לא מזמן הודיעו לי שאמזון פתרה את בעיות התורים של כולנו כשפתחה (אמנם בסיאטל, אבל די סביר שזה קרוב וקצר לי יותר מהפקקים דרך גני התערוכה לסניף טיב טעם) סופרמרקט שאין צורך להמתין בו בתור לקופאית - פשוט לוקחים מהמדף, מכניסים לעגלה, וביציאה אתם מחויבים אוטומטית דרך כרטיס הלקוח שלכם באמזון. זה מקסים וחדשני, כמובן, ויש רק בעיה אחת עם הדבר הזה: שעכשיו המונים עומדים בתור כדי להיכנס לסופרמרקט ההוא.

בואו נסכם: גם אני, כמו כל אחד אחר, שמח על שנולדתי בתקופה היסטורית שבה תוחלת החיים האנושית הוארכה בעשרות שנים; וגם אני, כמו כל אחד אחר, יודע שהיא מתקזזת בחזרה בגלל המגפה הגדולה של זמננו: התור. אנחנו חיים בתור התור, ובניכוי כל התורים שנעמוד בהם במהלך חיינו - מהקטן שבהם (התור לכספומט, לרוב בצורת אדם בודד שמתעקש לא לדעת מאיזה צד מכניסים את הכרטיס) ועד האמ־אמא של כל התורים (התור לקופאית בסופר בערב חג, וגם בערב שלפני ערב החג, וגם בכל הערבים שלפניו), יוצא שנשאר לנו די מעט זמן לחיות.

הסופרמרקט הישראלי, ספציפית, הוא המקום שהפך את חוסר היעילות לענף פראולימפי. מרגע שנכנסתם — תוך שאתם מתחננים לעוברים ושבים למטבע של 5 שקלים כדי לשחרר עגלה; ועד לזמן שבו תעמדו בתור לקופה מאחורי עשרות אומללים אחרים שכל אחד מהם יישאל, בתורו, אם הוא מעוניין במשהו מהמבצעים או לתרום לנזקקים — אתם עומדים לאבד את שפיותכם ולמצוא אותה לסירוגין. מהלך התשלום בקופה היחיד שסופרמרקטים ישראלים מכירים בו הוא זה שייארך מקסימום זמן. הקופאית עצמה אינה רשאית, להערכתי, לבצע שום פעולה הקשורה לסריקת מוצרים, לקיחת כסף או החזרת עודף מבלי לקום לחפש את האחראי, והאחראי אינו רשאי להופיע במקום בטרם חלפו פחות מ־4 דקות שבהן הקופה אינה מאוישת ואתם מורטים שערות בדבקות של קוסמטיקאית מדופלמת.

חוויית הקניות לחג בסופר היא, בהכרח, גולת הכותרת של עינויי הגוף והנפש ביהדות - אירוע שפרעה עצמו היה נמנע מלהשית על היהודים מחשש להסתבכות עם ארגונים הומניטריים - ועדיף להתרחק ממנה ברמה של, הייתי אומר, לונדון (נפלאה בעונה הזו, אם אתם מסוגלים להבריז לעצמכם מהסדר).

קניות לחג הן אירוע שאמור להתבצע, להערכתי, אף פעם. אבל אם אתם ממש מוכרחים, נסו לבצע את הקניות לחג בין החגים. כי בכל זמן אחר, הסופרמרקט שלכם הוא רק זכיין קטן, אבל יעיל, של הגיהינום.