סבא טראמפ בישל דייסה דלוחה, עם ניחוח כימי, כדי להשביע את האירופאים ובעיקר את עצמו. הוא אפילו הצליח לא להרגיז יותר מדי את שאר הבוחשים במטבח הסורי. מי יישאר עם המטבח הסורי המלוכלך (ברצח עם, נשק כימי, טרור, איראנים על הגדר) אחרי שהאמריקאים שבעו, קמו והסתלקו? ישראל.

לכן, מבחינתה של ישראל לא קרה אתמול לפנות בוקר שום דבר שיכול לשפר את מצבה האסטרטגי. ישראל נשארה באותה משבצת של עימות הולך ומסלים מול איראן. יתרה מזאת, הנשיא אסד לא נחלש בעקבות התקיפה האווירית האמריקאית־בריטית־צרפתית. להפך: התקיפה רק העצימה את המחויבות הרוסית למשטרו של אסד, והיום כבר מדברים הרוסים על מכירת מערכות נ"מ מתקדמות לסוריה מדגם אס־300 ואולי גם אס־400, מה שעלול להקשות על חיל האוויר לפעול בעומק סוריה. אסד יכול להרשות לעצמו להעז יותר, שכן ההתנהלות הרוסית במשבר האחרון הבהירה לו שהרוסים יגוננו עליו בכל הסתבכות.

העילה להפצצה הייתה שימוש בנשק כימי מול אזרחים, שגרם למותם של 40 חסרי ישע, כולל ילדים. דעת הקהל במערב סערה. ארה"ב, צרפת ובריטניה לא היו יכולות להרשות לעצמן להבליג. כמה צביעות. הסורים הפעילו נשק כימי כנגד אוכלוסייה לפחות שש פעמים מאז תקף ממשל טראמפ, לפני כשנה, בסיס אווירי סורי שממנו יצאו מטוסים שתקפו אזרחים בנשק כימי. אלא שלאירועים הללו לא היו מספיק יחסי ציבור כמו לקורבנות שצולמו בדומא. לא היה כאן רצון לשנות מצב, להפיל את אסד, או לפחות לפגוע מסיבית בשלטון הרשע הסורי. זו הייתה ענישה סמלית, זהירה, מבלי לקחת שום סיכון שעלול לייצר עימות עם הרוסים.

שלושה ימים לפני התקיפה עוד איימו הרוסים על ארה"ב – באופן מתגרה, חסר תקדים – כי יפגעו לא רק בטילים שישוגרו לעבר סוריה אלא גם בכלי השיט ובמטוסים שישגרו את הטילים הללו. כבר אז העריכו הרוסים שארה"ב לא מתכוונת לבצע באמת שום פעולה משמעותית. ואכן, לאזור לא שעטה אף נושאת מטוסים אמריקאית, מה שהיה יכול לאותת על כוונה לצאת למבצע ארוך טווח עם הרבה מאוד מטרות. נושאת המטוסים "הארי טרומן", שיצאה לאזור מווירג'יניה ב־11 באפריל, אמורה להגיע לכאן, אם בכלל, רק באמצע השבוע.

האמריקאים הכינו תוכנית תקיפה לא מורכבת מדי. על פי מחלקת המבצעים של הצבא הרוסי בסוריה הותקפו מתקנים בשישה שדות תעופה, ועוד שני יעדים: מתקן של "סירס" באזור בארזה ג'ומראייה, ובסיס צבאי באל קסאווה, שניהם ליד דמשק. כל היעדים הם "מטרות רכות" – מחסנים ומעבדות לייצור חומרים כימיים. הכוונה הייתה לעקוף את מערכות ההגנה הרוסיות ולהשתמש בחימוש מדויק לטווח ארוך, בעיקר בטילי "טומהוק" שאין להם יכולת להוציא מסלולי תעופה משימוש או לפצח בונקרים מבוצרים. החלק המעניין ביותר בתקיפה הזו הוא לא הצד הצבאי שלה אלא הצד הדיפלומטי: זו הייתה הפעם הראשונה מזה שנים ארוכות שבה פעלו שלוש המדינות הללו יחד שלא נגד דאעש.

