלה. ככה שנתיים־שלוש. לצבא לא גייסו אותי על תת־משקל, שקלתי 48 קילו אז. וחשבתי, 'איך אני אעבור ללונדון ואכתוב?'"

     

    אלירון, איפה אתה היית?

     

    "עבדתי אז בסופרמרקט גדול של המשפחה באשקלון. ממש ניהלתי את המקום. זה סופר של סבא וכל המשפחה עובדת שם, אמא רואת חשבון שם, ואח שלה וכל האחיות שלה. התגייסתי תוך כדי, פותח את החנות בשש בבוקר, הולך לצבא בשמונה, עובד רס"ר בבסיס תובלה, חמש־שש שעות וחוזר לסופרמרקט. ידענו שצחי טוב במוזיקה ואמרתי לו כל הזמן, בוא נעשה משהו ביחד".

     

    צחי: "יום אחד אמרתי טוב, נעשה תוכנית - אני אקח את אלירון, נפתח חברה של תקליטנים, נעשה לו חפיפה, אחרי שנה אני טס ללונדון והעסק הזה מכניס לי כסף. מיתגנו את עצמנו כחתונות בוטיק, הכל באנגלית. הפכנו תוך חצי שנה להכי חמים שיש. אגב בחתונה קורה מלא, אתה רואה אנשים שדקרו אחד את השני באמצע ריקודים, אבא שדוקר אורחים, חתן שהולך מכות, הסטלה מדברת. הרבה מכות".

     

    הלכתם מכות?

     

    אלירון: "אנחנו עדינים, לא הלכתי מכות מכיתה ג'".

     

    אז הפכתם תקליטנים מצליחים, אבל מה עם החלום של לונדון?

     

    צחי: "התחלתי לגלות שאנחנו משמחים אנשים. מילים שטחיות, בלי עומקים, אבל משמחות אנשים. ולשמח אנשים זה האושר".

     

     

    × × ×

     

    לונדון קרה ורחוקה, פתח־תקווה חמה וקרובה. אחרי חצי שעה של צילומים, צחי ואלירון נותנים סימן, מנהלי ההפקה שלהם מפרידים בינם ובין הילדים, ומאובטחים הם חומקים ישר למרצדס של צחי. ליאור דופק רייס ומגיע מאפס למאה בארבע שניות, האאודי של אלירון צמודה אליו, שם יושב גם אביב, האח הקטן של השניים שמשמש די־ג'יי עבורם. האווירה היא של שיירת ראש הממשלה, רק בלי הצ'קלקות. היעד: בר־מצווה בפתח־תקווה בלי לאחר ובלי לעבור באור אדום. הצלחנו. הופעה בכזה אירוע עולה 20 אלף שקלים, ובאירועי עיריות, הם מספרים, המחיר כפול, פחות או יותר. "אמנם שמעתי בוב דילן, אבל תמיד רציתי מרצדס", אומר צחי. ההצלחה באה להם מהר, והאירועים החלו לטוס.

     

    ומה עם הבאסה מהמוזיקה?

     

    צחי: "הפסקתי עם הג'אז, השירה, הפרוזה, הסתפרתי".

     

    "החזרתי הגורמטים וחזרתי לשכונה"?

     

    "מהבחור שצועק, 'איכס, שכונה, מזרחית', הפכתי להכי שכונה בארץ. אמרתי שהייעוד שלי לשמח אנשים? עכשיו נעשה את זה ברמה הכי גבוהה. ואז יצא 'בשכונה של איב אנד ליר', וטירוף מוחלט. ובמקביל התחילה ביקורת. 'שכונה', 'יא מרוקאים קופים', 'חבל שעליתם'. במציאות אף אחד לא פונה אליך בכלל כי אתה בוזגלו, אז מרשים לעצמם בתגובות ברשת".

     

    והם התכתבו עם הביקורת והתגובות. צחי שכתב, הלחין ועיבד את רוב השירים (מלבד 'דודה טובה' שאותו כתב עם אלירון), כתב עם דולב רם את 'מכתוב' שכולל את המילים, "גברת פרידמן וולקאם דארלינג הנה הוא נכנס / את ציפית לעורך דין / והיא הביאה ערס". צחי: "השיר הזה זו יציאה מארון הערסיות, ואני מודה שם על מה שאני. אברי גלעד שאל אותנו אם אנחנו ערסים. אנשים רואים אותנו במרצדס וחליפות ומלא זהב אז חושבים ערסים. ערס זה מישהו שכשאתה הולך ברחוב עם חברה שלך והוא מציק לחברה שלך - אתה יודע שאתה לא יכול כלום. אז אתה יוצא מניאק עם חברה שלך אבל אין מה לעשות כי הוא ערס, בריון. אנחנו לא שם. אנחנו לא בריונים, יש לנו את השופוני. בחיים לא הלכנו מכות, לא הייתי בבית משפט, פעם היה לי קנס חניה על מאה שקל. אבל אם מחליטים לקרוא לנו ערסים - תפאדל".

