אדם מן היישוב הגיע לא מכבר לאחד מבתי החולים בארץ כשהוא נתון בסכנת חיים, בגלל אי־ספיקת לב. כמקובל, הרופאים הורו לו להימנע משתיית מים, כדי לא להחמיר את מצבו, אבל המטופל בחר משום מה להתמרד וניסה להתל בהם. בשלב זה הוזעקה למקום יעל מיינפלד, פסיכולוגית רפואית המתמחה בדיוק במצבים מעין אלה. "למרות שאסור היה לו לשתות הוא עשה כל מיני טריקים – למשל בלע קוביות קרח, ובכלל רימה את המערכת", היא מספרת. "החולה ניסה לשלוט בסיטואציה שאין לו שליטה עליה ואז מצבו לא הפסיק להידרדר. העבודה שלי הייתה להקשיב לפחדים שלו ולגרום לו לא לוותר על עצמו, ואז לפתח בו אופטימיות שהוא יכול להישאר בחיים. נתתי לו תקווה שהוא יכול לעבור את המשבר הזה".
המקרה הזה, כמו רבים אחרים, מדגיש היטב את חשיבות מקצוע הפסיכולוגי הרפואי, שהמודעות אליו עולה וגוברת בעולם כולו וגם בישראל בשנים האחרונות. מיינדפלד נמנית על ת.ל.מ, רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ, אבחון והכשרה, שבתוכה פועל מרכז לפסיכולוגיה רפואית, הממוקם ברעננה ומנסה להנגיש את הנושא לקהל הרחב. "בניגוד לרופאים, אנחנו לא מורשים לתת תרופות ולעשות שום דבר פולשני", היא מסבירה. "רופא עסוק בלהציל חיים, אנחנו עסוקים בלתמוך בנפש בתהליך הזה".
מיינדפלד טיפלה בעבר במחלימים מהשתלות וכעת היא מתמקדת בנשים שעוברות טיפולי פוריות או מתאוששות מלידה סבוכה, בלוקים במחלות כרוניות, ובכלל באנשים הנתונים בעיצומם של משברי חיים וטראומות שונות. "אנחנו מעניקים הרבה תמיכה נפשית במקרים של טראומה. כל חוויה של כמעט לאבד את החיים היא סוג של טראומה. המון לידות מסתיימות בדברים נוראים. לפעמים הילד יוצא תקין ובריא, אבל האישה צריכה טיפולים או שיקומים ארוכים, בגלל שהיא חוותה טראומה או פלאשבקים מהעבר או דיכאון אחרי לידה, ובשביל זה אנחנו פה".
איך את מטפלת במקרים האלה?
"במקרים של נפגעות אונס, ניצולי פיגועים ואפילו חולים שעברו דום לב, אני משתמשת ב־EMDR, שיטה יעילה של טיפול בטראומה שעובדת על גירוי של שתי אונות המוח ומערכת הזיכרון. בשיטה הזאת המטופל מעלה אסוציאציות שקשורות לאירוע הטראומטי ומעורר זיכרונות קפואים".
נשים סובלות בטיפולי הפוריות ובלידות, אבל גם לגברים יש צרות משלהם. "אני מטפלת בגברים שעוברים ניתוח מעקפים באמצע החיים ופתאום יורד להם התפקוד, ואז הם לא יכולים לרוץ יותר ומגברים ספורטיביים הם הופכים ללא מתפקדים, וגם זה סוג של טראומה. כשאני מקבלת מישהו שצריך לעבור ניתוח מעקפים, ההתמקדות היא להביא אותו בטוח ואופטימי לניתוח. אני מורידה את רמת החרדה שלו, מדברת איתו על מה הוא הולך לעבור. אני מאתרת את הגורמים החלשים של החולה ואז מחזקת את הצד הדיכאוני ונותנת הרבה תקווה ופרספקטיבה".
