הו־פו־פו־פו־פו! פיני גרשון בא לתת שואו. תמיד. חמש דקות לתוך הפרק הראשון בריאליטי בכיכובו, הוא כבר צמוד מאחור לוייטנאמית זעירה על קטנוע. "רגע, אני רוצה לדעת מה מותר ומה אסור. את הידיים לשים רק מאחורה?" הוא צוחק. בידיעה מלאה מה תגיבו. חמש דקות לתוך השיחה שלנו מגיעה מלצרית, שטועה לחשוב שהוא המפורסם הזה, מהכדורגל. "אני מהכדורסל", עונה גרשון בחיוך, ומוסיף: "אה. איזה מזל שאני לא פדופיל". זה האיש, ואין שום סיכוי שזה ישתנה.
העילה למפגשנו היא 'אף פעם לא מאוחר', סדרה חדשה שתעלה מחר (שבת ב־21:00) בערוץ רשת 13. ארבעה גברים מפורסמים בגיל העמידה, פרופ' רפי קרסו, מפקד חיל האוויר לשעבר איתן בן־אליהו, שלמה בראבא ופיני גרשון, יוצאים במסע לוייטנאם, בליווי יואב רבינוביץ'. כדי להתבחבש עם החיים, עם המקום, ובעיקר עם עצמם. משהו במודל גידי ואהרוני, רק הרבה פחות אוכל, והרבה יותר דאחקות כל־ישראליות־גבריות טיפוסיות. נחשו מי הגריל את תפקיד הג'וקר הבוטה.
"בסוף נהניתי. בהתחלה פתחו לי את התחת שאין דברים כאלה", מספר גרשון. "לא התנסיתי קודם ב־14 ימי צילום מבוקר עד לילה, 180 שעות צילום. ואני צריך לישון בצהריים, וחם מוות, ותרד ותעלה מהאוטו, איפור וכל זה - ראבקום, אכפת לי איך אני נראה? טסטות, שמסטות. לא הולך לזה!" על ההתחלה הוא מועך את פרופ' קרסו. "נתן לי ספר שלו לטיסה, על פטריית הקנדידה. ראבאק, על זה אתה עושה מיליונים? אחלה ספר בשביל להירדם איתו. ואני, מכיתה ח' לא קראתי ספר. אז אני אקרא ספר ועוד של רפי קרסו? בחייאת ראבאק!"
בראבא מנסה להנחיל קצת יהדות בשירי גטו ורשה, על הרמוניקה, באולפן הטלוויזיה הוייטנאמית. גרשון מצידו מביא את היבט הגבורה במורשת שלנו. כשהם יוצאים ל"בייה־הוי", אזור הבילוי המקסים בהאנוי, הוא צועק על המלצר: "וואט איז דה בסט לוקאל ביר? ברינג, ברינג וואן!" לילה ראשון והגברים מגיעים אל המלון שלהם, חדרים הממוקמים על עץ גבוה. "מי המשפחה האחרונה שאירחתם במלון הזה, חוץ מהווייטקונג?" שואל גרשון את המארחים הנבוכים. ופוסק שהוא היחיד להישאר למטה. שהאחרים יריבו ביניהם.
ויש עוד סדנאות טיפול ורוחניות, ואמנויות לחימה, בכלל זה גם קרב אוויר־הרבה־אוויר, גרשון נגד הצ'יף קומנדר לשעבר של דה איזראלי אייר פורס, איתן בן־אליהו. "איתן בחור מקסים. אני עוד עשיתי אותו ראש הממשלה הפרסי הראשון", הוא צוחק. "והוא עדין. נבהל ממני. אז אחרי יום־יומיים אמרתי לו, 'ואני, החיים שלי היו תלויים בך. איך, איך נהיית מפקד חיל האוויר?" וממנו למלצרית שמוזגת בזהירות את מרק ה"פו". "תוסיפי, תוסיפי הרבה אטריות!"
עכשיו בארץ, הוא מספר, כבר חודשיים שהוא בדיאטת ירקות ופירות בלבד, אפילו לא לחם. אחרי שנהנה ממעדני המטבח הכי טוב במזרח הרחוק, או כלשונו, "באן־מי, שמאן־מי – זה אוכל אסייתי". נראה לגמרי לא רע. "זו החולצה, אל תטעה. אתה יודע למה לא מוכרים קונדומים שחורים? כי זה מרזה".
