"משפחת נתניהו ניסתה להיפגש עם הבמאי"

הסרט "שבעה ימים באנטבה" יעלה לאקרנים בישראל רק השבוע, אבל פרופ' זאב דרורי צפה בו לראשונה כבר לפני שמונה חודשים. דרורי, אלוף משנה במילואים והיסטוריון צבאי, הוזמן אז להקרנה פרטית בלונדון, בתוקף תפקידו כיועץ היסטורי להפקה. הוא חזר משם ברגשות מעורבים.

במשך שנתיים ליווה דרורי את יוצר הסרט, הבמאי הברזילאי־יהודי חוזה פאדילה (שאחראי גם לסדרה המצוינת "נרקוס"), בתחקיר שערך במהלך כתיבת התסריט ולקראת הצילומים. דרורי אירח את הבמאי מספר פעמים בישראל ואף הפגיש אותו עם בכירי מערכת הביטחון, כדי שישמע ישירות מפיהם על מבצע החילוץ ההירואי ועל תהליכי קבלת ההחלטות שהובילו אליו. לדברי דרורי הסרט אכן משקף ברובו את האמת ההיסטורית, כפי שהוא מכיר אותה ובמגבלות הז'אנר. אלא שבנושא אחד, מהותי במיוחד, לקח לעצמו הבמאי חופש אמנותי רחב למדי. "החוטפים הגרמנים", אומר דרורי. "לא הצלחתי למנוע את זה שהסרט יעניק להם תעודת הוקרה על ההומאניות שלהם. כישראלי קשה לי לקבל את זה, טרוריסט הוא טרוריסט".

במהלך הסרט עולות הדילמות עימן מתמודדים החוטפים הגרמנים, וילפריד בזה ובריגיטה קוהלמן, אנשי הארגון האנרכיסטי "באדר מיינהוף". השניים מוצגים כמי שממתנים את אכזריותם של שותפיהם הפלסטינים לחטיפה. כך, למשל, לאחר שהפלסטינים מכים את אחד החטופים, מגישים לו הגרמנים כוס מים. בסצנה אחרת מזהה החוטף הגרמני שאחת החטופות היא ניצולת שואה, שקעקוע צרוב על ידה. הוא מחבק אותה ומבטיח כי יגן עליה, והיא מניחה את ראשה על כתפו. האנקדוטות הללו משמשות כהקדמה לשיאו של הסרט, אז פורץ כוח של סיירת מטכ"ל לטרמינל שבו כלואים החטופים. שני המחבלים הגרמנים מוצגים אז כמי שמסרבים לירות בבני הערובה, ולבסוף שניהם נהרגים. "היו לחוזה הבמאי ולי הרבה שיחות", מספר דרורי. "ניסיתי להוריד את הנושא הזה מהסרט, או לפחות להפחית בעוצמתו. אף אחד לא יודע באמת מה חשבו החוטפים הגרמנים, אבל בסופו של דבר הם היו חברים בארגון קיצוני שנשלחו לבצע פיגוע טרור. באחת השיחות אמרתי לו בציניות שיש לי חבר טוב בשם אבנר שלו, שהוא יו"ר הנהלת 'יד ושם'. הצעתי בצחוק שאדבר איתו ואולי נעניק לחוטפים את אות חסידי אומות העולם".

למשימת השכנוע גייס דרורי גם את שר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר, אהוד ברק, שהיה ממתכנני מבצע אנטבה, ואת ראש המוסד לשעבר תמיר פרדו, ששימש במבצע כקצין הקשר של סיירת מטכ"ל. למאמצים הצטרף גם עמוס ערן, יד ימינו של ראש הממשלה רבין באותם ימים. "כולם שוחחו עם חוזה, אבל לא הצלחנו לשכנע אותו", אומר דרורי המאוכזב. "מבחינתו זה היה המוטיב של הסרט. הוא אמר 'תזכור שאני עושה סרט הוליוודי, שאני רוצה בכל זאת למתוח את הקהל ולרגש אותו'". גם בראיונות שהעניק הבמאי, הוא הגן על החלטתו: "למחבלים יש רגשות, הם לא זומבים", אמר באחת ממסיבות העיתונאים שערך. "'קשה לי לקבל שאנשים שהיו מוכנים לחטוף מטוס עם אזרחים ולהוציא להורג בני ערובה, מקבלים סרט שבו מציגים אותם עם כל מיני אנקדוטות הומאניות", אומר בתגובה דרורי.

דרורי, לשעבר מח"ט גבעתי, מכהן היום כראש המחלקה הרב־תחומית במכללה האקדמית כינרת בעמק הירדן וכיו"ר אגודת חוקרי צבא־חברה בישראל. כמי שכתב ספרים רבים על ההיסטוריה הצבאית של ישראל, הוא היה מועמד מצוין לשמש כיועץ היסטורי להפקה עתירת התקציב. בשיחה עימו הוא חושף עוד פרט מעניין על מאחורי הקלעים של הסרט. "בזמנו משפחת נתניהו רצתה לדבר איתי, אבל זה לא קרה", הוא מספר. "אמרתי לאיש הקשר שחיבר בינינו שיאמר להם, שאני יודע לכבד את זכרו של יוני".

יוני הוא כמובן יוני נתניהו, אחיו של ראש הממשלה ומפקד סיירת מטכ"ל בזמן המבצע, שנהרג במהלכו. במשך שנים פעלה משפחת נתניהו כדי להעצים את תרומתו של יוני למבצע, בין היתר אל מול טענות של סגנו, מוקי בצר. לדברי דרורי, גם הפעם עשתה המשפחה מאמצים בכדי לוודא שיוני יוצג כפי שראוי בעיניהם. "אני מכבד כל משפחה שכולה וגם את משפחת נתניהו, ואני בטוח שלביבי ולשאר בני המשפחה חשוב זכרו של יוני". לדבריו, למרות התעקשות המשפחה לא התאפשר להם לעיין בתסריט, וגם בקשתם לפגוש את הבמאי נענתה בשלילה. בסופו של דבר, אומר דרורי, דמותו של יוני נתניהו מוצגת בסרט באור פעיל וחיובי.