מאז מות אמא שלו, יהודית, עפר שכטר כמעט שלא בוכה, ועברו כמעט עשרים שנה מאז. אולי, הוא אומר, כי בכה יותר מדי כשנפרד ממנה והחליט לקחת את החיים יותר בקלות. אבל דווקא בצילומי תוכנית הריאליטי "גוט טאלנט", אותה הוא מנחה יחד עם אסי ישראלוף, זה קרה לו.
"ברקע התנגן השיר 'יש בי אהבה' של אריק איינשטיין, שאמא שלי מאוד אהבה, וזה הציף אותי בזיכרונות", הוא מספר. "סיפרתי לאסי שאמא שלי ואני היינו שומעים הרבה את הדיסק הזה של אריק כשהיא הייתה לוקחת אותי באוטו לחוגים, והוא דמע. גם אני. כילד הייתי בוכה מכל דבר שזז. הייתי מפסיד בכדורגל ובוכה. פשוט גועל נפש כמה שהייתי בכיין. היום אני בוכה בעיקר מאושר, הפעמים האחרונות שבכיתי היו בחתונות של האחים שלי. אחרי שאח שלי עשה תאונה בגיל 17, כשהוציאו לו את מכונת ההנשמה, פרצתי בבכי מההתרגשות ומהקלה שהוא יהיה בסדר. אולי אני איש מאוד שמח שלוקח את החיים בקלילות ומקבל גם את העצב בהבנה, ולכן אני לא בוכה. לא יודע".
בקרוב אצלך? לא תודה
שכטר הוא סוג של אניגמה. מצד אחד מדובר במרואיין שמאפשר לך לחטט במדפי הפחדים והטראומות, ומצד שני אתה יוצא בהרגשה שלא פיענחת אותו. הילד כבר בן 36, עם קריירה משגשגת, ועדיין רוצה להישאר, נו, ילד. חסר הגדרות ומסגרות. למרות הפתיחות, את הרומנים שלו הוא משתדל להשאיר מחוץ לטווח מדורי הרכילות, שומר עליהם כמו על סוד מדינה. קנאי לחופש שלו. "זה בסדר להיות בנאדם שכרגע לא מתאים לו להיות נשוי או להיות בזוגיות", הוא אומר. "לא חסר לי עכשיו קשר, אם אני ארגיש יום אחד שבא לי, אז אכנס לזה".
יש לך שתי אחיות ואח, כולם נשואים וכולם עם ילדים. זה לא גורם לך לקנא בהם?
"אני מאוד אוהב את האחים שלי ואת האחיינים שלי, אבל כרגע זה לא מתאים לי. אנחנו יכולים להיפגש עוד שבועיים ואני אגיד לך, 'פגשתי מישהי מדהימה, אנחנו בהיריון'. אין לדעת. היה שלב, בין גיל 32 ל־34, שהיה לי קשר שהתחיל להבשיל, מישהי שמאוד אהבתי, אבל הרגשתי שאני יותר מושפע ממוסכמות חברתיות וממה צריך לעשות, והרפיתי. זה נגמר לפני שנתיים. כיף לי עכשיו בחיים. כיף לי להיות חופשי, ואל תדאג, ממש לא חסר לי סקס. אני לא מתנזר. אם תבוא הבחורה הנכונה שתעיף אותי מהרגליים ואני אתאהב עד עמקי נשמתי, אז אתחתן איתה בשמחה".
אבא שלך לא לוחץ עליך להתחתן?
"הוא זורק פה ושם הערות, אבל ממש בעדינות. זה כבר פחות 'מתי תתחתן', אלא 'מתי תעשה ילדים משלך'. במשפחה שלי מבינים עם מי יש להם עסק. הם יודעים שאני בנאדם שמסתובב ועושה מה שמתחשק לו, בא מתי שבא לו ומתקשר כשבא לו. הם הבינו את המטריה ולא נלחמים בה. הם למדו להרפות. אבא שלי לפעמים שואל 'לא חשבת להתקשר לאבא שלך?'. האמת? לא. כשאני מתקשר אני מתקשר".
וכשאתה רואה את האחים שלך עם הילדים שלהם?
"אני נורא נהנה להיות עם האחיינים שלי ונורא נהנה להחזיר אותם אחרי שאנחנו מסיימים לשחק. יכול להיות שאעשה ילד בלי להתחתן. אם זה יהיה עם בת זוג או סתם עם מישהי, בוא נראה. אני יכול לתת לך עכשיו חמישים אלף הצהרות וכולן יהיו שוות לתחת בעוד יומיים. להתחתן בחתונה — אני כמעט בטוח שזה לא יקרה. כל הטקסיות וכל האירוע המנופח הזה גורמים לי לכאב ראש רק מלחשוב על זה".