× × ×
לצד איל ברקוביץ', גרשון הוא הפה הגדול של הספורט הישראלי. מין ארצ'י בנקר בוטה, חד לשון, רק עם הרבה קבלות מקצועיות. מוח כדורסל מבריק, יצירתי, מהטובים באירופה בטוח. אבל כמו העקרב ההוא מהמשל, הוא לא יכול שלא לעקוץ. רב עם יותר מדי אנשים מכדי שניתן למנות, מת על אור הזרקורים, לא בורר אף פעם מילים. זה יכול להיות חיקוי מגושם של אריק שרון - "היה לנו דיבור טוב, שנינו דובים כאלה, אוהבים לאכול" - או אמירה על הומואים, "האקט הזה מגעיל אותי".
וכתם אחד בצבע שחור, או מוקה, שעדיין מתנוסס מעל הקריירה המקצועית המפוארת מאוד שלו. חילופי המילניום וגרשון, דאז מאמן מכבי תל־אביב עם גביע אירופה ראשון באמתחתו, מרצה בפני פורום בכיר בצה"ל. ולא מפנים שהשפה השתנתה. במהלך ההרצאה הוא שוטח את משנתו על שחקני כדורסל שחומי עור. "יש שחור ויש מוקה. המוקה הם יותר חכמים, השחורים הם באמת טמבלים. מה שתגיד להם הם כמו עבדים. תגיד להם לעשות ככה, הם יעשו ככה".
בעקבות הסערה שוחרר גרשון ממכבי תל־אביב, ומצא עצמו בתקשורת. "יכולתי לא לשלם מחיר. מכבי לא רק נתנו לי גב, אלא הסכימו שאמשיך לאמן. אבל אני הלכתי למדבר, הייתי כבר אלוף אירופה, אייקון. אבל בתקשורת הייתי טירון. הלכתי לערוץ 5 והתאהבתי בזה. קיבלתי במה לשטויות שלי", הוא מספר.
את המחיר הכבד שילם גרשון בקרב הציבור. עניין שעד היום חורה לו. "תקשיב. ישבה שם הצמרת הכי גבוהה של צה"ל. 20 מפקדים בכירים. כולם צחקו ונהנו. אף אחד לא חשב שיש פה משהו לא בסדר. אפילו היה מפקד אחד תימני, והסתלבטתי גם עליו - וכולם צחקו", הוא משחזר. "והתנצלתי. כי אני באמת לא כזה. לפני זה אימנתי ואחרי זה אימנתי שחורים. בכלל, לפני שנה־שנתיים מישהו אמר משהו דומה ועברו על זה, אבל בגלל שזה אני, ירדו עליי.
"אני גם יכול להגיד לך איך זה יצא. מישהו, ואני יודע מי, הוציא את זה. איזה עיתונאי שהחליט לעשות עליי סיבוב. והוא את עונשו בחיים - קיבל. וכשזה קרה הסתכלתי למעלה ואמרתי, זה לא היה במזומן – אבל הוא קיבל את עונשו".
פאסט פורוורד ל־2018. בימים שבהם קמו לגרשון אנשי ספורט־תקשורת ברוחו, יציעי עיתונות רוויי אינטרסים והתכתשויות רדיופוניות בלתי פוסקות. שם קוד, 'אופירה וברקו'. "לא רואה ולא שומע אותם. שום דבר אישי, שניהם חברים", עונה גרשון שגם עבד בוואן, "אבל בשש בערב בשישי אני ישן. שתיים, גם אצלי בתוכנית ספורט אני לא אוהב את ההתלהמות והפרובוקציה, למרות שיגידו לי, גם אתה. אז ממה שאני שומע פה ושם על התוכנית שלהם – זה לא בשבילי.
"והבעיה היא שהצופה רוצה צהוב. לא אלך איתך רחוק. לתוכנית שלנו ברדיו יש את הרייטינג הכי גבוה בשעות שלה. ויושב איתי רון קופמן, שהוא איש אשכולות, אדם מאוד חכם, עיתונאי נפלא, שתמיד הערכתי כבעל מקצוע, למרות שהיה לנו איזה אינסידנט בעבר. אבל הוא לא היה מגיע להיות 'קופמן', אם הוא לא היה מתלהם. וזה מצער.
