היום, לפני 73 שנים

12 באפריל 1945, היום לפני 73 שנים, הייתי בצעדת מוות.

שבוע קודם לכן יצאנו ממחנה דורה-מיטלבאו, ליד העיר נורדהאוזן, הצד הדרומי של אותו רכס. היינו כ-4,000 אסירים כשאני הייתי היהודי היחיד ביניהם. מדוע היחיד? כי הודות לעובדה שעם כניסתי לאותו מחנה בשני בפברואר הצגתי עצמי כאסיר פוליטי מצרפת ולכן קיבלתי משולש אדום עם האות "פ" על בגד האסיר.

דורה־מיטלבאו לא נחשב למחנה השמדה, אך הוא לא נפל מאלה בכל הקשור לתנאים, להתנהגות הברוטאלית והאכזרית של הנאצים ולצורה בה חוסלו אלפים מהאסירים שהובאו אליו כפועלי כפייה מרחבי אירופה. רוב האסירים האלה היו מהנדסים, הנדסאים, טכנאים, חשמלאים ומסגרים שהיו אמורים לייצר ולהרכיב את ”הנשק הסודי" של הגרמנים: הפצצות המעופפות V1, ו־V2, שנוצר במפעל תת־קרקעי שנחצב בעומקו של הר. למעלה מ־30 אלף אסירים יהודים שילמו בחייהם בעבודה על הכנת המפעל הזה. לימים, המהנדס הגרמני שעמד בראש התכנית, ארתור רודולף, התראיין ואמר: "קיבלתי הוראה לסיים את הקמת המפעל מהר ככל האפשר ולא יכולתי להתחשב בכל הבעיות השוליות". 30 אלף יהודים שנהרגו אכן היוו "בעיה שולית" עבורו. עובדי הכפייה חיבלו בעבודה, כך שרוב הטילים התפוצצו זמן קצר אחרי שיגורם. הגרמנים הגיבו בהוצאות להורג, בכל יום, על גרדום שהוקם בליבו של המחנה.

בחודשים שהייתי במחנה זה האס־אס טיהרו את דורה־מיטלבאו מיהודים. הם הועברו למחצבות בסמוך ושם נרצחו.

ב־5 באפריל 1945, אחרי שהעיר נורדהאוזן הופצצה וכמעט נמחקה כליל על ידי מטוסי בעלות הברית, שלחו את האסירים שנותרו רגלית למחנות אחרים. אני צעדתי עם האסירים בהרי ה"הרץ". עשרה ימים. ללא אוכל, ללא שתייה. בעת ההפסקות הקצרות, כשממש נפלנו על הרצפה, ניסינו לאכול דשא וכל מיני צמחים שאפילו לא ידענו מהם. כאשר צעדנו בתוך קניון ליד נחל מים וניסינו לצאת מהשורה ולשתות קצת מים, מנעו זאת השומרים והחזירו אותנו במהלומות ובעיטות. באותה צעדת אימים, למדתי שאדם יכול ללכת ולישון בו זמנית. היות ונאלצנו לצעוד בשורות של חמישה, כמו יחידת חיילים, היו מקרים רבים בהם, בלילות, הצועדים בשורה הראשונה כמעט נרדמו אך הרגליים המשיכו בהליכה, בעוד שאלה שצעדו אחריהם הניחו את הראש על הכתף של אלה שצעדו לפניהם. כך צעדנו לעיתים במשך מספר קילומטרים.

כעבור עשרה ימים הגענו למחנה רוונסבריק. מתוך ה-4,000 שיצאו מדורה-מיטלבאו, הגיעו פחות מ-600 למחנה הזה, בו שוחררתי ב-29 באפריל 1945 על ידי הצבא האדום.