המשחק היה מכור. שרת ההגנה הצרפתית הודתה בפומבי שהרוסים קיבלו הודעה מראש על התקיפה. גם ישראל, גם טורקיה, ובעצם כל מאן דבעי היושב בסוריה עודכן באופן עקיף או ישיר. והנפגעים והנזק – בהתאם. אין פלא שההודעה הראשונה שיצאה ממשרד ההגנה הרוסי, מיד אחרי התקיפה, הייתה שרוסיה לא השתמשה במערכות ההגנה האווירית שלה, כפי שאיימה, שכן טילי השיוט האמריקאים אפילו לא נכנסו למרחב האחריות של המערכות הרוסיות. האמריקאים כל כך נזהרו, שהמתקן לייצור ואחסון חומרים כימיים בלטקייה לא הותקף, שכן הרוסים נמצאים בסביבה. התוצאה: הרף הנמוך ביותר של פעולה מוגבלת שאפשר להעלות על הדעת. הרטוריקה הגבוהה של טראמפ עומדת ביחס הפוך לנזק הממשי שגרמה התקיפה הזו. ואם לא די בכך, משרד ההגנה האמריקאי פירסם הודעה מבישה: שמדובר בתקיפה חד־פעמית. המשמעות היא שגם אם היעדים לא הושמדו – וחלק לא מבוטל מטילי השיוט יורטו – אין לאמריקאים כוונה לחזור ולתקוף את האתרים הללו. התוצאות לא מעניינות אותם. זו הייתה מתקפה כדי לצאת ידי חובה.

וכאילו כדי להבהיר שאנחנו תקועים באותה משבצת אסטרטגית, פירסם דובר צה"ל ערב התקיפה האמריקאית הודעה תמוהה שבה נאמר כי המל"ט האיראני שהופל ב־10 בפברואר היה חמוש. פתאום נסגר מעגל. כשהופל המל"ט לא היה ברור מה ההתרגשות ומדוע ישראל הייתה צריכה לשלם במטוס אף־16 כדי להתמודד עם תופעה שלכאורה הכרנו בעבר. אז מה הרעש סביב המל"ט הזה דווקא, שמדרדר אותנו לעימות ישיר עם איראן? עכשיו מתברר שהמל"ט החמוש אמור היה להתפוצץ על יעד מסוים בישראל, כדי להבהיר לה נחרצות שהאיראנים לא מקבלים את כללי המשחק שהיא מכתיבה בסוריה. המל"ט האיראני החמוש היה תגובה ואיום בגין הפצצות של מתקנים איראניים בסוריה, כמו אותו מחנה הידוע בכך שהוא קולט מתנדבים פרו־איראניים, או מפעל לייצור טילים מדויקים. המל"ט החמוש היה חלוץ בדוקטרינת לחימה איראנית חדשה, שתכלול לצד הטילים המדויקים גם מל"טים אלימים שהם בעצם טילי שיוט. מכיוון שהבסיס של המל"טים האלימים הוקם בשדה התעופה טי־4, הוא הפך לכאורה ליעד לגיטימי מבחינתה של ישראל, כמו המפעלים לחימוש מדויק וכמו הברחות הנשק ללבנון.

עכשיו נערכים בישראל לאפשרות שהאיראנים יממשו את האיום לנקום את מותם של שבעת מפעילי המל"טים שנהרגו ביום ראשון שעבר בטי־4. במסגרת זו יכולים למשל שליחי האיראנים לשגר טילי "קורנט" מטווח של חמישה ק"מ מהגבול הסורי או הלבנוני עם ישראל ולפגוע ברכבים של צה"ל, או לשגר עוד מל"ט אלים שיפגע ביעד צבאי כלשהו, או רקטה, או טיל קרקע־קרקע. כל אירוע כזה, מזהירים במערכת הביטחון, ייענה בחריפות. מלחמה כוללת תהיה פונקציה של כמות הנפגעים בישראל.