אז חתונה פחות מדאיגה את האנשים שקרובים אליך?
"פחות, הם שואלים בעיקר על ילדים. הגיע הגיל שאתה צריך להתחיל בזה כדי שלא תהיה אבא מבוגר, והילדים שלך ייראו כמו הנכדים שלך. אבל אני לא רוצה לעשות ילד מתוך לחץ. אני רוצה באמת לתת לילד את כל־כולי, עם כל הלב, לא לדחוף אותו בין לבין. כנראה שאני עדיין ילד בעצמי, סוג של פיטר פן. אני בכלל מרגיש שההתפתחות הרגשית שלי כל הזמן בדיליי".
הכל קרה לך באיחור?
"לא הכל, אל תיסחף, אבל עשיתי סקס בפעם הראשונה בגיל מאוחר יחסית — בגיל 18. החברים שלי עשו הרבה לפניי, מה לעשות. אני ילד שמסרב להתבגר, אוהב להשתולל, לא מוכן עדיין לוותר על החופש שלי. אני רואה הרבה מערכות יחסים סביבי, ויודע במה זה כרוך. אני רוצה לקבל את כל הדבר הזה באהבה ולא להצטער על זה אחר כך".
אתה בנאדם שמח בחלקו?
"כן. פעם המקצוע והוויית החיים נורא טילטלו אותי. היום היציבות שלי באה מבפנים. יש לי גם מצבי רוח, אבל אני לא נותן לדברים לטלטל אותי. פעם דברים כמו ההפסדים שהיו לי בבורסה, פרידות מבחורות, דברים מקצועיים שלא הסתדרו כמו שרציתי, טילטלו אותי. היום גם אם מישהי תעזוב אותי, הכל בסדר. פעם הייתי יכול להילחם על בחורה, היום לא. זה ממש לא פוגע לי באגו כשאומרים לי לא".
ואמרו לך לא?
"מלא בחורות אמרו לי לא. יש בנות שאני לא הטייפ שלהן כמו שיש בנות שהן לא הטייפ שלי".
מה הטייפ שלך?
"הטייפ הפיזיולוגי משתנה, מה שעושה לי את זה בבחורות זה כריזמה וביטחון עצמי. יש לי גם חולשה לעיניים בהירות, משהו בהן ממיס אותי, ואני יכול לטבוע בהן. יש עיניים של בחורה שאני רואה בהן עומק, עניין, וזה נוגע בי".
"אני קם עם חיוך"
בגילו, אומר שכטר, הוא לוקח את החיים ואת העליות והירידות בקריירה, הרבה יותר בקלות מאשר פעם. "אתה לומד מהכישלונות יותר מאשר מההצלחות", הוא אומר. "כשיש לך משהו טוב, אתה טופח לעצמך על השכם וממשיך בחיים. כשיש לך כישלון, זה כמו גופה שיש לך לנתח. היו לי גופות לנתח, ואני שמח על כך, ואני בטוח שיהיו לי עוד הרבה. אני עושה עכשיו סטנד־אפ, ושם תוך כדי הופעה יש לך גופות לנתח — בדיחה שלא עובדת, פאנץ' שלא מתלבש. מבחינתי סטנד־אפ זה הריפוי הכי גדול שהיה לי בחיים, אני עומד חשוף על הבמה ופותח הכל. גם הפסקתי לשתות בעקבות הסטנד־אפ".
לגמרי?
"לא נגעתי באלכוהול כבר שנתיים. החלטתי שאני לא רוצה שום מיסוכים למציאות. אני רוצה לחוות את המציאות כמו שהיא, ולקבל את כל הדברים הטובים והרעים בזרועות פתוחות. הסטנד־אפ מחייב אותך, אם אתה רוצה להיות בו טוב, להתמודד. אתה לא יכול לברוח".
גם אם שכטר נפל פה ושם בבחירות האמנותיות שלו, והוא הראשון להודות בכך, הוא מרוצה לגמרי מהנתיב המקצועי שלו. עכשיו הוא מנחה את "גוט טאלנט", ששלב הגמר שלה יתקיים בשידורי רשת, ערוץ 13, במוצ"ש ומככב בסדרות "שנות השמונים" וב"כפולה" עם נועה קירל. "בהתחלה בכלל לא חשבתי שתהיה לי קריירה. מבחינתי זאת הייתה אפיזודה חולפת", הוא אומר. "אמרתי, טוב, עוד מעט זה ייגמר ואני אחזור להיות מדריך סנואובורד או מה שזה לא יהיה. ככל שזה התקדם, המשכתי להתעצם".