מיינדפלד מנסה לספק למטופליה דרכים לחזרה לשגרה ולתפקוד רגיל. "לפעמים חולים נהיים פחות אטרקטיביים בעיני בנות או בני הזוג. מחלה זה לא דבר סקסי והרבה פעמים העבודה שלנו זה באמת לחבר את הזוג מחדש, לראות מה כן אפשר לעשות בעניין. האם יש באמת הגבלה רפואית על קיום יחסי מין, או שזה רק תפיסה פסיכולוגית של בני הזוג. לפעמים יש אישור רופא לקיום יחסים – והם עדיין חוששים. אנחנו מנסים להחזיר את האדם לתפקד הכי טוב שהוא יכול במסגרת מצבו הרפואי. אנחנו עוזרים להם לבטוח בעצמם ומראים להם שהם יכולים לחזור לעבוד, יכולים לבטוח בגוף שלהם, לקיים יחסי מין".
ביקושים גבוהים
הפסיכולוגיה הרפואית עשתה עלייה לישראל לפני 15 שנים, כשנפתחו לימודי תואר שני בתחום. "בשנים הראשונות, המערכת בארץ לא ידעה איך לאכול את הפסיכולוגיה הרפואית – מה לעשות איתה? מה ההבדל בינה לבין עבודה סוציאלית ומה ההבדל בינה לבין פסיכולוגיה קלינית", אומרת ד"ר שירלי אלון, מנהלת המערך הפסיכולוגי בבית חולים מאיר בכפר־סבא ומחלוצות התחום בישראל. "כשאני למדתי במחזור הראשון, התלמידים היו בפאניקה איפה הם ימצאו עבודה, אבל בשנים האחרונות הנושא תפס תאוצה ויש הרבה יותר ביקוש מהיצע. השטח משווע לפסיכולוגים רפואיים. אנשים מבינים במיוחד כיום שהחלק של הנפש בהתמודדות הגופנית הוא מרכיב מאוד חשוב, בלתי נפרד למעשה".
ד"ר אלון שמחה לדווח על התקדמות משמעותית בתחום. "ברוב בתי החולים בארץ יש כעת שירות של פסיכולוגיה רפואית. לשירות הזה המטופלים פונים בעצמם או שהם מופנים על ידי אנשי צוות שמזהים מצוקה. הפסיכולוגים הרפואיים בבתי החולים יכולים לפגוש את המטופלים שלהם במשרד שלהם במרפאה וגם לשבת ליד מיטת החולה במחלקת האשפוז, ואז בינם לבין המטופל השני בחדר מפריד רק וילון. אנחנו סוגרים את הדלת, מדברים בשקט, ומנהלים שיחה טיפולית לכל דבר. זה בעייתי, אבל זה מה שיש ועם זה ננצח. אפשר בהחלט להיכנס לשיחה אינטימית וחשובה גם בתנאים האלה".
במה זה שונה מפסיכותרפיה רגילה?
"בטיפול שלנו יש יותר התמקדות בהתמודדות עם המחלה ופחות במערכת היחסים עם אמא/ אבא/ סבתא, אלא אם זה מאוד רלוונטי. בסופו של דבר מה שחשוב זה לחזק את האדם כמה שיותר, להחזיר אותו לכוחות המקוריים שלו, לפעמים בעזרת טכניקת הרפיה, שהמטרה שלה לגרום למטופל להביא את עצמו לוויסות רגשי או תחושתי או גופני. זה מאוד יעיל במצבים של אי־שקט, חרדה, מתח בלתי נשלט ומחשבות חודרניות. אנחנו מנסים לעשוי מיפוי, לא רק פסיכולוגי, אלא גם פסיכופיזיולוגי. מנסים להבין קצת על האדם, על הכוחות הפנימיים שלו, ומצד שני, על הקשיים והמצוקות שלו וגם על האינטראקציה עם המחלה או המצב הבריאותי".
לדבריה, המקצוע דורש ידע נרחב ביותר. "פסיכולוגים רפואיים מקבלים הכשרה מאוד מעמיקה בכל הנושא של גוף ושל מערכות גופניות, של בריאות ותרופות. חשוב מאוד להבין את האינטראקציה בין הגוף לנפש. יש הרבה מאוד מחלות, שעצם המחלה משפיעה על מצב הרוח. הדוגמה הכי פשוטה – בן אדם עם תת־תפקוד בלוטת התריס ברוב המקרים יסבול מדיכאון, ולכן אנחנו מקבלים הכשרה בנושאים כמו קידום שינוי סגנון חיים וטיפול בסימפטומים שלא מוצאים להם סיבה רפואית, מה שפעם קרו לזה היפוכונדריה".