     

    אתם מרגישים מחוברים למאבקים מזרחיים במוזיקה?

     

    צחי: "איזה מאבקים? אין מאבקים, זה הכל המצאה של אנשים שלא עברו פלייליסט בגלגלצ. הם לא מאשימים את עצמם שהשיר לא טוב, אז משייכים את זה למזרחיות. העורך או השדר לא אוהב את השיר כי הוא לא אוהב את השיר, למה הם מאשימים אותו בגזענות? גם את עומר אדם הם לא אוהבים אבל הם משמיעים אותו כי הוא מביא להם רייטינג. גם אותנו לא השמיעו בגלגלצ, אבל יש לי הופעות, זה הכיף. מי שלא הולך לו בגלגלצ זה בדרך כלל אנשים שלא הולך להם גם בהופעות. אתה רוצה לראות כמה אנשים מנגנים בגלגלצ ולא מופיעים פעם אחת בחודש?"

     

    אלירון: "לא אהבו את המוזיקה שלכם, תתקדמו. גם את שלנו לא אהבו, הכל בסדר".

     

    צחי: "איך אני ארגיש אם ישמיעו אותי בגלגלצ כי מירי רגב הוציאה איזו תקנה? מה זה נותן לי? אם השדרן אוהב הוא ישים ואם לא הוא לא ישים, זה בסדר. פעם היו מעברות, אנחנו כבר לא שם, המזרחים בתפקידים המרכזיים, אבל אנשים צריכים להאשים מישהו. לך תספר את ה'תקועים בפריפריה' לאייל גולן ועומר אדם וזאב רווח. ומה יגידו זמרים אשכנזים? יש מלא זמרים אשכנזים שלא שמים בגלגלצ. למה, כי הם אשכנזים? אין דבר כזה, כולנו ישראלים, אני בחיים לא חשבתי אחרת. אלירון התחתן עם אשכנזייה, אחי".

     

    יצאתם בערך בתקופה שגם סטטיק ובן־אל פרצו. מה זה עשה?

     

    אלירון: "זה לא נגע בנו. אנחנו באותה תקופה, זה הכניס לתודעה שיש צמדים".

     

    צחי: "הם במקום אחר, אנחנו שרים פופ מזרחי. ואנחנו הבאנו דאנס, ופתאום כל זמר עושה את זה. לא הרגשנו אף פעם תחרות. אני מופיע כל יום, מה אכפת לי. כל מה שאנחנו עושים אנחנו מודעים לעצמנו, יודעים מי ומה אנחנו".

     

    עכשיו הם הולכים למכור כרטיסים בפעם הראשונה ולהופיע במנורה מבטחים.

     

    "אני לא יודע מה יש לסטטיק ובן־אל, אבל לא יהיה מכובד מבחינתנו לפתוח כל קופה עם רפרטואר של 7 שירים שיש לנו. הרי אם אני מאחד את כולם יש לי חצי שעה הופעה, אז לקחת 250 שקל לכרטיס? אני לא חושב שזה מכובד לנו".

     

    לקליפ 'כוכבת' הבאתם את אורן חזן.

     

    "חיפשנו דמות של מרצה. ומי האיש הכי אנטיתזה למרצה? אורן חזן. אמרנו ללירוי המנהל שלנו, הוא הפעיל את הקשרים שלו, אורן הסכים ומה זה שמחנו. בא ועשה שמח והצחיק את כולם שם. פוליטיקה לא מעניינת אותנו, ואורן כל דבר שהוא עושה יעשה בלגן".

     

    זה שהצלחתם דרך הרשת, נותן יותר כוח?

     

    "אנחנו כבר לא כוכבי רשת, אבל ברגע שיש את זה התקשורת תמיד תתעניין בנו. אנחנו לא בברנז'ה, אנחנו באשקלון רחוק מהכל".

     

    מה זה 'רחוק מהכל?' מדינה קטנה.

     

    "אבל באה כתבת ואומרת לאורן חזן, 'שמעת על הילדים האלה מאשקלון? אלה מהפריפריה?' אמרתי לה, 'תתעוררי על החיים שלך, אני נוסע על מרצדס, יש לי שתי דירות, איזה פריפריה? איזה מסכנים? למה את ממסכנת אותי?' הכתבת בערוץ 2 הציגה אותנו כ'צמד האחים מאשקלון'. ממסכנים אותנו כי אנחנו גרים באשקלון, כאילו אמא שלי יושבת בבית על הסירים. אבל אמא שלי חיה טוב ונוהגת על ג'יפ, אין מסכנות. נמאס לנו ששמים אותנו במקום של פריפריה. מה אכפת לכם איפה אני גר? קרוב לי לסבתא שלי. כל פעם בראיון אומרים, 'איך הצלחתם מאשקלון?' מה זה, אי־אפשר להצליח משם?"

     

    זה עובד בשני הכיוונים, לא? אתה אומר, 'אנחנו שכונה, המינגוויי לא הגיע לאשקלון'. איך לא הגיע?