המשחק עדיין עומד במרכז הקריירה?
"זה עדיין המיין ג'וב והתשוקה האמיתית שלי, אבל נפתחו לי עוד דלתות בדרך. הקריירה חשובה לי, אבל היא לא הדבר החשוב בחיים שלי. חשוב לי ליהנות ממה שאני עושה. אם משהו לא מסב לי אושר, אני כמעט בטוח לא אעשה אותו".
וזה לא פוגע במוניטין שלך?
"ממש לא מפריע לי שלא יגידו שאני השחקן הכי גדול במדינה. אני רוצה ליהנות, החיים קצרים ויותר חשובה לי ההנאה שלי מאשר המורשת שאשאיר אחריי. אני מאוד נהנה מהחיים שלי עכשיו, אני קם בבוקר עם חיוך ואני רוצה שזה יימשך ככה עד הרגע שבו אנפח את נשמתי האחרונה. היום לבמאים הדרמטיים הכבדים יותר קשה לתת לי תפקידים כי אני 'יותר מדי עופר שכטר' בשבילם, יותר מדי קומי, וקשה להם לראות אותי בתפקידים כאלה".
לפני כחמש שנים לשכטר הייתה הזדמנות משמעותית ולא פשוטה ללמוד מכישלון, כשהפסיד סכומי כסף גדולים בבורסה. מאז הבין את הלקח. "פשוט לא הייתי מספיק טוב במה שעשיתי", הוא אומר. "הפסדתי לא מעט כסף, ובסופו של יום זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. זה הוביל אותי להתמודד עם עצמי. הרי כל העניין בהפסדים בבורסה הוא שאתה מנסה להחזיר אותם. הבנתי שאני צריך לקבל את העובדה שזה הלך, ולהמשיך הלאה".
כמה הפסדת?
"זאת לא הייתה התמוטטות כלכלית. הפסדתי הרבה כסף, אבל לא את הכל. נשארתי עם כסף, ולמדתי שיעור כואב על החיים. נאלצתי להתמודד עם הרבה פחדים, הרבה שדים. בדיעבד זה פקח את עיניי וגם הוריד את החשיבות של הכסף בחיי. למדתי את הלקח, והוא חילחל לכל תחומי החיים. למדתי לקבל טעויות, לקבל כישלונות, להכיל דברים בחיים בלי להתנגד להם. נורא קל להלקות את עצמך על משהו שעשית, אבל למדתי לחבק את עצמי גם כשאני טועה, ולהמשיך הלאה".
זהו? נגמרו ההשקעות בבורסה?
"זאת לא החלטה גורפת, אבל היום אני לא אעשה את זה בלי להתייעץ עם אנשי מקצוע. אני אקסטרימיסט, גם בספורט שאני עושה וגם בדרך שאני חי את חיי. אני הולך בכל הכוח. אני לא בנאדם סולידי במהותי".
הגדרה מעניינת.
"אני אקסטרים של בנאדם. קפצתי ממטוס כבר עשרים פעמים, אם אני רואה משהו שמפחיד אותי ואני לא עושה אותו, אחרי זה אני מרגיש רע. בזמנו ללכת לעשות סטנד־אפ היה האקסטרים שלי. ראיתי אמנות במה שנורא הלהיבה אותי והפחידה אותי, והלכתי ועשיתי אותה על במה פתוחה. המון אנשים אמרו לי 'איך אתה מעז?'. זה הפחיד אותי אבל נהניתי לרוץ לתוך האש. אני אוהב סכנות".
מה מפחיד אותך היום?
"אי יכולת גופנית. לפני כמה זמן נתפס לי הגב לשלושה ימים, ולא יכולתי לזוז. הבנתי מה זה להיות חסר יכולת גופנית. אני פוחד מחוסר השליטה על הגוף שיבוא מתישהו, כשאזדקן למשל".