ד"ר אלון מקדישה תשומת לב מיוחדת למטופלים מקרב הקהילה הלהט"בית. "אחרי שהיו לי מטופלים מהקהילה וראיתי שגם להיות הומו וגם להיות חולה, במיוחד במחלה קשה, זה שילוב קטלני, החלטתי להקדיש את עצמי לטיפול בגייז ולסביות. המטופלים ההומואים או הלסביות סבלו פי שבעה מסטרייטים שסבלו ממחלות. המערכת הרפואית לא תמיד מבינה שבן או בת הזוג של החולה הלהט"בי הוא כמו בעל או אישה, ולא נותנים לזה את המשקל המשמעותי ולא מתייחסים אליהם כאל התומך העיקרי בחולה, שגם עלול להתאלמן. זה בדיוק כמו אלמנה שמאבדת את בעלה. שלא לדבר על הסטיגמות במערכת הרפואית. ההתמודדות של הומואים ולסביות עם מחלות היא אחרת, לא בגלל האנשים עצמם, אלא בגלל הסביבה. חשוב שהמערכת תהיה מודעת שלחברי הקהילה יש צרכים, שלפעמים אנחנו מדלגים עליהם לגמרי".
את הפסיכולוגים הרפואיים אפשר למצוא בשלל מערכים, מטיפול בילדים ("בגלל שזאת אוכלוסייה שהמון פעמים מדברת דרך הגוף"), ועד המחלקות הקרדיולוגיות, ממרפאות שמטפלות בהשמנה קיצונית ובאכילה רגשית ועד מחלקות נוירולוגיות וטיפול נמרץ. אבל במחלקות האונקולוגיות יש לפסיכולוגים הרפואיים תפקיד חשוב במיוחד.
"אני עוזרת לחולי הסרטן ללמוד לחיות עם הפחד", מעידה ד"ר אלון. "בעבודה המשותפת אני גורמת לפחד הזה, לעננה הזאת, לעבור מהפרונט אל הפריפריה. תודה לאל שבאונקולוגיה יש הרבה שמבריאים, אבל יש מקרים סופניים. הנושא שקרוב לליבי ואותו אני חוקרת הוא טיפול בסוף החיים – עבודה עם חולי סרטן סופניים. זאת זכות מאוד גדולה להיות עם אנשים בתקופה כל כך מאיימת בחיים שלהם, שמתאפיינת ברוב המקרים בבדידות מאוד גדולה, ולהקל עליהם. יש אנשים שעד לרגע האחרון צריכים מישהו שיעזור להם להחזיק את התקווה. גם אם זו תקוות שווא. יש אנשים שמאוד חשוב להם לדבר על המוות ועל הסוף, ועל איך זה הולך להיות ועל הרצון שלהם לסגור מעגלים ולפתור קונפליקטים, ולהיערך לקראת הסוף ולערוך מין סיכום חיים. כשטיפול מסתיים לצערנו הרב בפטירה של חולה, ואני יודעת שהוא עבר במהלכו דרך מאוד חשובה משמעותית, זה גורם לי סיפוק רב מאוד. הקושי קורה כשאנחנו לא עושים את הקלוז'ר, ואני מרגישה שנטשתי את החולה".
היפנוזה וביופידבק
בישראל פועלים כיום כ־300 פסיכולוגים רפואיים, חלקם בקליניקות פרטיות. כדי להפוך לפסיכולוג/ית רפואי/ת נדרשות תשע שנות לימוד, שמתחילות בתואר ראשון בפסיכולוגיה קלינית ובהמשך שנתיים לתואר שני בפסיכולוגיה רפואית. כיום אפשר ללמוד בישראל את התואר השני רק בחוג בראשות פרופ' רבקה יעקובי במכללה האקדמית תל־אביב-יפו. ההתמחות מתבצעת בבתי חולים כלליים ובמרפאות לרפואה ראשונית.
"הפסיכולוג הרפואי עובד עם מחלות – מלווה את האדם אחרי שהוא מקבל אבחנה, בין אם זה מחלה כרונית או מחלקה אקוטית, ומכין אותו לניתוח", אומר הפסיכולוג הרפואי ד"ר אנדרס קוניצ'זקי, חבר בת.ל.מ המנהל את המרכז ברעננה ואת המרפאות באזור השרון. "אנו מטפלים גם בהפרעות פונקציונליות, שחצי מהן פסיכולוגיות וחצי ביולוגיות. כמו מחלת המעיים הדלקתית קרוהן ופסוריאזיס. כאן המקום של הפסיכולוגיה הרפואית הוא לא רק ללוות, אלא להעניק טכניקות שיכולות לייצור הקלה רבה".
