בנימין נתניהו יודע שהוא יעמוד למשפט. שיהיה לו כתב אישום. הוא החליט להקים בונקר מול כתב האישום. הוא התלבט אם להתבצר עם הקואליציה הנוכחית או להקדים בחירות ולהתבצר עם הקואליציה הבאה. ההתחבטות אנושית אך בלתי ממלכתית – הוא שיגע את המערכת הפוליטית ואת המדינה כולה.

ועדת הבחירות המרכזית היא הגוף המוודא שבחירות יתנהלו באופן חוקי ותקין. בראש הוועדה עומד שופט עליון. הפעם המצב שונה. על דרך ההלצה ובבדיחות הדעת ניתן לומר שהפעם עומד בראש הוועדה פרקליט המדינה, שי ניצן. מדובר בבוגר ישיבה וחניך בני־עקיבא, שומר שבת ומקפיד על כשרות. אני נוטל לעצמי חירות להעריך שהוא, גם הוא, הרבה יותר ימני משמאלי. הוא חולק עם המפכ"ל רוני אלשיך כמה נתונים ביוגרפיים משותפים. לא אתפלא אם הם חולקים בשיחותיהם גם זעזוע משותף מהחמדנות המושחתת של משפחת נתניהו, ובעיקר מההפקרות השלטונית והשיסוי נגד גופי אכיפה וביטחון. תקשיבו לשי ניצן, הטו אוזן לנאומיו, הם נכתבים בקפידה, מילותיהם נשקלות, הם נישאים ברשות ובסמכות של היועמ"ש אביחי מנדלבליט.

לפני חודשים הרבה התפרסם דיווח שלפיו רואה ניצן את תיק טובות ההנאה, תיק 1000, בחומרה רבה יותר, עוד יותר, מכפי שרואה זאת ליאת בן־ארי. לצורך המחשה: הוא לקיחת שוחד, והיא קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים. באחרונה נשא ניצן נאום שהיה בינגו, צפה פני עתיד, שבו הזהיר עבריינים מפני שותפיהם, עוזריהם, קרוביהם ומקורביהם העלולים להפוך לעדי מדינה נגדם. והנה, במקרה, חולפים אך שבועיים ומתפרסם ששלמה פילבר עד מדינה. והנה, במקרה, חולפים עוד כשלושה שבועות ומתפרסם שניר חפץ עד מדינה.

בשבוע שעבר התעלה נתניהו על החרדות של עצמו ועל הזיותיו מני קדם, כשסיפר שתפסו חשוד כלשהו ואיימו להחריב את חייו ואת ביתו אם לא ימציא שקרים הזויים וילכלך על נתניהו. ניצן הפריך במישרין את הבדיה הזו: "לעולם, לעולם, לא נגייס עד מדינה ונורה לו לשקר". בעקיפין הוא אמר הרבה יותר מזה, לא מידת אהדה ציבורית או טינה ולא סקרים ומשאלי דעת קהל יקבעו הגשת כתבי אישום, אלא ראיות ושיקולים מקצועיים.

שני אירועים מתרחשים או פורצים במרחב מבלי שאף אחד רוצה בהם: מלחמות ובחירות. תולדות מערכות ישראל משובצות מלחמות, ששת הימים למשל או לבנון השנייה, שאף צד לא באמת חפץ בהן. הוא הדין, להבדיל כמובן, עם בחירות מוקדמות שאף מפלגה לא רצתה בהן ולא חזתה אותן. הנה כי כן, פעם שנייה ברציפות שנתניהו מנסה לסחוף מדינה שלמה לבחירות שנועדו להגן עליו - בראשונה על נכס מנכסיו, ובשנית על חירותו האישית.

בינתיים מתפתח פולמוס מלומד, שבו נוטלים חלק אנשים טובים ודעתניים, האם יש למצות את הדין עם ראש הממשלה או להסתפק בהרחקתו לצמיתות מהחיים הציבוריים. תיקי החקירה נגדו צפופים וגדושי ראיות. הם בעלי סיכוי סביר ביותר להרשעה ונטולי סיכון לזיכוי. הם לא מרהיבים, לא ספקטקולריים, אין בהם "אקדח מעשן" או "ראיית זהב", מונחים השמורים לשימושה של תקשורת עממית. אין צורך באקדח ולא צריך ראיית זהב כשיש כל כך הרבה ראיות כסף ושווה כסף.

לאחר שארי הרו חתם הסכם עד מדינה, הרבה לפני שפילבר וחפץ צרפו את חתימותיהם, שאל מישהו את אחד מיועצי נתניהו, מדוע לא יציע לו להתפטר ולסגור עסקה. ביבי אדם נבון, אמר השואל, ניתן לשכנע אותו. קל לדבר, אמר האומר, כדי לשכנע אותו צריך להבקיע קודם את אשתו ובנו. מאז זרמו עדויות רבות וכתב האישום עושה דרכו באיטיות אך בבטחה להיות מעשה עשוי. ההתלבטות הפרטית של נתניהו היא בעיה לאומית. אלא שקיימת בעיה משמעותית ועקרונית ממנה: בעודו מתלבט הוא ממריד בלי חשבון ומסית נגד המשטרה והפרקליטות ומערכת המשפט. √

אמנון אברמוביץ' הוא עיתונאי חדשות ערוץ 2