"ואגיד לך משהו? לפעמים מחזיקים אותו בפריים, כדי שיישב שמה. כמו דוגמנית, עם החולצה הגדולה מעל הטי־שירט. והוא אומר שם דברים שכבר אמר אותם בבוקר ובצהריים, בא בלילה ואומר אותו דבר. מחזיקים אותו בפריים כי אנשים מצפים, שאם קופמן שם - תהיה מדורה. וזה עצוב. וזה עצוב כמו שבסוף פותחים אתר כדי לראות מישהי עם בגד ים, וההוא שבגד עם זאת. מצער שהתקשורת רוכבת על הגלים האלה. גם אופירה. היא לא הייתה מגיעה לאן שהיא הגיעה, ולא הייתה עושה מאתר 'וואן' מה שהוא – אם לא היה 'גליצ'ים'. אופירה פנתה לאוכלוסייה מסוימת, שרוצה לשמוע ולקרוא דברים מסוימים - ומספקת להם את זה".
מצד שני, התקשורת של היום הייתה מחפה על בלוף "השפעת" של אולסי פרי?
"לא היה מחזיק רבע דקה. אולסי לא מגיע למשחק? יש עשרה עיתונאים מתחת לבית שלו באותו רגע. אי־אפשר יותר להסתיר. הנה, מכבי תל־אביב עשו בדיקת סמים לשני שחקנים (ויקטור ראד וסוני ווימס. האחרון סירב וסולק אחר כך מהקבוצה, מה שתאם גם את הרצון המקצועי – י"נ). מה אתה חושב, במקרה? שלא היה להם מידע קודם? אין מה לעשות, סוד זה רק אני ואתה. אם אתה עושה סקס עם חמישה אנשים או מעשן עם עשרה, ברור שמישהו ישטנקר".
רק מה אכפת לך משחקן שעישן איזה ג'וינט?
"אני לא ניסיתי כלום מעולם. פרימיטיבי. לא יודע עד כמה זה פוגע בשחקן, לדעתי כן, ואם ג'וינט פוגע ביכולת שלך לתפקד, זה מסכן לך את הבריאות ולי את הפרנסה. תראה, היו לי לפחות שני מקרים של שחקנים ששתו, ובסוף ויתרתי. שלוש בלילה מקבל טלפון הביתה. 'פיני? לידי בשולחן יושב איקס עם עשרה בקבוקי בירה על השולחן, והוא מתנדנד'. מה? לא יכול להיות, עוד שבע שעות יש אימון! 'רוצה לדבר איתו?' ומה, לא היה לי סיפור, לפני משחק מאוד־מאוד־מאוד חשוב, על שחקן שהיה אצל מישהי במקום לבוא לאימון? ובסוף הוא שיחק. ועוד היה יותר מדי טוב. (צוחק) מי? עזוב, דיני נפשות. הבנאדם נשוי".
והטלנובלה של נייט האפמן ואריאל מקדונלד (שניהל רומן עם אשתו של האפמן)?
"זה היה ממש מתחת לביצים שלי ולא ידעתי. לא ייאמן".
בזמן שהדימוי של הכדורסל, מול הכדורגל, הוא של הילדים החכמים שאוכלים בפה סגור.
"זה נכון, כדורסל נתפס כענף של ההנפלדים והשפרים, הלבנים החכמים. אחרים לא יגידו לך את זה, אבל אני יודע - כדורסל הוא ענף יותר אינטליגנטי מכדורגל. אין מה לעשות. בכדורגל אין לך תוך כדי משחק לעשות 20 תרגילים בחמש הגנות. פשוט אין. כדורגל הוא יותר עממי, בעולם יש 270 מיליון שחקני כדורגל. דרושה הרבה פחות מחשבה והבנה של המשחק".
וגם אורח החיים שלהם?