הרומן שלי עם אסי
לפגישה שלנו שכטר הגיע כמה שעות לפני שארז חצי בית, כולל קפה שחור, וטס לארצות־הברית ולהאיטי לשלושה חודשים, עד לצילומים הבאים. כן, גם לגלוש. מעבר לגעגועים למשפחה ולחברים הוותיקים, מי שמאוד יחסר לשכטר זה אסי ישראלוף, חבר הנפש החדש שפגש על הסט של "גוט טאלנט". "החיבור בינינו מטורף, זאת הייתה התאמה משמיים, דברים שלא קורים", הוא מתמוגג. "אני מכיר את אסי שנים. עבדנו יחד גם ב'אלופה', אבל אף פעם לא היה בינינו חיבור, רק 'שלום שלום' כזה".
אז מה קרה עכשיו?
"כשהציעו לי להנחות איתו אמרתי 'לא נראה לי שזה יעבוד'. בדרך כלל כשמנסים לחבר קומיקאים זה נועד לכישלון, אבל הסכמתי לנסות. הגענו למבחן ההתאמה הראשון, ופשוט עפו זיקוקים באוויר. סיפור אהבה ענק. הייתי בהלם. באנו לעוד אודישן — ועוד פעם זיקוקים. משם זה נהיה סיפור אהבה מהסרטים. יש בינינו כימיה כאילו אנחנו עובדים יחד שנים, לא חודש".
מה גורם לכימיה הזאת?
"אנחנו מצחיקים אחד את השני, צוחקים אחד מהשני, מבינים אחד את השני על עיוור ומדברים על החיים. אסי דואג לי כמו לילד ואני לו. לא נגמר לנו על מה לדבר. כשאני נופל, הוא מרים אותי, וכשהוא נופל, אני מרים אותו, נותן לו כתף. סימביוזה מושלמת. באחד הימים, מיה (דגן) הסתכלה עלינו ואמרה 'אתם אותו בנאדם, אתה מבין את זה? אתם מאוד דומים'. מעולם לא הייתה לי כימיה כזאת עם בנאדם, בטח ובטח לא על המסך. גם בחיים זה קורה פעם בהמון שנים".
אתם גם די קרובים בגובה.
"לא נעים לי להודות, אסי יהרוג אותי, אבל אנחנו ממש באותו גובה, 1.68 מ'. אני לא גבוה, אבל זה בסדר. טוב לי עם מי שאני".
ואיך אתה עם צוות השופטים?
"את מיה אני מכיר שנים, מתקופת התוכנית 'מועדון לילה'. את נועה קירל הכרתי כשצילמנו את 'כפולה' והיא ילדה מדהימה: מוכשרת, חרוצה, עובדת הכי קשה בתעשייה, ותמיד עם חיוך. את מאור הכרתי כששיחקתי בהבימה בהצגה 'כי בנו בחרת'. בזמנו גם הייתי אמור לעשות איתו משהו בהבימה וזה לא צלח. הוא שופט מעולה עם הערות נבונות. את ג'ורדי אני מכיר מאיזו אפיזודה קטנה שהוא עשה ב'מועדון לילה', והוא קסם. שמו גם הולך לפניו".
הביקורות לא ממש נפלו מהתוכנית.
"אני דווקא חוויתי ביקורות מאוד מפרגנות לתוכנית. בעשר השנים האחרונות ראינו רק תחרויות שירה, ויש עוד הרבה אמנים שמחפשים במה. עובדה שהקהל מגיב לזה גם בטלוויזיה וגם בוויראליות המטורפת ברשתות. בעיניי הפורמט ממש לא מיושן. להפך, זאת הטלוויזיה החדשה, שמכניסה כל מה שקורה בתוכנית לשידור — צלמים, מאפרות וכל מה שקורה מאחורי הקלעים, ומשלבת את זה עם מופעי כישרונות שמזמן לא ראינו בטלוויזיה".
אגב החיבה שלך לאקסטרים, להצטלם עם הטוסיק בחוץ כמו שעשית לא פעם זה גם סוג של אקסטרים?
"אם יש איזו סיבה מוצדקת, למה לא. התחת שלי כיכב כבר כל כך הרבה בטלוויזיה, ב'אקזיט', ובסדרות כמו 'עד החתונה'. התחת בעיניי הוא לא משהו כל כך מיני, אז אני לא חושב שזה בעיה להראות אותו. להראות את איבר המין זה כבר משהו שהייתי חושב המון לפני שהייתי עושה אותו, אם בכלל. זה צריך להיות תפקיד שאהיה מאוד מאותגר ממנו כדי שאסכים, ועדיין אני לא בטוח בזה".
גמר "גוט טאלנט" ישודר בשבת ב־21:00 ברשת 13