ד"ר קוניצ'זקי מספר על מקרה שבו בחר בהיפנוזה כשיטת טיפול בילד שסבל מיבלות ויראליות. "לא ברור עדיין למה, אבל היפנוזה עוזרת להיפטר מהיבלות. במהלך ההיפנוזה הכנסתי את הילד ל'בריכת קסמים' דמיונית, אותה בנינו יחד. הסברתי לו שהחומר של הבריכה מטפל בווירוס. ואחרי הטיפול, כל יום לפני השינה, הילד היה מקשיב לשיחה המוקלטת שלנו וככה לאט־לאט נעלמה היבלת. לנפש יש יכולת, דרך דמיון, להשפיע מאוד על הגוף. הקשר בין גוף ונפש כל הזמן קיים. היפנוזה היא כלי מאוד יעיל גם לטיפול בכאבים. כשמטופל בא אליי עם כאב, אני מקבל חוות דעת רפואית ורואה אם הכאב לא בא ממקור נוירולוגי. בהנחה שלא, אז ישנו סוג של כאב שיגיב טוב להיפנוזה. בתוך הטראנס ההיפנוטי אני חוקר את העבר, האם יש לאיש טראומה או משהו כזה".
לצד ההיפנוזה, ד"ר קוניצ'זקי משתמש גם במדיטציה, ביופידבק והתערבות במשבר בדמיון מודרך, שמסייע להתמודדות עם פסוריאזיס, בין השאר. "לא כל מקרה מצליח. אבל אנחנו כן מנסים לטפל דרך הדמיות. כשאני מטפל בחולי פסוריאזיס, אנחנו מדברים על זה שחלקים מסוימים מהגוף כן יודעים להיות בריאים, חלקים ונקיים, ובעזרת הדמיה או חשיבה אנחנו מנסים להרחיב את זה על כל העור. למשל לדמיין את האזור הנגוע הולך ומשתנה והופך לחלק. התהליך כאן יותר ממושך ומתחילה חקירה פסיכולוגית – איזה מקום תופס הפסוריאזיס, האם המטופל מרגיש אשמה כלפי הפסוריאזיס וחושב שזה עונש".
מה עוד עובד?
"לאנשים שסובלים מקרוהן אני משתמש בביופידבק, כדי שהחולה יגיע לאיזון שיקטין את רמת הסטרס. זה אולי לא ירפא את הקרוהן עצמו, אבל ימנע את ההתקף הבא. אנו אף מטפלים במחלות הפסיכוגניות או הפסיכוסומטיות, שהמקור שלהן הוא רק פסיכולוגי. למשל, אנשים שסובלים מכאבים לא מוסברים או משיתוקים ברגל. האנשים האלה עוברים בדיקות ולא מוצאים בהן כלום, אז אנחנו מנסים לעזור להם להיפטר מהכאב. פסיכולוגיה רפואית עובדת על כאב. הטיפול אצלנו יותר קצר מטיפול פסיכולוגי רגיל, גם בגלל שהכלים יותר ממוקדים, אנחנו מתערבים במשבר".
אז אולי אתם רק חלק מאופנת הקואצ'ינג והטיפולים הזריזים והקצרים?
"זה לא עניין של טרנד. הפסיכולוגיה הרפואית בהחלט נכנסה למודעות בשנים האחרונות. זה מתחיל להיות יותר מוכר ופופולרי. היום יש יותר הכרה, גם בקופות החולים, לתפקיד של הפסיכולוג הרפואי. הפסיכולוג הרפואי אמור לשבת קרוב לרופא המשפחה, כדי שיהיה שיח משותף והתייעצויות. פניות רבות לרופא המשפחה הן דברים שקשורים לפסיכולוגיה רפואית, למשל חרדת בריאות, סטרס, התמודדות כרוניות של לחץ ומתח. אגב, הפסיכולוג הרפואי עובד גם עם החולים וגם נותן מענה לצוות – אם זה במקרה של שחיקה של רופאים ואחיות, עצות לרופאים והתערבויות מערכתיות". •