"מה פתאום. גם כדורסלנים עושים שטויות. ושורפים ילדות. הם הרי יכולים להכניס כל ילדה למיטה. כולם גבוהים, ויפים, ומרשימים, ומפורסמים, וגם יש להם הרבה כסף. הם מכניסים ילדה למיטה ושורפים אותה. ואחר כך מדברים על זה בחדרי הלבשה. תשאל את הבנות שלי. הבת שלי הייתה באה קצת למשחקים, ופה ושם ניסו לפתות אותה. אמרתי לה, תקשיבי טוב: אני שובר לך את הידיים ואת הרגליים".
גם בכדורסל יש סיפורים כמו אנטוני וארן?
"יש, בטוח. הפנטזיה של מי שהגיע לגיל 40־50 זה לעשות את זה עם שתי בחורות. אלה, בגיל 20 ומשהו, מקבלים 'אישור' לעשות את זה עם מי וכמה שהם רוצים. אתה יודע איזה סרטונים מסתובבים ברשת? ואתה רואה שם פרצוף של ילדה שנשרפה. לא מבין את הטמטום שלה, איך מצטלמת בצורה כזו, ומי ההורים שלה שנתנו לה. והיא נשרפה פה. צריכה למצוא חתן בארצות־הברית או בשוודיה".
אגב, גם את סיפור מוני פנאן לא ידעת?
"לא יכול להגיד שלא ידעתי. רק לא את סדרי הגודל. אבל אני ידעתי וכולם ידעו. מה, לא ידעתי שהוא נותן כסף בריבית? אפילו הצלתי שני חברים, 'אל תעזו לשים את הכסף אצלו'. כי זה נראה יותר מדי טוב כדי להיות אמיתי. 18 אחוז בשנה? אבל עבורי אישית, מוני תמיד היה נדיב, ותמיד נתן לך להרגיש שיש לו באמת עוצמה פיננסית. וכשהוא התאבד, פשוט נפלתי מהכיסא".
× × ×
גרשון משמש עתה יועץ מקצועי של איגוד הכדורסל, ואחראי לכל הנבחרות. "זה אומר, עבודה בקיצים ובסופי שבוע עם הנבחרות. פעמיים־שלוש רדיו. פעם־פעמיים פרשנות טלוויזיה בערוץ הספורט. ומרצה", הוא אומר. "לחזור לאמן? אין לי משהו שיאתגר אותי".
למרות העליות והמורדות ביחסים ביניהם, רכבת הרים שתקצר היריעה מלפרט – גרשון ייוותר הסמל המובהק של מכבי תל־אביב הגדולה. מאז הוחזר אליה ב־2003, והחלה תקופת הזוהר שלה. "אם אין פיינל־פור בתל־אביב באותה שנה, יכול להיות שאני לא חוזר. הביאו אותי למכבי עם כל הלחצים, דיוויד (בלאט) היה אז המאמן, היינו חברים, וגם להזיז אותו הצידה – לא דבר פשוט", הוא מגלה.
ההמשך הוא היסטוריה. מכבי של גרשון־בלאט, הקבוצה הגדולה של שאראס, פארקר, באסטון, וויצ'יץ', בורשטיין ושארפ, "קבוצה שכמותה לא הייתה וגם לא תהיה", אומר גרשון. "אני חלק מההיסטוריה של הספורט בארץ, במשהו שלא היה ואני לא חושב שיהיה. חמש עונות רצופות במכבי, חמישה גמרים רצופים ושלוש אליפויות אירופה. ותוסיף עוד שני עוזרים שלי, שלקחו אליפות אירופה. אנשים יכולים להיות חלוקים על ההתנהגות שלי, על הפה שלי – לא עם ההישגים".
ולא תחזור למכבי שוב?
"לא יקרה, לא. תשמע, מכבי זה מועדון עצום. אבל כבר אין לה זיהוי ישראלי. כל השכונה שאני עושה? זה משהו ישראלי. וכשיש משהו כזה, לא מדברים על שחקנים אמריקאים ואיטלקים וקרואטים. לכן, הטלוויזיה והשטויות והפנינים שאני מוציא עשו משהו מעבר לכדורסל. ומכבי לא לקחו אותי אליהם מאהבת מרדכי. היה להם אינטרס, גם כלכלי. אתה יודע כמה צופים היו ביד אליהו לפני שבאתי למכבי? 3,500. אחרי כמה מחזורים היה מלא".
