יום שישי בבוקר, רבע לפני שבת. מסע הציד מתחיל. אני נכנס לסופרמרקט הומה האדם, חמוש ברשימת קניות ובעגלה ריקה. האדרנלין שוצף בדם. העיניים סורקות במהירות את שדה הקרב.

משמאל: שלושה זקנים, נערה ובחור מזוקן קוטפים עגבניות במהירות מהמדף. מימין: אמא מותשת, שני ילדי תקני־לי־תקני־לי מושכים בשמלתה, דוחפת עגלה מלאה עד אפס מקום ומנסה להתמקם בתור לבשר.

משימה בלתי אפשרית לאור העובדה שבדיוק עכשיו פולש לזירה עובד רכוב על גבי מכונה ענקית לשטיפת רצפות שחוסמת את המעבר. מאחוריי שתי נשים רבות על קופסת ברנפלקס, מקופה 3 נשמעות צרחות עולות ויורדות, ואיזו גברת נוקשת על כתפי בחוסר סבלנות כדי שאוריד לה משהו מהמדף הגבוה, ומה זה הדבר הזה שמטפטף לי על הרגל עכשיו, בקבוק שמן שנפל מהמדף והתנפץ על הרצפה?

סיוט, נכון? שטויות, אני מת על זה. שלום, קוראים לי שי ואני עדיין מעדיף ללכת בעצמי לסופר. לא, אל תגידו "אוהבים אותך שי". אני יודע שמבעד למבט העטוף ברחמים שלכם אתם חושבים שאני מטורף. אבל תנו לי לנסות ולהכניס קצת היגיון בשיגעון.

ברשותכם, נחזור בזמן שעה מוקדם יותר. "המקרר שוב ריק", היא אומרת בייאוש, "איך זה יכול להיות? רק עשינו קניות". ככה זה. הילדים, שיהיו בריאים, גדלים ואוכלים בהתאם.

"אני קופץ לסופר, תכיני רשימה", אני מגיב מיד. "עזוב, אולי נעשה הזמנה מהאינטרנט?" היא שואלת בתקווה. "לא חבל על הזמן שלך?"

לא, לא חבל. היא לא מבינה, לא יכולה להבין, שבשבילי ללכת לסופרמרקט, להידחק בין הקונים, לעמוד בתור לקופה, להיסחב עם השקיות — זה לא סבל. בואו, זו גם לא הנאה גדולה — אני לא מזוכיסט — אבל תמיד הייתי, וכנראה תמיד אהיה, מאלה שמעדיפים לראות בעיניים ולמשש בידיים את הסחורה.

משלוח מהאינטרנט? דווקא ניסיתי כמה פעמים. כן, זה מגיע עד הבית, וסטרילי, ומסודר בארגזים כאלה נחמדים. אין מה לומר, זה נוח. אבל גם לראות את גמר ליגת האלופות מהבית זה נוח, ועדיין אני מעדיף להיות באצטדיון, עם האוהדים והשירים וההתרגשות.

תבינו, זה כמו משחק. לבחור את הירקות הטובים ביותר, אלה שמתחבאים מאחורה, בזמן שהקונים שלצידי מנסים לעשות בדיוק אותו הדבר; לנחש איפה התור שיתקדם הכי מהר (ואיזה סיפוק כשזה מצליח); לארגן את המוצרים על הפס הנע לפי "משפחות" (למקרר, למקפיא, למזווה), תוך ניצול הנדסי של כל מילימטר פנוי; וכמובן האריזה. ובזה, אני גאה להעיד, פיתחתי אמנות של ממש. המטרה: מינימום שקיות, מקסימום מהירות. קופאית, איפה מחיאות הכפיים שלך? טוב, מה את מתעצבנת? אני משלם והולך, אומר לך.