אורבוטק כמשל

אורבוטק היא חברה ישראלית בכל המובנים. מפעלה ביבנה מעסיק כ־700 עובדים, מנהליה הבכירים, יו״ר הדירקטוריון ובעלי המניות הפרטיים הבולטים הם ישראלים: משפחת ריכטר המורחבת מחזיקה בכ־7.5% מהונה. אך מרבית מניות אורבוטק, הנסחרת בנאסד״ק, מפוזרות בין קרנות, קופות ותיקי השקעה לא־ישראליים. ההודעה של חברת KLA־טנקור משמעותה רכישת המניות שבידי המשפחה והצעת רכש למחזיקים האחרים. שווי החברה הנגזר מהעסקה הוא 3.4 מיליארד דולר ומשקף את אמון הקונים ברווחיות ובהתפתחות של אורבוטק.

הרוכשת אינה זרה לנוף ההיי־טק הישראלי, ונראה שאין לה מחשבה להוציא את מרכז אורבוטק מישראל. מה שמניע אותה, ואת החברות הזרות האחרות המשקיעות מיליארדים ברכישת שליטה בתעשיית הטכנולוגיה הישראלית, זו ה״ישראליות״ שלה. היצירתיות, המקוריות, הפטנטים, ומעל לכל - המדע הישראלי המשמש בסיס ומקור לכל זרמי ההיי־טק המקומיים. בלי מדע ישראלי לא יהיה היי־טק ישראלי, ובלי היי־טק ישראלי לא נהיה כלכלה של העולם הראשון.

אורבוטק אינה חברת הזנק. היא קיימת 37 שנה ומבטאת את האסטרטגיה של בני משפחת ריכטר - ממציאים, משקיעים ויצרנים עם נשימה ארוכה, בעלי השכלה שנרכשה לפני עשרות שנים וסבלנות עסקית רבה — ורחוקים מקדחת האקזיטים המסוכנת, שמאפיינת חלק נכבד מקהיליית ההיי־טק הנוכחית.

ב־2017 הסתכם היצוא של ענפים מבוססי ידע, מוצרים ושירותים בכ־44 מיליארד דולר, אך המגמה לא משמחת. תעשיות עתירות מדע דורכות כאן במקום, התעסוקה בהן לא גדלה, הבעלות המקומית מצטמצמת, והיצוא תנודתי. ההיי־טק הישראלי, בהגדרתו הרחבה, כבר לא כמעיין מתגבר, הוא כנחל הזורם לאיטו ועלול להתייבש, לפחות בחלקו.

היתרון הישראלי הוא בראש ובראשונה של מחקר והישגים מדעיים. לא מובן מאליו שהאקדמיה הישראלית תשמש גם בעתיד כספק אמין של הישגיות זו. לכן השיקול הראוי בדיונים על הכרה במסלולי לימודים ותארים גבוהים במוסדות להשכלה גבוהה צריך להיות איכותי בלבד. איכות המחקר וההוראה חייבת להיות הקריטריון המוביל בהחלטות המועצה להשכלה גבוהה, המדען הראשי ועוד מוסדות לקידום המדע. הכפפת המדעיות לשיקולים זרים עלולה לפגוע אנושות בכוח המוח הישראלי, משאבנו היחיד.