בשנים האחרונות אתה בתאקל קשה עם מי שהיה שחקן שלך במכבי הגדולה. ניקולה וויצ'יץ', המנהל המקצועי של מכבי. "כולם יודעים מי אחראי לתדמית שלי", הוא כיוון אליך.
"הוא אחראי לתדמית שלו. בטח עכשיו, וכולם יודעים את זה. אני רק אמרתי על ניקולה את מה שאני חושב. זה היה ראיון לא מתוכנן, 50 דקות ברדיו. לך אחורה שנתיים־שלוש ותבדוק, כל מה שאמרתי נכון - על אחת כמה וכמה היום. וויצ'יץ' עשה דברים ברמה הפרסונלית, שאתה לא יכול לעשות. בדרך הכי מלוכלכת. ואם אתה שואל אותי, הפגיעה שנגרמה למכבי - לא בטוח שזה לא יישאר. עבדתי עם הרבה מאוד אנשים בקריירה שלי. מעולם־מעולם לא השארתי פינה פתוחה או דם רע. אבל הוא גרם לזה".
עם דיוויד בלאט אתה בקשר? לקח בשבוע שעבר עוד תואר אירופי, בדרושפאקה. הוא מתחיל להאפיל עליך.
"אנחנו בסדר גמור. דיוויד הוא מהגדולים שהיו כאן, בלי ספק. ואני אחד היחידים שיכול להתפאר בזה, ששני עוזרים שלו, דיוויד אחד מהם, לקחו אליפות אירופה. אין קנאה. רק להתגאות. מה שעשו לו ב־NBA? ברור שזה לא פייר. אבל כשאתה הולך לשחות בבריכה של הכרישים, תדע שיכולים להוריד לך רגל".
אתה לא החמצת קריירה שם?
"כדורסל נטו, אני יכול לאמן NBA. אבל מבחינת מנטליות ושפה, לא. בוא, למה דיוויד היה שם בכלל? כי מעבר ליכולת הגבוהה שלו, הוא אמריקאי ומכיר את המנטליות. לא בגלל הקשר לבעלים ולמנהל היהודי שהיו שם. רק הסרבים והקרואטים יכולים להביא מאמן לכדורסל, על בסיס חבר מביא חבר. ודי לחכימא ברמיזא".
מה דעתך על ההחלטה של מכבי תל־אביב להעמיד שתי קבוצות שונות, לליגה ולאירופה?
"לא יודע אם זה יקרה. לשחקני נבחרות זה יעשה טוב – הם פשוט ישחקו יותר - אז לי זה טוב. לקבוצות האחרות זה לא כל כך טוב. יותר שחקנים יתרכזו במכבי וזה יעשה להן נזק".
עומרי כספי נחתך מגולדן סטייט. הוא צריך לחזור לארץ?
"עומרי עשה קריירה מכובדת. השאלה מה הוא מעדיף, יותר כסף בבנק או יותר הישגים. חבר עשיר אמר לי פעם: הייתי מוכן לוותר על חצי מהכסף שלי – וזה הרבה - בשביל לקחת אליפות אירופה אחת. עומרי הוא שחקן מוביל בנבחרת, ואולי הייתי מצפה ממנו להוביל קבוצה להישגים. אין כמו ההרגשה לקחת תואר. כי מבחינה כספית – הוא מסודר".
השחקן הזר הכי טוב בליגה המקומית, גלן רייס ג'וניור, סולק אחרי תאקל אלים שלו עם גיא פניני. היום הזמנים שונים, אפס סובלנות?
"גם לי היו שחקנים פרובלמטיים. איך אמר לי פעם שמלוק מחרובסקי האגדי: אתה מעדיף ללכת עם בן זונה ולקחת אליפות, מאשר עם חננה ומקום שני".
× × ×
גרשון, 66, הוא יליד תל־אביב. משפחה רוויזיוניסטית, אחותו מעצבת האופנה רזיאלה גרשון, קרויה על שם מפקד האצ"ל דוד רזיאל. "אמא שלי עד היום, לא מעניין אותה שמיר או ביבי. זה אצ"ל, זה חירות, זה ליכוד - וזהו". אביו נטש את המשפחה כשהיה בן שנה. גרשון גדל כחתול רחוב עם חתיכת ציפורניים. החל כשחקן בצהוב אך עבר לקריירת אימון, תחילה בצד האדום של המפה. "עונת הדובדבנים" בגליל עליון עם דורון שפר, ו"אמא הבאתי גביע" בירושלים עם עדי גורדון, שאגב, גם חיבר אותו לצד הרוחני, ולהרצאות של אושו. "תובנות לחיים, חבל על הזמן".
