מהבוקר יש לנו 12 ימים לטייל ללא חשש במרחבי ישראל (גם בצפון), לטוס בלי פחד מפני פיגוע נקמה איראני בחו"ל ולישון בלילה בשקט.

מי שעוקב אחרי האיומים של איראן שלפיהם "התגובה (על התקיפות שמיוחסות לישראל בסוריה) תגיע בזמן ובנסיבות שיתאימו לנו" – לא יתקשה לזהות את ההמתנה הדרוכה בטהרן. האגף המדיני בראשות הנשיא רוחאני ושר החוץ זאריף הוזז הצידה והדרג הצבאי־ביטחוני־מודיעיני נערך ל־12 במאי, היום שבו אמור נשיא ארה"ב טראמפ לפרסם את החלטתו באשר להסכם הגרעין עם איראן.

טהרן מחכה למוצא פיו. למרות האיומים שיוצאים משם הם לא מתכוונים להגיב על התקיפה ב־T4 ועל ההפצצות שלשום, המיוחסות לישראל. טהרן תסתגר בתוך כעסיה עד שטראמפ יכריז אם הוא מחדש את הסכם הגרעין או אם הוא דורש להכניס בו שינויים. בתסריט הגרוע מבחינתם הוא יעמיד מולם אולטימטום ויחמיר את הסנקציות הכלכליות והמדיניות. הם מתקשים להאמין שטראמפ יוותר לגמרי על ההסכם, אבל עד ה־12 במאי לא יספקו לו תירוצים.

השליט העליון חמינאי אמנם הכריז אתמול שתם עידן ה"פגע וברח", אבל נזהר לא לנקוב בשמה של ישראל. הייתה לו גם התבטאות מוזרה, שווה בדיקת עומק, כשהאשים את הממשל בוושינגטון באחריות להעמקת הסכסוך בין סעודיה לאיראן. ואף מילה על ישראל או על היחסים לכאורה בין ריאד לירושלים.

וכשהאגף המדיני בטהרן שותק, התקשורת שם מתבלבלת. אתמול בבוקר דיווחו על 18 הרוגים איראנים בבסיס שהופצץ וכעבור שעתיים הכחישו. סוריה נתנה גרסה אחת, טהרן סיפרה סיפור שנועד לטשטש את טביעות אצבעותיה: אין בסיסים איראניים שהופצצו בסוריה, אין "יועצים" של משמרות המהפכה שנהרגו או נפגעו. מה יוצא מזה? שאין למשטר האייתוללות סיבה דחופה להגיב בפעולה צבאית.

החודשים האחרונים הוכיחו לאיראנים כי לישראל יש מודיעין מצוין, שהיא לא מוותרת, וכי בלתי אפשרי לשנע נשק כבד וציוד צבאי מטהרן להאנגרים בסוריה ומשם לחיזבאללה בלבנון. יש להניח כי העיניים הישראליות כבר מיפו את כל מחסני הנשק והבסיסים הצבאיים שעליהם השתלטו "המדריכים" של משמרות המהפכה ושלוחיהם השיעים מחיזבאללה ומאפגניסטן. כמו שרוסיה השתלטה על מאחזים בסביבת נמלי הים, כך איראן באה להתנחל בתוך סוריה לטווח הרחוק ולבצר את השפעתה בהסכמת השלטון החלש.

בטהרן מקשיבים לראש הממשלה נתניהו, לשר הביטחון ליברמן ולצמרת צה"ל. כמו שאצלנו מכירים את היכולות המסוכנות שלהם, כך טהרן מודעת לכוחה של ישראל. בצד האיראני מתקשים להאמין שישראל תלך עד הסוף ותכריז מלחמה. יש דרכים אחרות, כמו שאנחנו רואים בפרסומים השונים בשבועות האחרונים, להציק לאיראנים ולצלצל אצלם בפעמונים. צריך רק להיזהר, לשמור על הגבול ולא למתוח את החבל עד שהצד השני כבר לא יוכל להתאפק.