     

    "בסביבה שלנו לא הגיע, אצל החבר'ה שלי לא. בסטימצקי וצומת ספרים באשקלון הולך טוב, לא קונים שם רק רות סירקיס, אבל לא כולם בעיר יודעים מי זה המינגוויי".

     

    אלירון: "אני לא יודע מי זה".

     

    צחי שואל את צח, הבן דוד, שנוהג ועונה, "אין לי מושג מי זה".

     

    מה עם מעריצות?

     

    צחי: "יצאנו בתקופה שהתפוצצה פרשת אייל גולן, ונהייתה מודעות מה זה לנצל את הכוח, ואנחנו נורא מפחדים מזה. יש לי חברה כבר שנה, אבל לפני זה העדפתי רק מישהי שלא מכירה אותי. אנחנו מחליפים כל פעם את המספרים שלנו, אבל יש אינסטגרם. היום בנות לא כותבות לך, קודם כל ישלחו תמונה עירומה ו'אני רוצה שתבוא לזיין אותי', נערות בגילאי 16־17־18. ככה זה עובד. אתה חוסם ומוחק. אסור לך, זה פחד ענק. זה מחזיק אותך בפוקוס, לא לסטות".

     

    אלירון: "אני ראיתי את העולם עד גיל 20. ראיתי. בגיל 23 התחתנתי, הבאתי ילדה. ואז אתה לא יכול להצטער על כלום".

     

    צחי: "ביום שישי אני בא לצאת בצהריים לסבתא שלי. מישהי בת 18 עם תיק צועקת לי מחוץ לדלת, 'אני עוברת לגור איתך'. לא יצאתי מהבית כי אם הייתי יוצא ובטעות נוגע בה ביד לא יודע מה יקרה. ואם היא תנסה להיכנס? זה תקיפה, לא יודע מה. ויש הצעות אחרי אירוע - 'בוא ניכנס לשירותים'. גם אמהות. לא מהמשפחה של הבת־מצווה, אחרות".

     

    השירים שלכם הגיעו לעשרות מיליוני צפיות. אתם מכירים את התעשייה של קניית צפיות ביוטיוב?

     

    "למה לעבוד על עצמך? לפעמים אתה חושב שאתה יושב ומשקיע ומישהו בא וקונה צפיות. אם יש לך מישהו עם שלושה מיליון צפיות אבל 200 תגובות - כנראה הוא קנה. לנו יש טאבו בעניין הזה, אמרנו למנהלים, 'אל תבקשו מאיתנו בחיים להיות כמו כולם ולקנות צפיות'. הרבה קונים צפיות. זה קצת מפחיד. הילדים נורא מושפעים חברתית, אז אתה אומר שילד רואה קליפ עם 15 מיליון כמו שלנו או עם 30 מיליון שקנה צפיות - ברור שאוטומטית מבחינתו השיר ההוא יותר טוב".

     

    עושים כסף על קמפיינים?

     

    "לא רצינו למסחר את עצמנו אז ויתרנו נגיד על נביעות, קמפיין ממש. משהו שיש לך אבקה למטה ואתה משקשק איזה שייק פירות".

     

    מה אכפת לך למסחר? אתה לא אומר, 'אני בא להיות אמנותי'.

     

    "כי מבקשים שתכתוב שיר, 'מיקס אנד שייק', לייצר עבור המסחריות ואז להופיע עם השיר. ליצור למותג ולא בשביל לשמח חוטא לזה. עשינו פרסומת לבושם אבל בלי לכתוב לו שיר".

     

    הציעו לכם ריאליטי?

     

    אלירון: "מלא, כולם, אולי רק 'מאסטר־שף' לא הציעו לנו, בטח כי אין לנו סיפור קורע לב. סירבנו להכל. אני לא מצליח לצאת לחופשה עם אשתי אז ריאליטי? אני סגור לחמש הופעות ביום העצמאות, תוציא אותנו מחודש עם 20 הופעות, אתה יודע כמה אתה צריך לשלם לי על זה?"

     

    סטטיק ובן־אל שרים שישראלים אוהבים בס עם סלסולים. מה אתם חושבים שישראלים אוהבים?

     

    צחי: "מוזיקה שמוציאה אותם מהבאסה, לא משנה איזה צבע יש לה. שמחה. והמוזיקה המזרחית התברכה בשמחה שלה. מאיר אריאל אמר, 'אדם צועק את שחסר לו'. יכולנו להוציא בלדות לחופה אבל אנחנו לא רוצים לרגש, רוצים לעשות שמח. אם נהיה בשווייץ ננסה לרגש. אני יכול להגיד שהטקסטים שלנו שטחיים. הם שטחיים, אני לא נכנס לעומק. פעם רציתי להעלות בבן־אדם סימן שאלה, היום אני רוצה להרים לו".

     

    nevo21@gmail.com

     

     

     


    פרסום ראשון: 13.03.18 , 17:32
    yed660100