מתגורר באפקה. יש לו ארבעה נכדים וחמש בנות משתי מערכות יחסים, הקטנות בנות 11 וחצי ותשע וחצי, מהסיבוב השני. "נשים מעסיקות אותי לא מעט. אבל מעולם לא הייתי פלייבוי", הוא אומר. את בת זוגו דורית, אדריכלית, הכיר לפני 13 שנה כשתיכנן את ביתו החדש. "תעשי שני פתחים לבית. שזו שיוצאת בבוקר, לא תראה את השנייה", אמר לה. "אתה לבד", היא ענתה.
ואיך זה בסיבוב שני, מתקנים טעויות?
"אין דבר כזה", הוא צוחק. "אף אחד לא לימד אותנו, בבית הספר של החיים, איך מתנהלים בזוגיות. אתה יודע, אישה אחת מתקשרת לבעלה מהבית. 'יש ריח של גז, זה מטריד אותי. מה לעשות?' הוא עונה לה: אל תצאי מהבית, תדליקי סיגריה ותחכי".
מה עם פוליטיקה?
"מעניינת אותי. אבל אני אזרח לא טוב. לא מצביע. למה? כי אני לא יכול להשפיע על שום דבר. פעם אחרונה שהצבעתי זה היה למגזר הדתי, לא משנה מי. אבל היום – עבור מי אתה מצביע? בסוף באה מפלגה של ארבעה־חמישה מנדטים והיא קובעת מי נגד מי. הייתי רוצה שיהיו כאן בחירות אישיות. תעשו מבחן מנהיגות, בלאו הכי המדינה הזו מחולקת 50־50, ואם ימצאו מנהיג שאפשר לשכנע שהוא יוביל את המדינה - אולי גם השמאל וגם הימין יצביעו עבורו.
"כי היום אנשים לא רוצים פוליטיקה, להתלכלך שמה בכנסת, במזנון עם הח"כים. אנשים ברמה לא הולכים לשם. אם יגידו למישהו, אתה נגד ביבי ויש לך סיכוי – זה אולי יקרה. מי? אולי ניר ברקת. לא מכיר יותר מדי טוב, אבל נראה לי שהוא פיגורה. יודע לנהל. הוא גם לא צריך את כל המתנות, שמפניות וסיגרים ושום דבר. יש לו כמה לירות. הוא לא יעשה שטויות".
זה לא מה שמנסה יאיר לפיד?
"אוהב את יאיר מאוד. אבל עם כל הכבוד, כל עוד הוא לא יכול לקחת מהליכוד 15 מנדטים, אין לו צ'אנס".
דווקא יושב לידו עפר שלח שאתה מכיר, שחולם להיות שר ביטחון.
"הוא יכול לחלום. להיתלות על הכתפיים של יאיר, שהוא באמת אחלה, זה יפה מאוד. זה אשכרה חבר מביא חבר. הוא יכול להיות שר ביטחון? דחיל ראב העולם".
מה איתך בפוליטיקה?
"ניסו לצרף כמה פעמים. יודע שיכול להביא כמה מנדטים. גם דיברנו על זה בוייטנאם, ארבעתנו זה מינימום שמונה־עשרה מנדטים. עזוב אותך, תן לי ליהנות ממה שאני עושה".
שרת הספורט מירי רגב מדברת איתך?
"כן. רק לא על ספורט. מגיעים, נפגשים במינהל הספורט, היא רוצה לעשות טוב – לא יודע, אולי אני לא מספיק ידען בתחום הספורט".
תגיד, מה הדבר המרכזי שהשתנה בך, אחרי כל השנים?
"נעשיתי יותר ילדותי. אין יום שאני לא מספר בדיחה טובה, כל יום עובר בפלאפון משהו, וצוחקים קצת. וגם הנפילות שלי בלשון, בסופו של דבר לקחו אותי קדימה".
